סיירת קלה – הבדלי גרסאות
מ בוט: קישור לערך מומלץ עבור ru:Лёгкий крейсер |
מ בוט מוסיף: ca:Creuer lleuger, no:Lett krysser משנה: pt:Cruzador rápido |
||
| שורה 19: | שורה 19: | ||
[[en:Light cruiser]] |
[[en:Light cruiser]] |
||
[[bs:Laka krstarica]] |
[[bs:Laka krstarica]] |
||
[[ca:Creuer lleuger]] |
|||
[[cs:Lehký křižník]] |
[[cs:Lehký křižník]] |
||
[[de:Leichter Kreuzer]] |
[[de:Leichter Kreuzer]] |
||
| שורה 26: | שורה 27: | ||
[[ja:軽巡洋艦]] |
[[ja:軽巡洋艦]] |
||
[[nl:Lichte kruiser]] |
[[nl:Lichte kruiser]] |
||
[[no:Lett krysser]] |
|||
[[pl:Krążownik lekki]] |
[[pl:Krążownik lekki]] |
||
[[pt:Cruzador |
[[pt:Cruzador rápido]] |
||
[[ru:Лёгкий крейсер]] |
[[ru:Лёгкий крейсер]] |
||
[[sh:Laka krstarica]] |
[[sh:Laka krstarica]] |
||
גרסה מ־13:54, 8 בפברואר 2010
.jpg)
סיירת קלה היא סוג של סיירת או אוניית מלחמה, שהייתה בשימוש במחצית הראשונה של המאה ה-20.
ככל שנכנסו סיירות המערכה לשירות, הסתבר שתפקידן ישאיר אותן בצמוד לצי העיקרי. לפיכך, נוצר הצורך בסיירת קלה (Light Cruiser). במקביל, הפכו ההתפתחויות הטכנולוגיות את הסיירת המוגנת לאיטית ולא יעילה לצורכי ליווי. המנועים החדשים היו מהירים יותר, והסיירות הישנות הפכו לאיטיות ולא יעילות. מעבר לכך, המעבר לשימוש בנפט הביא לכך שלא היה צורך במחסני פחם והיה צורך במיגון שונה. בשנת 1909 נכנסו לשירות בצי הבריטי סיירות מסדרת טאון (Town)[1]; אלו היו הסיירות הקלות הראשונות. סדרה נוספת של סיירות קלות, סדרת ארת'וסה (Arethusa) נכנסה לשירות ב-1911; סיירות אלה שילבו שריון יחד עם מהירות (מהירותן הגיעה ל-29 קשר), ונועדו למשימות הקלאסיות של הסיירות: סיור, פשיטה, ליווי, וכיוצא בזה.
באמנת וושינגטון, שנחתמה ב-1922 על ידי ארצות הברית, האימפריה הבריטית, האימפריה היפנית, צרפת ואיטליה, והגבילה את הכוח הצבאי הימי של המדינות החתומות, קיבלו על עצמן המדינות החתומות להגביל את בניין אוניות השטח שלהן. מעבר לאוניות מערכה, נאסר על בניית אוניות שטח שההדחק שלהן עולה על 10,000 טון. בכך הוגדר גודלה של הסיירת הקלה, כלומר אונייה שאינה אוניית מערכה. בזמן מלחמת העולם הראשונה נשאו הסיירות הקלות הבריטיות שני תותחי 6 אינץ' (152 מ"מ) ושמונה תותחי 4 אינץ' (100 מ"מ), או מערך של תותחי 6 אינץ' בלבד. סיירות גרמניות נשאו בתחילת המלחמה תותחי 4.1 אינץ' (104 מ"מ) ובמהלכה שופרו תותחיהן עד שהגיעו לקוטר של 5.9 אינץ' (150 מ"מ); כעת הגדירה האמנה את קוטר התותחים שיכולות אוניות מסוג זה לשאת: לא יותר מקוטר של 6.1 אינץ' (155 מ"מ).
במלחת העולם הראשונה הופעלו שני סוגי הסיירות: סיירת המערכה והסיירת הקלה. בין הסיירות הקלות נבנו גם סיירות ייחודיות שנקראו "מובילות שייטת" (Flotilla Leader); תפקידן היה להיות אוניית דגל לשייטת של משחתות. הן נבנו כך שיהיה בהן מקום, מעבר לצוות הרגיל, גם למטה השייטת ולציוד הנדרש, כמו ציוד קשר, ועוד.
סיירת עזר
סוג נוסף של סיירות קלות שהופעלו במלחמה היה "סיירות עזר" (Auxiliary cruiser). אלה היו אוניות סוחר, אשר עם תחילת המלחמה חומשו בתותחים בעלי קוטר קטן, ונועדו להוות ליווי לשיירות. היה זה פתרון גרוע, שכן לאוניות אלה חסרו עוצמת האש והמהירות הנדרשת כדי למלא את תפקידן כיאות. הגרמנים עשו שימוש אחר באוניות אלה, כאשר השתמשו בהן כאוניות פשיטה מוסוות לתקיפת צי הסוחר הבריטי.
הערות שוליים
- ^ ישנן שלוש סדרות אוניות בשם Town: הסדרה המתוארת כאן, סדרת סיירות קלות בריטיות שהושקה בשנות ה-30 למאה ה-20, וסדרת משחתות שהושקה בארצות הברית באותה תקופה.