הקונפדרציה של ניו אינגלנד
 | |
 | |
| ניו אינגלנד ב-1660 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| הקמה | |
| הקמה | 1643 |
| פירוק | |
| פירוק | 1686 |
  | |
המושבות המאוחדות של ניו אינגלנד, הידועה בכינויה הקונפדרציה של ניו אינגלנד, הייתה ברית קונפדרלית של מושבות ניו אינגלנד של מפרץ מסצ'וסטס, פלימות', סייברוק (קונטיקט) וניו הייבן שהוקמה במאי 1643. מטרתה העיקרית הייתה לאחד את המושבות הפוריטניות בתמיכה בכנסייה, ולהגנה מפני האינדיאנים והמושבה ההולנדית של הולנד החדשה זה היה אבן הדרך הראשונה בדרך הארוכה לאחדות קולוניאלית, והיא הוקמה כתוצאה ישירה ממלחמה שהחלה בין השבטים האינדיאנים מוהגן ונראגנסט. האמנה שלה סיפקה את החזרתם של פושעים נמלטים ומשרתים חוזיים, ושימשה פורום לפתרון סכסוכים בין-קולוניאליים. בפועל אף אחת מהמטרות לא הושגה.
הקונפדרציה נחלשה ב-1654 לאחר שבמפרץ מסצ'וסטס סירבו להצטרף למשלחת נגד הולנד החדשה במהלך המלחמה האנגלו-הולנדית הראשונה, למרות שהיא חזרה לחשיבותה במהלך מלחמת המלך פיליפ ב-1675. היא פורקה לאחר שמספר רב של אמנות קולוניאליות בוטלו בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-17.
ג'ון קווינסי אדמס ציין בפגישה של האגודה ההיסטורית של מסצ'וסטס במלאת 200 שנה לייסוד הקונפדרציה:
הקונפדרציה של ניו אינגלנד נועדה לתקופה של פחות מארבעים שנה. ההיסטוריה שלה, כמו זו של קונפדרציות אחרות, מציגה תיעוד של מחלוקת בלתי פוסקת של התערבות של המפלגה החזקה ביותר לחברים החלשים יותר, ושל התעלמות, מצד כל החברים הנפרדים, מהמסקנות שאומצו על ידי הגוף כולו. עדיין המטרה העיקרית של האיחוד הושגה.
אמנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]השם המלא של האמנה משנת 1643 היה "תקנון הקונפדרציה בין החוות תחת ממשלת מסצ'וסטס, החוו תחת ממשלת ניו פלימות', החוות תחת ממשלת קונטיקט, והחוות תחת ממשלת ניו הייבן בשילוב איתו". המושבות של ניו אינגלנד התרחבו וגדלו, והמגע שלהן גובר עם יישובים קולוניאליים אחרים באירופה, כמו גם עם שבטים אינדיאנים מסביב. המנהיגים הקולוניאליים של ניו אינגלנד חיפשו אפוא ברית שתאפשר למושבות לתאם הגנה קולקטיבית על ניו אינגלנד. גם מנהיגי ניו אינגלנד הרגישו שהם ייחודיים בקרב המושבות האמריקאיות, והם קיוו להתאגד כדי לשמר את הערכים הפוריטניים שלהם. האמנה קוראת למושבות ניו אינגלנד לפעול כאומה, באומרו שהן חולקות אורח חיים ודת. ברית זו נועדה להיות אמצעי הגנה ותקשורת תמידי בין המושבות עצמן ועם כל ישות זרה.[1]
האמנה המתווה את הברית כללה את הסעיפים הבאים, בסיכום:[2]
- המושבות צריכות להקים ליגה של ידידות עם ביטחון צבאי הדדי. מערכת יחסים זו תבטיח את הבטיחות והרווחה הקהילתית של המושבות וישמר את אורח חייהם הפוריטני.
- המושבות של ניו אינגלנד היו אמורות לשמור על הטריטוריה הנוכחית שלהן. תחומי השיפוט שלהם יישארו בלתי מוגבלים על ידי שאר חברות הקונפדרציה, וכל שינוי שיבוצע יצטרך להיות מוסכם על ידי החברים האחרים.
- כל חברות הקונפדרציה היו קשורות זו לזו אם התרחשה מלחמה. משמעות הדבר היא שהם היו צריכים לתרום למלחמה כל מה שהם מסוגלים מבחינת גברים ואספקה. המושבות יחויבו גם לספק מפקד של כל אנשיהן הזמינים למיליציה. כל הגברים מגיל 16 עד 60 היו אמורים להיחשב ככשירים לשירות. כל רווחים מעימות צבאי היו אמורים להתחלק בצורה צודקת בין הקונפדרציה.
- אם אחת מחברות הקונפדרציה הותקף, על החברות האחרות לבוא לעזרתם ללא דיחוי. סיוע זה יתבצע באופן פרופורציונלי. מפרץ מסצ'וסטס תידרש לשלוח 100 אנשים חמושים ומסופקים, לשאר המושבות 45 אנשים חמושים ומסופקים או פחות, בהתבסס על גודל ואוכלוסייה. אם יש צורך במספר גדול יותר של אנשים או אספקה, אזי נציבי הקונפדרציה יצטרכו לאשר את המידה.
- שני נציבים היו צריכים להיבחר מכל מחוז לנהל את ענייני הלחימה. הנציבים היו אמורים להיפגש פעם בשנה ביום חמישי הראשון של ספטמבר, ולהחליף את המיקום בין המושבות.
- הנציבים יבחרו נשיא מביניהם; לא יהיו לו סמכויות נוספות והוא ישמש תפקיד אדמיניסטרטיבי גרידא.
- לנציבים תהיה סמכות לנסח חוק וקודים שיועילו לרווחה הכללית של הקונפדרציה. חוקים אלה נועדו להבטיח יחסי ידידות בין המחוזות וביטחון לקונפדרציה. היה אמור להיות גם שיתוף פעולה בין המחוזות במונחים של החזרת נמלטים ומשרתים שנמלטו.
- אף מושבה חברה לא הייתה אמורה לבצע מעשה מלחמה או סכסוך ללא הסכמתם של האחרות. זה יהיה כדי למנוע ממחוזות קטנים יותר להיאלץ להשתתף במלחמה שלא היו להם המשאבים להילחם בה. כל מלחמה התקפית תצטרך אישור של שישה מתוך שמונת הנציבים.
- ארבעה נציבים יכולים לקבל החלטות מינהליות בנסיבות מקלות, אך כל החלטה תצטרך להיות בגבולות המשאבים והמשאבים. לא ניתן היה לקבל החלטה בנוגע לשטרות או היטלים כאשר נוכחים פחות משישה נציבים.
- אם מחוז חבר כלשהו בקונפדרציה היה מפר אחד מהסעיפים, נציבי המחוזות הנותרים היו אמורים להיפגש ולהחליט על כל פעולה נוספת.
בית המשפט הכללי של מסצ'וסטס והנציבים ממושבת סייברוק וממושבת ניו הייבן הסכימו להסכם ב-19 במאי 1643. בית המשפט הכללי של מושבת פלימות' הסכים לכך ב-29 באוגוסט.[1]