השריר הכפן העגול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השריר הכפן העגול

שרירים שטחיים בחלק הקדמי של אמה שמאל
שיוך superficial muscle of anterior compartment of forearm עריכת הנתון בוויקינתונים
אספקה עורקית עורק הגומד, עורק החישור עריכת הנתון בוויקינתונים
עצבוב nerve to pronator teres
פעולת שריר כפיפה של מפרק המרפק, pronation of the forearm עריכת הנתון בוויקינתונים
שריר נגדי השריר הגבן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחל שריר medial epicondyle of the humerus עריכת הנתון בוויקינתונים
אחז שריר lateral surface of radius עריכת הנתון בוויקינתונים
תיאור ב האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (446) עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
לטינית (TA98) m. pronator teres עריכת הנתון בוויקינתונים
טרמינולוגיה אנטומיקה A04.6.02.025 עריכת הנתון בוויקינתונים
TA2 (2019) 2478 עריכת הנתון בוויקינתונים
FMA 38450 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השריר הַכַּפָּן הֶעָגוֹלטרמינולוגיה אנטומיקה: Musculus pronator teres) ממוקם בקדמת האמה. השריר בעל שני הראשים מהווה את הגבול התיכון של גומץ המרפקשקע בקדמת המרפק). הכפן העגול פועל יחד עם השריר הכפן המרובע לסיבוב כלפי פנים של האמה (לכיוון בו כף היד פונה לכיוון מטה) וכן כמכופף חלש של האמה. השריר הכפן העגול מעוצבב על ידי שורשי העצב הצוואריים השישי והשביעי (C6, C7) דרך עצב התווך.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשריר הכפן העגול שני ראשים המחוברים האחד לעילית העלי התיכונה של עצם הזרוע (הראש הזרועי, Caput humerale musclus pronatoris teretis) והשני לזיז הַוָּוִי של הגומד (הראש הגומדי, Caput ulnare musclus pronatoris teretis). עצב התווך עובר בין שני ראשי השריר הכפן העגול במעברו מהזרוע אל תוך האמה.

חלקו המרוחק של השריר נאחז במרכז הפן הקדמי של עצם החישור רדיוס Radius.

שריר הַכַּפָּן (פרונאטור) העגול מושך את עצם הרדיוס מעל עצם האולנה ומבצע פרונציה.

עצבוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

השריר הכפן העגול מעוצבב על ידי שורשי העצב הצוואריים השישי והשביעי (C6, C7) דרך עצב התווך Nervus medianus. העורק המזין את האזור הוא עורק התווך.

בעיות רפואיות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת פרונטור (Pronator)[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא מצב בו העצב המדיאני Median נצבט Impinged בנקודה שבו הוא עובר בין שני הראשים של שריר הכפן. שני הראשים של השריר מחוברים על ידי פס פיברוטי, שמהווה את הקשת הגידית של שריר השריר כופף האצבעות השטחי[1]. פס פיברוטי לא תקין עלול להתפרש מהראש האולנראי של הכפן ולהתחבר לקשת, ובכך להוות נקודת לחץ על העצב המדיאני. העצב המדיאני גם עלול להידחס בתוך שריר ה-הכפן עקב התעבות שלו, או מתחת לשריר הזרוע הדו ראשי, שחוצה את העצב המדיאני בקדמת המרפק.

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגיעה בעצב התווך עלולה לגרום בין היתר כאבים חריפים ולתסמינים נוירולוגיים. אלה יופיעו בקדמת האמה ובצד הרדיאלי של כף היד ובכלל זה באגודל ובשתיים וחצי האצבעות הסמוכות לו. התסמינים עלולים להיות חריפים, במיוחד בלילה במהלך השינה. סימנים והתסמינים שעלולים להופיע בעקבות תסמונת פרונטור נמנה: כאבים מקומיים במרפק, כאבים ונימול בחלק הפנימי של אמת היד ושל האגודל ושל שתיים וחצי אצבעות הסמוכות לו, הכאבים בקדמת המרפק יכולים להקרין מטה לכוון האמה, שורש כף היד וכף היד ומעלה לכוון הזרוע, עקצוצים, הירדמות, תחושת שריפה, חולשה עד כדי קושי תפקודי של האגודל להשתתף בפעולת אחיזה או של האמה לבצע סיבוב פנימה[2]. מיבחן טינל חיובי הכולל הקשה באצבעות על אזור העצב, במקרה של היצרות או דלקת בשורש כף היד, המטופל ירגיש מעין "זרם" שחולף משורש כף היד ועד לאצבעות.

גורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורם העיקרי להתפתחות תסמונת פרונטור הוא עומס היתר שנוצר על האמה. עומס מסוג זה נגרם עקב תנועות סיבוביות של האמה וכף היד או בגלל מאמצים חוזרים רבים. דוגמאות של פעילות גופנית ומקצועות הגורמים לעומסים מסוג זה כוללים: גולף, הרמת משקולות, טניס, סקווש, עבודות הרכבה והברגה, עבודה עם פטיש, הקלדה, עבודה עם עכבר ועוד.

כמובן שגם נזקי חבלה לאזור המרפק על רקע נפילה, פציעת ספורט או תאונה עלולה להוביל לשינויים מבניים ותפקודיים ולגרום להתפתחות תסמונת כפן. מחלות שונות ובכלל זה דלקת פרקים ניוונית עלולה להוביל להתפתחות שינויים מבניים ותפקודיים ולגרום להתפתחות תסמונת כפן.

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיל - תסמונת פרונטור אינה מתרחשת בקרב ילדים. כמו בהרבה תסמונות כאב אחרות גם במקרה הזה ישנו מרכיב של שינויים ניווניים המגיעים עם הגיל.
  • מגדר - נשים נמצאות בקבוצת סיכון להתפתחות תסמונת פרונטור. על נתונים המתפרסמים נמצא שבהשוואה לגברים סיכוייהן של נשים לסבול מהתופעה גבוהים פי 5. רוב המקרים הללו בקרב נשים מתרחשים בעשור החמישי לחייהן.
  • מקצוע או עיסוק ספורטיבי המחייב שימוש חוזרני בידיים עלול להוביל להתפתחות עומסי יתר על המרפק והאמה. עומסים אלו עלולים לגרום היפרטרופיה של שריר הכפן העגול ובכך להוביל להתפתחות הלכידה. דוגמאות לסוג זה של עומסים כוללים גולף או טניס, אימוני משקולות, סקווש, הברגה ממושכת, עבודה עם פטיש, הקלדה ועוד.
  • שינויים מבניים או ביומכניים מולדים או נרכשים - שינויים מבניים מולדים או נרכשים של מפרק המרפק עלולים לגרום לשינוים באופן עבודת המרפק ובכך לעלות את הסיכון להתפתחות תסמונת הכפן.
  • אי הקפדה על כללי אימון גופני - אימון יתר ואי הקפדה על כללי בטיחות לאימונים גופניים אחרים כגון חימום לפני תחילת אימון, הדרגתיות בסרגל המאמצים ועוד יובילו בין היתר לפציעות שרירי האמה וחוסר איזון שרירי באמה.
  • מחלות מערכתיות - מחלות מערכתיות כגון סוכרת ותת פעילות של בלוטת התריס מעלות את הסבירות להתפתחות התסמונת.
  • סיכון גבוה לנפילות - אנשים שגילם או עיסוקם מעלה את הסבירות לנפילה נמצאים בסיכון גבוה יותר לנזקי חבלה במרפק כגון שבר. נזקי חבלה עלולים להוביל להתפתחות שינויים מבניים ולהתפתחות לחץ מקומי על העצב במרפק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השריר הכפן העגול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]