ספקא דרבנן לקולא – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
מ ספק דרבנן לקולא הועבר לספקא דרבנן לקולא |
(אין הבדלים)
| |
גרסה מ־07:11, 21 באפריל 2011
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ספק דרבנן - הינו מושג הלכתי הדן במצבים בהם יש ספק מציאותי בחיוב הלכתי מדרבנן. הכלל במקרים כאלו הוא לפסוק לקולא. להבדיל מספק דאורייתא, שהכלל בו הוא לפסוק לחומרא. ישנם מצבים הנקראים ספק ספיקא, שבהם אפילו בספק דאורייתא הולכים לקולא.
ישנם הגורסים כי הטעם לכך הוא שמלכתחילה תקנו רבנן את הלכותיהם רק במקרה של וודאי. אך במקרה של ספק אין תקנה.
ספק ברכות להקל
נחלקו האחרונים מה מקור הדין האומר ספק ברכות להקל כלומר כל ספק בהלכות ברכות דינו להקל. הם התחבטו במה הוא שונה מכל כל ספק דרבנן ולמה צריך כלל מיוחד בשביל זה.
בשו"ת עני בן פכמא כתב שהדין 'להקל' נחשב בשביל אנשים שקשה להם שלא לברך שוב, מכיוון שהם חשים שאינם יכולים לאכול מאכל ללא ברכה, שמותר להם לברך שוב, והן ההפך - שאנשים שאין להם תחושה זו אין צריכים לברך. כך גם נהגו כמה מגדולי ישראל,[1], שהיה מברך במקרה של ספק בהזכירו את דברי חז"ל "ספק ברכות להקל"[2].
הערות שוליים
- ^ ביניהם רבי פנחס מנחם אלתר האדמו"ר מגור.
- ^ על פי ספרו של הרב יצחק מאיר וינברג מטולנא עמ' 35..