תאוריית המערכת הקוגניטיבית רגשית של האישיות

תאוריית המערכת הקוגניטיבית-רגשית של האישיות (באנגלית: CAPS‏, ראשי תיבות של cognitive-affective processing system) היא תאוריה בפסיכולוגיה של האישיות שהגו וולטר מישל וויצ'י שודה ב-1995‏, על פיה ניתן לנבא התנהגות על פי הבנה מעמיקה של האדם, המצב והאינטראקציה ביניהם.

רקע

המודל שואף לענות על פרדוקס האישיות הקלאסי: האם האישיות היא יציבה ועקבית או דינמית ומשתנה לפי המצב שבו נמצא האדם? הדעה הרווחת הייתה כי האישיות ותכונות הן יציבות ועקביות בין מצבים, אך בפועל מחקרים שונים הדגימו ממצאים סותרים. על פי המודל, ישנם מאפיינים מסוימים לאופן בו אנשים מגיבים למצבים פסיכולוגים שונים הנקראים "תבניות אישיותית". תבניות אלו יוצרות סוג של חתימות אישיותיות המשקפות אישיות קוהרנטית ובאות לידי ביטוי בהתנהגות שלנו למצבים מסוימים. בדיעבד, הדבר המדהים הוא לא כי קיימים סוגי חתימות התנהגותיות כאלה של האישיות, אלא כי עד תיאורית ה-CAPS, אותן "טעויות" או סטיות בהתנהגות בוטלו במחקרים על ידי ממוצעים של ההתנהגות על פני מצבים שונים. כלומר, כדי להראות שהאישיות היא יציבה מטרת המחקר בתחום הייתה להראות שאנשים מפגינים את אותה ההתנהגות על פני מצבים שונים וכל חריגה מהממוצע הוגדרה כטעות. על פי תיאורית ה-CAPS, לעומת זאת, "טעויות" אלו הן הביטוי לייחודיות האישיות, חתימות האישיות. לדוגמה, כאשר מתרחש אירוע משמח, למשל קבלת פרס, רוב האנשים יגיבו בשמחה אך נניח שאדם מסוים הגיב בעצב. המחקר יאמר כי מדובר בטעות כיוון שבממוצע, רוב האנשים הגיבו בשמחה. תיאורית ה-CAPS תאמר כי מדובר בביטוי ייחודי של האישיות.

הגדרת האישיות על פי תיאורית ה-CAPS

מערכת אישיות לפיה אנשים מתאפיינים במונחים של:

1. השפעת זמינותם ונגישותן של יחידות קוגניטיביות.
2. הארגון הייחודי של היחידות הקוגניטיביות ויחסי הגומלין ביניהם. ארגון ייחודי זה מנחה ומגביל את הפעלתן של הקוגניציות, הרגשות וההתנהגויות הפוטנציאליות כאשר אדם מעבד תהליכים מצביים.

מישל ושודה טוענים כי לא ניתן לאפיין אישיות על פי תכונות יציבות ועקביות. האישיות אומנם יציבה, אך תלוית מצב. כלומר האישיות היא אוסף של תגובות עקביות למצבים שונים. תיאורית ה-CAPS מאפשרת לנו להבין את ההבדלים היציבים בין אנשים הכוללים סוגים שונים של התנהגות ובמקביל לבצע בניית פרופילים יציבים שלהם במצבים שונים. על פי המודל, אנשים נבדלים זה מזה בדגש שהם שמים על המאפיינים של מצבים שונים, בקידוד הקוגניטיבי והרגשי שהם מבצעים לאחר מכן והאופן בו אותם קידודים באים באינטראקציה עם קידודים שכבר קיימים במערכת האישיות. התאוריה רואה את האדם לא כמגיב באופן פסיבי למצבים ולא כאוסף התנהגויות ספונטניות, אלא כתכונות אקטיביות ומכוונות, מבוססות מטרות ואמונות קודמות, יחד עם שינויים פנימיים שבעצם יוצרים את המצבים עצמם.

היחידות הקוגניטיביות-רגשיות

על פי המודל, המערכת האישיותית מורכבת מיחידות קוגניטיביות-רגשיות או ייצוגים מנטליים של האדם. המודל מזהה חמש יחידות קוגניטיביות-רגשיות מרכזיות:

• קידוד: קטגוריות (בונות) עבור העצמי, אנשים, אירועים ומצבים (חיצוניים ופנימיים).
• אמונות וציפיות: אמונות וציפיות עבור העולם החברתי, תוצאות עבור התנהגות במצבים מסוימים, מסוגלות עצמית.
• העולם הרגשי: תחושות, רגשות ותגובות רגשיות למצבים שונים.
• מטרות וערכים: מטרות, ערכים, תוצאות רצויות והרגשות הנלוות אליהן, תוצאות מרתיעות והרגשות הנלוות אליהן.
• מיומנויות ותוכניות ויסות עצמי: התנהגויות פוטנציאליות ותחזיות אפשריות להתנהגות, תוכניות ואסטרטגיות לארגון פעולה ולהשפעה על התוצאות, ולבסוף התנהגות האדם בפועל ומצבו הפנימי.

האופן בו היחידות הקוגניטיביות-רגשיות מייצרות התנהגות שבתורה משפיעה על מאפייני המצב וחוזר חלילה. מאפייני המצב גורמים לאקטיבציה (קווים מלאים), לדה-אקטיבציה (קווים מקווקווים) או שאינם משפיעים על היחידות הקוגניטיביות-רגשיות, בתהליך קידוד. יחידות אלו מפעילות או מעכבות יחידות משניות המייצרות התנהגות הרלוונטית למצב.

היסודות של מערכת האישיות

לכל אדם יש מערכת ייחודית של קשרים פנימיים בין יחידות של קוגניציה ורגש. כפי שחוש הראייה קולט כיסא, המוח מעבד זאת ונותן הוראה לרגליים לזוז הצידה כדי לא למעוד, כך מערכת האישיות פועלת בתגובה למצבים שונים. כלומר מאפייני המצב נקלטים ומקודדים, היחידות הקוגניטיביות רגשיות מעבדות את מאפייני המצב ונותנות "הוראה" להוציא לפועל את ההתנהגות המתאימה ביותר למצב. כלומר, היחידות הקוגניטיביות רגשיות משמשות כמתווכות בין מאפייני המצב לבין סט נוסף, משני, של יחידות הגורמות לאקטיבציה של קוגניציה, רגש והתנהגות בתגובה למצב הנתון. ליחידות המתווכות מספר מאפיינים:

• המבנה הייחודי של ארגון הקשרים, בין היחידות השונות, משפיע על אילו יחידות מתווכות ואילו יחידות מתווכות משניות, יהיו באקטיבציה.
• בהתאם למאפייני הסיטואציה, היחידות המתווכות יכולות להיות במצב של אקטיבציה, דה-אקטיבציה (דיכוי) או לא להיות מושפעות כלל.
• הגברת האקטיבציה של יחידה מתווכת נקראת קשר חיובי וירידה באקטיבציה נקראת קשר שלילי.

ביטויי התנהגות: פרופילים של "אם... אז..." התנהגות-מצב

לפי התאוריה האדם נפגש במצבים פסיכולוגיים שונים במהלך חייו, עם הזמן הוא יוצר פרופילים מובחנים של "אם.. אז"- קשר בין מצב להתנהגות המנחה אותו כיצד לפעול בהינתן מצב מסוים (סוג של כללי אצבע אישיותיים). דרכי פעולה אלו שונים בין אדם לאדם וקשורים מאוד לדפוס האישיותי של כל פרט. לדוגמה, אדם א' הוא מאוד חברותי, כאשר הוא יחווה התעלמות מהסביבה הדבר עלול לגרום לו לעצבנות וחוסר מנוחה. אדם ב', לעומת זאת, הוא אדם מופנם ומתבודד וכאשר ירגיש קרבה מאחרים והבעת עניין בו, עלול גם כן להרגיש עצבני וחסר מנוחה. כלומר, א' ו-ב' הם בעלי פרופילים הפוכים של "אם... אז..." בהתאם למשמעויות הקוגניטיביות והרגשיות השונות שנרכשו. זאת אומרת שגם אם א' ו-ב' מראים תוצאה דומה- עצבנות וחוסר מנוחה, הם נבדלים בפרופילים של "אם... ואז..." שנוצרו בהם במהלך השנים. על כן, ניתן לראות שלכל אדם יש תבנית פעולה המופעלת על פי מאפייני המצב מצד אחד והמצב מעורר או מדכא רגשות ומחשבות שונות כתוצאה מהתבנית שנוצרה, מצד שני.

הייחודי לתאוריה, בניגוד למודלים אחרים של האישיות, הוא שהיא משקפת את מיפוי הבחירות שעושה הפרט, בהתאם למאפייני המצב, ואת הארגון הייחודי, לפיו הקוגניציה והרגש מובילים לאקטיבציה האחד של השני. כלומר, בניגוד לתפיסה שהתנהגות עקבית במצבים שונים היא עדות למערכת האישיות עצמה ולכן ניתנת לניבוי, תיאורית ה-CAPS נשענת על ההנחה כי מה שניתן לניבוי הם דפוסי וריאציות של התנהגויות, במצבים שונים.

הבדלים בין אישיים

מבוססים על כך שבני אדם שונים מפנים את הקשב שלהם לאלמנטים שונים של מצב נתון. כלומר קיים שוני באופן בו אותו המצב, עבור אנשים שונים, מקודד קוגניטיבית ורגשית לקטגוריות שונות ובאופן בו יש אקטיבציה של הקידוד, האינטראקציה וההשפעה שלו על מערכת האישיות.

התאוריה נשענת על העקרונות עליהם מבוססים רוב המודלים של עיבוד מידע חברתי- הבדלים בין אישיים נובעים מהנגישות של ייצוגים מנטליים (לדוגמה- הייצוג "העצמי כאמא" יהיה נגיש יותר עבור חלק מהנשים אך פחות נגיש עבור אחרות). תיאורית ה-CAPS מוסיפה על כך שקיימת מערכת יחסים בין הקוגניציה לרגש. הבדלים בין אישיים יציבים נובעים מהארגון השונה והמובחן של מערכת יחסים זו. במילים אחרות, בני אדם נבדלים בנגישות של הרגש ושל הקוגניציה; בארגון הייחודי של היחס בין הקוגניציה לרגש ובאופן בו הם מקודדים אלמנטים ספציפיים של מצב מסוים. ההנחה היא שקיים ארגון פנימי של היחס בין הקוגניציה לרגש ושארגון זה מהווה את הבסיס הייחודי של האישיות. כאשר, בסופו של דבר, המטרה היא להוביל להתנהגות פוטנציאלית, בהתאם למאפייני המצב, כפי שהם קודדו על ידי האדם.

התפתחות האישיות לפי תיאורית ה-CAPS

השערת הבסיס של התאוריה היא שכל מערכת אישיות מאופיינת בארגון ייחודי של יחידות הקוגניציה-רגש, התפתחות האישיות מבוססת על האופן בו נוצר ארגון זה.

צורת הארגון של היחידות הקוגניטיביות-רגשיות וזמינותם, מושפעת ממשתנים ביוכימיים (תורשה) וממשתני למידה (חברתי-תרבותי). צורת ארגון זו היינה המערכת האישיותית. כלומר, לפי התאוריה, התפתחות האישיות היא תהליך בו נוצר הארגון של הפרופילים של "אם... אז..."- קשרים בין התנהגות למצב. הבדלים בין אישיים בגנטיקה או בסביבה, המשפיעים על הלמידה המוקדמת יבואו לידי ביטוי בארגון זה של מערכת האישיות. כאשר מתחולל שינוי, עקב שינויים ביולוגיים או אירועי חיים משמעותיים, השינוי ההתנהגותי יהיה ביטוי לשינוי ביחסי ה-"אם... אז..." בין המצב להתנהגות.

ויסות עצמי לפי תיאורית ה-CAPS

באמצעות עבודה על ויסות עצמי והבנת המערכת נוכל לבצע שינוי ולייצר התפתחות אישיותית רצויה. על ידי ההבנה, אילו סיטואציות להיחשף אליהם ואילו לא, ניתן לייצר אלטרנטיבות לקידוד מחשבות ורגשות לסיטואציות העלולות לגרום להתנהגות לא רצויה ובכך לשנות את תבנית "אם.. אז" הלא רצויה שעוצבה עם השנים בכל אחד. לדוגמה, פרט יכול להימנע מחשיפה לסיטואציות מעוררות רגש לא רצוי, כגון צפייה בסרטי אימה עם בן זוג, כיוון שרגשות החרדה גורמים לפרט לענות בצורה תוקפנית. על כן, פרט אשר יודע על כך ימנע מצפייה בסרטי אימה עם אנשים חדשים על מנת למנוע תפיסה שלילית לגביו. בנוסף, ניתן לבצע ויסות עצמי באמצעות ההבנה כי תחושת פחד יוצרת תוקפנות ועל כן ניתן לשלוט בדבר על ידי קידוד הסיטואציה בצורה אחרת כך שלא תגרום לתחושת פחד. כתוצאה מכך, לאחר מספר חזרות על הניסיונות להתגבר על הבעיה, תהיה אקטיבציה של מחשבות, רגשות והתנהגויות שונות, מאלו שהיו קיימות עד כה בתגובה לאותו המצב. כלומר, יוצר שינוי בארגון היחידות הקוגניטיביות-רגשיות.