צ'ארלס ד'אוילי
 | |
| לידה |
18 בספטמבר 1781 מורשידבד, הודו  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1845 (בגיל 64) ליבורנו, איטליה |
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אוריינטליזם |
| בן או בת זוג |
|
  | |
צ'ארלס ד'אוילי (באנגלית: Charles D'Oyly; 1781 – 1845) היה פקיד ציבור וצייר בריטי מדאקה. הוא היה בשירות האזרחי של בנגל שבסיסו בכלכותה משנת 1797 עד 1838.הוא מילא תפקידים בכירים בחברת הודו המזרחית, וידוע בעיקר כאמן חובב, משורר ומוציא לאור, שפרסם ספרים רבים הכוללים תחריטים וליטוגרפיות עם נושאים הודיים.
ביוגרפיה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צ'ארלס ד'אוילי נולד במורשידאבאד, הודו ב-17 בספטמבר 1781[1] למשפחה ששירתה זמן רב בהודו. הוא היה בנם של סר ג'ון-הדלי ד'אוילי, הברונט השישי ודיאנה רוכפורט.[2]
אביו, היה נציג חברת הודו המזרחית בחצר המלכות בבאר עלי במורשידאבאד. כילד ד'אוילי נסע לאנגליה עם המשפחה ב-1785 וקיבל שם את השכלתו הרשמית הראשונה. ב-1798 חזר להודו כעוזר לרשם בבית המשפט לערעורים בכלכותה. ב-1803 מונה ל'שומר הרשומות' במשרדו של המושל הכללי.[3]
לאחר מות אביו ב-1818, ד'אוילי ירש את אביו וקיבל תואר אבירות. בשנים הבאות מילא תפקידים בכירים בין השנים 1808 ל-1817, כגון אחראי המכס בכלכותה (1818) וחבר בכיר במועצת המכס, המלח, האופיום והים (1833) הוא פרש מתפקידיו האדמיניסטרטיביים ב-1838.
הוא התחתן תחילה עם בת דודתו, מריאן גריר (נפטרה 1805), בתו של ויליאם גריר; ולאחר מכן עם אליזבת ג'יין רוס, בתו של מייג'ור תומאס רוס.
לאחר ששירת בחברה במשך ארבעים שנה, בריאותו התרופפה ואילצה את ד'אוילי לעזוב את הודו ב-1838.[4] רוב שארית חייו בילה באיטליה.
ד'אולי מת באיטליה ב-21 בספטמבר 1845.
צ'ארלס צייר ללא הרף והתעניין באמנויות באופן כללי. הוא מצא שעיסוקי הפנאי הללו הם דרך נעימה להפיג את השעמום הקשור לחיים הקולוניאליים. ביולי, 1824, הוא הקים אגודת אמנות חובבים שאותה כינה 'האגודת המאוחדת של פטנה וגאיה' במטרה "לקדם את האמנויות והמדעים ולהפיץ שימחה ועליזות" הבישוף הבר, שביקר בפטנה בשנות הארבעים של המאה ה-19, תיאר את ד'אוילי כ"אמן הג'נטלמן הטוב ביותר שפגשתי אי פעם".[5]
בתקופתו בדאקה, הוא צייר מגוון רחב של תמונות, במיוחד את הריסות המוגוליות שפרסם אותם בספר בגודל פוליו עם חמישה עשר תחריטים בשם Antiquties of Dacca בלונדון 1814 ובהדפסות חוזרות שונות מ-1823 ואילך. לכל ספר צורף גם תיאור היסטורי קצר של דאקה. ג'יימס אטקינסון כתב תיאורים אלה, עם תחריטים של אדווין לנדסיר. "עתיקות דאקה" הפך למסמך חברתי חשוב של התקופה.
בזמן ששהה בדאקה, ד'אוילי פגש את האמן ג'ורג' צ'ינרי,[6] שבילה זמן רב עם ד'אוילי במהלך הקריירה המוקדמת שלו. הזוג הפך לחברים קרובים ויצאו למספר משלחות ביחד. לצ'ינרי הייתה השפעה ניכרת על התפתחות הסגנון האמנותי של ד'אוילי, ששיתף פעולה עם כריסטופר ווב סמית' בהפקת מספר ספרים בנושא ציפורי הודו: סמית' צייר את הציפורים וד'אוילי את הרקע של הנוף.[7]
ד'אוילי ואשתו השנייה היו אנשי חברה, מסבירי פנים, אנשי שיחה וחברים פעילים בחברה הקולוניאלית. הם לא היו סנובים ולא אהבו את הפורמליות והיומרות הקשורות לחברה האנגלית בהודו. בני הזוג הזמינו בקביעות בריטים חדשים כאורחים בביתם הפרטי, לעיתים קרובות לתקופות ממושכות.
יצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא תואר כ"אמן הפורה ביותר בהודו בתקופתו". עבודתו הושפעה מחברו, הצייר, ג'ורג' צ'ינרי, ששהה עם ד'אוילי ואשתו בדאקה בשנים 1802–1803.[18] הוא הפיק נופים, סצנות מהחיים ההודיים, דיוקנאות וקריקטורות בעיקר בצבעי מים וכן כתב פסוקים סאטיריים.[8] הוא עשה מבצע פרסום משלו, כדי לפרסם את הליטוגרפיות והתחריטים שלו.[8]
מאפיין ייחודי באיוריו הוא ייצוג היחסים בין קולוניאלים והילידים ההודים. בניגוד לאמנים אחרים בני התקופה, ד'אוילי לא חשש לתאר באיוריו שכרות והוללות.[9]
עבודתו שפורסמה, עוסקת במגוון נושאים - מההיסטוריה הטבעית ועד לסאטירה חברתית ולוותה בפרוזה או בפסוקים. לעיתים, הוא שיתף פעולה עם חוקרים אחרים בעבודות מסוימות. שיתוף פעולה כזה היה עם הדיפלומט והמלומד כריסטופר ווב-סמית', בן דודה הראשון של אשתו, שעיקר עניינו היה צפרות. הם פרסמו את ספר הציפורים של הודו (1828) ואורניתולוגיה מזרחית (1829) הוא גם שיתף פעולה עם קפטן תומאס ויליאמסון בנושא "התלבושות והמנהגים של הודו המודרנית" (בערך 1830).
אף שהתפוקה האמנותית שלו הייתה בעצם תוצר של פעילות חובבנית במובן זה שלא הפריעה לתפקידו בחברת הודו המזרחית, עבודתו הייתה רחוקה מלהיות חובבנית. תמונותיו מחיי הבריטיים בהודו בתחילת המאה ה-19 משכו קהל רב, במיוחד בקרב חברי החברה הקולוניאלית. הפרסומים שלו נמכרו בלונדון, שם הם היו פופולריים בקרב בעלי עניין במזרח.[10]
גלריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Waqar A. Khan, Sir Charles D'Oyly, 7th Baronet, The Daily Star, 2018-01-08 (באנגלית)
- ^ Burke, J., A Genealogical and Heraldic Dictionary of the Peerage and Baronetage of the British Empire, Colburn & Company, 1852, p. 324 -
- ^ CHRISTOPHER WEBB SMITH (1793-1871) AND SIR CHARLES WILLIAM D'OYLY (1781-1845), www.christies.com (באנגלית)
- ^ Archer, M., “The Talented Baronet: Charles D’Oyly and His Sketches,” Conoisseur, vol. 175 November 1970, pp. 173–81
- ^ Partapaditya, P., Changing Visions, Lasting Images: Calcutta Through 300 Years, Marg Publications, 1990, p. 58
- ^ Sotheby's, Catalog Note, Online:
- ^ 'Indian Life and Landscape by Western Artists, web.archive.org, 2011-02-25
- ^ 1 2 Ross, R., Status and Respectablity in the Cape Colony, 1750–1870: A Tragedy of Manners, Cambridge University Press, 1999, p. 125; Leppert, R., The Sight of Sound: Music, Representation, and the History of the Body, p 259, 34n
- ^ Ross, R., Status and Respectability in the Cape Colony, 1750–1870: A Tragedy of Manners, Cambridge University Press, 1999, p. 125
- ^ De Silva, P., Colonial Self-Fashioning in British India, c. 1785-1845: Visualising Identity and Difference, Cambridge Scholars Publishing, 2018, pp 153-54