לדלג לתוכן

לשכת הראיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לשכת הראיות
Evidenzbureau
מידע כללי
מדינה האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1850 עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פירוק 12 ביולי 1919 עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהל אנטון פון קאליק עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה מרכזי Regierungsgebäude, Vienna עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לשכת הראיותגרמנית: .k. u. k Evidenzburea או באיות מודרני: Evidenzbüro) היה שמו של מינהל המודיעין הצבאי של האימפריה האוסטרו-הונגרית, שמשרדיה שכנו בווינה, אוסטריה.

הסוכנות הוקמה בשנת 1850 כשירות הביון הצבאי הקבוע הראשון בעולם, והפכה לפעילה במלחמת אוסטרו-סרדיניה ב־1859 ובמערכה נגד פרוסיה בשנת 1866, אם כי בהצלחה מועטה.

תחילה דיווחה הלשכה למשרד החוץ האוסטרו-הונגרי, אך הועברה שוב למטה הכללי עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הלשכה התקיימה עד סופה של המלוכה בשנת 1918.

הלשכה הפעילה את Kundschaftsbüro, שהוטל עליה לפקח על מדינות זרות.

לקראת סוף המאה ה־19 גברה המתיחות בקרב המעצמות הגדולות באירופה, שהובילה להגברת הפעילות של שירותי הביון. שיקוף האינטרסים הפוליטיים, תשומת הלב של השירותים האוסטרו-הונגריים הופנתה בעיקר מזרחה ודרומה (לרוסיה והבלקן); בעוד, רוסיה התעניינה בעיקר בענייני אוסטריה-הונגריה והרייך הגרמני.

הלשכה אספה מודיעין צבאי רלוונטי ממקורות שונים לדיווחים יומיים לרמטכ"ל (Generalstabschef) ודיווחים שבועיים לקיסר פרנץ יוזף; עד 1913 היה צריך להגיש את הדיווחים לקיסר בכתב מחובר.

ליבת הלשכה דאז כללה 20 קצינים, חלק קטן מהמספרים שהועסקו בשירותים הגרמניים או הרוסים. מחסור זה נבע בעיקר מכך שהשירות היה חלק ממשרד החוץ, שכמוסד אימפריאלי נהג לקבל רק את סכום המימון המינימלי המקובל מהצד ההונגרי (ראו גם הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867).

מלחמת העולם הראשונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1903 הצליחו השירותים הרוסיים לגייס את אלפרד רדל, קצין מטכ"ל ובהמשך ראש המודיעין הנגדי וסגן מנהל לשכת הראיות, כסוכן כפול. תגליתו בשנת 1913 הובילה למשבר פוליטי וצבאי קשה באוסטריה ערב מלחמת העולם הראשונה.

במהלך המלחמה ההיא, חשיבות הלשכה גברה; המשימה החדשה יחסית ליירט שידורי רדיו נוספה לתפקידיה המסורתיים כמו צנזורת דואר.

בשנה האחרונה למלחמה (1918), הלשכה - שבראשה עמד מקסימיליאן רונג - בשילוב עם שירות המודיעין המקומי (Staatspolizei) דווח כי העסיק 300 קצינים, 50 פקידים, 400 סוכני משטרה, 600 חיילים ו־600 מודיעים.

  • רס"ן אנטון ריטר פון קאליק, 1850–1864
  • אל"ם גאורג ריטר פון קיס, 1864–1866
  • אל"ם יוסף פליקן פון פלאואנוולד, 1866–1869
  • סא"ל פרנץ ויקהרד, 1869–1870
  • אל"ם לודוויג אדלר פון קורנארו, 1870–1871
  • אל"ם רודולף ריטר פון הופינגן, 1871–1876
  • אל"ם אדולף ריטר פון לדחן, 1876–1879
  • אל"ם קרל פרייהר פון ריפ, 1879–1882
  • אל"ם הוגו ריטר בילימק פון ויסולם, 1882–1886
  • אל"ם אדמונד ריטר מאייר פון ולרשטיין ואנד מרנג, 1886–1892
  • סא"ל אמיל פרייהר וויינוביץ' פון בלוברסקה, 1892–1896
  • סא"ל דסידריוס קולוסווארי דה קולושוואר, 1896–1898
  • אל"ם ארתור פרייהר גייזל פון גייזלינגן, 1898–1903
  • אל"ם יוגן הורדליקקה, 1903–1909
  • אל"ם אוגוסט אורבנסקי פון אוסטרימייץ, 1909–1914
  • אל"ם אוסקר הרנילוביץ 'פון צבטאסין, 1914–1917
  • אל"ם מקסימיליאן רונג, 1917–1918

קצינים בולטים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אל"ם אלפרד רדל, סגן מנהל השירות 1908–1912
  • ולודז'ימייז' זגורסקי

בתרבות הפופולרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוגרפיה הבדיונית של הבלש, נירו וולף, כוללת התייחסות לוולף - במקור מונטנגרי - שפעל כסוכן לשכת הראיות בשנים של הגברת המתיחות הבלקנית שהובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. נירו הוא הדמות הראשית בספרים מאת רקס סטאוט.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Janusz Piekalkiewicz, World history of espionage: Agents, systems, operations .ISBN 978-3-517-00849-3