הצגת המקור של הדף "עברים"

{{מפנה|עברי}}
[[קובץ:Ibscha.jpg|שמאל|ממוזער|300px|[[נווד]]ים [[שמיים (עמים)|שמיים]] (עברים?) בציור מ[[קבר בני חסן]] ב[[מצרים העליונה]] מתוארך ל[[תקופת הברונזה התיכונה II]]]]
'''עִבְרִים''' הוא כינוי [[מקרא]]י ל[[שבטי ישראל|בני ישראל]] או לאבותיהם, לרוב בהקשרים ספציפיים, או לקבוצות מסוימות מתוכם.

תאוריות רבות הוצעו בניסיון לזהות ולקשור את העברים עם ישויות המוכרות לנו מכתובות של אותה העת, כמו ה[[עפירו]] ואחרים, אולם אף אחת מהתאוריות הללו טרם זכתה להסכמה רחבה במחקר המדעי. ראו על כך בהרחבה בערך: [[קבוצות שהוצעו לזיהוי כעם ישראל המקראי]], וכן בהמשך ערך זה.

עם תחיית [[עברית|השפה העברית]] בארץ ישראל והתהוות [[היישוב|היישוב העברי]] החל לשמש הכינוי "עברים" לבני החברה העברית החדשה והיישוב העברי ("היישוב החדש") בארץ ישראל, הדוברים עברית, ולכל דבר או התארגנות השייכים לחברה זו.

==העברים כקבוצה אתנית/שבטית עצמאית==
[[קובץ:Ivri Unkelus.jpg|שמאל|ממוזער|200px|השוואת תרגום אונקלוס למונח עברי בספר בראשית (למעלה – פרק מ פסוק טו) מול ספר שמות (למטה – פרק א פסוק טו)]]
המושג "עברים" מופיע ב[[מקרא]] (וראו [[#אטימולוגיה#תעתיק של המילה "ח'בירו"|לגבי הח'בירו להלן]]), בעיקר ב[[תורה]], וכן בספר [[שמואל א]]. בשאר ספרי הנביאים הוא מופיע מעט, אולם [[יונה בן אמיתי|יונה הנביא]] מתאר עצמו כ"עברי אנכי"{{הערה|{{תנ"ך|יונה|א|ט}}}} לאנשי הספינה.

מההקשרים המקראיים בהם הוא מופיע, בעיקר בספר [[בראשית]], היו מעטים שחשבו כי העברים היו במקורם [[אתניות|קבוצה אתנית]] בפני עצמה, ולא רק כינוי נרדף לבני ישראל:
*אברם העברי – במקרא, [[אברהם]] נקרא "עברי"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|יד|יג}}}} עוד בטרם היות עם ישראל, ויש המסיקים מכך שהעברים קדמו לבני ישראל. בנוסף, התיאור "העברי" בפסוק מובא מנקודת ראותו של "הפליט", ומכאן שזיהה את אברהם כשייך לקבוצת העברים, תהא משמעותה אשר תהא.
*יוסף העברי – לפי המקרא, [[יוסף]] מזוהה בעיני המצרים כ"עברי"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לט|יד}}, {{תנ"ך|בראשית|מא|יב}} ועוד}} – לא סביר כי זוהה כך כי היה מבני [[יעקב]], שהרי המצרים כלל לא ידעו על משפחתו של יוסף עד שזה התגלה בפני אחיו{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|מה|טז}}}}.
*ארץ העברים – יוסף עצמו מתאר את מצבו בפני השר המצרי כמי שנגנב מ"ארץ העברים" ({{תנ"ך|בראשית|מ|טו|קצר=כן}}). לא ייתכן כי ארץ כנען (או חלק ממנה) נקראה כך על שם משפחת יעקב, שמנתה כ-200–300 נפש{{הערה|שבעים בני המשפחה ({{תנ"ך|בראשית|מו|כז|קצר=כן}}), בתוספת מסתברת של בנות ונשים, וכן של עבדים ושפחות.}}, וששהתה בארץ כנען קצת יותר מ-20 שנה בסך-הכל עד אותה עת{{הערה|יוסף היה לפחות בן שש כשיצא יעקב מפדן ארם אל ארץ כנען ({{תנ"ך|בראשית|ל|כה|קצר=כן}} ו{{תנ"ך|בראשית|לא|מא|ללא=ספר|קצר=כן}}) וכשהובא מבית הסוהר לפני [[פרעה]] היה בן 30 ({{תנ"ך|בראשית|מא|מו|ללא=ספר|קצר=כן}}). יש לציין עם זאת, שאברהם, יצחק ויעקב חיו בארץ כנען ברצף של כ-150 שנה (אברהם הגיע בן 76, הוליד את יצחק בגיל 100, יצחק הוליד את יעקב בגיל 60 ויעקב ברח ל[[חרן]] בגיל 63 על-פי מסורת חז"ל, או בגיל 77 על-פי פשט הכתובים – סה"כ בניכוי החפיפות עולה ל-147–161 שנים}}, ולא סביר שיוסף ישתמש דווקא בכינוי זה להסביר לאיש זר את מוצאו.
*גם כאשר אחי יוסף באים לארמונו במצרים נאמר: "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם, כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת-הָעִבְרִים לֶחֶם, כִּי-תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם."{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|מג|לב}}}}. מסתבר שהכוונה לעמים אחרים שאינם מצריים ואוכלים צאן בניגוד למצריים שסוגדים ל[[רע (אל)|רע]] שאחד מסמליו הוא איל.
*תרגום [[אונקלוס]] – את המילה "עברי/ם" בספר בראשית (פרק מ פסוק טו) מתרגם אונקלוס "עִבְרָאַה", ואילו בספר שמות (פרק א פסוק טו) ודברים המילה מתורגמת תמיד כ"יְהוּדָאָה" (כלומר, מבני ישראל){{הערה|ד"ר [[יצחק מייטליס]], לחפור את התנ"ך, פרק 17}} ומכאן שמסורת [[חז"ל]] – אותה מייצג אונקלוס – הייתה כי העברים המוזכרים בספר בראשית אינם זהים לאלו המוזכרים בשאר ספרי המקרא.
ואולם ניתן בהחלט להבין שמשפחת אברהם לא הייתה בודדה, אלא הגיעו ביחד איתם עוד אנשים "הנפש אשר עשה בחרן" ({{תנ"ך|בראשית|יב|ה|קצר=כן}}) בין אם נבין שהיו עבדים שקנו או תלמידים שהצטרפו למורה רוחני, עד כי הקימו מחנה נרחב שהטיל מורא על הסביבה (עי' {{תנ"ך|בראשית|לה|ה|קצר=כן}}) וניתן להסביר לפי זה את כל המקורות הקודמים, כשבני יעקב מהווים את המרכז והתלמידים/עבדים את היתר.

הסבר נוסף נובע מכך שבשושלת המקראית, אברהם מוזכר כצאצא של עבר. אפשרי כי צאצאיו של עבר יצרו שבט גדול אשר כונה בשם עברים. כך אברהם היה עברי, וצאצאיו אף הם משויכים לשבט העברי.

עם זאת, כל ההקשרים שנמנו כאן עשויים להיות מובנים גם מבלי להיזקק להנחה שהעברים היו קבוצה אתנית נפרדת, אלא מתוך ההקשר החברתי של המונחים עברי ועברים{{הערה|שם=Na'aman}}.

==עברי ככינוי חברתי==
החוקר [[נדב נאמן]] פרסם מחקר מפורט ולפיו המונח עברי במקרא התייחס ביסודו לקבוצות חברתיות של פליטי חברה, בדומה לקבוצות של ה[[עפירו]] / ח'בירו של האלף השני לפנה"ס, והתפתח מתוכו{{הערה|שם=Na'aman|N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271–288.|כיוון=שמאל}}. כבר לפניו התייחסו חוקרים כגון גריי, ליברני, מנדנהול וגוטוולד אל המונח עברי כמונח חברתי{{הערה|N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 271, note 3.|כיוון=שמאל}}, אבל זאת בדרך כלל כחלק מתפישתם לפיה היווצרות עם ישראל הייתה בעיקרה תהליך חברתי בחברה הכנענית או בשוליה. נאמן מציע הבנה אחרת של המונח עברי והתפתחותו. לדעתו מקור המונח דווקא בספר שמואל, שם הוא משמש לציון קבוצות של פליטי חברה, מעין עפירו/ח'בירו אבל ספציפית מתוך החברה הישראלית הקדומה; ולעיתים הוא הופך כינוי גנאי לישראלים בכלל, בפי הפלשתים. דוד ואנשיו נקראים למשל "עברים" בפי הפלשתים ({{תנ"ך|שמואל א|כט|ג|קצר=כן}}), והם הלוא "כָּל אִישׁ מָצוֹק וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ נֹשֶׁא וְכָל אִישׁ מַר נֶפֶשׁ" ({{תנ"ך|שמואל א|כב|ב|קצר=כן}}): הגדרה מדויקת של קבוצת פליטי חברה, עפירו/ח'בירו, לפי נאמן{{הערה|שם=Na'aman}}. כך גם קבוצת העברים בפסוק הקשה ב{{תנ"ך|שמואל א|יד|כא|קצר=}}): "וְהָעִבְרִים הָיוּ לַפְּלִשְׁתִּים כְּאֶתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם אֲשֶׁר עָלוּ עִמָּם בַּמַּחֲנֶה סָבִיב וְגַם הֵמָּה לִהְיוֹת עִם יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עִם שָׁאוּל וְיוֹנָתָן", ממנו ניתן להבין כי הייתה קבוצת "עברים" אשר עלתה יחד עם הפלשתים אל המחנה שלהם, ואז עברו לצד הישראלים שעם שאול ויונתן, כפי שברור אף יותר מתרגומו של פסוק זה ב[[תרגום השבעים]]{{הערה|N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 279.|כיוון=שמאל}}. נאמן יוצא מתוך ההנחה, המקובלת בדרך כלל במחקר הביקורתי, לפיה הבסיס לספרי שמואל נכתב זמן לא רב אחרי המאורעות המתוארים בהם, כאשר התופעה החברתית של פליטי חברה מסוג זה, ירושת החברה הכנענית, עדיין התקיימה. בתקופה מאוחרת יותר, שבה לפי המחקר הביקורתי נכתבו סיפורי האבות והתורה בכלל, המונח עברים ייצג כבר את כלל בני ישראל או את אבותיהם, אבל עדיין תמיד בהקשר חברתי של הגירה או עבדות: כך אברהם העברי, יוסף המתואר כאיש עברי, העברים המשועבדים במצרים, חוקי עבד עברי, ועד יונה הנביא האומר למלחי אוניתו "עִבְרִי אָנֹכִי"{{הערה|N. Na'aman, Habiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere. JNES 45 (1986): 287–288.|כיוון=שמאל}}. בתקופה הפוסט-מקראית אבדה גם משמעות זו, ועברים הפך שם נרדף לבני ישראל.

==אטימולוגיה==
כבר מפרשי המקרא הראשונים נחלקו ביניהם במקורו ה[[אטימולוגיה|אטימולוגי]] של הביטוי "עברים", ולהלן יוצגו ההסברים המרכזיים.

===הבאים מעבר הנהר===
האזכור הראשון במקרא של "עברי" כשם תואר, בא בפסוק: "וַיָּבֹא הַפָּלִיט וַיַּגֵּד לְאַבְרָם הָעִבְרִי" ({{תנ"ך|בראשית|יד|יג|קצר=כן}}), ודעת [[חז"ל]] במדרש בראשית רבה (פרשה מ"ב הלכה ח'), שנקרא כך כיוון שבא מעבר הנהר, כלומר – מאזור [[ארם נהריים]], שהרי [[אברהם]] יצא ל[[ארץ כנען]] מ[[חרן]], ומפורש ב[[ספר יהושע]] ({{תנ"ך|יהושע|כד|ג|ללא=ספר|קצר=כן}}): "וָאֶקַּח אֶת אֲבִיכֶם אֶת אַבְרָהָם מֵעֵבֶר הַנָּהָר"{{הערה|לדיעה זו מסכימים [[רש"י]] (בפירושו לפסוק הנ"ל), [[משה בן נחמן|רמב"ן]] (בפירושו ל{{תנ"ך|בראשית|יא|כח|קצר=כן}} וכן {{תנ"ך|בראשית|מ|טו|ללא=ספר|קצר=כן}}) ועוד רבים.}}.
הסבר זה קשה משלוש סיבות: ראשית, ארץ המוצא של אברהם אבינו היא [[אור כשדים]], כמפורש בבראשית ({{תנ"ך|בראשית|יא|כו|לא|ללא=ספר|קצר=כן}}) וכן בנחמיה ({{תנ"ך|נחמיה|ט|ז|ללא=ספר|קצר=כן}}), ולא עבר הנהר. שנית, "עבר הנהר" הוא מושג יחסי ולא קבוע: ליושבי ארץ ישראל הכוונה לארם-נהריים, אך ליושבי ארם-נהריים הכוונה לארץ ישראל{{הערה|[[יהוד מדינתא|פחוות יהודה]] (מדינתא) הייתה חלק מהפחווה הגדולה יותר ([[אחשדרפן|אחשדרפנות]]) ששמה "[[עבר נהרה|עֲבַר-נַהֲרָה]]" ({{תנ"ך|עזרא|ד|יא|קצר=כן}}, {{תנ"ך|עזרא|ה|ג|ללא=ספר|קצר=כן}} ועוד) – מנקודת הראות של [[ממלכת פרס]].}} ושלישית – המקובל במקרא הוא, כי מקומות הם הנקראים על שם אנשים ולא ההפך{{הערה|החל מ"חנוך" – שם העיר הראשונה שבנה [[קין]] על שם בנו – ועד ל[[אשור]], [[ארם]], [[עמון]], [[מואב]] ועוד – כולם נקראו על שם אנשים, ורק מאוחר יותר הפך השם לכינוי עצמאי לאזור בו ישבו.}}.

===מצאצאי עֵבֶר, נינו של שֵׁם===
[[קובץ:Ever Generations.jpg|ממוזער|350x350px|סדר הדורות ושנות החיים של שושלת שם לפי המקרא – העברים פעלו בתקופה שבין עבר לאברהם]]
צאצאיו של [[עבר (דמות מקראית)|עֵבֶר]] בן [[שלח (דמות מקראית)|שלח]], מוזכרים הן ברשימת הדורות מ[[שם (דמות מקראית)|שֵׁם]] ועד עבר המופיעה ב{{תנ"ך|בראשית|י|כא|קצר=כן}} ואילך, והן ברשימת הדורות משם ועד אברהם המופיעה שם ב{{תנ"ך|בראשית|יא|י|ללא=ספר}} ואילך. ברשימות אלו יוחד עבר במספר היבטים ביחס לשאר הדמויות המוזכרות בהן:
*עצם החזרה על שושלתו בשתי הרשימות, נראית כמדגישה את מקומו המיוחד של עבר בשושלות אלו.
*אבי-סבו, שֵׁם, נקרא על שמו: "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, '''אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר'''"{{הערה|שם פסוק כ"א, כפירוש ר' [[אברהם אבן עזרא]], [[רד"ק]] ו[[ספורנו]] שם}} – ואין לקבל את הפירוש כי הכוונה לבני עבר הנהר{{הערה|כדעת רש"י והרמב"ן שם}}, כי ביטוי זה טרם הוזכר במקרא עד כה.
*ברשימה הראשונה ישנו פירוט לא שגרתי של צאצאיו: "וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן. וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד... כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן" (שם פסוקים כ"ה–כ"ט){{הערה|בשלוש רשימות הדורות בספר בראשית (בפרקים ה', י', י"א) אין הסבר לשמות האנשים, חוץ מ[[נח]], ובאף אחת מהן אין פירוט כזה לבניה ונכדיה של דמות כלשהי, חוץ מ[[תרח]]}}.
*עבר חי 464 שנים, כאשר כל צאצאיו חיו בממוצע '''פחות ממחצית''' ממספר זה. בכך היה עבר האחרון בשלשלת הדורות מ[[אדם הראשון]] שחי מעל 400 שנה. בתמונה למטה ניתן לראות את ה"צל" שמטיל עבר על הדורות שאחריו.

מדרשי חז"ל בהתבססם על פסוקים שונים בתורה מציינים שבימי האבות התקיימה [[ישיבת שם ועבר]] וכן ש[[מלכיצדק]] מלך שלם היה [[שם בן נח]].

על-פי היבטים ייחודיים אלו הסיקו פרשנים שונים, כי עבר לא היה עוד חוליה "רגילה" בשושלת הדורות, אלא '''אביה של קבוצה אתנית בפני עצמה ("בני עבר")''', ומכאן ההסבר ההולם ביותר לשם "עברים", הלא הם צאצאיו של עבר{{הערה|הסבר זה נזכר לראשונה במדרש [[במדבר רבה]] פרשה י': "לשמותם – זהו שכתוב (עמוס ו' א') 'הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שמרון נקובי ראשית הגוים' – הבאים משני שמות, שֵׁם ועבר, שמשם נקראו ישראל עברים". לדיעה זו מסכימים: ר' [[יהודה הלוי]] בספר [[הכוזרי]] (מאמר ראשון פיסקה צ"ה, וראו שם פיסקה מ"ה), ר' [[אברהם אבן-עזרא]] (בפירושו לשמות כ"א ב'), [[רד"ק]] (בפירושו לבראשית י"ד י"ג) ו[[ספורנו]] (בפירושו לבראשית י' כ"א). וראה [[#מהות המונח במקרא#עברים ככינוי חיובי לממשיכי דרכו של עבר|להלן]] לגבי השאלה מדוע לא נקראו כל צאצאיו של עבר בשם זה}}.

===השערת הקשר ל"ח'בירו"===
{{ערך מורחב|עפירו#קשר בין העפירו והעברים}}
בסוף המאה ה־19, גילויים על ה[[עפירו|חֿבירו]] (לפי הכתיב האכדי) הביאו חוקרים לשער כי למושג זיקה אטימולוגית (בחילופי חֿ'־ע' ובשמירה על הב') והיסטורית לעברים המקראיים.<ref name=":02">{{צ-מאמר|מחבר=[[יונתן רטוש]]|שם="עבר" במקרא או ארץ העברים|כתב עת=בית מקרא|כרך=טז|שנת הוצאה=1971|עמ=563|קישור=https://www.jstor.org/stable/23502897}}</ref> השערות אלה התבססו על ההקבלה בין מאפייני העפירו כמטרידי שליטי כנען ב[[מכתבי אל-עמארנה|מכתבי אחתאתן (אל־עמארנה)]] לסיפור ה[[התנחלות השבטים|התנחלות]] המקראי.<ref name=":5">{{צ-מאמר|מחבר=[[משה גרינברג]]|שם=לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו)|כתב עת=תרביץ|כרך=כד|שנת הוצאה=1955|עמ=369|קישור=https://www.jstor.org/stable/23588454}}</ref> הגילויים ב[[מצרית עתיקה]] וב[[אוגריתית]] שהתגלו לאחר מכתבי אל־עמארנה, הראו שהשורש המקורי של המילה הוא ע־פ־ר, וכיום מקובל שאין כל קשר אטימולוגי בין העפירו לעברים.<ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=[[ציפורה כוכבי-רייני|ציפורה כוכבי־רייני]]|שם=למלך אדוני: מכתבי אל־עמארנה|מו"ל=מוסד ביאליק|שנת הוצאה=2005|עמ=12}}</ref><ref name=":12">{{צ-ספר|מחבר=[[ע. ג. חורון]]|שם=קדם וערב|מו"ל=דביר|שנת הוצאה=2000|עמ=159}}</ref><ref name=":02" /> קשר בין עפירו לעברים, אם היה כזה קשר, מצטמצם לקשר היסטורי בין הקבוצות בלבד<ref>[[שמואל אברמסקי]], "[[iarchive:2_20200322_20200322_1243/Encyclopaedia_Hebraica_Vol26/page/n450|עם ישראל: עברים]]", '''[[האנציקלופדיה העברית]]''', כרך ל"ו, עמ' 891–892, חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ד</ref>{{הערה|[[אברהם מלמט|מלמט, א.]], 1995–1996. "יציאת מצרים – מקבילות מצריות", ארץ-ישראל 231–234 :25. ועיין [https://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10906 קישור למאמרו של מלמט], באתר [[הספרייה הווירטואלית של מטח]]}}. עם הִתרבות המידע על העפירו, נעשה ברור כי העפירו הם קבוצה חברתית ממוצאים אתניים מגוונים ולא יסוד אתני משותף, בניגוד לפרשנות הנפוצה למונח "עברים"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=[[משה גרינברג]]|שם=לחקר בעית הח'בּרו (ח'פרו)|כתב עת=תרביץ|כרך=כד|שנת הוצאה=1955|עמ=377|קישור=https://www.jstor.org/stable/23588454}}</ref>. בנוסף, [[משקל (בלשנות)|משקל]] המילה עפירו הוא qatil, המציין מצב, בעוד המונח עברי הוא במשקל של ייחוס (נִסבֶּה) כמו המילה יהודי, מצרי{{הערה|שם=:2}}.

==מהות המונח במקרא==
המקרא משתמש במונח "עברי" בצורה מכוונת, להדגשת משמעות מסוימת שיש בו ואין במונחים אחרים, כגון "בני ישראל". גם כאן ישנן מספר דעות בין המפרשים והחוקרים, מה המשמעות המהותית של המונח במקרא, מעבר לשאלת מקורו האטימולוגי.

==="עברי" לעומת נכרי===
על-פי [[פשט]] הפסוקים, השימוש בביטוי "עברים" נעשה ככינוי מושאל לבני ישראל בהנגדה לעמים אחרים ([[מצרים העתיקה|מצרים]] בספרי [[חומש בראשית|בראשית]] ו[[ספר שמות|שמות]], [[פלשתים]] ב[[ספר שמואל]]{{הערה|אם כי לדעת פרופ' [[יהודה אליצור]] (מגדים לח, תשס"ג [http://www.daat.ac.il/DAAT/tanach/maamarim/milot-2.htm מילות מפתח ככותרת תת-קרקעית לפרשיות במקרא ושאלת "ממחרת השבת"]) השימוש במילה "עברים" כאן בא משיקול סגנוני, המהדהד את השורש ע.ב.ר. החוזר בכל הפרק}}, תערובת אומות בספר יונה וכדומה), כאשר בדרך-כלל מתלווה לכינוי [[אסוציאציה]] של בוז וגנאי. ואכן, דעה זו היא המקובלת בין החוקרים{{הערה|ראו למשל פרופ' אליצור שם, פרופ' נאמן שם, לאה פרנקל, עיון בספר יונה: פרק א (בתוך: פרקים במקרא: דרכים חדשות בפרשנות, הוצאת ההסתדרות הציונית העולמית, 2001) ועוד}}{{הערה|{{הארץ|יאירה אמית|תגובה {{!}} מה העברים האלה|0000017f-f6f6-ddde-abff-fef7ac940000|17 בספטמבר 2019}}}}. הסבר זה עדיין לא פותר את פשר אזכורם של העברים בספר בראשית, בטרם היות עם ישראל, וכן את פשר המונח "עבד עברי" – מדוע שייך כאן עברי דווקא, ולא פשוט "בן ישראל" או "ישראלי".

===עברים ככינוי חיובי לממשיכי דרכו של עבר===
כמה מחכמי ישראל בימי הביניים, הציעו{{הערה|במענה לשאלה המתבקשת מדוע לא כל צאצאי עבר (ובהם ארם, ישמעאל, אדום ועוד) המשיכו להיקרא עברים, אלא רק בני ישראל}}, כי "עברי" אינו רק עניין של [[גניאולוגיה]], אלא גם של [[ערך (אתיקה)|אקסיולוגיה]]:
*ר' [[יהודה הלוי]]{{הערה|ספר [[הכוזרי]] מאמר ראשון פיסקה צה, בתרגום [[יהודה אבן תיבון]]}} – בדברו על "העניין האלהי" או "הסגולה" העוברת מדור לדור הוא כותב: "וְהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלהִי דָבֵק בָּהֶם מֵאֲבות אֲבותָם אֶל בְּנֵי בָנִים...'''וְאַבְרָהָם סְגֻלַּת עֵבֶר וְתַלְמִידו וְעַל כֵּן נִקְרָא עִבְרִי''', וְעֵבֶר הָיָה סְגֻלַּת שֵׁם וְשֵׁם הָיָה סְגֻלַּת נחַ".
*ר' [[אברהם אבן עזרא]]{{הערה|בפירושו לשמות כא ב, ובקיצור רב כדרכו}} – "והנכון שנקראו עברים על שם עבר... ועבר היה עובד השם. ואברהם היה עברי '''בייחוסו ובדתו'''..."
*[[ספורנו]]{{הערה|בפירושו לבראשית י כא}} – "...'''שהמחזיקים בדיעות מציאות האל ויכולת השגחתו נקראו "עברים"''' על שם עבר שהשתדל להבין ולהורות זה..."
לכך יש להוסיף את מסורת [[חז"ל]] ([[בראשית רבה]] לז ז) לפיה עבר היה [[נביא]], שקרא לבנו [[פלג (דמות מקראית)|פלג]] על שם [[מגדל בבל|פילוג האנושות]], שאירע שנים רבות אחרי הולדתו{{הערה|כך עולה מפשט הפסוקים בפרקים י–יא, המתארים את הולדת פלג, לאחר מכן את הולדת יקטן אחיו הצעיר, לאחר מכן את הולדת בני יקטן והתיישבותם באזור "הר הקדם", ורק לאחר מכן את נסיעתם מ (הר ה)קדם וסיפור מגדל בבל.}} ואם כן, ניתן לפרש את הביטוי "בני עבר" במשמעות דומה לזו של "[[בני הנביאים]]" (מלכים ב ב ג ועוד), כלומר – תלמידים.
על-פי גישה זו, המונח "עברים" היה – במקורו לפחות – ביטוי חיובי ואוהד לקבוצת האנשים שהלכה בדרכו של עבר, איש רוח שהטביע את חותמו על תקופתו במשך מאות שנים. כך ניתן להסביר את רוב האזכורים של העברים במקרא בצורה בהירה יותר – הפליט פונה לאברם העברי, שייצא נגד 4 המלכים שהיו אמנם מבני-בניו של [[שם (דמות מקראית)|שם]], אך נהגו באכזריות בניגוד לדרכם של העברים. יוסף מציג עצמו במכוון כעברי '''ולא''' ככנעני{{הערה|וכבר רמז לכך הרמב"ן בפירושו לבראשית מ טו: "וזה טעם 'הביא לנו איש עברי', כי יוסף אמר להם 'עברי אנכי', ולא רצה שיחזיקוהו בכנעני."}}, כדי לזכות בהערכתם של המצרים, שמן הסתם הכירו את קבוצת העברים הגדולה שהתפרסה על-פני ארץ העברים, ואת אבי שושלתם, עבר, שנודע בחכמתו בעולם העתיק{{הערה|וזה שנאמר "כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִיא לְמִצְרָיִם" הרי זה משום שהעברים היו רועי צאן, מקצוע שנחשב תועבה (בראשית מו לד), ואף נהגו לשחוט טלאים לקרבן, והטלה היה אחד מאלילי מצרים (שמות ח כב).}}. גם [[משה]] ו[[אהרן]] בעמדם לפני פרעה מדגישים את גדולתו של ה' בכך שהוא אלהי העברים המפורסמים. אלא שהחל מתקופת שעבוד ישראל במצרים, הופך המושג עברי לשם נרדף לעבד{{הערה|וייתכן שמקור הביטוי "עבד עברי" מהווה אזכור מרומז ליוסף, העבד העברי הראשון, ולכן הוא נשאר כצורתו זו עד ימי [[ירמיהו]] (לד ט)}}, ובמקום כינוי לשבח הוא הופך לכינוי גנאי, וכמעט ולא מופיע יותר במקרא.

==ארץ העברים==
[[קובץ:Canaanites and Shasu Leader captives from Ramses III's tile collection; By Niv Lugassi.png|ממוזער|תבליטים של [[רעמסס השלישי]] מ[[מדינת האבו]] של שבויים מקרב ה[[שסו]] והכנענים יושבי הערים, שמשוער שהיו היסודות האתניים שמהם צמחו העברים]]
"ארץ העברים" (בראשית מ טו), המתוארת על ידי יוסף כמקום ממנו נגנב והובא למצרים, הוא מונח יחידאי במקרא. עם זאת, ודאי שהיה זה חבל ארץ שהמצרים הכירו אותו היטב, וודאי שלא נקרא כך רק על שם משפחת יעקב המצומצמת שגרה בו מספר שנים.

===רמזים במקרא ליישובים עבריים קדומים===
החוקר [[בן-ציון לוריא]] הציע{{הערה|בספרו '''קדמות העברים – מחקרים בתקופת האבות'''}}, על סמך רמזים רבים במקרא, כי הכוונה לחבלי ארץ באזור שכם והר אפרים, ובאזורים רחבים בצפונה של ארץ ישראל. בחבלים אלו ישבו שבטים עבריים קדומים, עוד לפני [[תקופת האבות]], וצאצאיהם הם שמתוכם קם עם ישראל. ראיותיו לכך הן:
*[[אליעזר עבד אברהם|דמשק אליעזר – אליעזר]], בן משק ביתו של אברהם, בא מ[[דמשק]], ועד היום ישנן מסורות על שהותו של אברהם שם. גם [[זכריה הנביא]] (ט א) רומז ליישוב ישראלי באזור דמשק וחמת.
*[[לבוא חמת]] – במספר מקומות במקרא מתואר יישוב ישראלי שמגיע עד "לבוא חמת" (בימי [[דוד]] – דברי הימים א יג ה, בימי [[שלמה]] – מלכים א ח סה, בימי [[ירבעם בן יואש]] – מלכים ב יד כה ועוד). [[חמת]] מזוהה עם העיר הידועה בשם זה במערב [[סוריה]] – אלא שחמת, וכל צפון הארץ מהלבנון והלאה, לא נכבשו על ידי [[יהושע בן נון|יהושע]] (יג ה-ו) ומאין הגיעו לשם ישראלים?
*[[צידון]] – ב[[ספר שופטים]] (י יב) מוזכר שהצידונים לחצו את ישראל, אך לא ידוע לנו על אף שבט ישראלי שהתיישב שם כל ימי [[יהושע בן נון|יהושע]] ו[[תקופת השופטים|השופטים]]. מאות שנים אחר כך, מתגורר [[אליהו]] הנביא בבית אישה אלמנה בצרפת אשר לצידון (מלכים א יז ט).
*לבנון וירכתי צפון – בעשרות מקומות במקרא, ובייחוד ב[[שיר השירים]] וב[[תהלים]], מוזכרים הלבנון, הריו, ארזיו, חיות הבר שבו וכו', וכן הביטוי "ירכתי צפון", המזוהה כמעט בוודאות כ[[הר קל|הר ידוע]]{{הערה|מונס קסיוס, או ג'בל אקרע בערבית}} בלבנון. וגם שם לא מצאנו שבט ישראלי שהתיישב שם כל ימי יהושע והשופטים.
*שארית ישראל – במספר מקומות במקרא מוזכר הביטוי "שארית ישראל" (דברי הימים א יב לט, שם יג ב, דברי הימים ב לד ט ו-כא, מיכה ב יב ועוד), ובחלקם האזכור מופיע '''לאחר שמוזכרים השבטים האחרים''', ומכאן שהכוונה לעברים שלא היו שייכים במקורם לשבט מסוים.
*עברים בבנימין ובשכם – חלקים נרחבים באזורי [[בנימין]] ו[[אפרים]], ובראשם העיר [[שכם]] עצמה, לא מוזכרים בין כיבושיו של יהושע, אף על פי שבמקומות רבים מוזכר שהיה שם יישוב ישראלי (בייחוד שכם עצמה, בה כרת יהושע [[ברית (מקרא)|ברית]] עם העם!). נראה שאזורים אלו היו בשליטת העברים שהשתלבו עם בני ישראל ולא היה צורך לכבשם.
*תעודות מצריות קדומות – ישנם אזכורים רבים בתעודות מימי האבות{{הערה|ספר "המהיר", תעודות מסע [[תחותימס השלישי]] ועוד}}, לערים ומקומות בעלי שמות עבריים{{הבהרה|מה "עברי" בהם? באותה תקופה לא היה הבדל לשוני בין "עברית" לניבים כנעניים אחרים}} כגון שלת, [[ארד]], הרי אשר, יעקבאל, יוספאל, [[ינועם]] ועוד.

==הזהות העברית==
[[קובץ:Danziger, Itzhak, Nimrod, 1939.jpg|ממוזער|שמאל|200px|"'''[[נמרוד (פסל)|נמרוד]]'''" ([[1939]]), מאת [[יצחק דנציגר]], נחשב מייצג את הכנעניות]]

===עִבְרִיּוּת בניגוד ליהודיות===
עם חזרתו של עם ישראל לארצו בראשית המאה ה-20, החל המונח "עברי" להופיע בכתבים ובפרסומים שונים, ואף בביטויים כגון "[[הגדוד העברי]]" "[[עבודה עברית]]" ועוד. למונח נלוותה אסוציאציות מה[[תנ"ך]] וחזרה לעבר הקדום של עם ישראל, לפני ה[[גלות]] הארוכה, אך תוך מחויבות ל[[היסטוריה]] של עם ישראל לדורותיו. הקהילה היהודית ב[[ארץ ישראל]] נקראה "[[היישוב העברי]]" ובשם זה היא מופיעה ב[[מגילת העצמאות]] של [[ישראל|מדינת ישראל]].

מספר אנשי רוח והוגי דעות ביקשו לצקת לזהות העברית החדשה את תרבות [[מיתולוגיה כנענית|המיתולוגיה הכנענית]] כפי שנחשפה בתעודות שונות ובעיקר בכתבי [[אוגרית]]. אנשים אלו, ובראשם [[עדיה חורון]], [[יונתן רטוש]] ו[[אהרן אמיר]], הקימו את תנועת "העברים הצעירים", שנודעה בכינויה (שניתן לה דווקא על ידי מתנגדיה) "[[הכנענים]]", במטרה ליצור את הזהות העברית החדשה, תוך ניתוק מכוון ומודע מהזהות היהודית הגלותית.

על פי רעיונותיהם כל עמי הקדם "[[שמית צפון-מערבית|השמיים המערביים]]" הם עברים. זה כולל את ה[[אמורים]], ה[[מואב]]ים וה[[עמון|עמונים]], וכן את ה[[חיקסוס]] (שהשתלטו על [[מצרים]] באמצע האלף השני לפני הספירה), ואף באנשי [[אימפריית קרתגו|קרתגו]], דוברי העברית. [[חניבעל]] היה, לפיכך, גיבור עברי. כל מקום שבו שהו העברים – הוא ארץ עבר. לדעתם שיבת העם העברי לארצו מחייבת התנתקות מן היהדות באופן מוחלט, וחזרה לרוח השורשית, המקורית, והעברית, העולה ובוקעת מתוך יצירת עמי הקדם המתגלה בגילויים ה[[ארכאולוגיה|ארכאולוגיים]].

===עִבְרִיּוּת כביטוי לאוניברסליות===
[[קובץ:Lakhish Letters.jpg|שמאל|ממוזער|200px|כתב עברי עתיק]]
באמצע המאה ה-20, פיתח הרב [[יהודא ליאון אשכנזי]] ("מניטו"){{הערה|חלק מהרעיונות נמצא בכתביו, וחלק נלמד על ידי תלמידיו, כגון הרב [[אורי שרקי]]}} את הרעיון לפיו ישנה זהות עברית מובחנת, והיא המייצגת את '''[[אוניברסליזם|הפן האוניברסלי]]''' של עם ישראל, בנוסף לזהות הישראלית-לאומית והזהות היהודית-דתית.{{ש}}בהתבסס על דמותו הייחודית של עבר (אבי "בני עבר", נביא, מחנך) ושל ממשיך דרכו, אברהם העברי (שתפקידו ההיסטורי היה "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית יב ג), ואכן הוא מתואר כמי שדאג לשבויים, לסדום ועמורה ועוד), מוצגת הזהות העברית כבעלת תפקיד מרכזי בסיוע לאנושות כולה לתקן את דרכה, תוך שמירה על ייחוד לאומי – זאת בניגוד ל[[קוסמופוליטיות]] המיוצגת על ידי שושלת [[נחור]] אחי אברהם, שנטמעה לבסוף בין הארמים. {{ש}}הפן האוניברסלי מודגש בכפילות שבתיאור שושלת עבר – האזכור הראשון (בראשית י כא ואילך) מהווה חלק מתיאור השושלות הכללי של בני נח, ואילו האזכור השני (שם יא י ואילך) מתאר את הייחוד הלאומי של השושלת המוביל בקו ישר מאדם, דרך נח, שם ועבר, עד לאברהם וראשית עם ישראל{{ש}}אחד ההיבטים הבולטים לזהות אוניברסלית זו הוא השפה ה[[עברית]]: שפה זו הייתה לפי המסורת{{הערה|על-פי הפסוק (בראשית יא א): "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים"}} השפה המשותפת לכל האנושות לפני פילוגה במגדל בבל, אלא שלאחר בלבול הלשונות היא נשארה נחלתם של עבר וממשיכי דרכו העברים{{הערה|כך לפי ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי מאמר ראשון פיסקה מט: "אֲבָל אַבְרָהָם אָבִינוּ עַצְמו הָיָה בְדור הַפְּלָגָה, וְנִשְׁאַר הוּא וּקְרובָיו בִּלְשׁון עֵבֶר אֲבִי אָבִיו וְלָזֶה נִקְרָא עִבְרִי", ורד"ק בפירושו לבראשית יד יג: "...אבל אברהם וזרעו התייחדו ביחש הזה, כי להם נשאר לשון עבר. והאחרים מבניו ובני בניו אחזו להם לשון ארמי ונקראו ארמיים...", ורמז לכך רש"י בפירושו לבראשית מא יב: "וְשָׁם אִתָּנוּ נַעַר עִבְרִי – 'עברי': אפילו לשוננו אינו מכיר"}}, ובאחרית הימים היא השפה שעתידה לשוב ולאחד את האנושות, על-פי נבואת [[צפניה]] (ג ט): "כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים '''שָׂפָה בְרוּרָה''' לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה'".

===המונח "עברי" בשפות אחרות===
כפי שמודגם בספרות היהודית-[[תרבות הלניסטית|הלניסטית]], ובתוכה גם [[ספר מקבים ב]]{{הערה|למשל: '''מקבים ב''', פרק ז, פסוק לא; פרק יא, פסוק יג; פרק טו, פסוק לז}} והסופר היהודי-הלניסטי [[ארתפנוס]], הכינוי "עברים" ליהודים היה בשימוש נפוץ על ידי היהודים עצמם ב[[התקופה ההלניסטית|תקופה ההלניסטית]]. הסופר הלא-יהודי הראשון שידוע שהשתמש בו הוא [[אלכסנדר פוליהיסטור]]. החל מסוף [[המאה ה-1]] לספירה, השימוש בו נפוץ בקרב סופרים [[לטינית|לטינים]] ויוונים, ובהם: [[סטאטיוס]] (באוסף שיריו, ה"[[סילוויי]]", זו הופעתה הראשונה של המילה בספרות הלטינית), [[טקיטוס]], [[אנטוניוס דיוגנס]], [[פלוטרכוס]], [[פטולמאיוס כנוס]], [[אפיאנוס]], [[פאוסניאס (גאוגרף)|פאוסניאס]], [[לוקיאנוס מסאמוסאטה]] ו[[קלאודיוס כאראקס]]{{הערה|M. Stern, '''Greeks and Latin Authors on Jews and Judaism''', Vol.2, CIII. Claudius Charax of Pergamum, p. 161|כיוון=שמאל}}.

הכינוי "עברים" לעם ישראל או ליהודים מצוי כיום במספר שפות:
*[[רוסית]] – Еврей (יֶבְרֶאִי)
*[[רומנית]] – Evrei (אֶבְרֶאִי)
*[[יוונית]] – Εβραίοι (אֶבְרֶאִי)
*[[איטלקית]] – Ebreo (אֶבְּרֶאוֹ)
*[[אנגלית]] – Hebrew (הִיבְּרוּ)

==ראו גם==
*[[עבר (דמות מקראית)|עֵבֶר]]
*[[שבטי ישראל]]
*[[עברית מקראית]]

==לקריאה נוספת==
;ספרים
*[[אהרן ראובני|א. ראובני]], '''קדמות העברים: בני-עבר בשחר תולדותיהם''', "ספרית דני למדע פופולרי", 66, [[הוצאת ראובן מס]], 1962
*[[בן-ציון לוריא]], '''קדמות העברים – מחקרים בתקופת האבות''', בהוצאת [[החברה לחקר המקרא בישראל]] על ידי [[הוצאת קריית ספר]], ירושלים, תשל"ז
*[[עדיה חורון|ע.ג. חורון]], '''קדם וערב, כנען – תולדות ארץ העברים''', [[הוצאת דביר]], 2000
;מאמרים
*[[זאב ארליך]], '''[https://rationalbelief.org.il/wp-content/uploads/2018/05/0082575.doc אבלה – בית-מדרשם של שם ועבר?]''', [[מקור ראשון]], גיליון 486, פרשת "ויצא" תשס"ז (ניתן לקרוא חלק מהמאמר [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3395 בערך אבלה], [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/index.asp באנציקלופדיה היהודית של אתר דעת])
* פרופ' [[נדב נאמן]], '''היסטוריה מדינית של ארץ ישראל בימי השושלות היט'-כ''', בתוך '''ההיסטוריה של ארץ ישראל''', כרך א, [[הוצאת יד יצחק בן-צבי]], ירושלים 1982, עמ' 233–240
* הרב [[יואל בן-נון]] – '''[http://www.herzog.ac.il/vtc/tvunot/mega15_ybn.pdf העברים וארץ העברים]''', [[מגדים (כתב עת)|מגדים]] טו (תשנ"ב), עמ' 9–26
* ד"ר יצחק מייטליס, '''לחפור את התנ"ך – על מקרא וארכאולוגיה''', הוצאת ראובן מס, ירושלים, 2006, [http://daat.ac.il/DAAT/israel/toldot/lahfor-2.htm פרק 17]
* הרב [[יהודא ליאון אשכנזי]], '''סוד העברי – יסודות האמונה לאור פסוקי התורה''' (כתבה: ד"ר גבריאלה בן שמואל / ערך: ישראל פיבקו), ספרית חוה – [[בית אל]]. חלק ב', ירושלים תשס"ט, עמ' 167–244
*[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kuzari/kuzari1.htm ספר הכוזרי מאמר ראשון] פסקאות מו-מט, צה, בתרגום [[יהודה אבן תיבון|אבן תיבון]], באתר [http://www.daat.ac.il דעת]
* [[י"מ גרינץ]], '''ארץ העברים''', בתוך ספרו: '''מוצאי דורות – מחקרים בקדמוניות המקרא''', ירושלים, 1969
* {{צ-מאמר|מחבר=[[אריה ברטל]]|שם=העברים בספר שמואל|כתב עת=מלכות שאול|עמ=160|מו"ל=[[הוצאת הקיבוץ המאוחד]]|שנת הוצאה=תשמ"ב /1982}}
<div style="direction: ltr;">
* {{צ-מאמר|מחבר=Nadav Naʾaman|שם=Ḫabiru and Hebrews: The Transfer of a Social Term to the Literary Sphere|כתב עת=Journal of Near Eastern Studies|כרך=45|שנת הוצאה=(1986)|עמ=271–288|מו"ל= The University of Chicago Press|JSTOR=544204}}

</div>
===מאמרים מקוונים===
*{{קתדרה|[[יעקב שביט]]|עברים ופיניקים: מקרה של תמונת-עבר היסטורי קדום ושימושיה באידאולוגיה הרדיקלית של הימין הציוני והאנטי-ציוני|29.7|29, ספטמבר 1983, עמ' 173–191}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:עמים הנזכרים בתנ"ך]]
[[קטגוריה:שבטי ישראל]]
[[קטגוריה:עמים שמיים]]
[[קטגוריה:עבדים בתנ"ך]]