מפלגת הפועלים הבלגית
| מדינה |
בלגיה  |
|---|---|
| תקופת הפעילות |
5 באפריל 1885 – 28 ביוני 1940 (55 שנים) |
| אידאולוגיות | סוציאליזם דמוקרטי |
| מטה |
בריסל |
| מיקום במפה הפוליטית | שמאל |
| ארגונים בינלאומיים | האינטרנציונל השני (1889-1916) |
  | |
מפלגת הפועלים הבלגית (בצרפתית: Parti Ouvrier Belge, בקיצור POB, בפלמית: Belgische Werkliedenpartij, בקיצור BWP) הייתה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגדולה הראשונה בבלגיה. היא נוסדה ב-5 באפריל 1885. קדמו לה ארגונים פוליטיים כמו המפלגה הסוציאליסטית הפלמית (נוסדה ב-1877) והמפלגה הסוציאליסטית הבלגית (נוסדה ב-1879).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נסיבות מקדימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני 1885 ידעה תנועת הפועלים בבלגיה כמה שלבים מכריעים:
- בשנות ה-1840 - פעילותם של אינטלקטואלים ובעלי מלאכה בסיועם של משכילים גולים כמו קרל מרקס
- ב-1848 - אביב העמים עם אירועיו המהפכניים הסוערים בצרפת
- סוף שנות ה-1850- הקמת האיגודים המקצועיים הראשונים של הפועלים
- בשנות ה-1860 - הקמת האיגוד הבינלאומי של הפועלים - האינטרנציונל הראשון
הקמתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 באפריל 1885 התכנסו 112 פועלים באחד מחדרי בית הקפה "דה זוואן" (De Zwaan) בככר הגדולה (Grand-Place) של בריסל, באותו מקום שבו התכנס בעבר האינטרנציונל הראשון ושבו כתב קרל מרקס את המניפסט הקומוניסטי. בכינוס זה, שבו השתתפו נציגים של ארגונים פוליטיים שונים בעלי זיקה סוציאליסטית, כולל המפלגה הסוציאליסטית הבלגית של אדווארד אנזלה, הוקמה "מפלגת הפועלים הבלגית".
מפלגת הפועלים הבלגית נוסדה מתוך הרצון לארגן את כל מעמד הפועלים, לאחד את מגני האינטרסים שלו ולהגשים בהדרגה רפורמות בחברה. היא נבנתה מבחינה אידאולוגית כסינתזה של כמה זרמים בחשיבה הסוציאליסטית. סינתזה זו התגלמה בדמויות כמו סזאר דה פאפה (1890-1841) ואמיל ונדרוולדה שהיה ליושב הראש שלה ומחבר ראשי של הצ'רטר מקארניון.
חבריה הראשונים של המפלגה היו יותר בעלי מלאכה מאשר פועלים. יוצגו בה בהתחלה רק פועלים מן העיר גנט ולא ממרכזי התעשייה האחרים. מתוך חשש מפני מצע רדיקלי מדי שירחיק חלק מהעובדים, לפי המלצתם של סזאר דה פאפה ואחרים, הוחלט שלא להכניס המילה "סוציאליזם" בשם המפלגה והיא נקראה מפלגת הפועלים.
כוח פוליטי מוביל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצע המפלגה הידוע כ"צ'רטר מקארניון" (Quaregnon) משנת 1894 קבע את הבסיס האידאולוגי של הסוציאל-דמוקרטים הבלגים בין השנים 1894 ו-1979. לפני שנת 1919 שיטת הבחירות הרגיונלית בבלגיה לא איפשרה כמעט שהמפלגה תשיג מקומות בפרלמנט מטעם מצביעיה בפלנדריה ולכן מנהיג הסוציאליסטים מגנט, אדווארד אנזלה נבחר מטעם העיר ליאז'. אחרי הנהגתן בשנת 1919 של זכות הבחירה האוניברסלית לגברים ושיטת הבחירות היחסית (פרופוציונלית) התחזק כוח הסיעה הסוציאליסטית בפרלמנט הבלגי והיא השתתפה בממשלות רבות.
בבחירות הפרלמנטריות הכלליות בשנת 1919 זכתה מפלגת הפועלים הבלגית ב-36.6% מקולות הבוחרים ומספר מושביה בפרלמנט עלה מ 26 ל 70. בעקבות הישג זה של הסוציאליסטים איבדה המפלגה הקתולית את הרוב ממנו נהנתה החל משנת 1884 ונאלצה להרכיב ממשלת קואליציה עם מפלגת הפועלים, שכללה שרים סוציאליסטים. מפלגת הפועלים ניצלה את המצב החדש כדי לקדם רפורמות כמו ביטול החוק שאסר על "פיקטים" של שובתים, חוק 8 שעות העבודה, הנהגת קצבאות זקנה, ומס הכנסה הדרגתי. בבחירות הפרלמנטריות בשנים 1925 ו -1936 מפלגת הפועלים הייתה המפלגה שזכתה במספר הגדול ביותר של קולות.
בשנים 1940-1923 המפלגה הייתה חברה באינטרנציונל הסוציאליסטי של העבודה. אחרי מלחמת העולם השנייה רוב מנהיגי המפלגה חברו בהקמת המפלגה הסוציאליסטית הבלגית.
מנהיגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Th. Luykx and M. Platel, Politieke geschiedenis van België, 2 vol., Kluwer, 1985
- E. Witte, J. Craeybeckx en A. Meynen, Politieke geschiedenis van België, Standaard, 1997
