ויטריפיקציה
ויטריפיקציה (Vitrification) או זִגּוּג (מלטינית: vitreum, זכוכית) היא תהליך הפיכתו של חומר לזכוכית, בעיקר באמצעות קירור מהיר בעזרת טמפרטורת מעבר זכוכיתית או תגובה כימית.
ויטריפיקציה היא חלק מרכזי בשיטת שימור תאים ורקמות בהקפאה לאורך זמן ולשיטה זו יתרונות שונים על-פני שימור באמצעות הקפאת רקמות רגילה. השיטה פותחה ביפן ומיושמת כיום בעיקר בתחום הקפאת ביציות וכן על ידי מצדדי שיטת הקריוניקה.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד המצאת שיטת הוויטריפיקציה התבצע שימור תאים ורקמות בעיקרו באמצעות הקפאה רגילה. להקפאה זו היו מספר חסרונות, וביניהם בעיית היווצרות גבישי קרח זעירים ברקמה המוקפאת, וכתוצאה מכך הרס מעטפת התא והרקמה בכלל. בעיה זו הייתה בעיקרה באופנים בהם היה צורך בהישארות הרקמה במצב בו היא תוכל לתפקד כרגיל שוב עם הפשרתה (ראו להלן שימושים). הוויטריפיקציה פותרת בעיה זו בהיותה מחליפה את נוזלי הגוף יוצרי הבעיה, בחומרים כימיים מסוג קריו-פרוטקטנט (Cryoprotectant) אשר הופכים את הרקמה לזגוגיתית וקשיחה מחד, אך אינם פוגעים בה מאידך.
תיאור תהליך הוויטריפיקציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סילוק הנוזלים מן הרקמה המטופלת
- החדרת חומרים כימיים מסוג קריו פרוטקטנט אל הרקמה
- קירור מהיר (לעיתים כמה פעמים) של הרקמה עד לטמפרטורה של לפחות 130 מעלות צלזיוס מתחת לאפס
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות רצונן של נשים להישאר עם יכולת רבייה גם לאחר גיל הפסקת שחרור הביציות מהגוף, התפתחו בשנים האחרונות שיטות שונות לשימור הביציות, וביניהן שיטת הזיגוג. זיגוג הביציות מתבצע בטמפרטורה 196 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ושיעור הישרדות הביציות לאחר הפשרתן נחשב לגבוה יחסית. בחוזר שהוציא משרד הבריאות ב-27 באפריל 2010 הותר השימוש בזיגוג בבתי החולים בישראל, כל עוד קיימת הסכמתו בכתב של המטופל (כבכל הפריה חוץ גופית).
מצדדי הקריוניקה טוענים כי יכולות ההחייאה ילכו וישתפרו עם השנים, עד שיבוא יום ובו הרפואה תוכל להחזיר אדם לחיים באמצעות גוף מוקפא בלבד. בשל כך נפוצה שיטת הזיגוג בקרב מצדדי שיטה זו. ברוב מקרי הקריוניקה, בשל יוקר התהליך מתבצעת הקפאה חלקית בלבד של איבר מסוים (בדרך-כלל המוח), הטיעון הנטען על ידי מצדדי השיטה הוא, כי באותו יום שבו תוכל הרפואה להחזיר אדם לחיים בשיטת הקריוניקה, היא גם תוכל לשחזר את כל גופו באמצעות איבר אחד בלבד.
