הצגת המקור של הדף "תוכנית הפדרציה"

[[קובץ:תוכנית הפדרציה.png|ממוזער|תוכנית הפדרציה של [[המלך חוסיין]], [[15 במרץ]] [[1972]]. לפי התוכנית ירדן תיקרא בשם "הממלכה הערבית המאוחדת", ויהיו בה שני מחוזות אוטנומיים: מחוז ירדן בגדה המזרחית ומחוז פלסטין [[הגדה המערבית|בגדה המערבית]]]]
'''תוכנית הפדרציה''' ([[ערבית]]: '''المملكة العربية المتحدة''', תרגום מילולי: '''הממלכה הערבית המאוחדת''') הייתה תוכנית מדינית אשר הוצעה על ידי [[חוסיין מלך ירדן|המלך חוסיין]] במהלך שידור רדיו ב-[[15 במרץ]] [[1972]]. הרקע להכרזה על התוכנית היה ניסיונו של חוסיין להשיב לידיו את [[יהודה ושומרון]] לאחר שאבדו לירדן ב[[מלחמת ששת הימים]], תוך שמירה על יחסים טובים עם הפלסטינים, שהתערערו בעקבות [[ספטמבר השחור]]. תוכנית הפדרציה קבעה כי בשטחי ירדן ו[[הגדה המערבית]] תוקם מסגרת [[פדרציה|פדרטיבית]] "ממלכה ערבית מאוחדת" שבה יהיו שני מחוזות אוטונומיים: עבר-הירדן ובירתה [[עמאן]]; ופלסטין שבירתה [[ירושלים]]. עמאן תשמש גם בתור הבירה של הממלכה כולה, שבראשה יעמוד [[מלך ירדן|המלך]].

התוכנית התקבלה בהתנגדות רבה במישור הבינלאומי. [[ישראל]] התנגדה לתוכנית ובמיוחד כעסה על כך שחוסיין התעלם משליטתה בגדה המערבית כאשר ניסח את התוכנית. [[אש"ף]] וארגונים פלסטיניים אחרים התנגדו לתוכנית בטענה שהיא נוגדת את הזכות הריבונית של הפלסטינים. מדינות ערב גם הן יצאו נגד התוכנית, בטענה שמדובר בקנוניה סודית של חוסיין עם ישראל וברמיסת זכויותיהם של הפלסטינים. [[מצרים]] הרחיקה לכת וניתקה את קשריה עם ירדן בעקבות פרסום התוכנית. התגובות העוינות סיכלו אפשרות של מימוש התוכנית, וגם השיחות החשאיות בין חוסיין לישראל לא הובילו למימושה. לפיכך, השפעתה על הפוליטיקה ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] הייתה זניחה. עם זאת, התוכנית מהווה תפנית חשובה ביחס הירדני כלפי הזהות הפלסטינית, ויש הטוענים כי היא זרעה את הניצנים ל[[ניתוק הזיקה]] בין ירדן לגדה המערבית ב[[יולי]] [[1988]]{{הערה|שם=יוסף186|[[#נבו|נבו]], עמ' 186}}.

==רקע==

{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[הגדה המערבית תחת שלטון ירדן]], [[מלחמת ששת הימים]], [[ספטמבר השחור]]}}

אזור [[יהודה ושומרון]] היה מיועד לפי [[תוכנית החלוקה]] של [[29 בנובמבר]] [[1947]] להיות חלק ממדינה ערבית עצמאית שתקום לצד מדינה יהודית בשטחי [[ארץ ישראל]]. ב[[מלחמת העצמאות]] כבש [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|עבדאללה, מלך ירדן]] את יהודה ושומרון ואת [[מזרח ירושלים]], ואזורים אלו נותרו בשליטת ירדן גם לאחר [[הסכמי שביתת הנשק]] ב[[מאי]] [[1949]]. ב[[אפריל]] [[1950]] הכריז עבדאללה על סיפוח הגדה המערבית לממלכת [[ירדן]] ההאשמית תחת הכותרת "אחדות שתי הגדות"{{הערה|1=ב[[ערבית]]: وحدة الضفتين}}. הסיפוח, כפי שמעיד שמו, נועד בראש ובראשונה לטשטש את הזהות הייחודית של שני האזורים, ובמקום זאת ליצור זהות מונוליתית כל-ערבית. עוד ב[[מרץ]] נאסר השימוש בשמות "עבר הירדן" ו-"פלסטין". במקום זאת האזורים הללו כונו בשמות "הגדה המזרחית" ו-"הגדה המערבית", כמאפיינים [[גאוגרפיה|גאוגרפיים]] גרידא ללא מרכיב של זהות לאומית{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 49}}. לתושבי הגדה המערבית ניתנה אזרחות מלאה, הם זכו לנציגות של מחצית הצירים בפרלמנט ויכלו להיבחר לתפקידים פוליטיים{{הערה|1=אכן, מספר ראשי ממשלה בכירים בירדן בשנות ה-50 וה-60 היו ממוצא פלסטיני: [[תאופיק אבו אל-הודא]], [[אבראהים האשם]] ו[[סמיר א-ריפאעי]]}}. השלטונות עודדו הגירה פלסטינית מזרחה, ועד מהרה נעשו הפלסטינים לעמוד השדרה של מעמד הביניים העירוני הירדני. לאחר שעלה לשלטון, המשיך [[המלך חוסיין]] במדיניות האינטגרציה של סבו. הוא הרבה לטעון כי שתי הגדות שייכות ל-"עם אחד", וכי "ירדן היא-היא פלסטין".

לעומת ניסיונות [[אינטגרציה אזורית|האינטגרציה]] הירדניים קמו תנועות שקראו ל[[בדלנות]] ולייחודיות פלסטינית. עוד ב[[ספטמבר]] [[1948]] הוקמה ב[[רצועת עזה]] [[ממשלת כל פלסטין]] בידי מצרים. אף שהשפעתה הייתה מינורית, היא היוותה קריאה ראשונית ללאומיות פלסטינית נפרדת. ב-[[20 ביולי]] [[1951]] [[רצח המלך עבדאללה|נרצח המלך עבדאללה]] ב[[מסגד אל-אקצא]] בידי לאומן פלסטיני. ב[[מרץ]] [[1959]] העלתה מצרים{{הערה|1=אז חלק מ[[קע"ם]]}} בפני [[הליגה הערבית]] את רעיון "הישות הפלסטינית", שלפיו ארגון מחדש של העם הפלסטיני יתבצע בחסות מצרית. הצעה דומה הועלתה מצד [[עיראק]] זמן קצר לאחר מכן. ב[[ינואר]] [[1964]] התכנסה ועידת פסגה של הליגה הערבית ב[[קהיר]], ובה הוצע פעם נוספת לכונן [[ארגון-גג]] פלסטיני. ירדן, אז מונרכיה פרו-מערבית בעולם ערבי שהיה רובו ככולו רפובליקני, אנטי-מערבי ופן-ערבי, נאלצה לקבל את הצעת [[נשיא מצרים]] [[גמאל עבד אל נאצר]]. בהתאם להחלטת הליגה הערבית הוקם במאי [[1965]] "[[הארגון לשחרור פלסטין]]" בראשותו של [[אחמד שוקיירי]]. לראשונה התעוררה קריאת תיגר משמעותית על הבלעדיות שחוסיין תבע לעצמו באשר לייצוג של הפלסטינים. שוקיירי תבע מחוסיין דרישות מרחיקות-לכת, כמו הקמת צבא פלסטיני עצמאי שיהיה כפוף לאש"ף ומימון פעילויות חבלה נגד ישראל. היחסים בין הארגון לבין הממלכה התערערו עד מהרה. אולם באותו שלב יכול היה חוסיין להמשיך במדיניות האינטגרציה, שכן שטחי הגדה המערבית - בהם הריכוז הגדול ביותר של אוכלוסייה פלסטינית - עמדו ברשותו.

מצב זה השתנה לאחר [[מלחמת ששת הימים]] ב[[יוני]] [[1967]], במהלכה איבדה ירדן את הגדה המערבית שעברה לשליטה ישראלית. מלבד ההשלכות הכלכליות והפוליטיות הכבדות לירדן, לאובדן הגדה הייתה משמעות ראשונה במעלה באשר לסוגיית הייצוג של הפלסטינים. עתה לא היה כה פשוט לחוסיין לטעון כי "ירדן היא-היא פלסטין", כאשר רוב הפלסטינים כלל לא תחת שליטתו. לאור זאת התעצמו עוד יותר הקריאות הפלסטיניות ל[[הגדרה עצמית]] נפרדת מן העבר-ירדנים. ארגונים פלסטיניים מיליטנטיים, שכונו בשם [[פדאיון]], החלו להתחמש ולפעול נגד ישראל מתוך הגדה המזרחית. כוחם של הפדאיון התחזק בצורה דרמטית לאחר [[פעולת כראמה]], ב-[[21 במרץ]] [[1968]], שבה הסבו אבדות כבדות לכוחות [[צה"ל]]. גם אש"ף הפך לחלק מאותם ארגונים מיליטנטיים, כאשר ב[[פברואר]] [[1969]] נבחר [[יאסר ערפאת]] מנהיג הארגון הפדאי [[פת"ח]] להיות ראש אש"ף. החשש ההאשמי מפני אובדן הבלעדיות על הזהות הפלסטינית היה כבד עוד יותר, משום שתהליך האינטגרציה של חוסיין הוביל להגירה פלסטינית מהגדה המערבית לגדה המזרחית, כך שלמעלה ממחצית האוכלוסייה בגדה המזרחית הייתה במוצאה פלסטינית. אם חוסיין היה מאבד את הבלעדיות על ייצוג הפלסטינים, הדבר היה עלול להוביל למהומות מבית ולמעשה לאובדן השלטון של בית המלוכה ההאשמי. היחסים בין הפדאיון לבין המשטר בירדן הסלימו בהדרגה עד שהתלקחו ב[[ספטמבר]] [[1970]]. באותו חודש הכריזו הפדאיון על מדינה פלסטינית עצמאית בצפון ירדן, ובתגובה פעל צבא ירדן באגרסיביות נגד הארגונים. באירועים, שנודעו לימים בשם [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]], נהרגו כמה אלפי פלסטינים, וארגוני הפדאיון סולקו מן הערים הגדולות בממלכה. עד לקיץ [[1971]] חוסלה כל הנוכחות הפדאית בממלכה, תחת הנהגתו של [[ראש ממשלת ירדן]] [[וצפי א-תל]].

סילוק הפדאיון הקל אמנם על הממלכה מבחינה צבאית, אך לא פתר בעיות כבדות משקל אחרות. בעקבות אירועי ספטמבר השחור ניתקו מרבית מדינות ערב את קשריהן עם הממלכה, וירדן סבלה מבידוד קשה בזירה הבין-ערבית. באשר לסוגיית הגדה המערבית, דרש חוסיין מישראל נסיגה מלאה לקווי ה-[[4 ביוני]] [[1967]] בהתאם ל[[החלטה 242]] של [[האו"ם]]. בחשאי נערכו שיחות בין ישראל לחוסיין במהלך התקופה, תוך שישראל מקדמת הצעות אלטרנטיביות כמו [[תוכנית אלון]], אולם השיחות עלו בתוהו. ירדן המשיכה לממן פקידים ואנשי דת בגדה המערבית, אולם במצב זה של קיפאון ידע חוסיין שהוא יאבד בהדרגה את חינו בעיני התושבים בגדה המערבית ולבסוף יפסיד את זכותו באשר לייצוג של הפלסטינים. חוסיין הבין שכדי לנסות להשיב את הגדה המערבית לחיקו, עליו להציע מודל שיתוף פעולה שונה מאשר אחדות הזהות שקידם עד לשלב זה. לפיכך הוא הגה רעיון פדרטיבי שבו גם הזהות העבר-ירדנית וגם הזהות הפלסטינית תשמורנה על הייחודיות שלהן, אך אלו תתקיימנה תחת מסגרת פוליטית אחת.

==הגורמים להכרזה על התוכנית==

בעקבות [[מלחמת ההתשה]] וחשיבותה הגאו-פוליטית של [[תעלת סואץ]], המאמץ הבינלאומי להשכנת שלום ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] התמקד באופן בלעדי ביחסים שבין [[ישראל]] ל[[מצרים]]. ירדן, שהייתה אחת הדומיננטיות בקידומה של [[החלטה 242]] של [[האו"ם]], נדחקה עתה לשוליים הפוליטיים. פעילותו של שליח האו"ם [[גונאר יארינג]] למזרח התיכון עסקה בגישור בין ישראל למצרים, והתעלמה מירדן. גם פעילות דיפלומטית שכללה את ירדן עלתה בתוהו. [[תוכנית רוג'רס]] של שר החוץ האמריקאי נדחתה בידי כל הצדדים. החשש של חוסיין היה שיירקם הסכם נפרד בין מצרים לישראל, ואילו ירדן תיוותר שסועה וללא תמיכה בינלאומית. הוא התרעם על כך שדווקא ממלכתו, שנקטה בקו פרו-מערבי ברור, נדחקה לשוליים, בעוד מצרים הפרו-סובייטית זוכה בהתייחסות אינטנסיבית. במצב זה, חוסיין חשב שפרסום תוכנית בדבר הסדר עתידי יכולה לשנות את המצב הדיפלומטי ולקדם את ירדן בחזרה לקדמת הבימה הבינלאומית. חוסיין עצמו היה צפוי לצאת לארצות הברית, וקיווה כי עיתוי נכון של יוזמת שלום ישכנע את האמריקאים לפעול להסדר בין ישראל לממלכה{{הערה|1=Yehuda Lukacs, '''Israel, Jordan and the Peace Process''', pg.120|כיוון=שמאל}}. ייתכן גם שחוסיין קיווה כי בעקבות פרסום התוכנית, יעלה הנושא הירדני בשיחות המתוכננות בסוף [[מאי]] [[1972]] בין נשיא ארצות-הברית [[ריצ'רד ניקסון]] לנשיא [[ברית המועצות]] [[ליאוניד ברז'נייב]]{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 8–10}}.

מלבד המצב הבינלאומי, זיהה חוסיין גם שעת כושר בזירה הבין-ערבית. לאחר מותו של נשיא מצרים [[גמאל עבד אל נאצר]] ב[[ספטמבר]] [[1970]] נותר ואקום פוליטי בהנהגה של העולם הערבי. מצרים תחת [[אנואר סאדאת]] נקלעה לבעיות כלכליות, ולא נתפסה עוד כדומיננטית בעבר. סכסוכים שסעו את כלל העולם הערבי: בין [[עיראק]] למדינות אחרות ובייחוד [[סוריה]]; בין [[ירדן]] ל[[מצרים]] על רקע ההסכמה המצרית החשאית ל[[תוכנית רוג'רס]]. אפילו בתוך פדרציית הרפובליקות הערביות, שבה היו חברות מצרים, סוריה ו[[לוב]], התגלעו שסעים בולטים. במצב זה של פירוד בתוך מדינות ערב, חשש חוסיין שמדינות ערב עלולות להיות קלות על ההדק במתן עדיפות ל[[אש"ף]], ולכן רצה לדחוף לתוכנית שבה ירדן תהיה דומיננטית. כמו כן, חוסיין חשב שהפילוג יאפשר יוזמה מדינית ללא תגובה כלל-ערבית חריפה{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 10–12}}.

מטבע הדברים, היחסים עם הפלסטינים היוו את הגורם המכריע להכרזה על התוכנית. חוסיין קיווה שהצהרה על תוכנית שמכירה בייחודיות פלסטינית תתקבל בחיוב בקרב הפלסטינים תושבי הגדה המזרחית ותמעיט את האיבה כלפי השלטון לאור אירועי ספטמבר השחור. התנגדות זו למשטר ההאשמי הייתה עזה עוד יותר בקרב תושבי הגדה המערבית. החשש המרכזי של חוסיין היה עסקה מצרית עם אש"ף שבמסגרתה תקום מדינה פלסטינית שתכלול את הגדה המערבית, רצועת עזה וחלקים מירדן. כדי לטרפד אפשרות זו הוא ניסה להעלות את קרנו בקרב תושבי הגדה המערבית{{הערה|1=[[#שליים|שליים]], עמ' 298}}. בנוסף לכך בסוף שנת [[1971]] הכריזה ישראל על קיום בחירות מוניציפליות בעיריות הערביות ב[[יהודה ושומרון]] בסוף [[מרץ]] [[1972]]{{הערה|1=הבחירות לעיריות בשומרון נערכו בסוף מרץ, ואילו הבחירות לעיריות ביהודה בראשית מאי 1972}}. חוסיין קיווה שפרסום תוכנית מבעוד מועד תסייע למועמדים פרו-האשמים להיבחר, ותמנע אפשרות לבחירתם של נציגים פוליטיים מהגדה המערבית שידונו על הסכמים עם ישראל במנותק מירדן{{הערה|שם=יוסף185|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 185}}.

==ההכרזה על התוכנית==

[[קובץ:Hussein of Jordan 1997.jpg|ממוזער|המלך חוסיין, יוזם תוכנית הפדרציה]]
התוכנית נוסחה בידי ועדה מייעצת חשאית שבראשה עמד יורש העצר חסן, אחיו של המלך{{הערה|שם=אבי299|1=[[#שליים|שליים]], עמ' 299}}. ב-[[15 במרץ]] [[1972]] הכריז חוסיין על היוזמה החדשה בנאום שנשא בפרלמנט הירדני ושודר בשידור חי ב[[רדיו]]{{הערה|1=את הנאום המלא של חוסיין בתרגום ל[[עברית]] ניתן למצוא בתוך: [[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 51–62}}. את נאומו פתח בסקירה היסטורית של ירדן, תוך שהוא מדגיש את ההסכמה לשותפות בין העבר-ירדנים ובין הפלסטינים. הוא ציין את [[החלטות יריחו]] מ[[דצמבר]] [[1948]], שבהן כמה אלפי פלסטינים התכנסו ביריחו והביעו תמיכה בסיפוח ירדני של הגדה המערבית בידי [[עבדאללה הראשון, מלך ירדן|המלך עבדאללה]]. בנוסף, חוסיין דימה את תושבי הגדה המזרחית והמערבית ל[[אנצאר]], תושבי [[מדינה (עיר)|מדינה]] ול[[מוהאג'רון]] מ[[מכה]], כאשר האנצאר קיבלו לחיקם את המוהג'רון לאחר ה[[הג'רה|הִג'רה]] ושתי הקהילות הרכיבו בסולידריות משותפת את האומה ה[[אסלאם|מוסלמית]]. הוא התייחס ל[[ספטמבר השחור]] כאסון נורא, וקרא לאחות את הקרעים. בסוף דבריו הציג חוסיין את תוכניתו המדינית לשתי קהילות אלו. למחרת, ב-[[16 במרץ]], תוכן הנאום התפרסם בעיתון הירדני הממלכתי [[א-דסתור]]{{הערה|שם=אלראי|1=אלראי, [http://alraipress.wordpress.com/2011/08/08/خطاب-الملك-حسين-إلى-الشعب-حول-مشروع-إقا/ ח'טאב אלמלכ חסין אלא אלשעב חול משרוע אקאמת אלממלכה אלערביה אלמתחדה], אוגוסט 2011}}

===עיקרי התוכנית===

לפי תוכנית הפדרציה, הממלכה ההאשמית של ירדן תכונה מעתה '''"הממלכה הערבית המאוחדת"'''{{הערה|1=ב[[ערבית]]: المملكة العربية المتحدة}}. בגוף פוליטי זה יתקיימו שני מחוזות{{הערה|1=בערבית: قطرين. ביחיד: قطر}} אוטונומיים:

# '''"מחוז פלסטין"'''{{הערה|1=ב[[ערבית]]: قطر فلسطين}} - המחוז המערבי של הממלכה, בירתו תהיה [[ירושלים המזרחית]]. המחוז יכלול את שטחי [[הגדה המערבית]], וכן כל שטח אחר בפלסטין שישוחרר לאחר נסיגה [[ישראל]]ית ותושביו הפלסטינים ירצו להצטרף לממלכה הערבית המאוחדת (למשל [[רצועת עזה]]).
# '''"מחוז ירדן"'''{{הערה|1=ב[[ערבית]]: قطر الاردن}} - המחוז המזרחי של הממלכה, בירתו תהיה [[עמאן]]. מחוז זה יכלול את כל הגדה המזרחית ותושביו יהיו אנשי עבר-הירדן.

לפי תוכניתו של חוסיין, כל מחוז יעמיד לעצמו מושל ו[[רשות מבצעת]] שיהיו האחראים הבלעדיים על ענייני הפנים של המחוז. לצידם תתקיים גם [[רשות מחוקקת]] מחוזית, שתיבחר בבחירות מחוזיות. עם זאת, ענייני חוץ, ביטחון ו[[כלכלה]] לא יהיו בשליטה אוטונומית מחוזית אלא בשליטה פדרטיבית של הממשלה המרכזית. בירת הפדרציה כולה תהיה גם היא עמאן, ובראש הפדרציה יעמוד המלך שיהיה אחראי על [[הרשות המבצעת]]. המלך הוא גם שיעמוד בראש הצבא של הממלכה המאוחדת. [[הרשות המחוקקת]] הפדרטיבית תיקרא בשם "מועצת האומה"{{הערה|1=ב[[ערבית]]: مجلس الامة}}, ובה יהיו מספר שווה של נציגים משני המחוזות של הפדרציה{{הערה|שם=אלראי}}. כמו כן יהיה בית משפט עליון אחד לכל הממלכה.

===משמעות התוכנית===

תוכנית הפדרציה של חוסיין יצרה שינוי תפיסתי במדיניות הירדנית כלפי הפלסטינים והגדה המערבית. מאז "איחוד שתי הגדות" בשנת [[1950]] ניסה השלטון הירדני לשוות אופי מונוליתי לממלכה, וטען הלוך ושוב כי "ירדן היא-היא פלסטין" וכי אין הבדל בין תושבי שני צידי [[נהר הירדן]]. המגמה הייתה ליצור מיזוג של שתי הגדות. החלפת המונחים "עבר הירדן" ו-"פלסטין" במינוח הנייטרלי של "הגדה המזרחית" ו-"הגדה המערבית" הייתה רק אחד הסימפטומים הבולטים למדיניות זו. תוכניתו של חוסיין הייתה בבחינת תיקון למצב זה. ראשית, היא הכירה בשוויון מוחלט בין שתי הגדות בענייני ניהול המדינה{{הערה|1=מספר הנציגים בפרלמנט של ירדן אמנם היה זהה בין שתי הגדות, אבל הגדה המערבית הייתה מאוכלסת יותר ולכן הייתה אפליה לטובת הגדה המזרחית}} והעניקה אוטונומיה מרבית למחוז הפלסטיני בגדה המערבית. שנית, התוכנית הכירה בהבדלים המהותיים בין העבר-ירדניים ובין הפלסטינים. עתה הציע חוסיין שיתוף פעולה ללא שילוב ואינטגרציה. הוא הכיר בייחודיות הפלסטינית שממנה התעלם המלך עבדאללה בצורה הפגנתית. השם "הממלכה הערבית המאוחדת" היה שם נייטרלי שכלל לא התייחס לעליונות כלשהי של ההאשמים או של העבר-ירדנים. במסגרת התוכנית, חוסיין למעשה הכיר בייחודיות הפלסטינית ובזכותם להגדרת זהות נפרדת מזו של הירדנים{{הערה|שם=יוסף184|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 184}}.

התוכנית גם ביטאה שינוי מדיניות מוחלט בפוליטיקה הירדנית. לאחר אירועי [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]] התגבשה סיעה דומיננטית בקרב הפוליטיקאים הבכירים בירדן שהייתה מוכנה לוותר על הקשר ההיסטורי בין הגדה המערבית לגדה המזרחית ולנתק לגמרי את הקשרים עם הפלסטינים. סיעה זו הונהגה בידי [[ראש ממשלת ירדן]] [[וצפי א-תל]]. הלה גם סירב בתוקף להכיר בזהות ייחודית פלסטינית מכל צורה שהיא, והדגיש חזור ושוב את הבלעדיות של ירדן בייצוג הפלסטינים כלפי העולם. הירצחו של א-תל ב-[[28 בנובמבר]] [[1971]], ארבעה חודשים בלבד לפני פרסום תוכנית הפדרציה בידי חוסיין, הביא למפנה במדיניות של בית המלוכה הירדני כלפי השאלה הפלסטינית. א-תל נרצח בידי ארגון [[ספטמבר השחור (ארגון טרור)|ספטמבר השחור]], זרוע ביצוע של [[אש"ף]], והסיבות לרצח היו לאומניות באופן מובהק. בעקבות הרצח, המחנה של א-תל נחלש, ולראש ממשלה מונה [[אחמד א-לווזי]], עושה דברו של המלך. מעתה המדיניות הייתה איחוי הקרעים של אירועי ספטמבר ולא ניתוק סופי. המלך חוסיין גם היה מוכן להכיר בייחודיות פלסטינית, שלא כמו א-תל ומחנהו{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 183}}.

==התגובות לתוכנית==
===תגובת ישראל===
[[ישראל]] הגיבה באופן שלילי לתוכנית הפדרציה, ודחתה לחלוטין את הצעותיו של חוסיין. ההנהגה הישראלית הביעה מורת רוח מכך שחוסיין התעלם לגמרי מהשליטה הישראלית בגדה המערבית למן [[מלחמת ששת הימים]], ועל כך שחוסיין בתוכניתו לא הביע כל נכונות לשאת ולתת עם ישראל או לדון על [[הסכם שלום]]{{הערה|שם=אבי302|1=[[#שליים|שליים]], עמ' 302}}. למחרת פרסום התוכנית, ב-[[16 במרץ]] [[1972]], הכריזה [[ראש ממשלת ישראל]] [[גולדה מאיר]] מעל בימת [[הכנסת]] על התנגדותה לתוכנית, ואמרה כי רעיון הפדרציה אינו יכול לשמש כבסיס להסכם שלום עם ישראל. לאחר נאומה הכנסת קיבלה ברוב קולות ובתמיכת האופוזיציה החלטה התומכת במאיר ובהתנגדות לתוכנית חוסיין{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 26–27}}. להחלטה התנגדו מספר מועט של חברי כנסת מ[[מפ"ם]] ומ[[המערך]]. ההתנגדות הגורפת לתוכנית, לפי צבי אל-פלג, נבעה לא רק מחוסר ההתייחסות לישראל בהצגת התוכנית, אלא גם מהביטחון המדיני של הצמרת הפוליטית בישראל לאור הפירוד במדינות ערב ולאור התמיכה האמריקאית בישראל{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 26–29}}.

עמדה שונה משל ראש הממשלה ושל הכנסת הביע [[סגן ראש הממשלה]] [[יגאל אלון]]. בריאיון לעיתון [[מעריב (עיתון)|מעריב]] ב-[[24 במרץ]] טען אלון שההתנגדות לתוכנית הפדרציה של חוסיין נבעה מהתביעה הגורפת לחזור לגבולות [[4 ביוני]] [[1967]]. אולם, אלון טען, באופן עקרוני ובהסדרי גבול סבירים, ייתכן שבמסגרת הפדרטיבית תהיה הדרך הטובה ביותר לפתור את מה שמכונה הבעיה הפלסטינית. בכך הייתה נסיגה מסוימת של אלון מ[[תוכנית אלון|תוכניתו שלו]]. מכל מקום, דעתו של אלון לא התקבלה בציבור ובצמרת הפוליטית{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 27}}. בהמשך גם שיחק תפקיד שולי בשיחות החשאיות שהתנהלו עם חוסיין, ולכן לא היה יכול לבטא בפועל את אהדתו לתוכנית הירדנית{{הערה|1=ראו לקמן: ניסיונות למימוש התוכנית}}.

===תגובת הפלסטינים===

התגובות של הפלסטינים תושבי ממלכת ירדן לתוכנית הפדרציה היו מהוססות ומעורבות. הפלסטינים תושבי הגדה המזרחית חששו לפיחות בזכויותיהם אם התוכנית תוצא לפועל, שכן בהתאם לתוכנית הם היו מנועים מלקחת חלק בפעילות הפוליטית במחוז ירדן, שבו הובטחו זכויות פוליטיות מלאות רק לעבר-ירדנים. במקום זאת, הפלסטינים תושבי הגדה המזרחית היו צפויים לקבל מעמד של תושבים ולא של אזרחים מלאים{{הערה|שם=יוסף184}}.

ב[[הגדה המערבית|גדה המערבית]] התגובות לתוכנית הפדרציה היו מעורבות. לפי [[צבי אל-פלג]] ניתן להבחין בשלוש תגובות שונות להצעה בקרב תושבי הגדה המערבית:
* הקבוצה הראשונה הורכבה ממספר בעלי מקצועות חופשיים שנקטה בגישה אנטי-האשמית עוד לפני פרסום התוכנית, ודרשה שכל הידברות בעתיד הגדה תיעשה אך ורק דרך נציגים פלסטינים וללא מעורבות של הממלכה הירדנית. עם פרסום התוכנית, קבוצה זו גינתה אותה דרך העיתונות, וטענה שהיא מנוגדת לזכות ההגדרה העצמית. עם זאת, גם בקרב קבוצה זו הגינויים היו מתונים, בשל התמיכה הכלכלית מהגדה המזרחית.
* הקבוצה השנייה היוותה את חלק הארי של האוכלוסייה. הרכיבו אותה אנשי הממסד המקומי, ראשי ערים, אנשי עסקים, ותושבים אחרים שקשריהם עם הגדה המזרחית היו הדוקים. התגובה לתוכנית הפדרציה בקרב קבוצה זו הייתה מהוססת ומסויגת, בעיקר בשל העמימות שאפפה אותה.
* הקבוצה השלישית הייתה דומה לשנייה ברקע החברתי-כלכלי שלה, אך נבדלה ממנה בכך שתמכה באופן גלוי בתוכנית ובמלך חוסיין. העיתון [[אל-קודס (עיתון)|אל-קודס]] נמנה עם קבוצה זו, והוא צידד באופן עקבי ברעיון הפדרציה{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 21–24}}.

ראש עיריית [[עזה]] [[רשאד א-שווא]] ניסה להימנע מתגובה שלילית כנגד התוכנית, זאת בגלל הקשרים הכלכליים בין הרצועה לירדן, וב[[אוגוסט]] [[1972]] אף הביע תמיכה ברעיון הפדרציה. אולם הוא נמנה עם מיעוט זניח. בשונה מן המצב בגדה, ב[[רצועת עזה]] שררה התנגדות גורפת לתוכנית הפדרציה, שרק התגברה ככל שהמגעים באשר לתוכנית התקדמו. אל-פלג טוען כי בניגוד לגדה המערבית, ששם אינטרסים פרגמטיים וקשרים כלכליים מוגברים הובילו לעמעום של התגובות המתנגדות, הרי שבעזה הכריעו שיקולים אידאולוגיים את השיקולים הפרגמטיים{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 24–25}}.

בעוד הפלסטינים תושבי ירדן והגדה המערבית היו חלוקים בדעותיהם, ארגון [[אש"ף]] (שבעקבות ספטמבר השחור גורש ל[[לבנון]]) מיהר להגיב בחריפות כנגד תוכניתו של חוסיין. הארגון טען כי התוכנית שוללת את זכותו של העם הפלסטיני לעצמאות ריבונית מלאה בארצו. למחרת פרסום התוכנית, ב-[[16 במרץ]] [[1972]], פרסם הוועד הפועל של אש"ף הודעה שבה נטען כי חוסיין מנסה לחסל את הנושא הפלסטיני כולו, זאת לאחר שחיסל באגרסיביות את הארגונים הפלסטיניים בגדה המזרחית. הארגון הצהיר כי כל תוכנית שלא תעניק ריבונות מלאה לפלסטינים תיחשב לבגידה{{הערה|שם=יוסף185}}. כן הועלו האשמות כנגד שיתוף פעולה של חוסיין עם ישראל. אש"ף קרא למדינות ערב לנקוט צעדים מעשיים כנגד ירדן על מנת לטרפד את ביצוע התוכנית, כמו סגירת גבולות משותפים וניתוק יחסים דיפלומטיים עם הממלכה{{הערה|שם=צבי19|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 19}}. ארגון [[פת"ח]] היה קיצוני אף יותר וקרא להפלת השושלת ההאשמית בירדן, זאת משום שהיא מקדמת את ה[[אימפריאליזם]] ותומכת ב[[ציונות]]{{הערה|1=[[#שליים|שליים]], עמ' 300}}. פת"ח גם הזהיר את מדינות ערב שאם התוכנית תמומש ממשלת ישראל תמשיך להתקדם לעבר מדינות נוספות. ארגוני [[פדאיון]] קיצונים נוספים, כמו [[החזית העממית לשחרור פלסטין]] של [[ג'ורג' חבש]], גם הם קראו להפלת המשטר בירדן{{הערה|שם=צבי19}}.

הארגונים הפלסטיניים ניסו לבסס חזית אחידה בעולם הערבי כנגד התוכנית, אולם הצלחתם הייתה מועטה. קריאת אש"ף לכנס ועידת פסגה דחופה של [[הליגה הערבית]] התקבלה באדישות. [[יאסר ערפאת]] יצא בראש משלחת פלסטינית לבירות ערב, כתגובה למשלחת הירדנית המקבילה, אולם הוא לא זכה להצלחה משמעותית. כל שהצליח ערפאת להשיג היה הצהרת התנגדות משותפת לתוכנית ב[[בגדאד]]. ככלל, הקריאות של הארגונים הפלסטיניים להקצין את הצעדים כנגד ירדן, להפסיק את היחסים הדיפלומטיים עם הממלכה ולהגביל את הפעילות הכלכלית עמה, לא השפיעו על המדיניות של מדינות ערב{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 20; היחידה שכן ניתקה את יחסיה עם ירדן הייתה מצרים. ראו לעיל 'תגובת העולם הערבי'}}. הוועד הפועל של אש"ף גם ניסח תוכנית אלטרנטיבית לתוכנית הפדרציה, אך גם ממנה הייתה התעלמות גורפת{{הערה|שם=צבי21|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 21}}.

===תגובת העולם הערבי===

אף שחוסיין הבהיר כי כל יישום של התוכנית יתבצע לאחר נסיגה ישראלית ובתיאום מלא עם הפלסטינים, בארצות ערב היו שראו את תוכנית הפדרציה כקנוניה ישראלית-ירדנית על חשבונם של הפלסטינים. לפיכך מנהיגים רבים במדינות ערב גינו את התוכנית בחריפות, מספר ימים לאחר ההכרזה עליה. אולם, התגובות ניכרו בחוסר אחידותן. לפי [[צבי אל-פלג]], חלק ממדינות ערב ניסו לנצל לטובתן את המצב שנוצר, ולתגובתן לא היה בהכרח קשר לתוכנית כשלעצמה{{הערה|שם=צבי17|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 17}}.

[[אלג'יריה]] גינתה את התוכנית וטענה שהדבר מעיד על המחדלים הכוללים במדינות ערב. יש הרואים בצעד זה ניסיון של שליטי אלג'יריה למנף את מעמד ארצם בעולם הערבי{{הערה|שם=צבי17}}. עיתונים אלג'ירים גם הם תקפו את התוכנית, וטענו כי היא מהווה הוכחה לשיתוף הפעולה הבוגדני של חוסיין עם ישראל{{הערה|שם=אבי302}}. ב[[עיראק]], שהייתה אז מבודדת בזירה הערבית, ראש הממשלה [[אחמד חסן אל-בכר]] קרא בעקבות התוכנית להפלת המשטר ההאשמי בירדן ותמך בגלוי ב[[אש"ף]]. גם קיצוניות זו מפורשת בתור צעד שנועד למטרותיה של עיראק וללא קשר לירדן{{הערה|שם=צבי17}}. [[סוריה]] ו[[לוב]], אז חלק מפדרציה ערבית שכללה גם את [[מצרים]], גינו גם הן את התוכנית. הקיצונית ביותר בתגובתה הייתה [[מצרים]]. ב-[[6 באפריל]] [[1972]] הכריז נשיא מצרים [[אנואר סאדאת]] על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם ירדן בעקבות פרסום התוכנית{{הערה|שם=יוסף185}}. בכך הצטרפה מצרים לאלג'יריה, לוב, עיראק וסוריה, אשר כבר ניתקו את קשריהן עם ירדן בעקבות [[ספטמבר השחור (אירוע)|ספטמבר השחור]]. הבידוד של ירדן בזירה הבין-ערבית רק הקצין עוד יותר. הקשרים עם מצרים חודשו רק בסוף [[ספטמבר]] [[1973]], לקראת פרוץ [[מלחמת יום כיפור]]{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 188}}.

מדינות ערביות אחרות, כמו [[ערב הסעודית]], [[סודאן]], [[תוניסיה]] ו[[כווית]], התבטאו בצורה יותר מהוססת ומתונה כלפי תוכנית הפדרציה, ותחילה לא דחו אותה על הסף. אולם לאחר זמן גם מדינות אלו החלו לגנות את התוכנית, חלקית בגלל חשש מהשפעת הסוגיה הפלסטינית על דעת הקהל המקומית{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 18}}. הגינוי של תוכנית הפדרציה הפך לבסוף למונוליתי בקרב כלל העולם הערבי{{הערה|1=Yehuda Lukacs, '''Israel, Jordan and the Peace Process''', pg.121|כיוון=שמאל}}.

===תגובות בינלאומיות===

הזירה הבינלאומית התחמקה מתגובות באשר לתוכנית הפדרציה, זאת על מנת לא לברור צד בסכסוך. [[ארצות הברית]] אמרה כי מדובר בעניין ירדני פנימי שאין זה מן הראוי להגיב עליו, וכך נמנעה מלנקוט עמדה ולאבד תמיכה בעולם הערבי{{הערה|1=Yehuda Lukacs, '''Israel, Jordan and the Peace Process''', pg.122|כיוון=שמאל}}. במאמר שפרסם העיתונאי [[יוסף חריף]] ב[[מעריב (עיתון)|מעריב]], הוא טען ששתיקתה של ארצות הברית נבעה מדרישות ישראליות{{הערה|1={{ציטוט חדשות|title=במערב רואים בתכנית חוסין התחלה|author=יוסף חריף|url=http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1972%2F03%2F24&id=Ar01000&sk=9BF1B02F|publisher=[[מעריב]]|date=[[24 במרץ]] [[1972]]
}}}}. [[ברית המועצות]] גם היא נמנעה להגיב לגבי התוכנית, משום רצונה להמשיך את ההתבססות במצרים ללא הגברת המתיחות. סיבה נוספת לחוסר-התגובה של שתי המעצמות הייתה הפגישה המתוכננת ב[[מאי]] [[1972]] בין הנשיא הסובייטי [[ליאוניד ברז'נייב]] לנשיא האמריקני [[ריצ'רד ניקסון]]{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 20–21}}. [[הרפובליקה העממית של סין|סין]] התנגדה לתוכנית{{הערה|שם=צבי21}}. לעומת זאת, [[בריטניה]] ו[[איטליה]] לא פסלו את התוכנית על הסף, וראו בה "נקודת התחלה" בדרך להסכם אפשרי{{הערה|1={{ציטוט חדשות|title=במערב רואים בתכנית חוסין התחלה|author=[[יוסף חריף]]|url=http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1972%2F03%2F24&id=Ar01000&sk=9BF1B02F|publisher=[[מעריב]]|date=[[24 במרץ]] 1972
}}}}.

==ניסיונות למימוש התוכנית==
[[קובץ:Meir and Dayan - Flickr - The Central Intelligence Agency.jpg|ממוזער|[[גולדה מאיר]] (שמאל) ו[[משה דיין]] (ימין) הם שדנו בחשאי עם [[המלך חוסיין]] על תוכנית הפדרציה.]]

ההתנגדות הגורפת לתוכנית בקרב מדינות ערב והארגונים הפלסטיניים הקשתה על ניסיונות מימוש התוכנית. משלחת ירדנית נשלחה למדינות ערב במטרה לשכנען לתמוך בתוכנית, אולם היא לא הצליחה להקטין את ההתנגדות{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 20}}. המשטר בירדן ניסה גם לשכנע את התושבים בגדה המערבית לתמוך בתוכנית, בהצלחה מועטה. הונפקו דרכונים של "הממלכה הערבית המאוחדת" וכן נעשו בירורים באשר למינוי ממשלה למחוז פלסטין, אך הם היו רפים ומינימליים{{הערה|1=[[#אל-פלג|אל-פלג]], עמ' 24}}. כדי לשפר את דעת הקהל הפלסטינית, התפטרה ממשלתו של [[אחמד א-לווזי]], ובאוגוסט [[1972]] הוא הקים ממשלה חדשה שבה היו חברים מספר גדול יותר של שרים פלסטינים. ממשלה זו סיימה את כהונתה במאי [[1973]], כשאז הוחלף א-לווזי בידי [[זיד א-ריפאעי]]{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 254}}.

מטבע הדברים כל מימוש של התוכנית היה מותנה בהסכמה ישראלית לנסיגה משטחי הגדה המערבית. בהתאם, ראה חוסיין בשיחות החשאיות שניהל עם ישראל זה זמן רב, נקודת מפתח בדרך ליישום רעיון הפדרציה - עניין חשוב עוד יותר מהתגובות של מדינות ערב ומדעת הקהל הפלסטינית. פגישה ראשונה בנושא נערכה בין חוסיין לבין ראש הממשלה [[גולדה מאיר]] ושר הביטחון [[משה דיין]] ב-[[21 במרץ]], שבוע ימים לאחר פרסום התוכנית. בפגישה, שנערכה מדרום ל[[ים המלח]], הצרה מאיר על כך שחוסיין לא תיאם מראש עם ישראל את פרסום התוכנית, ואילו חוסיין הבטיח כי התכוון שיישום התוכנית יתבצע רק בתיאום עם נסיגה ישראלית ולאחר הסכם שלום. חוסיין הסכים לאפשרות שירדן תחתום על הסכם שלום עם ישראל בנפרד משאר מדינות ערב, אך התעקש על נסיגה מלאה לגבולות [[4 ביוני]] [[1967]], בהתאם לתוכנית הפדרציה. ישראל לא הייתה מוכנה לנסיגה מלאה, ובמקום זאת הציע דיין רעיון של גשרים פתוחים בין הגדות, תוך שמירה ישראלית על כל הגדה במישור הביטחוני. חוסיין לא הסכים לכך, והצדדים נוכחו לדעת שהסכם קבע לא ייתכן. ללא קשר להסכם, הפציר המלך במאיר לחדש את הקשר בין השלטון ההאשמי לבין הפלסטינים תושבי הגדה{{הערה|1=[[#ז"ק|ז"ק]], עמ' 161–162}}.

הפגישה השנייה בין הצדדים נערכה ב-[[29 ביוני]] [[1972]]. דיין ומאיר היו נציגי ישראל גם הפעם, ולחוסיין נלווה יועצו המלכותי [[זיד א-ריפאעי]]. דיין הפציר בחוסיין להגיע להסכם שלום עם מאיר, שמצבה הפוליטי היה איתן באותה תקופה, אך חוסיין סירב לשמוע על שינויי גבולות מרחיקי לכת במסגרת הסדר קבע. א-ריאפעי היה מוכן לפירוז הגדה המערבית לאחר נסיגה ישראלית, אך לא מעבר לכך{{הערה|1=[[#שליים|שליים]], עמ' 306}}. השיחה עסקה ברובה בענייני ביטחון, וגם בה לא התקבל רעיון תוכנית הפדרציה. בפגישה השלישית בין הצדדים, שנערכה ב-[[19 בנובמבר]] 1972, דרש חוסיין, מלבד נסיגה מהגדה המערבית, גם גישה ל[[רצועת עזה]]. ראש הממשלה הורידה רעיון זה מהפרק. גם לתוכנית הפדרציה לא הסכימה. היא דרשה שהיישובים היהודיים שנבנו ביהודה ושומרון ייוותרו על כנם, ולכל היותר הציעה ריבונות ירדנית באזורים אחרים. חוסיין סירב להצעה זו. בפגישה השלישית בין הצדדים ישראל דחתה סופית את רעיון תוכנית הפדרציה. התוכנית המשיכה לשמש כמתווה הירדני להסכם שלום עם ישראל, אולם לא נדונה עוד בצורה רצינית. פגישות נוספות בין חוסיין לבין גולדה מאיר, ומאוחר יותר עם [[יצחק רבין]], עסקו בסוגיות ביטחוניות וכלכליות ולא בנושאים מדיניים.

==השפעות התוכנית==
{{ערך מורחב|ניתוק הזיקה}}

חוסיין הציע את תוכנית הפדרציה בזמן שאותו זיהה כקיפאון פוליטי בעולם הערבי. מצב זה השתנה כליל לאחר [[מלחמת יום הכיפורים]], והמצב הפוליטי ששרר לאחריה לא תאם עוד את שאיפות השלטון הירדני. כוחו של [[אש"ף]] התחזק בעקבות המלחמה{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 190–191}}, ובאוקטובר [[1974]] התכנסה [[הליגה הערבית]] בו[[ועידת רבאט]] והכירה בארגון לשחרור פלסטין בתור המייצג הבלעדי של העם הפלסטיני. ירדן איבדה את הלגיטימציה שלה לייצוג הגדה המערבית וחוסיין נאלץ לסגת מתוכנית הפדרציה{{הערה|1=[[#נבו|נבו]], עמ' 194}}. הפרלמנט הירדני, שכלל מספר שווה של נציגים משתי הגדות, פוזר ולא נערכו בחירות מחודשות. ירדן אמנם המשיכה את קשריה עם הגדה המערבית גם לאחר ועידת רבאט, בעיקר באמצעות העברת משכורות לאנשי מנהל, אך תוכנית הפדרציה במתכונת שבה הוצגה ב[[מרץ]] [[1972]] לא נידונה שוב.

רוח תוכנית הפדרציה המשיכה להתקיים גם לאחר מכן. היא שעמדה מאחורי הקמתו המחודשת של "המשרד לענייני השטחים הכבושים" ב[[אוגוסט]] [[1980]], וכן מאחורי [[תוכנית הקונפדרציה]] שהציעו במשותף ירדן ואש"ף ב[[אוקטובר]] [[1982]]. אולם עיקר חשיבותה של התוכנית הייתה ההכרה הרשמית בייחודיות הפלסטינית ובזכות הפלסטינים להגדרה עצמית. ניסיון איחוי הקרעים שנוצרו ב[[ספטמבר השחור]] באמצעות מדיניות חדשה של שיתוף-פעולה ערער על עצם המעורבות הירדנית בשאלת עתיד הפלסטינים. לראשונה מאז סיפוח הגדה המערבית ב-[[1950]], המשטר בירדן העמיד את שאלת אחדות הגדות בספק. אחדות הגדות נתפסה מעתה כדבר מלאכותי בר-הפרדה ולא כגוף אורגני ובלתי ניתן לניתוק. לפיכך, יש חוקרים הרואים בתוכנית הפדרציה משנת [[1972]] את התשתית להכרזתו של חוסיין על [[ניתוק הזיקה]] בין ממלכת ירדן לבין הגדה המערבית ב[[יולי]] [[1988]]{{הערה|שם=יוסף186}}.

==ראו גם==
{{קישורי פורטל|ישראל|המזרח התיכון}}
* [[היסטוריה של ממלכת ירדן]]
* [[וספי א-תל#א-תל והסוגיה הפלסטינית|מדיניותו של וצפי א-תל בסוגיה הפלסטינית]]
* [[תוכנית אלון]]
* [[תוכנית הקונפדרציה]]
* [[יחסי ירדן–ישראל]]
* [[האופציה הירדנית]]
* [[תוכנית הקנטונים]]

==לקריאה נוספת==
* {{עוגן|אל-פלג|[[צבי אל-פלג]], '''תכנית הפדרציה של חוסין: גורמים ותגובות''', הוצאת מכון שילוח לחקר המזרח התיכון ואפריקה ב[[אוניברסיטת תל אביב]], 1977 {{ULI|003829173}}}}
* {{עוגן|נבו|[[יוסף נבו (היסטוריון)|יוסף נבו]], '''ירדן: החיפוש אחר זהות''', הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], תשס"ה, עמודים 111–116, 126–135, 152–221 {{ULI|006666198}}}}
* {{עוגן|שליים|[[אבי שליים]], '''המלך חוסיין: ביוגרפיה פוליטית''', [[הוצאת כנרת]] - [[הוצאת זמורה-ביתן|זמורה-ביתן]] - [[הוצאת דביר|דביר]], 2009, עמודים 298–310 {{ULI|009029285}}}}
* {{עוגן|ז"ק|[[משה ז"ק]], '''חוסיין עושה שלום: שלושים שנה ועוד שנה בדרך אל השלום''', הוצאת [[אוניברסיטת בר-אילן]], תשנ"ז, עמודים 146–172 {{ULI|003932128}}}}
<div class="mw-content-ltr">
* Yehuda Lukacs, '''Israel, Jordan and the Peace Process''', Syracuse University Press, 1996, pp.117–127
* Kamal Salibi, '''The Modern History of Jordan''', I.B. Tauris, 1993, pp. 243–275
</div>

== קישורים חיצוניים ==
* [http://alraipress.wordpress.com/2011/08/08/خطاب-الملك-حسين-إلى-الشعب-حول-مشروع-إقا/ הנוסח המקורי של תוכניתו של המלך חוסיין] {{ערבית}}
* [http://books.google.co.uk/books?id=e93JIwTBjHgC&pg=PA291&lpg=PA291&dq=King+Hussein's+federation+plan&source=bl&ots=lJaJ05keIX&sig=bfmzamu_RhXaYLc0BlAM_296rjk&hl=en&sa=X&ei=yrp2T-mAPIrT8gPn6oXADQ&ved=0CCkQ6AEwAQ#v=onepage&q&f=false תרגום עיקרי הנאום של עבדאללה לאנגלית] {{אנגלית}}
* [http://www.mfa.gov.il/MFA/ForeignPolicy/MFADocuments/Yearbook1/Pages/31%20Statement%20to%20the%20Knesset%20by%20Prime%20Minister%20Meir.aspx ריאיון של גולדה מאיר לעיתון London Times מ-16 במרץ 1972, לאחר נאומה בכנסת נגד תוכנית הפדרציה] {{אנגלית}}
* [http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1972%2F03%2F24&id=Ar00900&sk=0220FFF0 הריאיון עם יגאל אלון מ-24 במרץ על עמדתו כלפי תוכנית חוסיין] ([http://jpress.org.il/olive/apa/nli_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1972%2F03%2F24&id=Ar01005&sk=A6927430 המשך])

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}
{{תוכניות, מהלכים מדיניים והסכמים ישראל-ערב}}
[[קטגוריה:ירדן: היסטוריה]]
[[קטגוריה:ישראל: היסטוריה פוליטית]]
[[קטגוריה:הצעות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני]]
[[קטגוריה:1972 בפוליטיקה]]
[[קטגוריה:פדרציה]]
{{ללא בוט|80}}