פיליפוס (בית הורדוס)

פיליפוס (נפטר בשנת 34 לספירה), בנו של הורדוס מאשתו קלאופטרה הירושלמית. גדל וחונך ברומא, בחצר הקיסר הרומי כרוב בניו של הורדוס. לאחר מות אביו בשנת 4 לפנה"ס מונה לטטרארך של מחוז הבשן, ושלט בו בכפיפות מדינית לאחיו ארכלאוס. פיליפוס היה ידוע במזגו הטוב ובנטייתו לשלום עם שכניו. פיליפוס היה השליט היהודי הראשון שטבע מטבעות עם דמויותיהם של קיסרי רומא אוגוסטוס וטיבריוס. מאחר שהיה חשוך ילדים, הועברה ממלכתו לאחר מותו בשנת 34 לידי הנציב הרומי בסוריה, ובשנת 37 נמסרה הממלכה לידיו של יוליוס אגריפס (אגריפס הראשון) אחיינו.

דיוקן של הקיסר טיבריוס על מטבע שטבע פיליפוס

חינוכו ברומא

פיליפוס היה בנו של הורדוס מאחת מתשע נשותיו – קלאופטרה הירושלמית. אחיו המפורסמים היו הורדוס אנטיפס וארכלאיוס. את נעוריו עשה, כיאה לנסיך, ברומא יחד עם אחיו ארכילאיוס, שם התחנך ורכש ידידים. השניים נשלחו לרומא במצוות אביהם גם כדי שירכשו חינוך פוליטי, הכשרה והתיימנות לקראת מילוי תפקיד בכיר בעתיד בשטחי ממלכתו של הורדוס. זאת ועוד, הורדוס חפץ מאוד, שהשניים יזכו לתואר "אוהבי הקיסר", מה שעתיד יהיה לשריין עבורם מעמד רשמי בעל משקל באימפריה הרומית.

מזימתו של אנטיפטרוס

אנטיפטרוס, בנו-בכורו של הורדוס, שחשש לפגיעה במעמדו, רקם מזימה לפגוע בפיליפוס ובארכילאיוס. הלה הפיץ שמועה "מגובה" על ידי אגרות מזויפות שהשניים מבקרים קשות את מדיניות אביהם, המלך הורדוס, ואת מהלכיו השונים. מזימותיו של אנטיפטרוס נחשפו, והוא נאסר והוצא להורג בפקודת אביו.

פיליפוס הטטרארכוס

זמן קצר לפני פטירתו דאג הורדוס לנסח את צוואתו, הרביעית במספר. על-פיה ארכילאיוס ירש את תואר המלוכה ואת רוב שטחי הממלכה, הורדוס אנטיפאס זכה בתואר טטרארכוס וקיבל לשליטתו את עבר הירדן והגליל ופיליפוס אף הוא זכה להיות טטרארכוס ושליט על הבשן, הגולן, הטראכון (חבל ארגוב) ואזור פניאס (בניאס). הצוואה הייתה טעונה אישור רומי רשמי, ומסיבה זו יצא ארכילאיוס לרומא.

טרם הפליגו לרומא הפקיד ארכילאיוס את השליטה על הממלכה בידי פיליפוס, הן בשל הקשרים ההדוקים ביניהם והן משום שחשש מכוונותיו המניפולטיביות של אנטיפאס. בנוסף לכך פיליפוס התמנה, אד הוק, על ידי ארכילאיוס לפקיד בכיר בביתו. באותו זמן הגיעה לרומא משלחת של צירים יהודים שבאו להתלונן על דרכו הקשה של ארכילאיוס בניהול מדיניותו. בתגובה שיגר ורוס, הנציב הרומי בסוריה, את פיליפוס לרומא כדי שיחזק את ידי ארכילאיוס. לנציב ורוס הייתה כוונה נוספת בשיגורו של פיליפוס והיא: "לקבל מנחלת אביו את חלקו, אם יעלה על רוח הקיסר לחלק את נחלת הורדוס לכל יוצאי חלציו" כדברי יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים". בסופו של דבר אישר אוגוסטוס את רוב צוואתו של הורדוס, ובכל מקרה חלקו של פיליפוס לא נגרע מהצוואה.

בשנת 6 לספ' סולק ארכילאיוס מהשלטון על ממלכתו הגדולה וזו ניתנה לניהולם של נציבים רומיים. מהלך זה לא פגע בשני האחים, פיליפוס והורדוס אנטיפאס, שהמשיכו לשלוט על נחלותיהם. מצב זה לא השתנה גם לאחר פטירת אוגוסטוס ועליית טיבריוס על כס הקיסרות הרומי. פיליפוס הושאר, כדברי יוסף בן מתתיהו "נסיך על נחלתו".

הפגנות נאמנות לרומא

כאות לנאמנותם לרומא, וכמקובל בכלל על שליטים וסאליים (דוגמת המלך הורדוס בזמנו) יסדו שני האחים ערים לכבוד משפחת הקיסרות. הורדוס אנטיפאס בנה עיר במערב הגליל וקראה טבריה על-שם הקיסר טיבריוס ואילו פיליפוס בנה עיר בשם קיסריה פניאס ליד מקורות הירדן (להבדיל מקיסריה מאריטימה שבמישור החוף), ולדברי יוסף בן מתתיהו בספרו "מלחמות היהודים", גילה פיליפוס גישה מאוד חיובית לטבע ולמחקריו, והוא-הוא שחשף את מקורות הירדן. גם פיליפוס וגם אנטיפאס הקימו עיר בשם "יוליאס", על שם ליוויה אשת אוגוסטוס ואם טיבריוס. יוליאס של פיליפוס נבנתה בגולן התחתון, סמוך לכנרת, ואילו זו של אנטיפס נבנתה בעבר הירדן.

פיליפוס הנפיק מטבעות, שעליהן מתנוססים פניהם של אוגוסטוס וטיבריוס.

תכונותיו של פיליפוס

יוסף בן מתתיהו בספרו "קדמוניות היהודים" מציין כי פיליפוס היה אדם נוח ומתון, שגילה סובלנות כלפי נתיניו. לשבחו מציין יוסף בן מתתיהו כי הרבה לשהות בתחומי שלטונו ולנהל שם את ענייניו, ועל צניעותו סיפר כי בשעה שהיה יוצא למסעותיו היה לוקח אתו צוות קטן של אנשים נבחרים, ושם לאורך נתיב מסעו, היה בוחן ובודק את נוהלי המשפט, ובעת הצורך אף שינה את גזרי הדין. מעולם לא השיב ריקם את אלה שבקשו ממנו עזרה.

מותו וירושתו

משנפטר פיליפוס בשנת 35 לספ' והוא חשוך בנים, עברו נכסיו ושטחי שלטונו לקיסר טיבריוס. לימים ירש אגריפס הראשון את נחלותיו, ואלה הועברו אחר כך לאגריפס השני. פיליפוס נקבר בעיר יוליאס שבנה והכין מראש את אחוזת הקבר שלו.