החייאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תרגול החייאה על ידי שני מטפלים, המשלבת הנשמה במפוח ועיסוי בית החזה
דפיברילטור ציבורי, עמדת החייאה חכמה

החייאה היא אוסף פעולות מלאכותיות הנעשות באדם הסובל מכשל במערכות קיום החיים (מע' העצבים המרכזית, מערכת הדם והלב, מערכת הנשימה) ומטרתם היא להשיב את הפעילות התקינה של מערכות אלו או לפחות לשמור על רמת חימצון סבירה בגוף עד להגעת צוות רפואי מיומן.

פעולות ההחייאה העיקריות כוללות: אבטחת נתיב אוויר פתוח, הנשמה מלאכותית, עיסויי חזה ומכונות CPR - ראשי התיבות של Cardio Pulmonary Resuscitation.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלנוס ערך ניסויים בהנשמה על בעלי חיים מתים[1]. העדויות המוקדמות ביותר להחייאות מוצלחות ברחבי העולם קיימות מהמאה ה-18 בהולנד וביפן. ההולנדים פיתחו שיטות להחייאת אנשים שטבעו בתעלות העיר, והיפנים פיתחו שיטות כחלק מאמנות הלחימה ג'ו-ג'וטסו (שהועלו על הכתב מאוחר יותר, עם לידת הג'ודו מתוך האומנות). בג'ו-ג'וטסו ובג'ודו הטכניקות האלו נקראות "קואטסו" או "קאפו". בכתבה של "הניו יורק טיימס", משנת 1910 דווח על החייאה מוצלחת באמצעותן.

באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 נכתבו והופצו בארצות הברית קווים מנחים לביצוע פעולות החייאה, ובשנת 1992 קמה ועדה בינלאומית לחקור את ההנחיות השונות ולהציג מסקנות מדעיות לנושא. מסקנות אלה פורסמו בשנת 2000 ואומצו ברחבי העולם.

בדצמבר 2005 פרסם ארגון הלב האמריקאי (AHA) הנחיות חדשות שנכתבו במשך שלוש שנים. 380 מומחים בינלאומיים בתחום ההחייאה קיימו דיונים בנושא והגיעו לקונצנזוס באשר לדרך שבה יש לערוך טיפול החייאה. ארגון הלב האמריקאי ממשיך לעדכן את ההנחיות, העדכון האחרון פורסם ב-21 באוקטובר 2020.[2]

רמז לטיפול החייאה באדם שאיבד את הכרתו אפשר למצוא בתנ"ך בספר מלכים ב':

ויבוא אלישע הביתה והנה הנער מת מושכב על-מיטתו. ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל-ה'. ויעל וישכב על-הילד וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר[3] הנער עד-שבע פעמים ויפקח הנער את-עיניו.

מלכים ב', פרק ד', ל"ב-ל"ה

כמו כן בתלמוד[4] מוזכרת הנשמה על ידי מניפה לתינוק שנולד ללא נשימה.

סכמת החייאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכיבי ההחייאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתיב אוויר (A - Airway)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמירה על נתיב אוויר פתוח תאפשר אוורור יעיל של הריאות - הכנסת אוויר עשיר בחמצן אל הריאות ומתן אוויר מפוחת חמצן לצאת מהן. באדם מבוגר פתיחת נתיב אוויר ראשונית תיעשה על ידי הטיית הראש אחורה למנוע כדי צניחת בסיס לשון ולאחר מכן הכנסת מנתב אוויר. בתינוקות הטיית הראש תהיה בתפיסת ״עיניים לשמיים״ ולא הטיה מלאה של הראש אחורה. במידת הצורך יש לנקות הפרשות מפי המטופל.

נשימה (B - Breathing)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוורור יעיל של הריאות והכנסת אוויר רווי חמצן כדי להעלות את רמת החמצן בריאות ובהמשך - בדם.

סירקולציה (C - Circulation)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזרמת דם עשיר בחמצן אל המוח היא הבסיס להחייאה נכונה והמטרה העיקרית; תאים אחרים שנפגעים הם ברי התגברות אולי תאי מוח שנפגעים הם נזק תמידי ולכן חימצון של המוח עומד בראש סדרי העדיפויות של מי שמבצעים החייאה. עיסוי לב הוא הדרך של צוות ההחייאה להזרים את הדם אל המוח במקום הלב, שכרגע לא מסוגל לבצע את תפקידו או זקוק לסיוע.

סכמת החייאה בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לפני מספר שנים סכמת ההחייאה של ארגון הלב האמריקאי (AHA) הייתה A-B-C. יש לפתוח נתיב אוויר, לדאוג לאוורור ראשוני (שתי שאיפות) ואז עיסויים. כמו כן הנשמה מפה לפה הייתה הליך שגרתי במצבים כאלה. עם הזמן התברר שההנחות בסכמה זו שגויות, כמו גם הסרת ההמלצה להנשמות מפה לפה בעקבות מחלות של מסייעים שנגרמו כתוצאה מהליך זה.

סכמת החייאה עדכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לעדכון האחרון (21 באוקטובר 2020) שפורסם על ידי ה AHA סכימת ההחייאה הנכונה היא C-A-B. מאחר שבאוויר חדר יש 21% חמצן ואנחנו מנצלים רק כשליש ממנו נותר די חמצן בריאות ובדם כדי שעיסויים נכונים יספקו מספיק חמצן למוח כדי לשמור עליו בריא עד להגעת כח נוסף שיאפשר גם אוורור. על כן הפעולה הראשונה של מגיב ראשון בהחייאה היא עיסויי חזה. במידה שיש דפיברילטור בהישג יד או בקרבת מקום - הדפיברילטור "ישבור סכימה" וחיבורו ייעשה על חשבון העיסויים.

החייאה נכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחת נתיב אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניהול נתיב אוויר

באדם מבוגר פתיחת נתיב אוויר ראשונית תיעשה על ידי הטיית הראש אחורה כדי למנוע צניחת בסיס לשון ולאחר מכן הכנסת מנתב אוויר. בתינוקות הטיית הראש תהיה בתפיסת ״עיניים לשמיים״ ולא הטיה מלאה של הראש אחורה. במידת הצורך יש לנקות הפרשות מפי המטופל. בהגעת צוות ALS - החדרת טובוס (אינטובציה) או LMA.

הנשמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הנשמה

באמצעות מסיכת כיס - יש לשים את מסיכת הכיס על פה המטופל כשהצד הרחב על סנטרו והצר על אפיו, ומתן נשימות של כחצי מנפח נשיפה. בשימוש באמבו (מפוח הנשמה ידני) ההנשמה תיעשה באופן איטי ומבלי לסחוט את המפוח עד תום. יש לשים לב שבילדים נעשה שימוש במפוח הנשמה מתאים כדי לא לגרום נזק לריאות הילד המטופל. קצב ההנשמה - במבוגרים ונוער (מעל גיל 8) שתי הנשמות כל 30 עיסויי חזה, כ8 הנשמות בדקה. אם בוצעה אינטובציה, הנשמה אחת כל 6 שניות, כ-12 הנשמות בדקה. בילדים[5] (בהנחה שההחייאה מבוצעת בזוג, כאשר אחד מבצע עיסויי חזה והשני מנשים) כל 15 עיסויים נבצע 2 הנשמות.

עיסויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיסויי חזה איכותיים ונכונים הם אחד הדברים החשובים בביצוע החייאה נכונה. עיסויי חזה במבוגר ייעשו בשתי ידיים, כאשר המרפקים נעולים ובסיס היד התחתונה נמצא בין הפטמות, על עצם החזה (״מפתח הלב״ או הסטרנום). עיסוי נכון מורכב משני צעדים. הצעד הראשון הוא הלחיצה פנימה - לחיצה של כ1/3 עומק (כ-5 ס״מ) בחוזקה - לחיצה זו היא זו שדוחקת את הדם החוצה מהלב אל המוח ושאר איברי הגוף. הצעד השני הוא השחרור (Retraction) שבו מאפשרים ללב להתמלא שוב בדם. שחרור לא מספיק ימנע מהדם מלמלא את הלב והעיסויים לא יהיו יעילים ועל כן הוא צריך להיות מלא, כך שהידיים כמעט מתרוממות לחלוטין מבית החזה. קצב העיסויים באדם מבוגר הוא של כ-100 עיסויים בדקה (מקצב פזמונו של השיר המפורסם "Stayin' Alive" של להקת הבי ג'יז תואם בערך לקצב העיסויים הרצוי). בילדים נבצע את אותו תהליך אולם ביד אחת בלבד. בתינוקות נבצע עיסויים בשתי אצבעות בקצב של כ-120 עיסויים בדקה.

שבירת צלעות בזמן עיסויי חזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת ביצוע עיסויי חזה נכונים תיתכן תחושה של ״שבירת צלעות״. בזמן שייתכן מצב שבו הלחץ שנוצר על הצלעות יגרום לשבירתן לרוב תהיה זו היפרדות הסחוס שמחבר בין הצלעות לסטרנום ולא שבירת צלעות.

מתן שוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת השוק החשמלי הניתן ללב היא לעצור את פעילות הלב לחלוטין, פעולה המאפשרת לקוצב הראשי של הלב להתחיל פעולה מחודשת ללא הפרעות מהקוצב המשני או מפעולה ספוראדית של תאי לב אחרים. מתן שוק במצב של פרפור חדרים או הפרעת קצב עשויה לסייע אולם במצב של אסיסטולה, בו למעשה אין פעילות קרדיאלית כלל, השוק כשלעצמו לא יסייע שכן הלב כבר עצר.

רמות החייאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החייאת רחוב/מע״ר
מע״ר (מגיש עזרה ראשונה שעשה קורס בסיסי עד 60 שעות) או אדם הנתקל במקרה שמצריך תחילת החייאה מיידית צריך לנקוט באמצעים העומדים לרשותו ובהכשרתו. הסכימה להחייאה במקרים כאלה מכתיבה כי מבצע החייאה בודד יתחיל בביצוע עיסויי חזה עד הגעת סיוע. עם הגעת סיוע יש לפתוח נתיב אוויר ולהוסיף הנשמה במסיכת כיס. הנשמות מפה לפה, שהיו חלק מהסכימה, אינן מבוצעות היום. בהינתן ויש דפיברילטור בקרבת מקום יש להשתמש בו בזמן ההחייאה.
החייאת BLS- Basic Life Support (חובשים)
לחובשים ידע וסמכות נרחבת יותר גם בהחייאה. סכימת ההחייאה נשארת זהה (עיסויים - נתיב אוויר - הנשמה) ועל כן הבסיס, שהוא עיסויי חזה, נותר כמות שהוא. חובש שמגיע להחייאה לבד יתחיל בחיבור דפיברילטור וימשיך בביצוע עיסויים. בהגעת סיוע יוחדר מנתב אוויר מתאים - צינור חלול במספר גדלים - אל הלוע ויסייע בשמירת נתיב האוויר פתוח. יש חשיבות בשימוש במנתב אוויר (Airway) מתאים בגודלו שכן שימוש בגודל שגוי עשוי לגרום נזק למטופל. בהמשך מבוצעת הנשמה באמצעות מפוח הנשמה (אמבו) ומיכל חמצן (שמחובר לשק העשרה) כדי להעשיר את האוויר שמסופק למטופל, במקביל לעיסויים ולשמירה על נתיב האוויר פתוח. לעיתים ייעשה שימוש בקרדיופמפ כעזר לעיסויי החזה - מכשיר בעל ואקום בקצהו שמסייע בהעלאת החזה לגובה הנכון (Retraction) לאחר לחיצה וכן מחווה על לחיצה בעומק הנכון. אם במהלך החייאה מבחין החובש בהפרשות מפי המטופל בכמות שמסכנת אותו הוא רשאי לעשות שימוש במכשיר לשאיבת הפרשות (סקשן) כדי לסלק אותן ולמנוע אספירציה, מצב בו הפרשות (לרוב תוכן קיבה) נכנסות לריאות. במידת הצורך חובש רשאי לספק נוזלים בעירוי אולם יש להבדיל בין מתן נוזלים (בסמכות חובש) למתן תרופות (בסמכות פרמדיק).
החייאת מכשירים מתקדמת ALS- Advanced Life Support (פרמדיקים)
החייאה מתקדמת מתבצעת על ידי צוות שבו לפחות אדם אחד בדרגת הכשרה של פרמדיק (ומעלה) בסיוע חובשים. צוות החייאה מתקדם יחבור לצוות החייאת BLS ויחבר מוניטור (במידה ויש דפיברילטור הוא ינותק) תוך שהוא מקבל את כלל הנתונים על המקרה העומד לפניו (גיל המטופל, סיבת החייאה, זמן החייאה, פעולות שבוצעו עד כה ועוד). לאחר וידוא צורך בהמשך החייאה על ידי המוניטור ינהל הפרמדיק את ההחייאה תוך שהוא בודק את מצב המטופל במוניטור ובסיוע חובשים יחדיר מחט לטובת מתן תרופות (בסמכות פרמדיק/רופא בלבד). במידת הצורך יחליט הפרמדיק על מתן שוק חשמלי באופן ידני מהמוניטור. במידה ויש צורך באוורור (החדרת אוויר רווי חמצן) אפקטיבי יותר הפרמדיק עשוי לשקול אינטובציה - החדרת צינורית דרך קנה הנשימה אל פתח הריאות (קארינה) או שימוש ב LMA, כדי שיעילות ההנשמה תהיה גבוהה יותר. כלי עזר בהנשמה מתקדמת מסוג זה הוא קפנומטר, המסייע באבחנת יעילות ההנשמה והעיסויים בו זמנית על ידי מדידת הפחמן הדו-חמצני הנפלט מהריאות. צוותי פרמדיקים מאיישים באופן קבוע כל ניידת טיפול נמרץ של מגן דוד אדום, צוותי שרות חולי לב (שח"ל), נטל"י ואמבולנסי טיפול נמרץ של איחוד הצלה. כמו כן יש מספר מסגרות של פרמדיקים ככונני חירום אשר מגיעים למקרי החייאה בקריאות חירום. מסייעים נוספים לפרמדיק הם מסייעי ALS (איחוד הצלה) או חובשים בכירים (מד״א) המוסמכים לשאוב תרופות (בהוראת פרמדיק) ולבצע פרוצדורות נוספות.

החייאה בסיסית אל מול החייאה מתקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסיבות המרכזיות לדום לב במבוגרים היא הפרעת קצב הנקראת "פרפור חדרים"(VF - Ventricular Fibrilation). זוהי הפרעת קצב של חדרי הלב, המתאפיינת בצניחה חדה בתפוקת הלב והתמוטטות בתוך שניות בעקבות הפסקת העברת חמצן אל הגוף. הטיפול בהפרעת קצב זאת הוא דפיברילציה ולעיתים יש לבצע תקופה של החייאה מיד אחריה כדי לסייע ללב באספקת חמצן אל איברי הגוף החיוניים עד להתאוששות מלאה שלו. לאחר 4 דקות או יותר מפרפור החדרים מתחיל להגרם נזק בלתי הפיך לתאי המוח בשל חוסר בחמצן, לכן יש לבצע החייאה גם עד הדפיברילציה. בכל דקה שעוברת ללא אספקת חמצן סדירה ללב (באמצעות עיסויים) ודפיברילציה יורדים סיכויי ההישרדות מהפרעת קצב זאת ב-8% - 10%. אם בזמן הזה מבוצעים עיסויים יורדים סיכויי ההישרדות בכל דקה רק ב-3% - 4%. מלבד עיסויי חזה מוקדמים ואיכותיים ודפיברילציה מוקדמת ככל האפשר כל טיפול אחר, כולל מתן תרופות החייאה או צנרור הקנה, לא נמצא כמשפר את סיכויי ההישרדות לטווח הארוך מפרפור חדרים. למעשה, ההישרדות מדום לב מחוץ לבית-החולים בארצות הברית עמדה בשנת 2003 על 4.5%. לעומת זאת, במקומות הומי אדם, בהם אומנו נאמנים מקרב העובדים לבצע CPR ודפיברילציה והשכילו לעשות זאת תוך 3-5 דקות מזמן ההתמוטטות, שיעור ההישרדות עלה ל-49% - 75%.

הדרכת החייאה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגול עיסויים על בובה במהלך קורס עזרה ראשונה

חברות שונות מעבירות סדנאות לביצוע החייאה בסיסית בבתי הספר בחלק מהמקומות בארץ. הסדנאות כוללות מספר שעות לימוד בהן התלמידים לומדים את שיטות ההחייאה והעזרה הראשונה ועוברים התנסות על בובה (בדרך כלל בובת החייאה "אנני"), מד״א ואיחוד הצלה מעבירים סדנאות להורים בנושא החייאות בילדים.

חברות שונות עורכות קורסי החייאה לקבוצות מאורגנות ולבודדים. המינימום של שעות לימוד לקורס מע"ר (מגיש עזרה ראשונה) הוא 44 שעות, מע"ר המעוניין להתלוות לצוות אמבולנס יידרש לעבור הסמכת מע"ר בעלת 60 שעות. קיימות גם הסמכות למספר נמוך יותר של שעות הדרכה (20 שעות) כמו גם של 80 שעות.

בצה"ל כל חייל המסיים טירונות ברמה של רובאי 03 ומעלה, עובר במהלך הטירונות קורס מגישי עזרה ראשונה מזורז, ובסיום הטירונות מקבל תעודת מע"ר. גם צוערים בבה"ד 1 עוברים במהלך קורס הקצינים קורס מע"רים. חיל הרפואה עורך אחת לחודש קורס מע"רים הניתן כצ'ופר לחיילי המערך תומך הלחימה והמערך העורפי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ De usu partium corporis humani, עמוד 339
  2. ^ AHA, 2020 American Heart Association Guidelines for CPR and ECC, איגוד הלב האמריקאי, ‏21 באוקטובר 2020
  3. ^ זוֹרֵר היא מילה יחידאית שמשמעותה "התעטש"
  4. ^ מסכת שבת, דף קלד, ע"א
  5. ^ איחוד הצלה, החייאת ילדים ותינוקות, איחוד הצלה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.