הצגת המקור של הדף "יהדות יוון"

[[קובץ:Ketubah from Greece.jpg|ממוזער|כתובה מיוון]]
[[קובץ:Ketuba from greece.jpg|ממוזער|כתובה מיוון]]
[[קובץ:PikiWiki Israel 46835 Greece jews holocaust memorial in Israel.JPG|250px|ממוזער|שמאל|אנדרטת שואת יהודי יוון ב[[בית העלמין הדרום (בת ים)]]]]
'''יהדות יוון''' היא אחת הקהילות היהודיות העתיקות ביותר, וראשיתה ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]]. תחת שלטון [[ביזנטיון]] סבלה הקהילה מגבלות ורדיפות, ואולם עם תחילת שלטון [[האימפריה העות'מאנית|העות'מאנים]] במאה ה-15, חל שיפור בחיי [[יוון העות'מאנית#היהודים ביוון העות'מאנית|הקהילה היהודית ביוון העות'מאנית]], ויהודים רבים שגורשו ב[[גירוש ספרד]] התיישבו מחדש ב[[יוון]]. המגורשים נעשו ליסוד הדומיננטי בקהילה, שנהגה ברובה לפי מנהגי [[יהדות ספרד]], ואולם באיים ובמקומות נוספים נשמרו קהילות קטנות של יהודים [[רומניוטים]], ששמרו על מנהגים דתיים קדומים ודיברו בניב ייחודי של [[יוונית]], [[יווניטיקה]]. קהילה יהודית-ספרדית גדולה וחשובה במיוחד התפתחה בעיר הנמל [[יהדות סלוניקי|סלוניקי]].

ערב [[מלחמת העולם השנייה]] חיו ביוון כ-80,000 יהודים (כשני שלישים מהם בסלוניקי) אשר למעלה מ-60,000 מהם נספו ב[[השואה|שואה]]. ב[[שנות האלפיים]], מונה הקהילה שנותרה ביוון כ-5,300 איש.

==היסטוריה==
===עד חורבן בית שני ===
העדויות הראשונות המעידות על קיום [[יהודים]] ב[[יוון]] הן מ[[התקופה ההלניסטית]] (תקופה שנמשכה בין השנים [[323 לפנה"ס]] ועד [[30]]), ולפיהן חיו יהודים ב[[עיר|ערים]] [[סלוניקי]], [[לאריסה (עיר)|לאריסה]], [[ביזנטיון]] ועוד.

ב[[תנ"ך]] מצויים מספר מקומות שמעידים על יישוב יהודי ביוון גם בתקופות קדומות יותר:
*{{הדגשה|ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים למען הרחיקם מעל גבולם|{{תנ"ך|יואל|ד|ו|קצר=כן}}}}
*{{הדגשה|ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים אל הגוים תרשיש פול ולוד משכי קשת תבל ויון האיים הרחקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי והגידו את כבודי בגוים|{{תנ"ך|ישעיהו|סו|יט|קצר=כן}}}}

במחצית הראשונה של המאה השלישית לפנה"ס ישנן ידיעות על קשר בין [[ממלכת יהודה|יהודה]] ו[[ספרטה]]. [[ספר מקבים א']] מתאר [[חליפת מכתבים]] בין [[יונתן הוופסי]] לבין אנשי אשפרתא, היא ספרטה – חליפת מכתבים שנועדה לחדש קשר קודם. מכתבו של ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] הרומאי מ-[[142 לפנה"ס]], שהעתקים ממנו נשלחו לספרטה ו[[סיקיון]] שבפלופונסוס, מעיד על קיום יישובים יהודים במקומות אלה. [[כהן גדול|הכהן הגדול]] [[חוניו השלישי]] נמלט לספרטה מפני [[אנטיוכוס הרביעי|אנטיוכוס אפיפנס]]; אדם במעמדו נמלט רק למקום שיש בו קהילה שתקיים אותו ברמת חיים גבוהה.

הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר הוא כתובת מן המאה ה-3 לפנה"ס שבה נזכר עבד משוחרר, מוסכוס בן מוסכיאון שישב בעיר הנמל אורופוס שבאזור [[בויאוטיה]]. בתקופת גזירות אנטיוכוס (168 לפנה"ס) ומרד המכבים, גדל מס' היהודים שהובאו ליוון כעבדים, כפי שמעידות כתובות מן התקופה הזאת שנמצאו בדלפי. לאחר שחרורם התיישבו רבים מהם במקומות שאליהם הובלו.

במאה ה-1 לספירה היו, לפי עדותו של [[פילון האלכסנדרוני]] יהודים ברוב חלקי הפלופונסוס. [[פאולוס]] מצא יהודים ובתי כנסת בעיר [[קורינתוס (עיר)|קורינתוס]]. [[אספסיאנוס]] שלח אלפי שבויים יהודים אל [[נירון קיסר]] לעבוד ב[[איסתמוס הקורינתי]].

===אחרי חורבן בית שני===
[[קיסרי האימפריה הביזנטית|קיסר]] האימפריה הרומית [[קונסטנטינוס]] הפך את דת הקיסרות ל[[נצרות]] ואף הטיל חוקים שהקשו על חיי היהודים ביוון, אך גם פגע ב[[פגאנים]] שחיו באותה תקופה ביוון. באותה עת החלה התבוללות מסוימת בקרב יהודי יוון. הובטח להם שאם ימירו את דתם לנצרות, ההגבלות תפוגנה. אבל דבר זה לא קרה, ויהודי יוון חיו במשפחות יהודיות מפולגות שכללו את החלק מבני המשפחה שבינתיים המירו את דתם לנצרות. ב[[האימפריה הביזנטית|תקופה הביזנטית]] סבלו יהודי יוון, בדרך כלל, מרדיפות ו[[ההגבלות היהודיות|מגבלות חוקיות]] קשות.

בשנת [[1204]], בעקבות [[מסעות הצלב|מסע הצלב]] שבו נחרבה ה[[עיר]] [[קונסטנטינופול]] החלו להתעורר בקהילה תקוות [[משיח]]יות.
[[קובץ:Rhodes Synagogue.JPG|ממוזער|שמאל|250px|[[בית כנסת קהל שלום]] - הוותיק ביוון - בית הכנסת של [[יהדות רודוס|יהודי רודוס]]]]
עד כיבוש יוון על ידי [[האימפריה העות'מאנית]] בשנת [[1453]] היו עליות ומורדות בחיי היהודים לפי מצב רוחם של השליטים באותה עת. בזמן השלטון העות'מאני בין השנים [[1453]] עד [[1832]] זכו היהודים ל[[חופש דת]]י ופולחני בגלל סובלנותם של השליטים ה[[טורקיה|טורקים]]. לאחר [[גירוש ספרד]] גדלה הקהילה מאוד, בקולטה גולים מ[[ספרד]] ו[[פורטוגל]] שהגיעו ליוון, שהייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית שהסכימה לקבל יהודים רבים. הקהילה קיבלה ברובה הגדול את מנהגי [[יהדות ספרד]] ואת שפת ה[[לאדינו]] ועמדה בקשרים הדוקים עם פוסקי הלכה בטורקיה. על-פי רוב עמדו היהודים בקשרים טובים יותר עם הטורקים שהתיישבו ביוון מאשר עם היוונים. צמיחתה של קהילת סלוניקי מוסברת בין היתר בכך שעיר זו הייתה בתקופה העות'מאנית בעלת אופי טורקי יותר מאשר יווני.

בשנת [[1821]] עם התקוממות היוונים כנגד הטורקים ב[[מלחמת העצמאות היוונית]], תמכו רוב יהודי יוון בטורקים. בעקבות זאת, נרצחו כ-5,000 יהודים בחצי האי [[פלופונסוס]] בשל אהדתם לצד הטורקי בעימות. פרעות ביהודים נלוו למלחמה בטורקים, ולפיכך [[הגירה|היגרו]] יהודים רבים מיוון למדינות אחרות.

בחג ה[[פסחא]] של שנת [[1847]] אירעו פרעות אנטישמיות שבמהלכן נפגע רכושו של [[דוד פסיפיקו]], [[סוחר]] בעל אזרחות בריטית. [[ממשלת בריטניה]] הטילה [[הסגר (מלחמה)|מצור ימי]] בן שנתיים על יוון, עד שהממשלה היוונית נעתרה לדרישתה ופיצתה את פסיפיקו.
[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-179-1575-02, Ioannina, Deportation von Juden.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים נאספים בכיכר העיר [[יואנינה]] בדרך אל גירושם למחנה ההשמדה אושוויץ]]

===מלחמת העולם השנייה===
{{הפניה לערך מורחב|שואת יהודי יוון}}
על פי סקר שנערך בנובמבר 1941, ביוון חיו באותה שנה 78,750 יהודים, מהם 55,000 ב[[יהדות סלוניקי|סלוניקי]], 3,000 ב[[יהדות קורפו|קורפו]], 3,000 ב[[קוואלה]], 3,000 ב[[יאנינה]], 2,500 ב[[אתונה]].{{הערה|שם=חבד|{{קישור כללי|כותרת=שואת יהודי יוון|כתובת=http://www.chabad.gr/templates/articlecco_cdo/aid/1858861|מידע נוסף=אתר חב"ד יוון|תאריך_וידוא=2013-05-18|archive-date=2015-04-03|archive-url=https://web.archive.org/web/20150403194729/http://www.chabad.gr/templates/articlecco_cdo/aid/1858861|url-status=dead}}}} 1,200 נוספים התגוררו ב[[לאריסה (עיר)|לאריסה]], 900 ב[[יהדות קסטוריה|קסטוריה]], 900 ב[[וולוס]], 500 ב[[טריקלה]], 400 ב[[פלורינה]] ו-325 ב[[כלקיס]].

לאחר הכיבוש ה[[גרמניה|גרמני]] בשנת [[1941]], בזמן [[מלחמת העולם השנייה]], נשלחו כ-46,000 יהודים מבני קהילת [[סלוניקי]] הגדולה ל[[אושוויץ]], ושם נרצחו רובם. בסך הכל נרצחו במהלך השואה כ-60,000 מיהודי יוון, כ-80% מהיהודים שהיו בה לפני המלחמה.{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=גדעון רפאל בן מיכאל|כותרת=יהדות יוון בשואה|כתובת=http://www.shoa.org.il/files/8.93120027.pdf|מידע נוסף=המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ|תאריך_וידוא=2013-05-18|archive-date=2013-09-27|archive-url=https://web.archive.org/web/20130927161335/http://www.shoa.org.il/files/8.93120027.pdf|url-status=dead}}}} מספרם הכולל של הניצולים שנמצאו ביוון מייד לאחר המלחמה נאמד בכ-10,000 איש, רובם התרכזו באתונה, סלוניקי ולריסה. בינואר 1945 נספרו באתונה 4,985 יהודים ובסלוניקי כ-2,000 יהודים.{{הערה|שם=חבד}} רבים מהניצולים היגרו לאחר מכן ל[[ארץ ישראל]] ומיעוט מהם ל[[ארצות הברית]], [[קנדה]] ו[[אוסטרליה]].

=== יהדות יוון כיום ===
ב[[שנות האלפיים]], מונה הקהילה היהודית ביוון כ-5,300 יהודים, מתוכם כ-3,500 באתונה ו-1,000 בסלוניקי. בשניהם פועל גם [[בית חב"ד]] מקומי. קהילות קטנות קיימות גם ב[[לאריסה (עיר)|לאריסה]], [[וולוס]], [[קורפו]], [[יואנינה]], [[רודוס]], [[זקינטוס]], [[כלקיס]] ו[[טריקלה]].

==יהדות סלוניקי==
[[קובץ:Juifs salonique.jpg|ממוזער|שמאל|200px|יהודים בסלוניקי ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]]]]
{{ערך מורחב|יהדות סלוניקי}}
הקהילה הגדולה ביותר מכל קהילות יוון הייתה קהילת יהודי העיר [[סלוניקי]]. הקהילה הוקמה כבר בימי [[התקופה ההלניסטית]], בשנת [[140 לפנה"ס]] וישנם אזכורים להתיישבות יהודים במקום כבר בימים ההם. לאחר [[גזרות ת"ח ות"ט]] ב[[פולין]] היגרו יהודים ממנה לסלוניקי והתיישבו בה. הקהילה שהוקמה הייתה הגדולה ביותר ביוון עד ימי הכיבוש ה[[גרמני]] ב[[מלחמת העולם השנייה]]. בזמן שלטון [[האימפריה העות'מאנית]] במקום הגיעו אליה יהודים רבים משאר מדינות [[אירופה]] שבהן ישבו ה[[נצרות|נוצרים]]. לקהילה היו מספר בתי מלאכה גדולים שבהם עבדו חלק מבני הקהילה ב[[אריגה]] וצביעת בדים. במחצית השנייה של המאה ה-19 היוו היהודים למעלה ממחצית מתושבי העיר, והקהילה נחשבה לאחת הקהילות החשובות ביותר בין קהילות ה[[בלקן]] ואף כונתה "ירושלים דבלקן". הנוכחות היהודית בעיר הייתה כה ניכרת עד כי הנמל הושבת ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל. בשנת [[1917]] כילתה שרפה גדולה את הרובע היהודי ומאז חלה שקיעה במצבם של היהודים.

[[קובץ:Bundesarchiv Bild 101I-168-0895-07A, Griechenland, Saloniki, Erfassung von Juden.jpg|שמאל|ממוזער|250px|התעללות פומבית ביהודי סלוניקי, יולי 1942]]
הגרמנים נכנסו לסלוניקי ב-[[9 באפריל]] [[1941]]. יומיים לאחר כניסתם הם סגרו את כל העיתונים היהודיים, אך עד [[יולי]] [[1942]] לא הופעלו חוקים מיוחדים נגד היהודים. ב-[[11 ביולי]] 1942 נצטוו כל היהודים בגילאי 19–45 להתייצב ב[[כיכר החירות של סלוניקי|כיכר החירות]] בעיר. 9,000 יהודים עמדו בשמש הלוהטת והוכרחו לבצע תרגילי התעמלות ולרקוד לקול צחוקם של הגרמנים והקהל היווני. תוך כדי הריקודים הם ספגו מכות אכזריות, ורבים נזקקו לטיפול. לאחר אירוע זה הופיעו גזירות נוספות כמו [[עבודת כפייה|עבודות כפייה]].
ב[[דצמבר]] הפכו הגרמנים את הרב [[צבי קורץ]], רבה של סלוניקי, לראש ה[[יודנראט]] המקומי. הרב קורץ שיתף איתם פעולה, ודמותו נותרה שנויה במחלוקת עוד שנים רבות לאחר המלחמה.

ב[[ינואר]] [[1943]] זימן [[אייכמן]] את עוזרו [[דיטר ויסליצני]] לברלין והטיל עליו את המשימה של חיסול יהודי סלוניקי. ויסליצני בחר בעמיתו [[אלויס ברונר]] כעוזרו הבכיר, וב-[[6 בפברואר]] 1943 הם הגיעו עם צוות מצומצם לסלוניקי והשתכנו בשתי [[וילה|וילות]] מהודרות שהוחרמו מיהודים. ב-[[25 בפברואר]] 1943 פורסמו חוקי הגזע בסלוניקי, ועל היהודים הוטלו גזירות שונות. הגרמנים ריכזו את היהודים בשלושה גטאות צפופים. [[גטו]] אחד בשכונת הברון הירש היה צמוד לתחנת הרכבת ונועד לריכוז היהודים לקראת שילוחם.

ב-[[15 במרץ]] [[1943]] יצא המשלוח הראשון של 2,800 יהודים. בקרונות שיועדו ל-8 סוסים העמיסו מעל מאה איש. [[הימלר]] היה מקבל דו"ח על כל משלוח. המשלוח ה-19 והאחרון יצא מסלוניקי ב-[[10 באוגוסט]] 1943 והגיע ל[[אושוויץ]] ב-[[18 באוגוסט]] 1943. סה"כ הוגלו מסלוניקי 46,061 יהודים, ואך מעטים מהם שרדו. בסך הכל מקהילה בת כ-55,000 בני אדם שרדו רק 1,950 (כ-4%). רוב הניצולים עלו ל[[ישראל|מדינת ישראל]] לאחר המלחמה בשנים 1945–1948.

==יהודי יוון בישראל==
יישובים שהוקמו על ידי בני התפוצה ב[[ארץ ישראל]] או שהיו בין המקימים או בין התושבים הראשונים ביישוב:
* [[צור משה]] - הוקם על ידי עולים מקסטוריה בשנת [[1937]]
* שכונת [[פלורנטין]] ב[[תל אביב]] - הוקמה על ידי [[שלמה פלורנטין]] יליד [[סלוניקי]].
* [[נמל תל אביב]] הוקם ברובו על ידי עולים מיוון.

==ראו גם==
* [[קורפו#יהדות קורפו|יהדות קורפו]]
* [[יהדות רודוס]]
*[[יהדות סלוניקי]]
* [[יוון העות'מאנית#היהודים ביוון העות'מאנית|היהודים ביוון העות'מאנית]]
*[[גירוש ספרד]]

==לקריאה נוספת==
* מיכאל מולכו מיכאל, יוסף נחמה, '''שואת יהודי יוון 1941 -1944''', יד ושם, ירושלים, תשכ"ה
* [[י"מ תא-שמע]], לתולדות הספרות הרבנית ביוון במאה הי"ד, [[תרביץ]], שנה סב (תשנ"ג), א. עמ' 101–114
* שי סרוגו, '''הפועלים היהודים בנמל סלוניקי''' - בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית, הוצאת [[מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח]], תשע"ד 2014
* אייל ג'יניאו (עורך), "'''קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: יוון'''", בהוצאת [[מכון בן צבי]] והמרכז לשילוב מורשת יהודי המזרח ב[[משרד החינוך]].
* סטיבן באומן, '''היהודים בתנועת ההתנגדות היוונית 1941-1945''', הוצאת מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, תשע"ז
<div style="direction: ltr;">
* Bowman, Steven, The Agony of Greek Jews 1940-1945, [[Stanford University Press]], California, U.S.A, 2009.
</div>

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* [[חסידי אומות העולם]], [http://www1.yadvashem.org/yv/en/righteous/stories/pdf/virtial_wall/greece.pdf?WT.mc_id=wiki "רשימת חסידי אומות העולם מיוון"], באתר [[יד ושם]].
* [http://www.kis.gr/ אתר הקהילה היהודית ביוון]
* [http://www.jewishmuseum.gr/ המוזיאון היהודי ביוון]
* [http://www.etz-hayyim-hania.org/ אתר בית הכנסת עץ חיים] באי [[כרתים]]
* {{הארץ|לאה איני|"יוונים באושוויץ-בירקנאו", מאת פוטיני תומאי {{!}} אש בדרכים שורפת|1.1197095|12 באפריל 2010}}
* {{הארץ|רות אלמוג|מעולם הספרות והאמנות {{!}} היגון והגבורה|1.1203967|28 במאי 2010}}
* {{nrg|אריאל שנבל|המשבר ביוון והקהילה היהודית: תחושה של יום כיפור|706/516|3 ביולי 2015|1|2}}
* {{GoTravel|מוטי כנרי|צפון יוון: סיפורם הטרגי של יהודי תראקיה|2593}}
* {{פעמים|אלברט א' קלדרון|אברהם גאלאנטי - פועלו בחינוך, בעיתונות ובקהילה|18.5(1)|18, תשמ"ד 1984, עמ' 102-125}}
* {{פעמים|סימונטה דלה-סטה טוראפרנקה|בית המדרש לרבנים ברודוס 1926–1938, המדיניות הפאשיסטית והנסיון לגבש מוקד ליהודי הים התיכון|37.7(1)|37, תשמ"ט 1989, עמ' 78–112 - על הקמתו של מוסד חינוכי ברודוס בתקופת השלטון האיטלקי באי והקשר בין המוסד לבין שלטונות ויהודי איטליה}}
* {{פעמים|לאה בורנשטיין-מקובצקי|חיים וחברה בקהילת ארטה במאה ה-16|45.9|45, עמ' 136-126}}
* {{פעמים|[[גדליהו סטרומזה]]|בין יהודים ליוונים-נוצרים: המפגש והעימות|37.11|37, תשמ"ט 1988, עמ' 151–152 - על ספר מאת צבי אנקורי בנושא היחסים בין יהודים ליוונים מאז ראשית הנצרות ועד למאה העשרים}}
* {{פעמים|ז'ק סטרומזה|ספרי זכרונות ועדויות על שואת יהודי יוון|27.10(1)|27, תשמ"ו 1986, עמ' 169–174 - חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה.}}
* יצחק כרם, [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/1100166.pdf יוון והעלייה הבלתי לגאלית, 1934-1947], [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/1100167.pdf המשך], [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/1100168.pdf המשך], '''שורשים במזרח''', קובץ ד, 1989, 282-241.
* ברכה ריבלין, [http://mayaeh.tau.ac.il/wp-content/uploads/moreshet/_repositoryTL15/1100178.pdf העלייה לארץ ישראל מהקהילות היהודיות ביוון על פי ספרות השו"ת במאה השבע-עשרה והשמונה-עשרה], פורסם ב'''שורשים במזרח''' קובץ ה, תשס"ג 2002, עמ' 57–70. קובץ שהוקדש לנושא הרעיון הלאומי בפזורה הספרדית.
*{{הספרנים|חן מלול|ממצבות לבריכת שחיה נאצית: האלבום שתיעד את חורבן בית העלמין היהודי בסלוניקי|thessaloniki_cemetery|29.03.2017}}
*אורלי ק' מירון, [https://www.ybz.org.il/_Uploads/dbsArticles/peamim116_miron1.pdf התפתחותה הדמוגרפית של האוכלוסייה היהודית בצפון יוון ...], [[יד בן-צבי]]
{{ארכיון בספרייה הלאומית|990035118560205171|אוסף חיים מזרחי לתולדות הציונות הרביזיוניסטית ביוון.}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{יהדות אירופה}}
[[קטגוריה:יהדות יוון|*]]
[[קטגוריה:יהדות התפוצות לפי מדינה|יוון]]
[[קטגוריה:יוון: דמוגרפיה]]
[[קטגוריה:יהדות האימפריה העות'מאנית]]
[[קטגוריה:יהדות ספרד]]