השערת ההפרעה הבינונית
השערת ההפרעה הבינונית, תאוריית ההפרעה הבינונית או היפותזת ההפרעה הבינונית, היא השערה העוסקת בגורמים המשפיעים על מגוון המינים בטבע. ההשערה מציעה שמגוון המינים המקומי יהיה מרבי כאשר ישנן הפרעות אקולוגיות שמתרחשות ברמה שאינה נמוכה מדי ואינה גבוהה מדי. ברמות נמוכות של הפרעה, מתרחש תהליך של סוקצסיה, בו מגוון המינים משתנה ממיני חברת החלוץ עד לחברת השיא, בתהליך איטי של החלפת המינים. בסופו של דבר ישלטו במערכת האקולוגית אורגניזמים תחרותיים יותר, אשר ידחקו להכחדה מינים תחרותיים פחות. ברמות גבוהות של הפרעה, לדוגמה עקב שריפות יער תכופות או השפעות אנושיות כמו כריתת יערות, יתרחשו הכחדות מקומיות של מינים ולכן המגוון יהיה נמוך. לפי השערת ההפרעה הבינונית, ברמות ביניים של הפרעה, המגוון יהיה מרבי, מכיוון שמינים המשגשגים בשלבים מוקדמים ומאוחרים של הסוקצסיה יכולים להתקיים במקביל.[1][2]
ההשערה אינה חד משמעית עם הגדרותיה למונחים "ביניים" ו"הפרעה". היכולת להגדיר הפרעה נתונה כ"בינונית" תלויה מטבעה בהיסטוריה הקודמת של ההפרעות במערכת נתונה, כמו גם במרכיבי ההפרעה הספציפיים (כלומר התדירות, היקף, עוצמת או משך ההפרעות).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Joseph H. Connell, Diversity in Tropical Rain Forests and Coral Reefs: High diversity of trees and corals is maintained only in a nonequilibrium state., Science 199, 1978-03-24, עמ' 1302–1310 doi: 10.1126/science.199.4335.1302
- ^ Dial, R.; Roughgarden, J. (1988). "Theory of marine communities: the intermediate disturbance hypothesis". Ecology. 79 (4): 1412–1424. doi:10.1890/0012-9658(1998)079[1412:TOMCTI]2.0.CO;2.
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "השערת ההפרעה הבינונית".