ג'ון קווינסי אדמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ון קווינסי אדמס
11 ביולי 1767; בריינטרי שבמסצ'וסטס - 23 בפברואר 1848; וושינגטון די. סי. (בגיל 80)
John Quincy Adams.jpg

ג'ון קווינסי אדמס
שם בשפת המקור John Quincy Adams
מדינה ארצות הברית
מפלגה המפלגה הדמוקרטית - רפובליקנית
בת-זוג
נשיא ארצות הברית ה-6
תקופת כהונה 4 במרץ 18253 במרץ 1829 (4 שנים)
סגן ג'ון קלהון
הקודם בתפקיד ג'יימס מונרו
הבא בתפקיד אנדרו ג'קסון
ג'ון קווינסי אדמס בשנת 1843 (דאגרוטיפ זה הוא התצלום הראשון של נשיא ארצות הברית). צלם: מת'יו בריידי
חתימתו של ג'ון קווינסי אדמס

ג'ון קווינסי אדמסאנגלית: ;‏ 11 ביולי 1767 - 23 בפברואר 1848) היה הנשיא השישי של ארצות הברית בין 1825 ל-1829. הוא גם היה דיפלומט, סנאטור וחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא היה חבר בשלוש מפלגות: המפלגה הפדרליסטית, המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית והמפלגה הוויגית. מאוחר יותר הוא גם היה חבר במפלגת המתנגדים לתנועת הבונים החופשיים. מדיניותו הדיפלומטית הדגישה את הערכים האמריקניים: בדלנות, התנגדות לקולוניזציה, חופש שיט וסחר חופשי.

הוא היה בנו של ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית. כדיפלומט, אדמס חתם על הסכם גנט שסיים את מלחמת 1812. כמזכיר המדינה של ארצות הברית הוא ניהל משא ומתן עם בריטניה על הגבול עם קנדה, ניהל משא ומתן עם ספרד על סיפוח פלורידה, וניסח את דוקטרינת מונרו. הוא נחשב לאחד מהדיפלומטים הגדולים בתולדות ארצות הברית.

אדמס נבחר להיות נשיא לאחר בחירות שנויות במחלוקת ב-1824. כנשיא, הוא ניסה לקדם את נושא החינוך ולהפוך את הכלכלה למודרנית. אדמס הגשים את חלק ממטרותיו והקטין את החוב הלאומי, אולם הקונגרס נשלט בידי יריביו, וחוסר התמיכה במפלגתו שלו פגעה בו. ב-1828 הוא הפסיד לאנדרו ג'קסון.

אדמס ניסח את מדיניות החוץ האמריקנית. בתקופתו המצאות חדשות גרמו לשינויים חברתיים רבים. לאחר עזיבתו את תפקיד הנשיא, הוא נבחר לייצג את מסצ'וסטס בבית הנבחרים, ושירת שם שבע-עשרה שנים. הוא התנגד לעבדות, וחזה שתפרוץ בגללה מלחמת אזרחים. לטענתו, הפיכת הדרום לעצמאי תגרום למרידות עבדים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נולד במסצ'וסטס, הוריו היו ג'ון אדמס, הנשיא השני של ארצות הברית, ואביגייל סמית', הגברת הראשונה. הוא רכש את השכלתו המוקדמת באירופה, וב-1787 סיים את לימודי המשפטים באוניברסיטת הרווארד. מונה לשגריר ארצות הברית בהולנד ב-1794 ולשגריר בפורטוגל ב-1796. כמו כן, כיהן כשגריר בפרוסיה ב-1796.

אדמס נבחר לסנאט של מדינת מסצ'וסטס ב-1802, והתמודד בחוסר הצלחה על מושב בקונגרס של ארצות הברית באותה השנה. כיהן כחבר בסנאט של ארצות הברית מ-1803 עד 1808 מטעם המפלגה הפדרליסטית.

לאחר מכן כיהן כשגריר ברוסיה מ-1809 עד 1814, והיה חבר ב-1814 בוועדה לסיום הלחימה בין ארצות הברית ובריטניה (מלחמת 1812). לאחר מכן שימש כשגריר באנגליה מ-1815 עד 1817. לאחר מכן כיהן כמזכיר המדינה בקבינט של הנשיא ג'יימס מונרו מ-1817 עד 1825.

כמזכיר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו של אדמס תאמו את אלו של מונרו. בתקופתו נרכשה פלורידה ונוסחה דוקטרינת מונרו. הוא נחשב לאחד ממזכירי המדינה הטובים בהיסטוריה.

פלורידה הייתה טריטוריה ספרדית ללא נוכחות ספרדית, והפכה למקלט לעבדים ואינדיאנים נמלטים. מונרו שלח לשם את אנדרו ג'קסון, שהוציא להורג חיילים בריטיים. מלבד אדמס, כל חברי הקבינט טענו שג'קסון חרג מסמכותו. אדמס טען שספרד לא יכלה למשול בטריטוריה ושארצות הברית פעלה למען הגנה עצמית. הוא הקפיד להשתיק מחאות מצד ספרד ובריטניה. ב-1819 אדמס הגיע להסכם עם ספרד ורכש את פלורידה, וכך נפתרו בעיות גבול שהיו קיימות מאז רכישת לואיזיאנה.

בעקבות סכסוך על גבולות אורגון, אדמס ניסה להגיע להסכם עם בריטניה בנוגע לגבול בין ארצות הברית המערבית וקנדה. ההסכם שיפר את היחסים בין המדינות.

כשמונרו הפך לנשיא, המעצמות האירופאיות ניסו לשלוט בדרום אמריקה. ביום העצמאות של 1821, אדמס נאם וטען שאמריקה תתמוך בתנועות העצמאות בדרום אמריקה אולם לא תתערב לטובתן בסכסוכים. בעקבות ניסוח דוקטרינת מונרו, אדמס הביע התנגדות להקמת קולוניות אירופאיות על יבשת אמריקה. המדיניות המשיכה להשפיע על מדיניות החוץ של ארצות הברית במשך יותר ממאה שנים.

הבחירות לנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהבחירות לנשיאות ב-1824 התקרבו, אנשים התחילו לחפש מועמדים. אנשי ניו אינגלנד תמכו באדמס והשפיעו עליו להיכנס למירוץ. המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית לא הצליחה להסכים על מועמד יחיד, ולכל מועמד הייתה תמיכה אזורית שונה. אדמס ייצג את ניו אינגלנד. יריביו היו ג'ון קלהון שפרש, ויליאם קרופורד ששבץ מנע ממנו להתמודד, הנרי קליי וגיבור קרב ניו אורלינס, אנדרו ג'קסון. בבחירות ניצח ג'קסון, ואדמס הפסיד הן בספירה הכללית והן בספירת קולות האלקטורים - הוא קיבל פחות משליש מקולות הבוחרים.

אולם, מכיוון שאף מועמד לא זכה לרוב מבין קולות האלקטורים, הועברה בהתאם לחוקה האמריקאית ההכרעה לקונגרס. הקונגרס נאלץ לבחור בין ג'קסון, אדמס וקרופורד (שלושת המועמדים המובילים). קליי, דובר בית הנבחרים, היה במקום הרביעי. קליי לא חיבב את ג'קסון ותמך ברבות מהצעותיו של אדמס. להפתעת רבים, הקונגרס בחר באדמס למשרה ב-9 בפברואר 1825, למרות שג'קסון היה המועמד המוביל. לאחר שאדמס מינה את קליי למשרת מזכיר המדינה, משרה שאדמס ושלושת הנשיאים הקודמים שירתו בה, תומכי ג'קסון טענו שאדמס וקליי חתמו על "ברית שחיתות". הטענה נשמעה במשך ארבע שנים.

אדמס כיהן כנשיא מ-4 במרץ 1825 עד 3 במרץ 1829.

נשיאותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נכנס לבית הלבן עם תוכניות שאפתניות. הוא הציע לקונגרס תוכניות לבניית מצפה כוכבים ואוניברסיטה לאומית חדשה, פיתוח כבישים, תעלות וכיוצא באלה. הוא תמך במכסי מגן גבוהים שיעודדו בניית מפעלים, ובהגבלת מכירת קרקעות כדי להאט את ההתפשטות מערבה. אולם, התמיכה הדרושה בקונגרס על מנת להעביר את כל אלה לא הייתה בידו, שכן תומכי ג'קסון לא שכחו את אירועי מערכת הבחירות ועשו כל מאמץ לחסום את יוזמות החקיקה שהציג. למרות זאת הצליח להביא לידי ביצוע מספר פרויקטים, בעיקר חפירת תעלות במספר מקומות ברחבי הארץ.

החוב הלאומי בתקופתו צנח מ-16 מיליון דולרים ל-5 מיליון.

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס ניסה להפוך את ארצות הברית למעצמה עולמית בעזרת "שיפורים פנימיים". הוא הטיל מכסים גבוהים לצורך בניית כבישים והקים בנק לאומי. הוא דיבר על מודרניזציה.

מכסי המגן שהיו נהוגים אז בארצות הברית היו שנויים במחלוקת - גם בתוך ממשלו. מזכיר המדינה, הנרי קליי, צידד בהם, אולם סגן הנשיא, ג'ון קלהון, התנגד. אדמס עצמו לא נקט עמדה והמצב הסתבך כשב-1827 איבדה המפלגה את הרוב הבלתי יציב שהיה לה קודם לכן בקונגרס. ב-1828, הוטלו מכסי מגן שגרמו לתסיסה אצל תומכי ג'קסון.

מדיניותו כלפי האינדיאנים גרמה לביקורת מצד התומכים בהתפשטות מערבה. ממשיכיו של אדמס החזירו את המדיניות של גירוש האינדיאנים.

מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס נחשב לדיפלומט מעולה, אולם מדיניות החוץ שלו בתקופתו כנשיא לא הייתה בולטת. אחת מהסיבות לכך הייתה ההתנגדות כלפיו בקונגרס. הקונגרס העוין גם לא אפשר לו להגיע להישגים משמעותיים בתחום מדיניות החוץ, אף שאדמס היה מדינאי מוצלח ואביה של דוקטרינת מונרו, עוד בימיו כמזכיר המדינה. כך למשל מנע ממנו הקונגרס מלשלוח נציגים לוועידת מדינות אמריקה הלטינית.


הפסד בבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליי ואדמס הקימו מפלגה חדשה, המפלגה הלאומית הרפובליקנית, אך זו לא קנתה לה אחיזה בקרב המדינות השונות ולא האריכה ימים.

לאחר הפסדו ב-1825, אנדרו ג'קסון התפטר מהסנאט והתכונן במשך ארבע שנים, בעזרת חבריו בקונגרס, לנצח את אדמס בבחירות הבאות. אף מועמד לא ניהל מסע בחירות, אולם תומכיהם ארגנו מאמרים משמיצים בעיתונות. במהלך מערכת הבחירות העיתונות האשימה את אשתו של ג'קסון בביגמיה. היא מתה כמה שבועות לאחר הבחירות, וג'קסון אמר שאולי יסלח לאלו שתקפו אותו, אך לעולם לא יסלח לאלו שתקפו את אשתו.

בבחירות 1828 נחל אדמס מפלה צורבת, בידי יריבו אנדרו ג'קסון שהקים בינתיים מפלגה חדשה - המפלגה הדמוקרטית. אדמס זכה במדינות בהן זכה אביו ב1800: ניו אינגלנד, ניו ג'רזי ודלאוור, חלקים מניו יורק ורוב מרילנד. אולם הפעם זכה ג'קסון ברוב מוחלט בחבר האלקטורים, ב-178 אלקטורים לעומת 83 לאדמס, ואדמס וקליי לא היו יכולים לגבור עליו בשנית. אדמס ואביו היו הנשיאים היחידים מקום ארצות הברית ועד 1837 שכיהנו רק תקופת כהונה אחת.

לאחר הנשיאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסדו בבחירות לא פרש אדמס מפעילות פוליטית. הוא זכה במושב בקונגרס של ארצות הברית מטעם המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שם כיהן החל מ-4 במרץ 1831, עד ליום מותו. במהלך תפקידו כיהן כיו"ר הוועדה לתעשייה, יו"ר הוועדה לענייני אינדיאנים, ויו"ר הוועדה ליחסי חוץ. התמודד בחוסר הצלחה למשרת מושל מסצ'וסטס בשנת 1834.

הוא פעל כנגד "החלטת סתימת פיות" (gag rule) שיצאה בשנת 1836 ולמעשה מנעה את קיומן של עצומות הקשורות לעבדות. בשנת 1844 בוטל החוק.

בשנת 1841 יצג את האפריקאים המורדים מספינת העבדים הספרדית לה אמיסטאד בבית המשפט העליון של ארצות הברית. טיעונו היה שמכיוון שתפיסתם לעבדות בוצעה באופן לא חוקי, הם רשאים לחזור לאפריקה כאנשים חופשיים, ולא להיות מוחזרים לספרד, וכך אכן היה.

אדמס נפטר משבץ בבניין הקפיטול בוושינגטון ב-1848.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]