סוזן סולומון

סוזן סולומון
Susan Solomon
	סוזן סולומון
	סוזן סולומון
לידה	19 בינואר 1956 (בת 68); שיקגו, ארצות הברית
ענף מדעי	כימיה של האטמוספירה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי (1981); המכון לטכנולוגיה של אילינוי ;
מנחה לדוקטורט	ורוניקנה ויידה
מוסדות	מנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי; המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס ;
פרסים והוקרה	מדליית המחקר ע"ש קרל גוסטב רוסבי (2000); היכל התהילה של נשים בטכנולוגיה (2004); פרס קראפורד למדעי כדור הארץ (2018); הרצאת בייקר (2018); פרס ויצמן לנשים במדע (2002); Henry G. Houghton Award (1991); מדליית ג'יימס ב. מקלוויין (1985); חבר זר של החברה המלכותית (2008); מדליית בייקר של החברה המלכותית (2018); פרס האקדמיה - כימיה בשירות לחברה (2021); המדליה הגדולה של האקדמיה למדעים של צרפת (2008); פרס חזית הידע של קרן BBVA (2012); מדליית ויליאם בואי (2007); פרס ארתור לואיס דיי (2017); פרס הכוכב הכחול (2004); המדליה הלאומית למדעים (1999); היכל התהילה הלאומי לנשים (2009); היכל התהילה של נשות קולורדו (2006); פרס ויקטור גולדשמידט (2006); פרס וטלסן (2013); פרס הסביבה של וולוו (2009); אבירה בלגיון הצרפתי ;
תרומות עיקריות
	עבודותיה על ה"חור באוזון" מעל אנטארקטיקה

סוזן סולומון (באנגלית: Susan Solomon; נולדה ב-19 בינואר 1956) היא כימאית של האטמוספירה יהודיה אמריקאית. נודעה בעבודותיה על ה"חור באוזון" מעל אנטארקטיקה. בספטמבר 2021 הופיעה ברשימת 50 היהודים המשפיעים ביותר בעולם של הג'רוזלם פוסט^[1].

השכלה ומסלול מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולומון נולדה בשיקגו ב-1956, בתם של לאונרד סולומון, סוכן ביטוח יהודי ואליס רוטמן סולומון, מורה בבית ספר יסודי. כבר בילדותה התעניינה במדעים: בבית הספר התיכון זכתה בפרס בתחרות מדעית על פרויקט בו מדדה את אחוז החמצן בתערובת של גזים. סיימה תואר ראשון בכימיה במכון הטכנולוגי של אילינוי, בשנת 1977. סיימה דוקטורט בכימיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי ב-1981, עבודת התזה שלה הייתה בנושא כימיה של האטמוספירה.

רוב שנותיה עבדה במנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי (NOAA). עד 2011 הייתה ראש קבוצת הכימיה ומזג האוויר של הארגון. באותה שנה עברה למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס שם היא משמשת כפרופסור בקתדרה לכימיה של האטמוספירה ומדעי מזג האוויר.

סולומון היא חברה בפנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC ). השתתפה בכתיבת דוח ההערכה השלישי (TAR). הייתה יושב ראש משותף של קבוצת העבודה הראשונה של דוח ההערכה הרביעי (AR4). בתור שכזו הייתה שותפה לפרס נובל לשלום לשנת 2007 שניתן ל-IPCC.

סולומון נישאה בשנת 1988 לבארי סיידבל.

פעילותה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולומון הייתה הראשונה שהציעה את ההשערה כי ריאקציית הרדיקליים חופשיים של Chlorofluorocarbon היא הגורם ל"חור באוזון" מעל אנטארקטיקה. בשנים 1986 ו-1987 עמדה בראש משלחת האוזון הלאומית למצר מקמרדו שבאנטארקטיקה. משלחת שערכה מדידות לאישוש ההשערה.
מחקריה של סולומון היוו את הבסיס לפרוטוקול מונטריאול להגנה על שכבת האוזון מפני פגיעה, באמצעות הטלת הגבלות על ייצור חומרים המסכנים אותה.

תפקידים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברה באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית)
חברה באקדמיה הצרפתית למדעים
חברה באקדמיה האירופית למדעים
חברת החברה המלכותית -2008
המדליה הלאומית למדעים - 1999
פרס מכון ויצמן למדעניות מצטיינות - 2002
נכללה בהיכל התהילה האמריקאי לנשים 2009
זוכת פרס חזית הידע של קרן BBVA לשנת 2012.
זוכת פרס קראפורד לשנת 2018

על שמה נקראים:

אוכף השלג סולומון שבארץ ויקטוריה באנטארקטיקה.
קרחון סולומון שבארץ ויקטוריה באנטארקטיקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא סוזן סולומון בוויקישיתוף

סוזן סולומון, באתר גוגל סקולר

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "MIT's Jewish environmental warrior: 'Earth has a budget'", ג'רוזלם פוסט, 12 בספטמבר 2021

[1] "MIT's Jewish environmental warrior: 'Earth has a budget'", ג'רוזלם פוסט, 12 בספטמבר 2021

[1]