ניצ'ירן (בודהיזם) – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תמונות
שורה 1: שורה 1:
[[File:Nichiren statue Japan.jpg|thumb|פסלו של ה[[ניצ'ירן (נזיר)|נזיר ניצ'ירן]] ב[[קיוטו]] שב[[יפן]]]]
זרם '''נִיצִ'ירֶן''' ב[[בודהיזם]], הוא אחד מבין שני הזרמים היחידים שנוצרו ביפן ולא יובאו אליה מסין (חוץ מטאצ'יקאווה ריו). הזרם נוצר בידי הנזיר [[ניצ'ירן (נזיר)|ניצ'ירן]] ב[[המאה השלוש עשרה|מאה השלוש עשרה]], ומאופיין בפשטות רבה. הזרם משתייך לזרם ה[[מהאיינה]] בבודהיזם.
[[Image:Sugawara Mitsushige Lotus Sutra, 01.jpg|thumb|איור של סוטרת הלוטוס, אשר נערצת מאוד בזרם הניצ'רן. מתקופת קמאקורה, משנת 1257 לערך. דיו, צבע ועלי זהב על נייר.]]
זרם '''נִיצִ'ירֶן''' ב[[בודהיזם]], הוא אחד מבין שני הזרמים היחידים שנוצרו ב[[יפן]] ולא יובאו אליה מ[[סין (אזור)|סין]] (חוץ מ[[טאצ'יקאווה ריו]]). הזרם נוצר בידי הנזיר [[ניצ'ירן (נזיר)|ניצ'ירן]] ב[[המאה השלוש עשרה|מאה השלוש עשרה]], ומאופיין בפשטות רבה. הזרם משתייך לזרם ה[[מהאיינה]] בבודהיזם.
==היסטוריה ==
==היסטוריה ==
בתקופת הפלישות המונגוליות צמחה ביפן כת בודהיסטית חדשה, שלא היתה קשורה בכת מקבילה בסין, הקרויה על שמו של הנזיר ניצ’ירֶן. הוא תיעב את זרמי [[הארץ הטהורה|בודהיזם הארץ הטהורה]] וה[[זן (בודהיזם)|זן]], שלדעתו, ביטלו את מצוות המוסר, זנחו את כתבי הקודש והתעלמו מ[[סידהרתא גאוטמה|הבודהה ההיסטורי]]. בניגוד להן, הוא הטיף למיזוג של לימוד, מוסר ופולחן. ייחודו של ניצ’ירן היה בקנאות הדתית שלו. וגינה את רוב ההוגים הדתיים שקדמו לו. ניצ’ירן דבק בכתב קודש אחד בלבד: '''[[סוטרת הלוטוס]]''', וטען שבה מצויה כל האמת. הוא הדגיש את חשיבותו של המיסיון ושלח את תלמידיו להפיץ את תורתו. ניצ’ירן גילה עניין במדינה ודיבר על שכר ועונש קולקטיביים. בראייתו האפוקליפטית של ההיסטוריה הלאומית נבדל מן ההוגים האחרים, שהתעניינו בגאולת הפרט יותר מאשר בגורל המדינה. הוא טען שהדרך היחידה להצלת המדינה היא לדבוק בסוטרה של הלוטוס. בשנת [[1269]] כתב ניצ’ירן את ספרו [['''הדרך להגשמת האמת והגנת המדינה''']] ובו פיתח את הרעיון שיפן נמצאת בסכנה גדולה והדרך היחידה להצילה היא לדכא את כול הכתות האחרות ולדבוק בסוטרה של הלוטוס. השלטונות לא אהבו את השמצותיו ונבואות הזעם שלו והוא הוגלה לאי סדו שבים יפן.{{הערה|[https://www.gilihaskin.com/%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%A7%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94/] מתוך האתר של גילי חסקין בקטע על תולדות יפן בתקופת קמקורה}}
בתקופת הפלישות המונגוליות צמחה ביפן כת בודהיסטית חדשה, שלא היתה קשורה בכת מקבילה בסין, הקרויה על שמו של הנזיר ניצ’ירֶן. הוא תיעב את זרמי [[הארץ הטהורה|בודהיזם הארץ הטהורה]] וה[[זן (בודהיזם)|זן]], שלדעתו, ביטלו את מצוות המוסר, זנחו את כתבי הקודש והתעלמו מ[[סידהרתא גאוטמה|הבודהה ההיסטורי]]. בניגוד להן, הוא הטיף למיזוג של לימוד, מוסר ופולחן. ייחודו של ניצ’ירן היה בקנאות הדתית שלו. וגינה את רוב ההוגים הדתיים שקדמו לו. ניצ’ירן דבק בכתב קודש אחד בלבד: '''[[סוטרת הלוטוס]]''', וטען שבה מצויה כל האמת. הוא הדגיש את חשיבותו של המיסיון ושלח את תלמידיו להפיץ את תורתו. ניצ’ירן גילה עניין במדינה ודיבר על שכר ועונש קולקטיביים. בראייתו האפוקליפטית של ההיסטוריה הלאומית נבדל מן ההוגים האחרים, שהתעניינו בגאולת הפרט יותר מאשר בגורל המדינה. הוא טען שהדרך היחידה להצלת המדינה היא לדבוק בסוטרה של הלוטוס. בשנת [[1269]] כתב ניצ’ירן את ספרו [['''הדרך להגשמת האמת והגנת המדינה''']] ובו פיתח את הרעיון שיפן נמצאת בסכנה גדולה והדרך היחידה להצילה היא לדכא את כול הכתות האחרות ולדבוק בסוטרה של הלוטוס. השלטונות לא אהבו את השמצותיו ונבואות הזעם שלו והוא הוגלה לאי סדו שבים יפן.{{הערה|[https://www.gilihaskin.com/%D7%AA%D7%95%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%A4%D7%9F-%D7%91%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%AA-%D7%A7%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94/] מתוך האתר של גילי חסקין בקטע על תולדות יפן בתקופת קמקורה}}

גרסה מ־14:24, 21 באוקטובר 2018

פסלו של הנזיר ניצ'ירן בקיוטו שביפן
איור של סוטרת הלוטוס, אשר נערצת מאוד בזרם הניצ'רן. מתקופת קמאקורה, משנת 1257 לערך. דיו, צבע ועלי זהב על נייר.

זרם נִיצִ'ירֶן בבודהיזם, הוא אחד מבין שני הזרמים היחידים שנוצרו ביפן ולא יובאו אליה מסין (חוץ מטאצ'יקאווה ריו). הזרם נוצר בידי הנזיר ניצ'ירן במאה השלוש עשרה, ומאופיין בפשטות רבה. הזרם משתייך לזרם המהאיינה בבודהיזם.

היסטוריה

בתקופת הפלישות המונגוליות צמחה ביפן כת בודהיסטית חדשה, שלא היתה קשורה בכת מקבילה בסין, הקרויה על שמו של הנזיר ניצ’ירֶן. הוא תיעב את זרמי בודהיזם הארץ הטהורה והזן, שלדעתו, ביטלו את מצוות המוסר, זנחו את כתבי הקודש והתעלמו מהבודהה ההיסטורי. בניגוד להן, הוא הטיף למיזוג של לימוד, מוסר ופולחן. ייחודו של ניצ’ירן היה בקנאות הדתית שלו. וגינה את רוב ההוגים הדתיים שקדמו לו. ניצ’ירן דבק בכתב קודש אחד בלבד: סוטרת הלוטוס, וטען שבה מצויה כל האמת. הוא הדגיש את חשיבותו של המיסיון ושלח את תלמידיו להפיץ את תורתו. ניצ’ירן גילה עניין במדינה ודיבר על שכר ועונש קולקטיביים. בראייתו האפוקליפטית של ההיסטוריה הלאומית נבדל מן ההוגים האחרים, שהתעניינו בגאולת הפרט יותר מאשר בגורל המדינה. הוא טען שהדרך היחידה להצלת המדינה היא לדבוק בסוטרה של הלוטוס. בשנת 1269 כתב ניצ’ירן את ספרו '''הדרך להגשמת האמת והגנת המדינה''' ובו פיתח את הרעיון שיפן נמצאת בסכנה גדולה והדרך היחידה להצילה היא לדכא את כול הכתות האחרות ולדבוק בסוטרה של הלוטוס. השלטונות לא אהבו את השמצותיו ונבואות הזעם שלו והוא הוגלה לאי סדו שבים יפן.[1]

פולחן

מכיוון שזהו בודהיזם פשוט הוא כולל בסך הכל את שינון המנטרה "נאמו מיוהו רנגה קיו" (הכותרת של סוטרת הלוטוס) ומנדלה אחת שניצ'ירן יצר.

הערות שוליים

  1. ^ [1] מתוך האתר של גילי חסקין בקטע על תולדות יפן בתקופת קמקורה
ערך זה הוא קצרמר בנושא דת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.