ויקיפדיה:אזהרת פרטי עלילה

     העלילה ברומן  מתרחשת על פני יום אחד. בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על-יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה למסע קבורה. ידיגיי ז'אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוקח את גופת ידידו, פועל המסילה הזקן קזנגפ אסנבייב, לאחר ששים שנות שלטון סובייטי, לקבורה דתית דווקא, בבית קברות עתיק באנה-בייט, מהלך שלושים קילומטרים באזור ריק מיושב. במהלך המסע, ידיגיי מספר על ההיסטוריה האישית שלו ועל חייו בערבת סרוזק ביחד עם קטעים מהפולקלור הקזחי. בנוסף לכך, מתרחשת עלילה משנה שבה שני קוסמונאוטים, אמריקאי וסובייטי, שבאים במגע עם חיים אינטלקטואליים ומטיילים לכוב לסנאיה גרוד, כשתחנת החח מופעלת בשיתוף אמריקאי-סובייטי. המיקום של אתר השיגור, בסמוך למסילת הברזל של ידיגיי, וכך משתלבת עלילת המשנה בסיפור העיקרי של הרומן.  
     הסופר פותח עם היוודע דבר מותו של ידידו הוותיק, קזנגפ אסנבייב, לידיגיי. כל קרובי משפחתו של קזנגפ הותרו עם מותו הקרב והוחלט לקבור אותו ביום שלמחרת. לתדהמת בנו, סביטזן, שהיה אדיש לקבורת אביו, הוחלט לחצות את סארוזק לבית הקברות באנה-בליט, על מנת להביאו לקבורה.השיירה יצאה בבוקר שלמחרת, תוך סיפור חוויות בחייו של ידיגייב ואגדות של סארוזק המוזכרות.
     בתחילה נזכר ידיגיי כיצד נלחם במלחמת העולם השנייה ושוחרר משירותו בעקבות הלם קרב. בעקבות כך, הוא נשלח לעבוד במסילות הברזל. במהלך עבודתו הוא הכיר את קזנגפ, ששכנע אותו לעבור לצומת בוראנלי-בוראני, שעתיד להיות ביתו ומקור שלמו. ידיגיי וקזנגפ הפכו לחברים קרובים. קזנגפ העניק לו גמל במתנה, שהפך לאגדה בשל כוחו.
     בסופה של שנת 1951 אוטליפ וזליפה קוטיבייב עברו לצומת מסילות הברזל בבוראנלי-בוראני עם שני ילדיהם הקטנים. בתחילה הם התקשו להסתגל לחיים בסארוזק, בגלל הסביבה הקשה, אך בסופו של דבר הם הסתגלו. לפני המעבר, הם שימשו כמורים. גם אבוטליפ השתתף במלחמה ונפל בשבי הגרמנים, אך הוא הצליח להימלט ולחם עם הצבא הפרטיזני היוגוסלבי. אף על פי כן,  הייתה לו סטיגמה של אסיר הוא נכלא לעתים קרובות בשל סיבות פוליטיות.
     כדי להיפרד מחוויותיו האישיות בשביל ילדיו וכדי לשמור על כושרו המנטלי בשממה של סארוזק, אבוטליפ כתב אודות התקופה בה היה שבוי מלחמה, בריחתו ולחימתו בשורות הפרטיזנים. הוא גם העלה על הכתב את האגדות שסיפר לו ידיגיי. לרוע המזל, פעילותו דווחה לרשויות הגבוהות. תושבי בוראנלי-בוראני ואבוטליפ נחקרו ע"י טנסיבייב העריץ הוא הואשם בחתרנות. בהתאם למערכת הסובייטית הוא נקלח למשך תקופה ארוכה. מאוחר יותר, קזנגפ נסע לקומבל הסמכוה, כדי לבקר את בנו.שם הוא מוצא מכתב המיועד לזריפה, המודיע לה על מותו של אבוטליפ. קזנגפ שעדיף יותר להודיע לה שהיה לה מכתב, מאשר להודיע לה על מות בעלה. בדרך מקרה, גם סטלין מת באותו היום. אך קזנגפ היה מוכה צער, מכדי להתייחס לחדשות.
     זריפה מחליטה שהדבר הטוב ביותר הוא למנוע מהידיעה על מות אבוטליפ מלהגיע מילדיה. ידיגיי, לאחר מכן, הפך לדמות האב עבור ילדיו של אבוטליפ ואף אהב אותם, יותר מאשר את בנותיו. בקשתו האחרונה של אבוטליפ הייתה לידיגיי, לספר להם על עיסוקו הקודם כדייג. בגלל הזכרונות שפקדו את ידיגיי לעתים קרובות, הוא נזכראת אותה פעם שהוא תפס דג זהב, כדי להשביע את רצונה של אישתו, אוקובולה, ילד שטרם נולד, אך החליט לא לחלוק זאת עם איש. הוא למעשה התאהב בזריפה ובילה זמן רב בחברתה ובחברת ילדיה, אך היא לא השיבה לחיבתו והעתיקה את מגוריה ביום אחד, כאשר ידיגיי נסע למפגש המסילה הבאה, כדי להשיב את גמלו המשוטט. ידיגיי כילה את כעסו בקארנאר, היכה אותו עד שנמלט שוב, ושב רק כאשר רעב ותשש כוחו. 
     שנים אחר כך, לאחר הרפורמות בברית המועצות, ידיגיי הפעיל לחץ על השלטונות לחקור את מותו של אבוטליפ, במטרה לטהר את שמם של בניו. שמו של אבוטליפ טוהר וידיגיי גילה שזליפה התחתנה בשנית ושבה לעבודתה כמורה בבית ספר.
     קרוב לסופו של הסיפור, הקבוצה שנשלחה לקבור את קזנגפ הגיע סמוך לבית הקברות באנה-בליט. בכל אופן, הם עוכבו במסעם ע"י גדר תיל שנבנתה באמצע הדרך. כדי להתגבר על המכשול, הם הולכים מסביב לה בדרך אחרת, כדי להגיע לתחנת ביקורת שבה המאוישת בידי חייל צעיר. לחרדתם, נאמר להם שהגישה מעבר לגדר היא אסורה, אך החייל מטלפן למפקדו, לבדוק אם ניתן לחרוג מהנוהל. לידיגיי נודע שמפקדו ששמו טנסיבייב, אך הוא נוכח לדעת שמדובר באדם אחר. אולם גם טנסיבייב החדש נוהג ברודנות ודוחה את בקשתם ומודיע להם שבית הקברות ייהרס בעתיד הקרוב. 
     במהלך שיבתם, למעט בנו של קזנגפ, סביזן, החליטו כי יהא זה מנוגד למסורת, לשוב מהלוויה עם הגופה. הם מחליטים לקברו בסמוך לעמק שבסארוזק. חלק מהאנשים נדרו להיקבר שם בעצמם. ידיגיי, הנחוש בחבורה, השביע אותם שיקברו אותו בסמוך לקזנגפ, הואיל והוא הזקן ביותר ועתיד להיות המת הבא.
     כולם עזבו אחרי הקבורה, אך ידיגיי נותר עם קזנגפ וכלבו, זהולברס, כשהוא מהרהר בנסיבות היום. הוא מחליט לשוב לתחנת הביקורת כדי להטיח את כעסו בשומר, אך סדרה של טילים שוגרו לחלל מהשטח המגודר, גרמו לידיגיי, זולברס וקארנר לברוח לסארוזק.

עלילת המשנה

     מיד לאחר שנודע לידיגיי על מותו של קזנגפ, הוא מבחין בטיל שנורה משטח השיגור, צפונית לצומת מסילת הברזל בוראנלי-בוראני. שיגורים אלו, שהיו לא שכיחים, לא היו בגדר דבר לא-שגרתי עבור ידיגיי. בד"כ, מקרים כאלו ציינו חגיגה ראוותנית, אך במקרה כזה לא כן היה הדבר.
     שיגור זה והנסיבות שלו הוסתרו מן הציבור והשיגור האמריקאי מנבאדה היה באותו זמן. שניהם נועדו לתחנת החלל האמריקאית-סובייטית, פאריטי, שנעה במסלולו של כדור הארץ. במקום היו כבר שני קוסמונאוטים בתחנת החלל טרם השיגור, שבאופן מסתורי, שניהם ניתקו מגע עם בסיסי ההפעלה שלהם. 
     עם הגעתם, נשלחו שני הקוסמונאוטים לפריטי נוכחו לגלות שאבדו עקבותיהם של קודמיהם. לפני העזיבה, השיאו מכתב בו טענו, שיצרו קשר עם ציויליזציה מפותחת בכוכב הלכת, לסניה גרוד. תושבי לסניה גרוד הגיעו לפריטי והעבירו את שניהם לכוכב שלהם. משם העבירו הקוסמונאוטים תשדורת לפריטי, בה הם מתארים את הכוכב. הכוכב גדול בהרבה מכדור הארץ, מושג המלחמה אינו קיים בקרב תושביו וקיים בו ממשל עולמי. תושביו נפגעו מתהליך התייבשות וחלקים גדולים בכוכב הפכו לאזורים שוממים, שלא ניתן לגור בהם. אף על פי כן, בעיה זו אינה קריטית למיליוני השנים הבאות ותושבי הכוכב כבר החליטו מה לעשות בנידון וכיצד לתקנו.  
     בתגובה למעשי הקוסמונאוטים, הנציגים בוועידה החליטו למנוע מהם את השיבה לכדור הארץ לעולם. בנוסף, הם נשבעו, כי לעולם לא יספרו שדבר זה התרחש. במטרה להבטיח את החלטתם, האמריקאים והסובייטים איימו להשמיד כל חללית זרה שתחדור לאטמוספרה של כדור הארץ ושתי המעצמות שיגרו לוויינים, על מנת להבטיח את איומיהן.הוועידה בנושאת המטוסים נמסרה לפינלנד הניטראלית, ובכך הגיע המבצע לסיומו.

הדמויות 1. ידיגיי בוראני – הוא הדמות המרכזית והגיבור ברומן. הוא פועל במסילת הברזל בסארזק, השתתף במלחמת העולם השנייה ולפני כן היה דייג בימת אראל. ידיגיי לקח את האחריות לקבורת קזנגפ ורובו של הסיפור מסופר מנקודת מבטו. 2. קזנגפ – הוא האיש הקשיש ביותר בבוראנלי-בוראני הואאשר עודד את ידיגיי לעבור לשם. הוא עבד לצדו בצומת המסילות. ה"יום" אשר מתואר בשם הרומן הוא אותו היום שבו הובא לקבורה. 3. אוקובולה – היא אשתו של ידיגיי. היא נכנעת בדרך כלל לרצונותיו, אך היא לא עודדה אותו לדרוש חקירה אודות מותו של אבוטליפ. במשך הסיפור היא נאמנה לידיגיי ואפילו משגיחה על חיבתו לזליפה. במקרים רבים מחזיר/זוכר אותן, כמי שעבדו ביחד.