הצגת המקור של הדף "עלייה לארץ ישראל"

{{מפנה|עלייה}}
{{עליות}}
'''עלייה לארץ ישראל''' (לעיתים נקרא בקיצור '''עלייה לישראל''', או פשוט '''עלייה''') הוא מונח מרכזי ב[[יהדות#ארץ ישראל|הווייה היהודית]] וב[[ציונות]], המציין את [[הגירה נכנסת|הגירתם]] של [[יהודים]] אל [[ארץ ישראל]]. המונח "עלייה" הוא שם ייחודי שקיים רק אצל עם ישראל ביחס לארץ ישראל, והוא מבטא את החשיבות של ארץ ישראל ואת היותה גבוהה רוחנית משאר הארצות בעיני [[המסורת היהודית]]. הפעולה ההפוכה, של יציאת יהודים מארץ ישראל, נקראת ירידה בהתאם.

ביקור זמני בארץ ישראל הנעשה על רקע דתי מכונה [[עלייה לרגל]] ומונח זה משמש גם אצל אומות ודתות אחרות, שמאמיניהן באים לארץ ישראל כ[[צליינות|צליינים]].

לאחר [[הכרזת העצמאות]] של [[מדינת ישראל]], נטענה המילה במשמעויות [[פוליטיקה|פוליטיות]] ו[[כלכלה|כלכליות]] חדשות ונוספות. בשנת [[2016]] נקבע [[יום העלייה]] כ[[יום ציון]] לאומי במדינת ישראל, לכבודן של העליות לארץ ישראל.

== מקור ומשמעות המונח ==
אזכור מוקדם של המונח "עלייה" מצוי ב[[תנ"ך]] בספר [[בראשית]] כאשר בני [[יעקב]], שבאו מ[[מצרים]] לארץ, כדי לקבור את אביהם, נקראו "עולים"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|נ|יד}}. הביטויים עלייה וירידה מוזכרים גם קודם אצל [[אברהם]] כשירד למצרים ועלה ממנה בחזרה (בראשית פרקים {{תנ"ך|בראשית|יב|קצר=כן|ללא=ספר}}-{{תנ"ך|בראשית|יג|קצר=כן|ללא=ספר}}).}} בספר [[במדבר]] י"ג ל' אומר [[כלב בן יפונה]]: " וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ--כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ".מאז היציאה של עם ישראל ל[[גלות]] מארץ ישראל, נעשה שימוש במונח זה בכל הדורות כאשר יהודים חתרו לעלות לארץ האבות. הם עלו כיחידים ובקבוצות קטנות, ברישיון וללא רישיון, וביקשו לחיות ולהיקבר בה. המונח מבוסס גם ב[[משנה]]: "הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין"{{הערה|{{משנה|כתובות|יג|יא}}.}}. ועל המימרא, [[מילתא אגב אורחא]], ב[[תלמוד בבלי]] לפיה "וארץ ישראל גבוה מכל הארצות"{{הערה|{{בבלי|קידושין|סט|א}}.}}.

המונח "שיבת ציון", הנזכר ב[[שיר המעלות]], מציין גם הוא עלייה לארץ. הוא נטבע, ככל הנראה, לאחר חורבן [[בית המקדש הראשון|הבית הראשון]]. במונח "עלייה" השתמשו גם ה[[נביאים]] בנבואותיהם על [[שיבת ציון]] לאחר [[חורבן בית ראשון]], 586 לפנה"ס. שיבת ציון הייתה חזרתם של היהודים מ[[גלות בבל]] לארץ ישראל בעקבות [[הכרזת כורש]], ב[[המאה ה-6 לפנה"ס|שנת 538 לפנה"ס]]. המונח "שיבת ציון המודרנית" נקבע כהגדרה לעליות ההמוניות לארץ ישראל מאז [[המאה ה-19]] ועד לעליות שלאחר הקמת ה[[ישראל|מדינה]].

התנועה ה[[ציונות|ציונית]] הציבה את העלייה לארץ ישראל כיעד עיקרי בהגותה בפועלה. אחד ממנהיגיה, [[בנימין זאב הרצל]], סבר כי תנועת העלייה לארץ תהיה בעיקר מכוח הרעיונות והתודעה, וכך כתב בספרו '''[[מדינת היהודים]]''':
{{ציטוט|תוכן="אין בעולם אדם חזק או עשיר שיוכל להסיע עם מארץ אל ארץ. רק רעיון יחולל זאת. אכן לרעיון המדינה כח כזה. במשך כל ליל-גלותם הארוך לא חדלו היהודים מלחלום את חלום מלוכתם. "לשנה הבאה בירושלים!"{{הערה|הפסוק האחרון ב'''[[הגדה של פסח]]'''.}} קראנו בכל הדורות. עתה הגיעה השעה להראות, כי בידינו להפוך את החלום לרעיון בהיר כצהרים".|מקור=תיאודור הרצל, '''מדינת היהודים''', עמ' 11-10.}}

==בעת החדשה==
[[קובץ:Gutman Fountain2.jpg|ממוזער|שמאל|260px|עולים ב[[נמל יפו]], פסיפס שיצר [[נחום גוטמן]]]]
התחדשות היישוב היהודי במהלך המאות [[המאה ה-18|ה-18]] ו[[המאה ה-19|ה-19]] הביאה עמה גלי עלייה, בהם לקחו חלק יחידים, משפחות, קבוצות ושיירות מאורגנות, ממגוון ארצות. עשרות ומאות העולים הצטרפו אל [[היישוב הישן|היישוב היהודי]] בארץ ישראל באותן שנים; בעיקר אל הקהילות היהודיות ב[[ירושלים]], אשר בשלהי המאה ה-19 כבר היוו רוב באוכלוסיית העיר, ואל הקהילה בעיר [[יפו#חידוש הקהילה היהודית|יפו]].
תופעה זו ראויה לציון, על רקע העוינות הרבה של השלטונות העות'מאניים, תנאי המחיה הנחשלים, פגעי הטבע, המגפות והתמותה הרבה שפקדו את תושבי ירושלים, כמו גם את שאר חלקי היישוב בארץ.

רבים מהעולים הגיעו לארץ ישראל בשל קשיים שחוו בגולה, כמו עוני, אפליה, גיוס כפוי לצבא ועוד. עולים אלה היו לא פעם עול בצווארם של ראשי ה[[כולל (היישוב הישן)|כולל]]ות שהתקשו לפרנס רבים כל כך באמצעות הקופה הציבורית המידלדלת מכספי [[החלוקה]]. בשלב מסוים אף נעשה ניסיון לעצור את זרם העולים ולהגביל אותו ל[[תלמיד חכם|תלמידי חכמים]] בלבד אך ניסיון זה לא צלח, כפי שמעיד מכתבו של ר' נתן נטע, בנו ר' [[מנחם מנדל משקלוב]] משנת 1837:
{{ציטוט|תוכן="...אבל ידע נא אדוני כי במדינה זאת, לגדור בזה הוא דבר שאי אפשר. הרבה יגיעות יגעו הראשונים ושקדו על תקנת ארץ הקודש לגדור גדר בפני העולים שלא כל הרוצה לעלות יעלה, כי אם ברשות, ואשר לא יעלה ברשות הרוזנים הגבאים הכוללים לא יקבל חלוקתו. וכן הודיעו בארץ הקודש תוב"ב אבל לא עלתה בידם, כי כל איש אשר שלהבת חיבת הקודש תוקד בקרבו או איזה דבר לוחצו ודוחקו להימלט ההרה מפני חשש לקיחת אנשי חיל וכדו', אינו שואל ודורש עצה כלל, וגם כי לא ישובו ולא יחתו מפני כל, כי ממש עולים ב[[מסירות נפש]]ם ונפשות ביתם ולא יחושו לנפשם אם עולים בחוסר כל. ויש אשר הלחם אוזל מכליו באדעס ונפישי אחי ומרחמי לקבץ שמה נדבות על שכר הספינה, ומקבלים על עצמם לחיות חיי צער, פת חריבה פעם אחת ביום."|מקור=איגרת ר' נתן נטע בן ר' מנחם מנדל משקלוב, שבט תקצ"ז, מובא אצל [[אריה מורגנשטרן]], '''השיבה לירושלים''', הוצ' שלם, ירושלים תשס"ז, עמ' 253}}

[[יחיאל מיכל פינס]], שעלה ארצה מ[[פולין]] במאה ה-19, והיה מורה ומנהיג ציבור, חיבר מעין מורה דרך לעולה, ובו המלצות שונות לעולים לארץ ישראל. החיבור מנוסח בסגנון [[משנה תורה]] שחיבר ה[[רמב"ם]]. בין היתר התייחס פינס לזמן המתאים ביותר לצאת לדרך מ[[אירופה]] לארץ ישראל:
{{ציטוט|תוכן= "מאימתי יוצאים לדרך?{{ש}}
מ[[שבועות|עצרת]] עד [[אב]] - החמה קודרת ומכה בראש כל אדם; מאב ועד [[כסלו]] - החולאים מתרבים, ומי שאיננו רגיל באווירה של הארץ - קדחת אוחזו או עיניו מתקלקלות; מכסלו ועד [[פורים]] - ימי גשמים, הצינה מתגברת והבתים דולפים, הים סוער והספינה בסכנה. לפיכך אמרו הסופרים: אין עולים לארץ ישראל, אלא מן הפורים עד העצרת, בזמן שעשבים יוצאים והאילנות מלבלבים ובני אדם מחליפים כוח, וכל מעשי בראשית מתנאים ואומרים שירה".|מקור=יחיאל מיכל פינס, הלכות דרכים, '''משנת ארץ ישראל''', פרק ד'.}}
אחרי פרסום ממדי השואה, יצאו כתבות מאשימות על אי עידוד עלייה המונית מקרב "גדולי התורה והחסידות", "ואילו קראו האדמו"רים לעלייה, היו הדרכים משחירים מהמון אדם עולה, אלא שהם לא קראו. להפך, הם מנעו מיליונים מלעלות ארצה"{{הערה|'על מה עשה ה' ככה? התמודדות החרדים עם השואה', פרידמן מנחם, בתוך: (ד' מכמן עורך), השואה בהיסטוריה היהודית: היסטוריוגרפיה, תודעה ופרשנות, ירושלים 2005, עמ' 583.}}.

=== עליות בולטות בתקופה זו ===
'''[[עליית החסידים]]''' או עליית תלמידי הבעל שם טוב היא גלי עליית [[תנועת החסידות|החסידים]] לארץ ישראל בקבוצות וביחידים משנת [[ה'תק"ז]] (1747) ביניהם רבים הקשורים ל[[בעש"ט|רבי ישראל בעל שם טוב]]. את עלייה זו מציינת במיוחד שיירה המונית שבאה בשנת [[ה'תקל"ז]] ([[1777]]) והתיישבה ב[[הגליל|גליל]], הייתה השיירה המשמעותית הראשונה של חסידים שהגיעה לארץ והגדולה מבין הקבוצות שהגיעו באותה תקופה.

'''[[עליית תלמידי הגר"א]]''' היא גלי העליות של קבוצות עולים מ[[ליטא]] שהתיישבו ב[[ארץ ישראל]] בתחילת [[המאה ה-19]] ובמהלכה. עלייה זו כללה מאות עולים ובתוכם משפחות צעירות, שעלו ארצה בשלושה גלים עיקריים. הם נקראו כך מפני שכמה מהבולטים שבהם הכירו את [[הגר"א]] והיו קרובים למשנתו. עלייה זו נתמכה כמו כל היישוב בארץ גם מ[[כספי החלוקה]] שנאספו על ידי ה[[שד"ר]]ים. אנשי עלייה זו וצאצאיהם ב"[[היישוב הישן|יישוב הישן]]" נקראו [[פרושים (היישוב הישן)|"פרושים"]].

'''[[עליית אעלה בתמר]]''' הוא כינויה של עלייה של [[יהדות תימן|יהודים]] מ[[תימן]] אשר עלו ל[[ארץ ישראל]] בשנים [[תרמ"א]]-[[תרמ"ב]] ([[1881]]) כחלק מ[[העלייה הראשונה]]. העולים קישרו את עלייתם עם הפסוק "אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר" ([[מגילת שיר השירים|שיר השירים]], ז', ט'), משום שהמילה "בתמר" היא [[אנגרמה|שינוי סדר האותיות]] של תרמ"ב.

===העליות הגדולות עד להקמת המדינה===
[[קובץ:Palestine immigrant certificate.jpg|שמאל|ממוזער|250px|תעודת עלייה שהוצאה על ידי [[הסוכנות היהודית]] ב[[וורשה]], ספטמבר [[1935]]]]
[[קובץ:Mordey Hagetaot.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוניית ה[[העפלה|מעפילים]] "[[מורדי הגטאות (אוניית מעפילים)|מורדי הגטאות]]", מאי [[1947]]]]
ברבע האחרון של המאה ה-19 התגברה ה[[הגירה]] של היהודים, בעיקר ב[[מזרח אירופה]], וזאת בשל משברים כלכליים, התגברותה של [[אנטישמיות]] ורדיפות ו[[פוגרום|פוגרומים]] נגדם. רובם הגרו אל [[אמריקה]] ו[[מערב אירופה]]. הקשר הדתי וההיסטורי לארץ ישראל ועלייתה של [[התנועה הציונית]], הניעו חלק קטן מהם לעלות לארץ ישראל. חלק מהם ביקשו לחיות חיי עבודה ומתוך הכרה לאומית חדשה. עולים אלה הביאו לתוספת ותרומה משמעותית עבור היישוב היהודי בארץ.

מקובל לחלק את העליות ההמוניות משלהי [[המאה ה-19]], אשר בנו את [[היישוב|היישוב החדש]], לחמש, בשל הבדלים במאפייניהן או בגורמים להן:
* תקופת [[העלייה הראשונה]] החלה ב-[[1881]] [[תרמ"ב]]. נכללת בה [[עליית אעלה בתמר]] של יהודים מתימן. כשנה לאחר מכן החלוץ איש [[ביל"ו]] [[חיים חיסין]] תיאר ביומנו (ב-[[21 באוגוסט]] [[1882]]) את בואו עם חבריו לחופי הנמל העיקרי של ארץ ישראל:
{{ציטוט|תוכן="הבוקר בשעה חמש התקרבנו ליפו. כמו כל ערי החוף כמעט, גם יפו יפה מאוד במבט מן הים. ... אין מעגנים; יש רק מזח-אבן קטן לסירות. האוניות נעצרות ממרחק. ... לא הספיקה האונייה לעצור, וכבר צבאו עליה סירות מכל הצדדים בדומה לארבה. הקאיוצ'קים (ספנים) התרוצצו על הסיפון, מחפשים נוסעים, אבל מן היהודים שרצו לשכור אותם דרשו "תזכרה". ... שלחנו פתק לנציג חברתנו ביפו וחיכנו לו באונייה".|מקור=חיים חיסין, '''מרשומות אחד החלוצים''', עמ' 59.}}
* [[העלייה השנייה]]: גל עולים שהגיע לארץ ישראל שבשלטון [[האימפריה העות'מאנית]], משנת [[תרס"ד]] ([[1904]]) עד קיץ [[1914]], כאשר נקטע על ידי [[מלחמת העולם הראשונה]]. בשנות העלייה השנייה השתקעו בארץ כ-35,000 עולים, רובם מ[[מזרח אירופה]] (בעיקר מ[[תחום המושב]] ומ[[יהדות גליציה|גליציה]]) וכן מ[[יהדות תימן|תימן]]. בסיומה, בקיץ שנת [[תרע"ד]] (1914), נאמדה האוכלוסייה היהודית בארץ בכ-85,000 נפש.
* [[העלייה השלישית]]: גל עלייה גדול לארץ ישראל, עם סיום מלחמת העולם הראשונה, החל משנת [[1919]] ועד ראשית [[1924]], כאשר הסתיים המשבר הכלכלי. רוב העולים באו מאירופה ובמידה רבה ממניעים [[ציונות|ציוניים]]. אומדן העולים בתקופה זו הוא כ-35,000.
* [[העלייה הרביעית]]: נקראת גם "עליית גרבסקי", התקיימה בין השנים 1924–[[1931]]. מספר העולים בתקופה זו מוערך בכ-70,000 נפש, באותה תקופה ירדו כ-20,000.
* [[העלייה החמישית]]: מראשית [[שנות ה-30 של המאה ה-20|שנות ה-30]] עד [[מלחמת העולם השנייה]], ובה עולים שהגיעו מ[[אירופה]] ומ[[אסיה]]. העלייה החלה בממדים צנועים, התגברה בשנים [[1933]]–[[1935]] בעקבות [[עליית הנאצים לשלטון]] ב[[גרמניה]]. המאורעות שהחלו עם פרוץ [[המרד הערבי הגדול]] שפרץ ב-[[1936]] החלישו את זרם העלייה, אך בשנים [[1938]]–[[1939]] הוסיפו לעלות רבבות עולים, חלקם ב[[ההעפלה|אורח בלתי חוקי]]. סיום העלייה היה עם תחילת מלחמת העולם השנייה. מספר העולים מוערך בכ-180,000 נפש. העלייה החמישית מכונה לעיתים "עליית ה[[יקה|יקים]]" משום שכשליש מהעולים (כ-60 אלף איש) הגיעו לארץ מגרמניה.
*ב[[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]] באו עולים רבים בתנועת ה[[העפלה]], שנבלמה על ידי שלטונות [[המנדט הבריטי]].

בתקופת המנדט 86% מהעולים הגיעו מאירופה{{הערה|[[אביבה חלמיש]], '''ירושלים בתקופת המנדט הבריטי''' (יחידה 10 בקורס '''ירושלים לדורותיה'''), [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשפ"א–2020, עמ' 43.}}.

מתקופת "[[העלייה הראשונה]]" מ-[[1881]] ועד ליום הכרזת המדינה ב-[[14 במאי]] [[1948]] גדלה האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מכ-28,000 נפש ל-650,000 נפש.

===לאחר הקמת המדינה===
{{ערך מורחב|עליות לאחר קום המדינה}}
[[קובץ:Yemenites at Rosh Haayin.jpg|שמאל|ממוזער|250px|עולים מתימן במעברת [[ראש העין]] [[1949]], הצלם: [[זולטן קלוגר]]]]
[[קובץ:Ole Hadash from India and a Sabara, Friends in Ashdod, 1962.png|שמאל|ממוזער|250px|יוסף ריימונד בן ה-13, עולה חדש מ[[בומביי]] שב[[הודו]], עם חברו ה[[צבר (כינוי)|צבר]], עמוס סולומון, [[אשדוד]], [[1962]]]]
[[קובץ:Welcoming.jpg|280px|ממוזער|בנות מדרשה עורכות קבלת פנים לעולים חדשים.]]
לאחר הקמת [[ישראל|מדינת ישראל]] באו גלי עלייה רבים מתפוצות ישראל. לכל אחת מהעליות היו מאפיינים ייחודיים משלה, לפי ארצות המוצא ותרומת העולים. כל עלייה הביאה מנהגים, הרגלים ותרבות חדשה ושונה למדינת ישראל.

העלייה תפסה מקום נכבד ב[[מגילת העצמאות]], שבה צוין:

{{ציטוטון|בשנת תרנ"ז (1897) נתכנס הקונגרס הציוני לקול קריאתו של הוגה חזון המדינה היהודית תיאודור הרצל והכריז על זכות העם היהודי לתקומה לאומית בארצו. זכות זו הוכרה בהצהרת בלפור מיום ב' בנובמבר 1917 ואושרה במנדט מטעם חבר הלאומים, אשר נתן במיוחד תוקף בין-לאומי לקשר ההיסטורי שבין העם היהודי לבין ארץ-ישראל ולזכות העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי.}}

ובהמשך נאמר: {{ציטוטון|מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות}}

והופנתה קריאה לעם היהודי: {{ציטוטון|אנו קוראים אל העם היהודי בכל התפוצות להתלכד סביב הישוב בעליה ובבנין ולעמוד לימינו במערכה הגדולה על הגשמת שאיפת הדורות לגאולת ישראל.}}

מיד לאחר קום המדינה החלה [[העלייה ההמונית]]. הייתה זו עליית [[פליטים]] ברובה - [[ניצולי השואה]] מאירופה ו[[הפליטים היהודים ממדינות ערב]]{{הערה|{{תרבות|מתיה|עליות למדינת ישראל|עליות-למדינת-ישראל}}}}. עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסיית המדינה, כאשר תוך 18 חודשים בלבד הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. זהו שיעור גידול חסר תקדים בהשוואה לארצות קולטות [[הגירה]].

העולים הגיעו ממספר רב של מדינות וחלקי עולם: מ[[אירופה]], מ[[אסיה]] ומ[[צפון אפריקה]]. חלקם הביאו מסורת [[תרבות]]ית שונה מזו של התושבים הוותיקים, [[אשכנזים]] ברובם. הקשיים שפקדו את המדינה הצעירה בתקופה זו נעוצים, לפחות בחלקם, בגידול המהיר של האוכלוסייה. המפגש בין עולים וותיקים, והשפעתו על הקולטים והנקלטים כאחד, היה אירוע משמעותי מאוד בתהליך התפתחותה של [[החברה הישראלית]].

ב-1950 נחקק [[חוק השבות]], המעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לישראל ולקבל [[תעודת עולה]], אלא "אם נוכח [[שר הפנים]] שהמבקש – (1) פועל נגד העם היהודי; או (2) עלול לסכן [[בריאות הציבור]] או ביטחון המדינה; או (3) בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". בהתאם ל[[חוק האזרחות (ישראל)|חוק האזרחות]] הישראלי תעודת עולה מזכה מיידית ב[[אזרחות]] ישראלית.

מבצעי עלייה בולטים נערכו במשך כל שנות המדינה:
* [[מבצע על כנפי נשרים]]: העלאתם של [[יהדות תימן|יהודי תימן]] ו[[יהדות עדן|יהודי עדן]] לארץ ישראל כחלק מ[[עליות חיסול גלויות]] בשנים [[1949]] ו-[[1950]].
* [[מבצע עזרא ונחמיה]]: העלאת [[יהדות עיראק|יהודי עיראק]] לישראל במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20]]. בתחילה, אסר החוק ה[[עיראק]]י על יציאת יהודים מהמדינה, אך למרות העונשים הכבדים שאיימו עליהם, הצליחו יהודים רבים לצאת מעיראק ולעלות לישראל, בעיקר דרך [[איראן|פרס]] השכנה. המבצע החל באפריל 1950, לאחר שממשלת עיראק הסכימה להתיר את יציאתם של היהודים מתחומה, והוא אורגן ובוצע על ידי [[ממשלת ישראל]], [[הסוכנות היהודית]] וארגון ה[[ג'וינט]], באמצעות טיסות של חברת "ניר איסט" שטסו מעיראק ל[[קפריסין]]. בין המארגנים הישראליים נמנו [[שלמה הלל]] ו[[מרדכי בן-פורת]]. ככל שגדל מספר הדורשים לצאת עלה מספר הטיסות, עד שהחלה [[רכבת אווירית]] בקו [[בגדאד]]-[[לוד]]. רובו הגדול של המבצע נערך בשנים 1950–[[1951]], כאשר גם בשנת [[1952]] הועלו יהודים לארץ. בסופו של דבר עלו לארץ יותר מ-120,000 יהודים, ובעיראק נותרו אלפים בודדים של יהודים. רכושם של העולים הוקפא על ידי הממשלה העיראקית ונאמד אז ביותר משלושים וחמישה מיליון [[דולר ארצות הברית|דולר]]{{הערה|תלמי, א. ותלמי, מ, 1981. '''לקסיקון ציוני''', תל אביב: ספרית מעריב, עמ' 207-206.}},
* [[עליית גומולקה|עליית גוֹמוּלְקַה]]: נערכה בין השנים [[1956]]–[[1960]], והייתה העלייה החוקית הראשונה מ[[פולין הקומוניסטית]] לישראל, לאחר [[השואה]].
* [[מבצע יכין]]: העלאת [[יהדות מרוקו|יהודי מרוקו]]. המבצע החל ב-[[28 בנובמבר]] [[1961]] ונמשך עד שנת [[1964]], ובמסגרתו עלו לישראל כ-80 אלף יהודים. המבצע נערך מתוך הסכם חשאי עם [[חסן השני]] מלך [[מרוקו]], שהרשה ליהודים לעזוב את מרוקו, בתנאי שיעדם המוצהר אינו ישראל והגוף שמטפל בהגירתם אינו גוף ציוני. ארגון ההגירה שנבחר היה [[היא"ס]] (H.I.A.S. – Hebrew Sheltering and Immigrant Society). [[ממשלת ישראל]] שילמה 50 דולר עבור יציאתו של כל עולה.
* [[העלייה מברית המועצות בשנות ה-70]]: לאורך העשור של [[שנות ה-70 של המאה ה-20]] עלו לישראל כ-163,000 איש מ[[ברית המועצות]].
* [[עליית ביתא ישראל]]: בסוף שנות השבעים החלה רשמית עלייתם של [[ביתא ישראל]] כאשר שתי קבוצות של כ-200 יהודים הועלו לארץ, לאחר מכן החלה העלייה דרך [[סודאן]] ששיאה היה ב[[מבצע משה]] וב[[מבצע שבא]] עלייה זו גבתה את חייהם של כארבעת אלפים נפש. החיסול הרשמי של ההתיישבות היהודית ב[[אתיופיה]] התרחש בסוף [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] כאשר עשרות אלפי יהודים נטשו את בתיהם ועלו ב[[מבצע שלמה]] לאחר מכן בין [[1992]]–[[1999]] עלו לישראל יהודי [[קווארה]]. ב-[[1993]] החלה עליית ה[[פלאשמורה]] וב-1999 התפרסם [[מפקד אפרתי]] שקבע שישנם 28 אלף בני פלאשמורה ועל פי זה המשיכה עלייתם. ב-[[2008]] נשארו כ-8,700 איש מהמפקד שעדיין לא עלו לישראל.
* [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90]]: החלה למעשה עוד בסוף שנות ה-80 עם פתיחת שעריה של ברית המועצות בעידן [[פרסטרויקה|שלטונו הליברלי]] של [[מיכאיל גורבצ'וב]]. קצב העלייה לא היה אחיד, ורוב העולים הגיעו בתחילת שנות ה-90. במהלך העלייה עלו מאות אלפים לישראל, עד שבתחילת שנת [[2000]] הגיע העולה המיליון.

== הפולמוס על הגבלת העלייה ==
המטפלים בהבאת העולים וקליטתם עמדו מול שתי מטרות על, הצלת חיי יהודים בגולה, במיוחד על רקע אירועי [[השואה]], והקמת מדינת ישראל וחיזוקה. בדרך כלל המטרות השלימו זו את זו, כי הגעת העולים לישראל מילטה אותם מסכנות והצטרפותם לאוכלוסיית ישראל חיזקה את מדינת ישראל על ידי הגדלת הכוח הלוחם שעמד לרשותה ועל ידי הגדלת מספר הידיים העובדות במשק, אך היו גם עולים שלא תרמו לכוח הלוחם או למשק והיו לנטל על המדינה הצעירה, עולים זקנים, נכים, חולים כרוניים ועוד. גם ילדים קטנים היוו נטל, אך הם נשאו פוטנציאל לתרומה עם התבגרותם.

כבר בשנת 1933, ב[[הקונגרס הציוני הי"ח|קונגרס הציוני הי"ח]], אמר [[דוד בן-גוריון]]: {{ציטוטון|ארץ ישראל זקוקה לא למהגרים סתם, אלא לחלוצים, וההבדל ביניהם פשוט: המהגר בא לקחת מהארץ, החלוץ בא לתת לארץ, לפיכך אנו תובעים זכות בכורה לעלייה החלוצית.}}{{הערה|{{כתב העת ישראל|דבורה הכהן|מירוץ מכשולים|15|hacohen|אביב 2009}}}}

=== הקמת המוסד לתיאום ===
באפריל 1950, ביוזמת חסידי הגבלת העלייה, [[לוי אשכול]] ו[[גיורא יוספטל]], הוקם "המוסד לתיאום", גוף בראשותו של [[ראש ממשלת ישראל]], [[דוד בן-גוריון]], מתנגד עקבי להגבלת העלייה, שכלל נציגי ממשלה ונציגי [[הסוכנות היהודית]]. המוסד לתיאום שלח לכל מדינה ממונה על העלייה מטעם הסוכנות ורופאים שהיו אמורים לבדוק את העולים הפוטנציאליים{{הערה|1=[http://www.school.kotar.co.il/kotarapp/index/Page.aspx?nBookID=85252004&nTocEntryID=85418416&nPageID=85323615 יהודים עולים במסגרת עלייה מבוקרת]}}.

=== קביעת סדר עדיפויות לפי ארצות מוצא ===
[[קובץ:protest_1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת יוצאי עיראק ממעברת קסטינה למניעת עצירת העלייה מבבל, רחובות 1950 - המדינה הצעירה התקשתה לשאת את קליטת שתי העליות הגדולות, מעיראק ומרומניה, בו-זמנית]]
מדינת ישראל הצעירה התקשתה בקליטת [[העלייה ההמונית]] ובמציאת המשאבים הדרושים לשם כך. לאחר הכרזת העצמאות נפתחו שערי הארץ בפני המעפילים שנכלאו בקפריסין, ובפני יושבי [[מחנות העקורים]] בגרמניה. בנוסף להם כמהו להגיע לארץ עולים מפולין, מרומניה, מעיראק ומתימן - המאגר הגדול ביותר של מבקשים לעלות היה ברומניה. מקבלי ההחלטות הבינו שיצטרכו להחליט ולנקוט, לפחות זמנית, בעלייה סלקטיבית. הרעיון של סלקציה בין סוגי העולים מאותו מקור נתקל בקשיים ונדחה, לכן פנו לקביעת סדר עדיפויות בעידוד העלייה מארצות שונות ו[[יהדות רומניה]] הפסידה ל[[יהדות עיראק]]{{הערה|[http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19899 העלייה מרומניה] באתר של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]]}}{{הערה|[http://www.historicalmoments2.com/רוח-קדים-1950–1952 רגעים היסטוריים]}},

בשידור ב[[קול ישראל]], ב-[[10 בפברואר]] [[2008]], טענה פרופ' אורה כהן שהסיבה לעצירת עליית יהודי רומניה בתקופה זו הייתה נעוצה בכך, שישראל הוצפה בגלי עולים, בעיקר מ[[עיראק]] ומרומניה. לדבריה (ולדברי משתתפים נוספים בדיון הרדיופוני), לממשלת ישראל לא היו מספיק משאבים לקליטת הגל האדיר, לכן ניסתה להאט ולווסת את העלייה ובישיבה משותפת של [[ממשלת ישראל]] ו[[הסוכנות היהודית]] הוחלט להעדיף את עולי עיראק על פני עולי רומניה ולהפסיק את הבאת היהודים מרומניה. העדפת יהודי עיראק הייתה על רקע החשש הגדול יותר לגורלם בארץ מוצאם, לעומת החשש ליהודי רומניה.

אלפים רבים מיהודי רומניה, שכבר קיבלו אישור יציאה מהשלטונות, "נתקעו" ברומניה והשלטונות הרומניים הפסיקו להנפיק אישורי יציאה נוספים. ללא קבלת סיוע כספי מרבית יהודי רומניה, שרצו לעלות לישראל, לא היו מסוגלים לשלם את האגרות, שהוטלו עליהם ולכסות את הוצאות הדרך עד לנמל [[קונסטנצה]]{{הערה|{{דבר||עם העולים מרומניה|19520222|102}}}}.

===בתרבות===
ב-30 בדצמבר 1955 פרסם ה[[משורר]] [[נתן אלתרמן]] ב[[הטור השביעי|מדורו]] ב[[עיתון דבר]] את השיר "[[ריצתו של העולה דנינו]]". השיר מתאר יהודי-מרוקאי הסובל מצליעה שמעוניין לעלות, ומנסה בכל כוחו להסתיר את מומו כדי לעבור את הסלקציה. השיר הולחן בידי [[שלמה בר]] והוא מופיע באלבום "מתוך כלים שבורים" של להקת [[הברירה הטבעית (להקה)|הברירה הטבעית]] (1985).

==חשיבותה של העלייה למדינת ישראל==
קליטת העלייה היא אחד היעדים המרכזיים של [[ישראל|מדינת ישראל]] מיום הקמתה והיא ניצבת במקום מרכזי בסולם העדיפויות של [[ממשלת ישראל]]. עלייה גדולה וקליטתה הטובה אינן רק מטרות על לעם ולמדינה, אלא בה בעת - מנוף אדיר לקידומה של מדינת ישראל.

מיליון עולים שהגיעו לישראל בשנות התשעים (בעיקר מ[[ברית המועצות]] לשעבר) שינו את פניה של החברה הישראלית, הביאו לצמיחה כלכלית חסרת תקדים, לעושר תרבותי ולפריחה בתחום הטכנולוגי. רבבות מהנדסים, אקדמאים, אלפי מדענים ואמנים הם "הון אנושי" משכיל מקצועי ויקר ערך לקידום המשק, המדע הטכנולוגיה והתרבות בישראל.

כל קבוצת אוכלוסייה נתקלת באתגרים הייחודיים לה, הדורשים מענה ייחודי שיענה על אותן דרישות מיוחדות של אותה קבוצה. אצל העולה קיים רצון להשתלב בחברה הישראלית ועם זאת גם לשמר את ייחודו האתני ואת המנטליות שהוא הביא עמו. הגבול כאן מאוד דק וזהו תהליך מאוד לא פשוט עבור העולה. תהליך קליטה מוצלח הוא המפתח להשתלבות העולה בחברה. תרומתו לחברה תהיה גדולה יותר ותוסיף גוון נוסף לרב-גוניות הישראלית. עם זאת, גם בעליות טרום הקמת מדינת ישראל וגם בעליות שלאחריה, ניתן להבחין במגמה של עולים הרואים בישראל רק תחנה שבדרך ומהגרים מישראל בעיקר למדינות המערב לאחר חניה בישראל.

ובנוסף לכך-מאחר ש"חוק השבות" מאפשר עלייה, כמעט אוטומטית, ליהודים, בני זוגם, ילדיהם, נכדיהם ובני הזוג, התפתחה מתחילת שנות ה-90 של המאה העשרים (בעיקר), תעשייה שלמה שנועדה לאפשר לרבים שבקשו לעזוב את מדינותיהם על מנת לשפר את מצבם הכלכלי או מסיבות אחרות, לקבל אזרחות ישראלית במרמה. כך ניסו להגיע ארצה רבים במסמכים מזויפים, בזהויות שאולות, על סמך [[נישואים פיקטיביים]] או גיורים פיקטיביים ועוד.{{מקור|נושא=היסטוריה|נושא2=ישראל}} ברשויות בישראל נאלצו - ועדיין נאלצים - להתמודד עם בעיות אלה. שפגעו קשות במדינה ובעולים ישרי הדרך.

== מספר העולים לפי שנים ==
על פי נתוני הלמ"ס{{הערה|שם=אתר הלמ"ס, שנתון סטטיסטי 2020|https://www.cbs.gov.il/he/publications/doclib/2020/2.shnatonpopulation/st02_53.xls}}.
{|class="wikitable"
!טווח שנים!!מספר העולים!!הערות
|-
|2023
|46,033
|
|-
|2020–2022
|123,556
|כ-60 אלף, רבים מתוכם עלו במסגרת [[מבצע עולים הביתה]]
|-
|2016–2019
|113,831
|
|-
| 2011–2015 || 102,410 ||
|-
| 2007–2010 || 63,043 ||
|-
| 2002–2006 || 118,194 ||
|-
| 1990–2001 || 1,060,091 || [[העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90]]
|-
| 1985–1989 || 70,196 ||
|-
| 1980–1984 || 83,637 ||
|-
| 1970–1979 || 346,260 || [[העלייה מברית המועצות בשנות ה-70]]
|-
| 1965–1968 || 82,244 ||
|-
| 1961–1964 || 228,793 || כ-80 אלף מתוכם עלו ב[[מבצע יכין]]
|-
| 1958–1960 || 75,970 ||
|-
| 1955–1957 || 166,492 || [[עליית גומולקה]]
|-
| 1952–1954 || 54,676 ||
|-
| מאי 1948–1951 || 687,624 || [[העלייה ההמונית]]
|-
| 1946–מאי 1948|| 56,467 ||
|-
| 1939–1945|| 81,808 ||
|-
| 1939–1932 ||כ-180,000 || [[העלייה החמישית]]
|-
| 1924–1931 || 81,613 || [[העלייה הרביעית]]
|-
| 1919–1923 || 50,958 || [[העלייה השלישית]]
|-
| 1904–1914 || כ-35,000 || [[העלייה השנייה]]
|-
| 1882–1904 || כ-29,000 || [[העלייה הראשונה]]
|}

==ראו גם==
* [[מצוות יישוב ארץ ישראל]]
* [[עולה חדש]]
* [[דונה גרציה נשיא]]
* [[צפת במאה ה-16]]
* [[יהודים בירושלים במאה ה-15 וה-16]]
* [[עלייה לרגל]]
* [[סל קליטה]]
* [[משרד העלייה והקליטה]]

==לקריאה נוספת==
'''מקורות'''
* ח' מרחביה (עורך), '''קולות קוראים לציון''', ירושלים: הוצאת [[מרכז זלמן שזר]], תשמ"א.
* חיים חיסין, '''מרשומות אחד הביל"ויים''', (עורכת: [[שולמית לסקוב]]), ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]] ו[[מוסד ביאליק]], תשנ"א 1991.
* [[תיאודור הרצל]], '''מדינת היהודים''', (תרגום: [[שמואל פרלמן (עורך)|שמואל פרלמן]]), ירושלים: הוצאת [[הספרייה הציונית]], תש"י-1950.
* [[משה בסוק]] (עורך), '''ספר החלוץ''', ירושלים, הוצאת [[הסוכנות היהודית]], ת"ש-1940.

'''מחקרים'''
* [[מנחם שטרן]], '''בין הכרזת כורש להצהרת בלפור''', שיבת ציון הקדומה והמחודשת, ה'תשס"ו-2006.
* [[שמואל אבא הורודצקי]], '''עולי ציון''', לקורות העליות לארץ-ישראל, הוצאת "גזית" תש"ז-1947.
* [[אריה מורגנשטרן]], '''השיבה לירושלים''', חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19, ירושלים: הוצאת שלם, ה'תשס"ז-2007.
* [[יואל רפל]] ו[[אוריאל רפפורט]] (עורכים), הערך: "עלייה", [[אנציקלופדיה לתולדות ארץ-ישראל]], [[הוצאת מודן]] ו[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור]], 1986.
* [[דן בהט]], [[בנימין זאב קדר]], [[זאב וילנאי]], '''רציפות היישוב היהודי בארץ ישראל''', תל אביב: [[הוצאת משרד הביטחון]], תשל"ד.
* [[אביבה חלמיש]], '''במירוץ כפול נגד הזמן: מדיניות העלייה הציונית בשנות השלושים''', [[יד יצחק בן-צבי]], 2006.
* [[שאול אריאלי]], '''ככה בדיוק קרה? 12 מיתוסים ישראלים על הסכסוך הישראלי-פלסטיני''', [[ספרי עליית הגג]] ו[[הוצאת ידיעות אחרונות]], 2021, הפרק "היהודים רצו לעלות לארץ ישראל והבריטים מנעו זאת מהם", עמ' 145–167.

==קישורים חיצוניים==
{{מיזמים}}
* {{מטח|[[שולמית לסקוב]]|כל ההתחלות|84}}.
*[http://digitool.haifa.ac.il/R/?func=collections&collection_id=7029 אוסף תמונות העלייה מתימן 1943-1944]{{קישור שבור|date=יוני 2020 |bot=InternetArchiveBot |fix-attempted=yes }}, המרכז למדיה דיגיטלית, ספריית יונס וסוראיה נזריאן, [[אוניברסיטת חיפה]].
* {{תיאוריה וביקורת|[[דימיטרי שומסקי]]|אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים|אתניות-ואזרחות-בתפיסת-הישראלים-הרוסי|19, סתיו 2001, עמ' 17–40}}.
* {{תכלת|[[אריה מורגנשטרן]]|יהדות הגולה והכמיהה לציון 1240–1840|203|12, אביב תשס"ב - 2002, עמ' 100-51}}.
* {{קתדרה|[[שלום רוזנברג]]|הזיקה לארץ ישראל בהגות היהודית - מאבק השקפות|4.9|4, יולי 1977}}.
* [[אברהם יערי]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/aliyat-2.htm עליית החסידים ההמונית לא"י] מאתר [http://www.daat.ac.il/index.htm דעת], '''מחניים''', מ"ו.
* אברהם יערי, [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/hagra.htm עליית תלמידי הגר"א והשתרשותם בארץ] מאתר [http://www.daat.ac.il/index.htm דעת], '''מחניים''', ע"ז.
* {{סרטונים}} [https://www.youtube.com/watch?v=e-OBXCY6BcQ עולים חדשים יורדים מהאניה "רומא" בנמל חיפה] (1935).
* {{ynet|ירון דרוקמן|מספר היהודים בעולם עדיין נמוך מאשר לפני השואה|4708859|10 באוקטובר 2015}}
* {{עיונים|אבי פיקאר|ראשיתה של העלייה הסלקטיבית בשנות החמישים|9|12|1999, עמ' 338–394}}
* [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=19899 העלייה מרומניה] באתר של [[המרכז לטכנולוגיה חינוכית]].
* [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=20723&source=1863 החלטות הסוכנות על הגבלת העלייה] באתר של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
* [http://www.piba.gov.il/Subject/Citizenship/Documents/TeudatOle.pdf טופס בקשה לקבלת תעודת עולה] באתר של [[משרד הפנים]] הישראלי.
* [https://www.youtube.com/watch?v=ZEZzrEWTyfs&t 100 שנים של עלייה לישראל ב-4 דקות, כמות העולים לפי מדינת הלידה]
* '''[https://www.hebrewbooks.org/20677 אגרות ארץ ישראל - שכתבו היהודים היושבים בארץ לאחיהם שבגולה, מימי גלות בבל ועד שיבת ציון שבימינו]''', קיבצן וביארן אברהם יערי (תל אביב, תש"ג), באתר היברובוקס.
* {{בריטניקה}}
* [[דן שיפטן]], [https://strategicassessment.inss.org.il/articles/israels-national-goals/ '''היעדים הלאומיים של ישראל - פרספקטיבה כוללת'''], המכון למחקרי ביטחון לאומי, עדכן אסטרטגי, דצמבר 2020.
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007554974805171|ישראל, עלייה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ציונות}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עלייה|*]]
[[קטגוריה:ארץ ישראל]]
[[קטגוריה:הגירה]]
[[קטגוריה:ציונות]]
[[קטגוריה:מסעות]]
[[קטגוריה:ישראל: היסטוריה]]
[[קטגוריה:ישראל: הגירה וכניסה למדינה]]