משתמש:Gilmeiri1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נורמה קוגנטית היא נורמה שלא ניתן לסטות ממנה אף בהסכמה מפורשת (באמנה) או משתמעת (במשפט מנהגי). הסכם אשר סותר כלל משפטי קוגנטי ההסכם בטל ואין לו תוקף משפטי בינלאומי.[1]

רקע לפיתוח המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1914 כל כללי המשפט הבינלאומי היו שווים במעמדם לא הייתה חקיקה ראשית וחקיקה משנית. לאחר הקמת חבר הלאומים משפטנים בעולם החלו לפתח את המשפט הבינלאומי הפומבי, לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 פיתוח כללי המשפט הבינלאומי הפומבי החל לצבור תאוצה. הועדה למשפט בינלאומי של האו״ם כתבה טיוטא בה נקבע בסעיף 50 שאמנות יהיו בטלות אם הן יסתרו כלל בין-לאומי (jus cojens) ושניתן לבצע שינויים רק בכלל מאוחר יותר של המשפט הבינלאומי בעל אופי דומה. בנוסף נקבע סעיף 61 אשר קובע שאם נקבע כלל בל יעבור כל הסכם קיים אשר סותר כלל זה יבוטל.[2]

לאחר דיונים רבים בשנת 1969 התכנסה ועידת וינה אשר יצרה את אמנת וינה בדבר דיני אמנות. על בסיס הטיוטא שהוצע ע״י הועדה למשפט בינלאומי. באמנה נקבעו כללים חשובים למשפט הבינלאומי המנהגי וחלק מהכללים הפכו לנורמות בעלות סטטוס עליון על פני נורמות אחרות.[3][4] ועדת וינה של שנת 1969 הוסיפה להצעה שהכלל הקוגנטי חייב להיות כלל אשר מוסכם ומקובל בקרב הקהילה הבינלאומית. הועדה הציע דוגמא לכלל בל יעבור והוא איסור על שימוש בכוח אשר מעוגן באמנת האו״ם ומהווה כלל עליון במשפט הבין-לאומי הפומבי ומדינות לא יחתמו על הסכמים פומביים אשר יפרו אותו.[2]

למעשה נוצר מדרג חוקתי בין נורמות עליוניות שהן קוגנטיות (JUS COGENS)[1] לנורמות רגילות שהן דיספוזיטיביות (JUS DISPOSITIVUM). המשמעות של הכללים הקוגנטיים הינה כי לא ניתן לסטות או להתנות עליהם באמצעות אמנה או כל מסמך או כל פעולה משפטית אחרת, למעט ע''י נורמה קוגנטית אחרת, מאוחרת, שמשנה את הנורמה הקיימת.[5] זאת לעומת כללים דיספוזיטיבים אשר ניתן להתנות עליהם.[2]

ההצדקה התאורטית לקיומן של נורמות קוגנטיות היא כי קיימים ערכים יסודיים משותפים לכל הקהילה הבינלאומית ויש אינטרסים בשמירת אותם יסודות וערכים, לכן אסור לאפשר למדינות לפגוע בהן.[6] הכללים הקוגנטיים מייצגים אינטרסים רחבים ולכן רואים בהם נורמות של צדק טבעי או תקנת הציבור ולכן המשפט הבינלאומי מקנה להן הגנה מוחלטת.[4]

סיבת יצירת האמנה הייתה מתוך רצון המדינות המנסחות לקבוע נורמות אשר יסדירו את היחסים ביניהן, ויעזרו להכוונת התנהגות מדינות העולם. וזאת ע''י יצירת נורמות בעלי סטטוס גבוה יותר מהכללים הקיימים באמנות ומנהגים עד אותה תקופה.[4]

בדברי ההסבר לאמנה יש דוגמאות למהם הכללים הקוגנטים, למשל: איסור שימוש בכוח, איסור לכריתת אמנות המפרות זכויות אדם ,כריתת אמנות המפרות את עיקרון השוויון בין המדינות וכריתת אמנה שתפגע בעיקרון ההגדרה העצמית.[3] ועיקר הנורמות הקוגנטיות נוגעות לנושאים הבאים: זכות ההגדרה העצמית של עמים, איסור על תוקפנות, רצח עם, עבדות, הפלייה גזעית, והפרדה גזעית (אפרטהייד). אמנות או הסכמים אשר לא יעמדו בנורמות הקוגנטיות שנקבעו באמנת וינה יהיו בטלות (void).[7][6]

כינון ותוכנן של הנורמות העליונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמת על הינה נורמה אשר מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית ואסור לסטות ממנה. הועידה קבעה בסעיף 53 לאמנה כי אמנה או הסכם אשר יסתרו את נורמות העל יהפכו לבטלים. בנוסף, ניתן לשנות את הכלל הקוגנטי רק על ידי נורמה מאוחרת יותר בזמן ובשביל שתצליח להתגבר על הקיימת היא צריכה להיות בעלת אותו האופי הקוגנטי שהיה לנורמה שהיא אמורה להחליף.[4][2] הסתייגות או התנגדות "עקבית" לנורמה קוגנטית הינה משוללת תוקף ולא מתקבלת.[6]

באמנת וינה מדינות העולם הסכימו ביחד על כמה נורמות מאוד חשובות אשר אותן הן קבעו כקוגנטיות.[8] בכך שמדינות רבות חתמו על האמנה ניתן לראות הסכמה רחבה של הקהילה הבינלאומית על נורמות בודדות אותן ניתן לראות כנורמות ״על״ והן: איסור על אפליה גזעית, אפרדהייטף פשעים נגד האנושות , איסור שימוש בכוח לשם שליטה קולוניאלית ועוד...[9]

המדינות אשר חתמו על האמנה נמנעו מלתת דוגמאות ספציפיות בכדי להשאיר את הרשימה פתוחה.[10]


סעיף 53 לאמנת וינה בדבר דיני אמנות, 1969 קובע שנורמה קוגנטית, כלומר כלל בל-יעבור של המשפט הבין-לאומי הכללי, הוא כלל המקובל והמוכר על הקהיליה הבין-לאומית של המדינות כולה ככלל שאין להתיר כל גריעה מימנו ואשר ניתן לשנותו רק בכלל מאוחר של המשפט הבין-לאומי הכללי , בעל אופי דומה.[11][3]

סעיף זה מציג שני תנאים אשר מאפיינים את הכלל הקוגנטי:

  1. יש צורך לבחון את התוכן המהותי של הכלל והאם מקורו במנהג או באמנה.
  2. מאפיין מרכזי של כלל בעל יעבור הוא כי החובות שהוא מטיל חלות על כל המדינות שהכלל רואה לנגד עיניו ועל הקהילה הבינלאומית כולה- אלה הן חובות כלפי כולי עלמא
  4. על פי אמנתהסותרות כלל בל-יעבור של המשפט הבין-לאומי הכללי (jus cogens) . א

סעיף 64 באמנת וינה בדבר דיני אמנות, 1969 קובע שאמנה בטלה מעיקרה אם בשעת כריתתה היא סותרת כלל בל -יעבור של המשפט הבין-לאומי הכללי.[3][11] אמנה בטלה גם אם לאחר כריתתה נוצר כלל קוגנטי אשר מנוגד לה.


בית הדין הבינלאומי בהאג קבע באמרת אגב שעל הנורמות הקוגנטיות נמנים האיסורים על תוקפנות והשמדת עם, על עבדות ועל אפלייה גזעית[2]. יש הסכמה רחבה אך לא מלאה, המבוססת באופן חלקי על פסיקת בית הדין הבין לאומי, על כך שברשימה נכללת גם הזכות ההגדרה העצמית של עמים לרבות הזכות לשליטה על משאבי טבע.[9]

יש קושי בהגדרה של הכללים הקוגנטים וזאת משום שהכללים נוטים להיות כלליים ורחבים. למשל, קשה לקבוע האם עבודה תמורת שכר נמוך עד כדי חרפת רעב, תוך כדי יצירה של תנאי ניצול היא עבדות או לאו.[9] כמו כן אין וודאות באשר לדרך יצירת הנורמות הקוגנטיות, ולא קיימת הסכמה מלאה על מהם כלל הכללים הקוגנטיים. יש הסכמה רחבה אך לא מלאה על כך שברשימה נכללים גם האיסורים על הפרעה חמורה של זכויות אדם בסיסיות, פשעי מלחמה, ופשעים נגד האנושות.[4] יש נסיון להוסיף לרשימה הגנה על איכות הסביבה. בשנת 2017 האסיפה ה69 של הוועדה למשפט בינלאומי של האו"ם קבעה כללים שיאפשרו לקבוע האם נורמה היא נורמה קוגנטית. הוועדה קבעה כי הנורמה צריכה לעסוק במשפט בינלאומי כללי והקהילה הבינלאומית כולה נדרשת להסכים משום שמדובר בנורמה שאין לאפשר חריגה ממנה.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת וינה בדבר דיני אמנות, 1969

אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים

אמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים

חוק

בית הדין הבינלאומי לצדק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנת וינה
רובי סיבל, יעל רונן, מקורות המשפט הבינלאומי, משפט בינלאומי, ירושלים: המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים, התשע"ו, 2016

ארנה בן נפתלי, יובל שני, המשפט הבינלאומי בין מלחמה לשלום, תל אביב: רמות, 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדין הבינלאומי בהאג

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 רובי סיבל, יעל רונן, מקורות המשפט הבינלאומי, משפט בינלאומי, ירושלים: המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי ומיכאל סאקר, האוניברסיטה העברית בירושלים, הפקולטה למשפטים, התשע"ו, 2016
  2. ^ 1 2 3 4 5 שבתאי רוזן, בנבכי המשפט הבינלאומי, ירושלים: מוסד ביאליק, 2012, עמ' 39
  3. ^ 1 2 3 4
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Vienna Convention on the Law of Treaties, The American Journal of International Law 63, 1969, עמ' 875–903 doi: 10.2307/2199522
  4. ^ 1 2 3 4 5 J. S. Stanford, The Vienna Convention on the Law of Treaties, The University of Toronto Law Journal 20, 1970, עמ' 18–47 doi: 10.2307/825403
  5. ^ Article 64 ,Vienna Convention on the Law of Treaties
  6. ^ 1 2 3 ארנה בן נפתלי, יובל שני, המשפט הבינלאומי בין מלחמה לשלום, תל אביב: רמות, 2006
  7. ^ Orakhelashvili, Alexander, author., Akehurst's modern introduction to international law
  8. ^ Egon Schwelb, Review of Jus Cogens and the Vienna Convention on the Law of Treaties. A Critical Appraisal, The American Journal of International Law 69, 1975, עמ' 902–903 doi: 10.2307/2200646
  9. ^ 1 2 3 Kaczorowska, Alina, author., Public international law
  10. ^ Paul V. McDade, The Effect of Article 4 of the Vienna Convention on the Law of Treaties 1969, The International and Comparative Law Quarterly 35, 1986, עמ' 499–511
  11. ^ 1 2 ד״ר בארי פיינשטיין, מקורות במשפט בינלאומי פומבי, ירושלים: אקדמון-בית הוצאה של הסתדרות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית, 1983
  12. ^ Report of the International Law Commission Sixty-ninth session, ch. VIII, p.192–202
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Gilmeiri1&oldid=27632773"