צ'וט ניאק דהיין
 | |
| דיוקן של צ'וט ניאק דהיין שמופיע על שטר כסף אינדונזי | |
| לידה |
1848 למפדנג, סולטנות אצ'ה |
|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1908 (בגיל 60 בערך) סואמדנג, איי הודו המזרחיים ההולנדיים  |
| מדינה |
ממלכת ארצות השפלה, סולטנות אצ'ה |
| מקום קבורה |
Sumedang |
| ידועה בשל | הנהגת מלחמת גרילה נגד הולנד במשך מלחמת אצ'ה |
| תקופת הפעילות | 1873–1901 (כ־28 שנים) |
| השקפה דתית | אסלאם |
| בן זוג |
אברהים למנגה טאוקו עומאר |
| פרסים והוקרה |
גיבור לאומי של אינדונזיה (1964) |
  | |
צ'וט ניאק דהיין (באינדונזית: Cut Nyak Dhien; 1848 - 6 בנובמבר 1908) הייתה מנהיגת כוחות הגרילה האצ'נזים במשך 25 שנים במהלך מלחמת אצ'ה, שהתנהלה בין הכוחות הקולוניאליסטיים של הולנד לבין הסולטנות האצ'ינזית מ-1873 למשך מספר עשורים. למרות שהמלחמה ריכזה את שליטתה של הולנד באינדונזיה, הניצחון לא היה מוחלט, ומלחמת הגרילה נגדה נמשכה עד שנת 1914, עם התקוממויות עממיות שנמשכו עד תקופת מלחמת העולם השנייה.
ב-1964 ממשלת אינדונזיה העניקה לה את התואר גיבורה לאומית של אינדונזיה.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'וט ניאק דהיין נולדה ב-1848 למשפחת אצולה מוסלמית בבנדה אצ'ה. היא התחנכה בניהול משק בית ובדת, ואז נישאה בשידוך שארגנו עבורה הוריה, עם בן אצולה בשם טאוקו צ'ק אברהים למנגה.
ב-26 במרץ 1873, הולנד הכריזה מלחמה על אצ'ה (שהייתה סולטנות). הכוחות האינדונזים נתמכו על ידי אנגליה ואיטליה, בתחילה הדפו את הכוחות ההולנדיים. אך במערכה השנייה של המלחמה, בנובמבר, ההולנדים התקדמו ואף כבשו את ארמון הסולטן בתחילת 1874. ב-1975, צ'וט ניאק דהיין, עכשיו אם לתינוק, ברחה מאזור האש, אך בן זוגה אברהים נשאר להילחם.
כשהוא נהרג בקרב, ביוני 1878, צ'וט ניאק דהיין נשבעה שתיקום דמו נגד ההולנדים.
זמן מה לאחר מותו של בעלה, קם מנהיג אצ'נזי בשם טאוקו עומאר. הוא הציע לצ'וט ניאק דהיין נישואין. למרות שהיא דחתה אותו תחילה, היא הסכימה להצעתו כשהוא הבטיח להרשות לה להילחם בהולנדים, וכך השניים נישאו ב-1880. לשניים נולדה בת בשם צ'וט גמבנג. צ'וט ניאק דהיין לא הסכימה לפרוש מן הלחימה, אז היא לקחה את בתה עמה.
המלחמה נמשכה, והאצ'ינזים הכריזו עליה כעל מלחמת קודש נגד ההולנדים. הם החלו לארגן כוחות גרילה, ותקפו במלכודות ומארבים. אך מחוסר אספקה ומשאבים, ב-30 בספטמבר 1893, טאוקו עומאר נכנע להולנדים יחד עם 250 מאנשיו. ההולנדים קיבלו אותו בברכה, והאמינו שהוא רוצה לעבור לצד המנצח, ולכן מינו אותו כמפקד. אך טאוקו עומאר תכנן בעצם לבגוד בהולנדים לכשיתאפשר. כעבור שנתיים הגיעה ההזדמנות, כאשר טאוקו עומאר יצא לתקוף את אצ'ה, אך במקום זאת לקח את חייליו ואת הציוד, כלי הנשק, והתחמושת והעבירם לידי הכוחות האצ'ינזים.
כשההולנדים חידשו מאמציהם, האצ'ינזים התקשו להגן על עצמם, וטאוקו עומאר נהרג בהתקפת פתע. על פי הסיפורים, כשצ'וט גמבנג בכתה על מות אביה, צ'וט ניאק דהיין סטרה לה, ואז חיבקה אותה, ואמרה, "לנו, כנשים אצ'ינזיות, אסור לבכות על מי שמת מות קדושים."
צ'וט ניאק דהיין אז נטלה את מנהיגות הכוחות של בעלה לידיה, והמשיכה להילחם בהולנדים עד שנת 1901, כאשר הצבא הקטן שלה הובס לחלוטין. אחד מחייליה, פאנג לאוט, דיווח להולנדים על מיקום הצבא, מה שאיפשר להולנדים לתקוף ללא התראה. למרות שלוחמי הגרילה השיבו אש, הם לא יכלו לכוחות החזקים יותר, וצ'וט ניאק דהיין נלקחה בשבי. בתה, צ'וט גמבנג, נמלטה והמשיכה להילחם.
כשצ'וט ניאק דהיין הובאה לבנדה אצ'ה, היא סבלה מבעיות בריאותיות. אך המנוחה בעיר שיפרה את מצבה, והרשויות ההולנדיות חששו שכאשר יחזור כוחה, תעורר מאבק מחודש בין בני עמה, על כן הגלו אותה לסומדנג, במערב ג'אווה.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1964 הכריזה ממשלת אינדונזיה על צ'וט ניאק דהיין כעל גיבורה לאומית. בשנת 2008 יצא בול דואר עם דיוקנה, ודמותה גם מתנוססת על פני שטר ה-10,000 רופיה.
ב-1989 יצא סרט ביוגרפי על חייה, "Tjoet Nja' Dhien", שזכה בפסטיבל קאן בפרס הסרט הבינלאומי הטוב ביותר.[2]
נמל התעופה צ'וט ניאק דהיין במחוז נאגאן ראייה נקרא על שמה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- An Indonesian Frontier: Acehnese & Other Histories of Sumatra, Anthony Reid, Singapore University Press, 2005. ISBN 9971-69-298-8
