זיהום ולדי – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
InbalSd (שיחה | תרומות)
57 עריכות
InbalSd (שיחה | תרומות)
57 עריכות
שורה 173: שורה 173:


==אפידימיולוגיה==
==אפידימיולוגיה==
עד 3.3 מיליון ולדים נפטרים כל שנה, כאשר 23.4% מתוכם מתים מזיהום ולדי. בערך מחצית מהמיתות הנגרמות מאלח דם או מדלקת ריאות מתרחשות בשבוע הראשון שלאחר הלידה. במדינות המתועשות, אחוז זה נמוך יותר, בזכות טיפול אנטיביוטי באמהות שזוהו כחולות בסטרפטקוקוס מסוג B, זיהוי מוקדם של הרפס בולד, ומתן אנטיביוטיקה לולד. בצפון אמריקה, הרפס ולדי מוערך להמצא ב5-80 מתוך 100,000 לידות חיות. במדינות שאינן ארה"ב, יש שכיחות נמוכה יותר של הרפס באמהות. בבריטניה לדוגמה, האחוז נמוך משמעות ועומד על 1.6 לכל 100,000 לידות חיות. בערך 70%-80% מהתינוקות החולים נולדים לאמהות ללא היסטוריה מדווחת של הרפס.
עד 3.3 מיליון ולדים נפטרים כל שנה, כאשר 23.4% מתוכם מתים מזיהום ולדי. בערך מחצית מהמיתות הנגרמות מאלח דם או מדלקת ריאות מתרחשות בשבוע הראשון שלאחר הלידה. במדינות המתועשות, אחוז זה נמוך יותר, בזכות טיפול אנטיביוטי באמהות שזוהו כחולות בסטרפטקוקוס מסוג B, זיהוי מוקדם של הרפס בולד, ומתן אנטיביוטיקה לולד<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Grace J. Chan, Anne CC Lee, Abdullah H. Baqui, Jingwen Tan|שם=Risk of Early-Onset Neonatal Infection with Maternal Infection or Colonization: A Global Systematic Review and Meta-Analysis|כתב עת=PLoS Medicine|כרך=10|עמ=e1001502|שנת הוצאה=2013-08-20|doi=10.1371/journal.pmed.1001502|קישור=http://dx.doi.org/10.1371/journal.pmed.1001502}}</ref>. בצפון אמריקה, הרפס ולדי מוערך להמצא ב5-80 מתוך 100,000 לידות חיות. במדינות שאינן ארה"ב, יש שכיחות נמוכה יותר של הרפס באמהות. בבריטניה לדוגמה, האחוז נמוך משמעות ועומד על 1.6 לכל 100,000 לידות חיות. בערך 70%-80% מהתינוקות החולים נולדים לאמהות ללא היסטוריה מדווחת של הרפס.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lisa M Hollier, George D Wendel|שם=Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection|כתב עת=Cochrane Database of Systematic Reviews|שנת הוצאה=2008-01-23|doi=10.1002/14651858.cd004946.pub2|קישור=http://dx.doi.org/10.1002/14651858.cd004946.pub2}}</ref>


אחוזי תמותת ולדים נמוכים נמצאים בעיקר באירופה, באיזור המדינות המערב-פסיפיות, וביבשת אמריקה, אשר בהן, אחוזי התמותה מהרפס ולדי עומדים על 9.1%-15.3% מסך מיתות הוולדים העולמיות. זאת, בניגוד לאחוזי מיתה הגבוהים משמעותית במדינות דלות משאבים כמו ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הודו, פקיסטן וסין, שם אחוזי התמותה בלידה מהרפס עומדים על 22.5%-27.2% מכלל המיתות הולדיות.
אחוזי תמותת ולדים נמוכים נמצאים בעיקר באירופה, באיזור המדינות המערב-פסיפיות, וביבשת אמריקה, אשר בהן, אחוזי התמותה מהרפס ולדי עומדים על 9.1%-15.3% מסך מיתות הוולדים העולמיות. זאת, בניגוד לאחוזי מיתה הגבוהים משמעותית במדינות דלות משאבים כמו ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הודו, פקיסטן וסין, שם אחוזי התמותה בלידה מהרפס עומדים על 22.5%-27.2% מכלל המיתות הולדיות.


בבריטניה, אחוזי הנשים ההרות שמתגלות כחולות בצהבת מסוג B, עגבת, או איידס נשארו קבועים מאז שנת 2010 (באחוזים של כ- 0.4%, 0.14%, ו-0.15% בהתאמה). אחוזי השכיחות המוערכות למחלות צהבת B ואיידס בנשים הרות, כולל הנשים שאובחנו כחולות טרם ההריון, גבוהים יותר, ועומדים על 0.67% ו0.27% בהתאמה. אחוז הנשים ההרות שקיים חשד שהן חולות באדמת עקב רמות נוגדנים נמוכות בגוף, עלה ב-60%, כך שכרגע עומד על 7.2%. אף על פי כן, העלייה יכולה להיות מוסברת בעקבות שינוי בשיטת הדגימה וההערכה של כמות הנוגדנים.
בבריטניה, אחוזי הנשים ההרות שמתגלות כחולות בצהבת מסוג B, עגבת, או איידס נשארו קבועים מאז שנת 2010 (באחוזים של כ- 0.4%, 0.14%, ו-0.15% בהתאמה). אחוזי השכיחות המוערכות למחלות צהבת B ואיידס בנשים הרות, כולל הנשים שאובחנו כחולות טרם ההריון, גבוהים יותר, ועומדים על 0.67% ו0.27% בהתאמה. אחוז הנשים ההרות שקיים חשד שהן חולות באדמת עקב רמות נוגדנים נמוכות בגוף, עלה ב-60%, כך שכרגע עומד על 7.2%. אף על פי כן, העלייה יכולה להיות מוסברת בעקבות שינוי בשיטת הדגימה וההערכה של כמות הנוגדנים.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://assets.publishing.service.gov.uk/government/uploads/system/uploads/attachment_data/file/482642/hpr4315_ntntlscrng.pdf|הכותב=|כותרת=Antenatal screening for infectious diseases in England: summary report for
2014|אתר=Public Health England|תאריך=Volume 9 Number 43 Published on: 4 December 2015}}</ref>


באמריקה הצפונית של לפני שנות ה50, תחלואה בסטרפטוקוקוס β-היילוד (אנגלית: β-hemolytic streptococcus) היתה הגורם הכי נפוץ לאלח דם בולדים. לעומת זאת, בשני העשורים האחרונים, הפטוגן הכי נפוץ שגורם אלח דם בולדים הוא חיידק הסטפילוקוקוס מסוג קואגולאז-שלילי (אנגלית: coagulase-negative staphylococci) אשר מתקיים כביופילם בצנתרים עורקיים מזוהמים או בורידים מזוהמים. זיהומים יכולים להיות קטלניים ולתרום לתחלואה לטווח ארוך ונכות בקרב תינוקות ששרדו לתוך הילדות. אלח דם מתקיים בכל 128 מקרים מתוך 1,000 לידות חי. אלח הדם עלול לגרום לדלקת קרום המוח אצל הולד החולה. לאמהות לעתיד אשר חולות בהרפס יש סיכוי של 75% להתפרצות מחלה אחת לפחות במהלך ההיריון. במחקרים מוגבלים נמצא כי תינוקות באפריקה שנולדו לאמהות עם מלריה יש סיכוי של 7% לרכישת מלריה מולדת.
באמריקה הצפונית של לפני שנות ה50, תחלואה בסטרפטוקוקוס β-היילוד (אנגלית: β-hemolytic streptococcus) היתה הגורם הכי נפוץ לאלח דם בולדים. לעומת זאת, בשני העשורים האחרונים, הפטוגן הכי נפוץ שגורם אלח דם בולדים הוא חיידק הסטפילוקוקוס מסוג קואגולאז-שלילי (אנגלית: coagulase-negative staphylococci) אשר מתקיים כביופילם בצנתרים עורקיים מזוהמים או בורידים מזוהמים.<ref>{{צ-ספר|שם=Avery's neonatology : pathophysiology & management of the newborn|מקום הוצאה=Philadelphia|מהדורה=Seventh edition|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/922715498|oclc=922715498}}</ref> זיהומים יכולים להיות קטלניים ולתרום לתחלואה לטווח ארוך ונכות בקרב תינוקות ששרדו לתוך הילדות. אלח דם מתקיים בכל 128 מקרים מתוך 1,000 לידות חי. אלח הדם עלול לגרום לדלקת קרום המוח אצל הולד החולה.<ref>{{צ-ספר|שם=Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate|מקום הוצאה=Philadelphia, PA|מו"ל=Elsevier/Saunders|מהדורה=6th ed|שנת הוצאה=2013|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/811411131|oclc=811411131}}</ref> לאמהות לעתיד אשר חולות בהרפס יש סיכוי של 75% להתפרצות מחלה אחת לפחות במהלך ההיריון.<ref>{{צ-מאמר|מחבר=Lisa M Hollier, George D Wendel|שם=Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection|כתב עת=Cochrane Database of Systematic Reviews|שנת הוצאה=2008-01-23|doi=10.1002/14651858.cd004946.pub2|קישור=http://dx.doi.org/10.1002/14651858.cd004946.pub2}}</ref> במחקרים מוגבלים נמצא כי תינוקות באפריקה שנולדו לאמהות עם מלריה יש סיכוי של 7% לרכישת מלריה מולדת.<ref>{{צ-ספר|שם=Fanaroff and Martin's neonatal-perinatal medicine : diseases of the fetus and infant|מקום הוצאה=Philadelphia, PA|מהדורה=Tenth edition|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/892338394|oclc=892338394}}</ref>


'''אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים'''
'''אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים'''


אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים הוא אלח דם שקורה בשבוע הראשון לחיים. ניתן להבחין בו ביום הראשון לאחר הלידה. סוג זה של זיהום נרכש בדרך כלל לפני לידתו של התינוק, והסיכוי שיתרחש עשוי לגדול בעקבות קרע מוקדם של ממברנות או סיבוכי לידה אחרים, כדוגמת: לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, זיהום מי שפיר, דלקת בדרכי השתן האימהית ו / או קדחת האם. במידה וקרום הבטן נקרע יותר מ 18 שעות לפני זמן הלידה, התינוק עלול להיות בסיכון גבוה יותר לסיבוך זה. ניתן לאבחן אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים באמצעות תסמינים נשימתיים חמורים, כדוגמת: מדלקת ריאות, היפותרמיה, או הלם. שיעור התמותה הוא 30% עד 50%.
אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים הוא אלח דם שקורה בשבוע הראשון לחיים. ניתן להבחין בו ביום הראשון לאחר הלידה. סוג זה של זיהום נרכש בדרך כלל לפני לידתו של התינוק, והסיכוי שיתרחש עשוי לגדול בעקבות קרע מוקדם של ממברנות או סיבוכי לידה אחרים, כדוגמת: לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, זיהום מי שפיר, דלקת בדרכי השתן האימהית ו / או קדחת האם. במידה וקרום הבטן נקרע יותר מ 18 שעות לפני זמן הלידה, התינוק עלול להיות בסיכון גבוה יותר לסיבוך זה. ניתן לאבחן אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים באמצעות תסמינים נשימתיים חמורים, כדוגמת: מדלקת ריאות, היפותרמיה, או הלם. שיעור התמותה הוא 30% עד 50%.<ref>{{צ-ספר|שם=Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate|מקום הוצאה=Philadelphia, PA|מו"ל=Elsevier/Saunders|מהדורה=6th ed|שנת הוצאה=2013|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/811411131|oclc=811411131}}</ref>


'''אלח דם בשלבי ההתפתחות המאוחרים'''
'''אלח דם בשלבי ההתפתחות המאוחרים'''


אלחי דם המתרחשים לאחר השבוע הראשון של החיים אבל לפני הגעת התינוק לגיל 30 ימים נחשבים לאלחי דם של התקופה המאוחרת. סיבוכים של הלידה לרוב לא משפיעים על זיהומים מסוג זה. הזיהומים נרכשים בדרך כלל על ידי התינוק ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים, שעשוייה להוות קרקע פורייה לחיידקים עמידי אנטיביוטיקה עקב השימוש הרב של אנטיביוטיקה שנעשה בה. אחת הדוגמאות הבולטות לזיהום בשלבי ההתפתחות המאוחרים היא תסמונת שאיפת מקוניום, והלוקים בה הם בעלי שיעור תמותה של כ- 4%. שיעור זה מהווה 2% מכלל מקרי המוות בילודים.
אלחי דם המתרחשים לאחר השבוע הראשון של החיים אבל לפני הגעת התינוק לגיל 30 ימים נחשבים לאלחי דם של התקופה המאוחרת. סיבוכים של הלידה לרוב לא משפיעים על זיהומים מסוג זה. הזיהומים נרכשים בדרך כלל על ידי התינוק ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים, שעשוייה להוות קרקע פורייה לחיידקים עמידי אנטיביוטיקה עקב השימוש הרב של אנטיביוטיקה שנעשה בה<ref>{{צ-ספר|שם=Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate|מקום הוצאה=Philadelphia, PA|מו"ל=Elsevier/Saunders|מהדורה=6th ed|שנת הוצאה=2013|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/811411131|oclc=811411131}}</ref>. אחת הדוגמאות הבולטות לזיהום בשלבי ההתפתחות המאוחרים היא תסמונת שאיפת מקוניום, והלוקים בה הם בעלי שיעור תמותה של כ- 4%. שיעור זה מהווה 2% מכלל מקרי המוות בילודים.<ref>{{צ-ספר|שם=Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate|מקום הוצאה=Philadelphia, PA|מו"ל=Elsevier/Saunders|מהדורה=6th ed|שנת הוצאה=2013|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/811411131|oclc=811411131}}</ref>


==מחקר==
==מחקר==

גרסה מ־19:56, 7 בדצמבר 2018

זיהום ולדי (אנגלית: Neonatal infection) הוא זיהום של הילוד שנרכש במהלך ההתפתחות הטרום לידתית (הדבקה ברחם) או בארבעת השבועות הראשונים של החיים (התקופה הניאונטלית).[1]לעיתים זיהומים בילודים ניכרים מיד לאחר הלידה, בעוד שאחרים עשויים להתפתח בתקופה שלאחר מכן. זיהומים מהווים סיבה נפוצה לתמותה ולתחלואה ביילוד, ומתקיימים בשכיחות של בין 1-8 על כל 1000 לידות חי. קיים סיכון גבוה יותר לזיהום אצל פגים וילודים במשקל נמוך. שיעור התמותה מזיהומים אלו עומד על 20% עד 50%.[2] במדינות מתועשות, הטיפול בזיהומים בילודים מתרחש ביחידה לטיפול נמרץ בילודים .

גורמי תחלואה

מקור הזיהום הוא לעתים קרובות וגינלי או במערכת העיכול האם, ופעמים רבות הזיהומים הם אסימפטומטיים אצל האם. מאחר ויכולתה של מערכת החיסון הלא מפותחת של הילוד מוגבלת, היא אף עשויה ליצור בעיות המסבכות את הטיפול, כגון שחרור כימיקלים דלקתיים.[3]

חיידקים

סטרפטוקוקוס מסוג B הוא הגורם של רוב זיהומים מוקדמים בילוד. גורם נוסף הוא חיידקי מערכת העיכול ( enteric bacilli) של האם. עם ההתקדמות במניעת דלקות סטרפטוקוקוס של קבוצת B, נפוצו זיהומים של Escherichia coli (אשרישיה קולי) וסטפילוקוק זהוב (Staphylococcus aureus). גורם נוסף הוא ליסטריה מונוציטוגנים שנגרם מאכילת מזון נגוע על ידי האם, כגון נקניקיות , חלב לא מפוסטר , בשר מעדנים וגבינה . במקרים שהאם לא חוסנה נגד חיידק הטטנוס(Clostridium tetani ) והעובר לא חוסן פסיבית, הוא עלול לפתח תסמינים. פתוגנים חיידקיים נוספים כוללים סטרפטוקוקוס מסוג סטרפטוקוקלמיניו (Streptococcus agalactiae, Streptococcus pyogenes, Viridans streptococci, Streptococcus pneumoniae),המופליס אינפלואנזה (Haemophilus influenzae) וכן Pseudomonas aeruginosa. [4]

וירוסים

איידס (HIV)

נגיף ה-HIV יכול לעבור לעובר דרך רחם האם או לאחר לידה על ידי הנקה. לרוב ההדבקה מתרחשת במהלך הלידה. ניתן להפחית את סיכון ההעברה על ידי: [5] • מתן טיפול תוך ורידי במהלך ההריון ומיד לאחר הלידה • לידה בניתוח קיסרי • הימנעות מהנקה • מניעת הריון אנטי-טרוי-ויראלי בתינוקות שנולדו לאמהות עם HIV.

ציטומגלו (cytomegalovirus)

שישים אחוז מאמהות של פגים נגועות בנגיף CMV. הזיהום הוא אסימפטומטי ברוב המקרים, אך ב-9% עד 12% מהמקרים הולד נדבק בנגיף. זיהום CMV בתינוקות מובילה לתגובה חיסונית מופחתת שמתבטאת בין היתר בדלקת ריאות פיברוטית. [6]

הרפס

ולד יכול להידבק בנגיף הרפס סימפלקס (HSV) בזמן הלידה. אימהות שמטופלות בתרופות אנטי-וירליות מניעתיות נמצאו בעלות סיכוי נמוך יותר לדרוש ניתוח קיסרי ולשילוק ויראלי בזמן הלידה. [7]

זיקה

וירוס קדחת הזיקה (Zika)יכולה לעבור מאם לתינוק ברחם. ההידבקות עלולה לגרום למיקרוצפליה-היקף ראש קטן.[8]

רובלה

רובלה נפוץ בעיקר בקרב נשים מהגרות ממדינות ללא תוכניות חיסון נאותות. [9]

אחר

זיהומים נגיפיים אחרים כגון נגיף סינסיטיאלי נשימתי(RSV) (RSV), מטא-פנאומוניה (metapneumovirus), רינו-וירוס (rhinovirus), נגיפי פרא-אינפלואנזה כחצבת וחזרת וקורונה-וירוס (Coronavirus). [10]

פטריות

בתינוקות במשקל לידה נמוך מאוד (VLBWI), נפוץ זיהום פטרייתי שנרכש בבית החולים עם השלכות חמורות. בין הגורמים הנפוצים קנדידה אלביקן (Candida albicans). אחוז קטן של זיהומים פטרייתיים נגרמים על ידי Aspergirls, Zygomycota, Malassezia, ו Trichosporon. עד 9% של ולדים במשקל נמוך אלו עלולים לפתח אלח דם או דלקת קרום המוח וכשליש מהם עלולים למות. הסיכון להידבקות עולה במקרים של טרומבוציטופניה , נוכחות של דרמטיטיס כרוני, שימוש בסטרואידים מערכתיים, משקל לידה הנמוך מקילוגרם, נוכחות של קטטר מרכזי, דחייה בהזנה אנטראלית, אספקה נרתיקית.[11]

מלריה

הידבקות ולד במלריה לרוב נפוצה במדינות עולם שלישי בהן המלריה שכיחה. במהלך ההריון נוגדנים שמייצרת האם מספקים הגנה לעובר, והסימפטומים באים לידי ביטוי לאחר הלידה. מלריה היא הסיבה השכיחה ביותר לזיהומים בחלק האחורי של העין ועלולה לגרום לאובדן ראייה בעין אחת, הסתיידות תוך גולגולתית (hydrocephalus) או הפרעות במערכת העצבים המרכזית. [12]

גורמי סיכון

גורמי סיכון הם תנאים המגבירים את הסבירות לכך שעובר יוולד עם זיהום או יפתח זיהום.

גורמי סיכון עבור זיהום ולדי בשבוע הראשון

  • פגות: לידה לפני 40 שבועות של הריון
  • תסמונת שאיפת מקוניום: שאיפה של צואה ברחם.
  • דלקת רירית הרחם אחרי הלידה
  • משקל לידה נמוך: בהריון של עד 40 שבועות.
  • קריעה מוקדמת של שק השפיר: במשך פחות מ12 שעות.
  • קריעה מוקדמת ממושכת של שק השפיר: במשך יותר מ12 שעות.
  • תחילה מוקדמת של הלידה: הלידה מתחילה לפני 40 שבועות של הריון.
  • זיהום מי שפיר
  • הפרשות מהנרתיק: הפרשות חריגות עלולות להיווצר כתוצאה מזיהום.
  • רחם רגיש: תחושת אי נוחות בעת בדיקת הרחם.
  • זיהום רחמי עם פתוגנים: בתקופה בה קיים הזיהום ברחם מתאפשרת גדילה לוגריתמית של הפתוגנים.
  • דלקת בדרכי השתן של האם: זיהום של שלפוחית השתן או הכליה.
  • לידה ממושכת
  • בדיקות וגינליות בזמן הלידה: הסיכון מתגבר עם מספר הבדיקות המתבצעות תוך כדי הלידה.
  • האם נשאית של GBS - סטרפטוקוקוס B: נוכחות החיידק היא לרוב אסימפטומטית.
  • לידה קודמת של תינוק עם הופעה מוקדמת של זיהום GBS
  • מין העובר: זכרים בעלי סיכוי גבוה יותר לחלות. הסיכון פוחת אחרי שתסמונת המצוקה הנשימתית מטופלת.
  • הריון רב-עוברים: הסיכון מתגבר עבור הילוד הראשון.
  • נטילת תוספי ברזל: ברזל מעודד גידול של חיידקים מסוימים.
  • חום בזמן הלידה: מעל 38°C.
  • הכנסת צינור עירוי: עלולה לגרום לכניסת פתוגנים למערכת הדם.
  • מערכת חיסון לא מפותחת דיה
  • הליכים רפואיים פולשניים: עלולים לגרום לכניסת פתוגנים למערכת הדם.
  • היפוקסיה:מצב בו טמפרטורת הדם נמוכה יחסית.
  • חמצת מטבולית: חוסר איזון של רמת ה-pH בדם.
  • סיבוכי הריון
  • המצאות חיידקים ביחידה לטיפול נמרץ ביילוד:סכנה לזיהום נוזוקומי (זיהום הנרכש כתוצאה מהאשפוז).
  • חשיפה של האם לטוקסופלזמוזיס: טפיל הנמצא בצואה של חתולים ובעלי חיים אחרים.


גורמי סיכון עבור הופעת זיהום ולדי מאוחר - אחרי השבוע הראשון שלאחר הלידה

תופעות המופיעות לאחר הכנסת צינור עירוי: היפותרמיה, תשישות, חוסר תאבון? poor feeding, סבירות גבוהה יותר לפתח אוסטוארטיטיס, זיהום של רקמות רכות, דלקת קרום המוח, שהותה של האם באזור נגוע במלריה.

הסיכון לפתח זיהומים הקשורים להכנסת צינור העירוי מקוזז על ידי הסיכוי ההשרדותי המוגבר אצל ילודים פגים הלוקים באלח דם בשלב מוקדם. החדרה של נוגדן תוך ורידי מגבירה את החסינות של הפג ומשמשת לטיפול.

מנגנון המחלה

דלקת מלווה זיהומים וסביר שתסבך את הטיפול ואת ההחלמה. דלקת מקושרת לצמיחה פחותה של הריאות של הפג.

פתולוגיה

הזיהוי האחרון של נוכחות מיקרואורגניזמים בנוזלי גוף של אם-עובר, שנחשבו בעבר סטריליים, מספק הסבר להופעת התגובה הדלקתית גם באם וגם בעובר. שישים ואחת אחוזים מהנשים ההרות שלקו בזיהום מי שפיר או בדלקת של מי השפיר, נמצאו נגועות במיקרואורגניזמים. בדרך כלל, נמצא יותר מפתוגן אחד. בחמישה עשר אחוזים מהנשים ההרות הדלקת עדיין הייתה קיימת, אף על פי שלא נראתה המצאות של פתוגנים. מכך ניתן לשער שישנם גורמים אחרים. אחוז גבוה של נשים הרות שלקו בזיהום מי שפיר, בין 51%-62% אחוזים, לקו גם בדלקת של השליה.

אבחנה

אבחנת הזיהום מתבססת על התאוששות הפתוגן או הפתוגנים מהאזורים שלרוב סטריליים באם או בתינוק. למרבה הצער, כמחצית מהנשים ההרות הן אסימפטומטיות בהקשר של זיבה (באנגלית: Gonorrhea) ומחלות מין אחרות. דגימות נלקחות משתן, דם או מנוזל המוח (באנגלית: CSF). לצורך אבחנת הזיהום ניתן להסתייע גם בבדיקות פחות ספציפיות כמו ספירת תאי דם לבנים, רמת חלבון ציטוקין (באנגלית: Cytokines) בדם ובדיקות דם נוספות.

סימנים העלולים להעיד על הזיהום:

  • חריגות בספירת דם כללית: ספירת תאי דם לבנים גבוהה, נוכחות של ניוטרופילים חדשים ולא מפותחים.
  • רמה גבוהה של חלבון C מגיב (באנגלית: C-reactive protein ) - כימיקל בדם המעיד על כך שמערכת החיסון של התינוק מגיבה באופן פעיל לזיהום.
  • שימוש שרירים עודף: שימוש בשרירים הבין-צלעיים לצורך סיוע בנשימה.
  • טכיקרדיה (באנגלית: Tachycardia): קצב לב העולה על קצב הלב המוגדר כנורמלי.
  • ברדיקרדיה (באנגלית: Bradycardia): קצב לב נמוך מקצב הלב המוגדר כנורמלי.
  • אזור החזה והבטן נסוג לאחור בעת הנשימה באופן משמעותי
  • מצוקה נשימתית: התינוק מתקשה לנשום.
  • נחיריים מתרחבים בזמן שאיפת אוויר
  • נהימה בזמן נשיפה: קול מאמץ בזמן שהתינוק נושף אוויר.
  • אפניאה (באנגלית: Apnea): התינוק מפסיק לנשום.
  • פריחה
  • תרבית שתן חיובית
  • דגימה חיובית של נוזל המוח
  • תרביות חיוביות אחרות: מהעיניים, מתעלת האוזן, מהטבור, מבית השחי, מפי הטבעת.
  • תשישות: התינוק נראה עייף ונע באיטיות או לא נע בכלל.
  • היפוטוניה (באנגלית: Hypotonia): השרירים נראים רפוסים וחלשים.
  • רגזנות: נראה שהתינוק חש חוסר נוחות וקשה להרגיעו.
  • בכי חלוש
  • דלקת ריאות (באנגלית: Pneumonia)
  • זילוח לא מספק (באנגלית: Perfusion): מעבר לא מספק של דם דרך רקמת הריאה לקליטת חמצן מן האוויר שבנאדיות ולשחרור פחמן דו-חמצני.
  • תת לחץ דם (באנגלית: Hypotension): לחץ דם נמוך.
  • חמצת: רמת ה-pH בדם לא מאוזנת.
  • שלשול
  • אכילה לא מספקת
  • צורך בחמצן
  • מרפס (בלועזית: פונטנלה) נפוח: נפיחות באזור הרך בראש התינוק.
  • פרכוס אפליפטי
  • חום
  • קרישה תוך-כלית מפושטת (באנגלית: Disseminated intravascular coagulation): קרישה נרחבת של דם.
  • אי-ספיקת כליות (באנגלית : Renal failure): הכליות לא מתפקדות.
  • נוכחות חיידקים בדם התינוק


זיהום ויראלי

זיהוי של נוכחות סימפטומים ובידוד הוירוס מהחלק העליון של מערכת הנשימה (מעל הסטרנום) מהווים אבחנה. זיהוי וירוס מתבצע בשיטות אימונולוגיות ספציפיות ושימוש במכשיר ה-PCR. ניתן לאשש את נוכחות הוירוס במהירות בעזרת זיהוי של האנטיגן של הוירוס. לשיטות ולחומרים בהן משתמשים לצורך זיהוי הנגיף הנשימתי הסינציאלי (באנגלית: RSV) יש אחוזי ספציפיות ורגישות גבוהים של 85%-95%. לא כל המחקרים תומכים באחוז זה של רגישות. לזיהוי של האנטיגן של הוירוס יש אחוז נמוך יותר של רגישות שמשוער כ- 65%-75%.


זיהום פרוטוזואה (באנגלית: Protozoa)

סימנים מעידים:

  • טחול מוגדל
  • חום
  • אנמיה
  • צהבת (באנגלית: Jaundice)
  • אכילה לא מספקת
  • כבד מוגדל
  • אי התפתחות של הפעוט
  • צואה רכה
  • רגזנות
  • רמת בילירובין גבוהה בדם
  • זיהום במערכת העצבים המרכזית
  • קרע בטחול
  • אי-ספיקת כליות
  • קדחת שחור השתן (באנגלית: Blackwater Fever): רק הסוג של טפיל הפלסמודיום פלציפרום (באנגלית: P. falciparum)


אלח דם ולדי (באנגלית: Neonatal sepsis)

אלח דם בילוד הוא זיהום שמתפשט בכל הגוף. התגובה הדלקתית לזיהום יכולה להיות חמורה ממש כמו הזיהום עצמו. בפעוטות השוקלים פחות מ-1500 גרם, אלח דם הוא הגורם השכיח ביותר למוות. בין שלושה לארבעה אחוזים של פעוטות מתוך 1000 לידות לוקים באלח דם. שיעור התמותה מאלח דם קרוב ל25%. ניתן לזהות את הזיהום על-ידי לקיחת דגימות מהדם ומהנוזל השדרתי. באם יש חשד, ניתנת אנטיביוטיקה לתוך הוריד. ניקור מותני לצורך דגימת הנוזל השדרתי הינו שנוי במחלוקת משום שבמקרים מסוימים הוא נמצא לא הכרחי, אך במקביל מוערך שבלעדיו היו מפספסים את אבחונם של כשליש מהפעוטות הלוקים בדלקת קרום המוח.

מניעה

על מנת להפחית את הסיכוי לזיהום ולדי בבריטניה זמינות בדיקות לזיהוי של איידס (באנגלית:HIV), צהבת (באנגלית: Hepatitis B) ועגבת.

טיפול על ידי שטיפה ואגינלית אנטיביוטית טרם הלידה אינו מונע זיהום על ידי סטרפטקוקוס B. טיפול ואגינלי עם כלורוהקסידין (אנגלית: chlorhexidine) לפני הלידה, גם הוא אינו מונע זיהומים ולדיים.

בגלל שסטרפטקוקוס B עשוי להתיישב בחלק התחתון של מערכת הרבייה של 30% מהנשים, לרוב נבדקת נוכחות הפתוגן בנשים הרות בין השבוע ה-35 לשבוע ה-37 להריון. טיפול אנטיביוטי לאם לפני הלידה מפחית את הסיכוי לזיהום ולדי. מניעת הופעת הזיהום בתינוק נעשה על-ידי מתן פניצילין לאם. מאז אימוצו של טיפול מניעתי זה, שיעור המוות של פעוטות מסטרפטוקוקוס B ירד ב-80%.

אמהות עם הרפס ואגינלי הסובלות מסימפטומים של הנגיף ומטופלות עם תרופות אנטי-ויראליות מניעתיות הן בעלות סיכוי נמוך יותר להופעתם של הסימפטומים במהלך הלידה. כך, ייתכן שהסיכוי להעברת הנגיף לתינוק במהלך הלידה יפחת. גם ניתוח קיסרי מפחית את הסיכוי להדבקת התינוק.

הנקה הוכחה כמגנה על התינוק מפני זיהומים מסוימים. חלב אם מגן מפני דלקת מעי נמקית (באנגלית: necrotizing enterocolitis).

טיפול

בדרך כלל, הטיפול בזיהום ולדי מתחיל לפני שהסיבה לזיהום מאובחנת. ניתן לטפל בזיהום ולדי אמצעות אנטיביוטיקה[13], מה שמתאים בראש ובראשונה לטיפול בסטרפטקוקוס מסוג B.[14]

בנשים עם היסטוריה של הרפס וגינלי, ניתן לטפל באמצעות תרופות אנטי-ויראליות סיסטמיות על מנת למנוע נגעים סימפטומטיים ושפיכה ויראלית (Viral Shedding) שעלולה לפגוע בולד במהלך הלידה. התרופות השכיחות לטיפול מסוג זה, הן: אנציקלוביר (אנגלית: Acyclovir), פנליפס (אנגלית: Penciclovir), ולטרקס: (אנגלית: Valacyclovir), ופאמציקלוביר (אנגלית: Famciclovir). על פי המידע הקיים, כמויות מזעריות בלבד מהתרופות מגיעות לעובר עצמו. הטיפול באנציקלובר לא מעלה את אחוז המומים המיידיים בולדים. עם זאת, לא בוצעה בדיקה על השפעת התרופות אנטי -ויראליות על התפתחות הילד בטווח הארוך. אחד מהסיבוכים לטיפול בהרפס באמצעות אנציקלובר הוא לנויטרופניה בולדים, אך לרוב הוא חולף לאחר זמן מה.[15] באשר לטיפול בנויטרופניה, לא הוכך כי החדרת נוגדן תוך ורידי יעילה.[16]

אפידימיולוגיה

עד 3.3 מיליון ולדים נפטרים כל שנה, כאשר 23.4% מתוכם מתים מזיהום ולדי. בערך מחצית מהמיתות הנגרמות מאלח דם או מדלקת ריאות מתרחשות בשבוע הראשון שלאחר הלידה. במדינות המתועשות, אחוז זה נמוך יותר, בזכות טיפול אנטיביוטי באמהות שזוהו כחולות בסטרפטקוקוס מסוג B, זיהוי מוקדם של הרפס בולד, ומתן אנטיביוטיקה לולד[17]. בצפון אמריקה, הרפס ולדי מוערך להמצא ב5-80 מתוך 100,000 לידות חיות. במדינות שאינן ארה"ב, יש שכיחות נמוכה יותר של הרפס באמהות. בבריטניה לדוגמה, האחוז נמוך משמעות ועומד על 1.6 לכל 100,000 לידות חיות. בערך 70%-80% מהתינוקות החולים נולדים לאמהות ללא היסטוריה מדווחת של הרפס.[18]

אחוזי תמותת ולדים נמוכים נמצאים בעיקר באירופה, באיזור המדינות המערב-פסיפיות, וביבשת אמריקה, אשר בהן, אחוזי התמותה מהרפס ולדי עומדים על 9.1%-15.3% מסך מיתות הוולדים העולמיות. זאת, בניגוד לאחוזי מיתה הגבוהים משמעותית במדינות דלות משאבים כמו ניגריה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הודו, פקיסטן וסין, שם אחוזי התמותה בלידה מהרפס עומדים על 22.5%-27.2% מכלל המיתות הולדיות.

בבריטניה, אחוזי הנשים ההרות שמתגלות כחולות בצהבת מסוג B, עגבת, או איידס נשארו קבועים מאז שנת 2010 (באחוזים של כ- 0.4%, 0.14%, ו-0.15% בהתאמה). אחוזי השכיחות המוערכות למחלות צהבת B ואיידס בנשים הרות, כולל הנשים שאובחנו כחולות טרם ההריון, גבוהים יותר, ועומדים על 0.67% ו0.27% בהתאמה. אחוז הנשים ההרות שקיים חשד שהן חולות באדמת עקב רמות נוגדנים נמוכות בגוף, עלה ב-60%, כך שכרגע עומד על 7.2%. אף על פי כן, העלייה יכולה להיות מוסברת בעקבות שינוי בשיטת הדגימה וההערכה של כמות הנוגדנים.[19]

באמריקה הצפונית של לפני שנות ה50, תחלואה בסטרפטוקוקוס β-היילוד (אנגלית: β-hemolytic streptococcus) היתה הגורם הכי נפוץ לאלח דם בולדים. לעומת זאת, בשני העשורים האחרונים, הפטוגן הכי נפוץ שגורם אלח דם בולדים הוא חיידק הסטפילוקוקוס מסוג קואגולאז-שלילי (אנגלית: coagulase-negative staphylococci) אשר מתקיים כביופילם בצנתרים עורקיים מזוהמים או בורידים מזוהמים.[20] זיהומים יכולים להיות קטלניים ולתרום לתחלואה לטווח ארוך ונכות בקרב תינוקות ששרדו לתוך הילדות. אלח דם מתקיים בכל 128 מקרים מתוך 1,000 לידות חי. אלח הדם עלול לגרום לדלקת קרום המוח אצל הולד החולה.[21] לאמהות לעתיד אשר חולות בהרפס יש סיכוי של 75% להתפרצות מחלה אחת לפחות במהלך ההיריון.[22] במחקרים מוגבלים נמצא כי תינוקות באפריקה שנולדו לאמהות עם מלריה יש סיכוי של 7% לרכישת מלריה מולדת.[23]

אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים

אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים הוא אלח דם שקורה בשבוע הראשון לחיים. ניתן להבחין בו ביום הראשון לאחר הלידה. סוג זה של זיהום נרכש בדרך כלל לפני לידתו של התינוק, והסיכוי שיתרחש עשוי לגדול בעקבות קרע מוקדם של ממברנות או סיבוכי לידה אחרים, כדוגמת: לידה מוקדמת, משקל לידה נמוך, זיהום מי שפיר, דלקת בדרכי השתן האימהית ו / או קדחת האם. במידה וקרום הבטן נקרע יותר מ 18 שעות לפני זמן הלידה, התינוק עלול להיות בסיכון גבוה יותר לסיבוך זה. ניתן לאבחן אלח דם בשלבי ההתפתחות המוקדמים באמצעות תסמינים נשימתיים חמורים, כדוגמת: מדלקת ריאות, היפותרמיה, או הלם. שיעור התמותה הוא 30% עד 50%.[24]

אלח דם בשלבי ההתפתחות המאוחרים

אלחי דם המתרחשים לאחר השבוע הראשון של החיים אבל לפני הגעת התינוק לגיל 30 ימים נחשבים לאלחי דם של התקופה המאוחרת. סיבוכים של הלידה לרוב לא משפיעים על זיהומים מסוג זה. הזיהומים נרכשים בדרך כלל על ידי התינוק ביחידה לטיפול נמרץ בבית החולים, שעשוייה להוות קרקע פורייה לחיידקים עמידי אנטיביוטיקה עקב השימוש הרב של אנטיביוטיקה שנעשה בה[25]. אחת הדוגמאות הבולטות לזיהום בשלבי ההתפתחות המאוחרים היא תסמונת שאיפת מקוניום, והלוקים בה הם בעלי שיעור תמותה של כ- 4%. שיעור זה מהווה 2% מכלל מקרי המוות בילודים.[26]

מחקר

בעוד הסיכון בחשיפה לזיהומים ומחלות אוטואימוניות מהווים תחומי מחקר פעילים, קיימים מעט מחקרים על השפעתם של וירוסים בילוד. המחקר ממשיך גם לתפקיד ולהשפעה המגנה של מעיים, עור ומיקרוביומים אנושיים אחרים במהלך התקופה הניאונטלית. הפערים בין מדינות עשירות במשאבים לבין מדינות עניות במשאבים מקשה על בחינת השפעת האבחנה, שכן באזורים מתועשים ניתן לאשר את האבחנה ואת נוכחותם של פתוגנים במעבדה הקלינית. מאחר ובדיקות קליניות לא תמיד זמינות, על רופאים לזהות תסמינים אצל הילוד. נתוני המחקר מאפריקה ומדרום מזרח אסיה הם נדירים.

אחת מתוצאות המחקרים הייתה זיהוי של כלי אבחון ונהלים קלים וזולים שיאפשרו זיהוי אמהות עם זיהום סטרפטוקוקוס קבוצה B באזורי עניים משאבים, ולקבל טיפול מונע בטרם לידת התינוק.

חיסון נגד חיידק ה- GBS נחקר כרגע אך אינו זמין כעת. מוערך כי החיסון יוכל למנוע 4% מהזיהומים בלידה מוקדמת ו- 60-70% מהזיהומים מ-GBS בארה"ב. היתרונות הצפויים של החיסון האימהי הוא מניעת 899 מקרים ו-35 מקרי תמותה בקרב תינוקות. החיסכון בעלויות במניעת GBS עשוי להיות מעל 43 מיליון דולר. החיסון עשוי להיות מועיל במיוחד במדינות בעלות הכנסה נמוכה עד בינונית, שבה לא ניתן לבצע בדיקות סקר וטיפול מונע.

ראו גם

פגים

לקריאה נוספת

1. כתבה על CMV, בית החולים הדסה http://www.hadassah.org.il/media/3728747/%D7%9E%D7%A8%D7%A4%D7%90%D7%94_%D7%9C%D7%96%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9D_%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%93_%D7%91_CMV_%D7%A1%D7%A4%D7%98%D7%9E%D7%91%D7%A8_16.docx 2. מאמר על אנטיביוטיקה כטיפול מונע משנת 2016. https://web.archive.org/web/20160106081648/http://www.guideline.gov/content.aspx?id=38408 www.guideline.gov

קישורים חיצוניים

מחלות ומוות בילוד, www.who.int מינואר 2016. http://www.who.int/pmnch/media/press_materials/fs/fs_newborndealth_illness/en/

הערות שוליים

1. Neil K. Kaneshiro, David Zieve, Isla Ogilvie, A.D.A.M. Editorial team, eds. (December 4, 2013). "Neonate". U.S. National Library of Medicine. Retrieved January 16, 2016.

  1. ^ Neil K. Kaneshiro, David Zieve, Isla Ogilvie, A.D.A.M. Editorial team, eds. (December 4, 2013). "Neonate". U.S. National Library of Medicine. Retrieved January 16, 2016. Mary T. Caserta (October 2015).=http://www.merckmanuals.com/professional/pediatrics/infections-in-neonates/overview-of-neonatal-infections
  2. ^ Florin, Todd (2011). Netter's pediatrics. Philadelphia, PA: Elsevier Saunders.=https://en.wikipedia.org/wiki/Special:BookSources/978-1-4377-1155-4
  3. ^ Isaacs, David (2014). Evidence-based neonatal infections. Chichester, West Sussex, UK: Wiley Blackwell.=https://en.wikipedia.org/wiki/International_Standard_Book_Number
  4. ^ Santosham, Mathuram; Chan, Grace J.; Lee, Anne CC; Baqui, Abdullah H.; Tan, Jingwen; Black, Robert E. (2013).=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3747995
  5. ^ Health, Australian Government Department of=http://www.health.gov.au/internet/main/publishing.nsf/Content/cdna-song-HIV.htm
  6. ^ Pryhuber, Gloria S. (2015)=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4660246
  7. ^ Hollier, Lisa M; Wendel, George D; Hollier, Lisa M (2008). "Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection". Reviews (1): CD004946=https://doi.org/10.1002%2F14651858.CD004946.pub2
  8. ^ European Centre for Disease Prevention and Control. Retrieved 18 January 2016.=http://ecdc.europa.eu/en/press/news/_layouts/forms/News_DispForm.aspx?ID=1342&List=8db7286c-fe2d-476c-9133-18ff4cb1b568&Source=http%3A%2F%2Fecdc%2Eeuropa%2Eeu%2Fen%2Fpress%2Fepidemiological_updates%2FPages%2Fepidemiological_updates%2Easpx
  9. ^ Ageing, Australian Government Department of Health and=http://www.health.gov.au/internet/main/publishing.nsf/Content/cda-cdi3503d.htm
  10. ^ Pryhuber, Gloria S. (2015).=https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC4660246
  11. ^ loherty, John (2012). Manual of neonatal care. Philadelphia: Wolters Kluwer Health/Lippincott Williams & Wilkins=https://en.wikipedia.org/wiki/Special:BookSources/978-1-60831-777-6
  12. ^ artin, Richard (2015). Fanaroff and Martin's neonatal-perinatal medicine : diseases of the fetus and infant. Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders=https://en.wikipedia.org/wiki/Special:BookSources/978-1-4557-5617-9
  13. ^ Avery's neonatology : pathophysiology & management of the newborn, Seventh edition
  14. ^ Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate, 6th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders, 2013
  15. ^ Hollier, Lisa M; Wendel, George D; Hollier, Lisa M, "Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection", PubMed, ‏2008 Jan 23
  16. ^ Ohlsson, Arne; Lacy, Janet B; Ohlsson, Arne, Intravenous immunoglobulin for suspected or proven infection in neonates, Chochrain Library, ‏27 March 2015
  17. ^ Grace J. Chan, Anne CC Lee, Abdullah H. Baqui, Jingwen Tan, Risk of Early-Onset Neonatal Infection with Maternal Infection or Colonization: A Global Systematic Review and Meta-Analysis, PLoS Medicine 10, 2013-08-20, עמ' e1001502 doi: 10.1371/journal.pmed.1001502
  18. ^ Lisa M Hollier, George D Wendel, Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection, Cochrane Database of Systematic Reviews, 2008-01-23 doi: 10.1002/14651858.cd004946.pub2
  19. ^ [https://assets.publishing.service.gov.uk/government/uploads/system/uploads/attachment_data/file/482642/hpr4315_ntntlscrng.pdf Antenatal screening for infectious diseases in England: summary report for 2014], Public Health England, ‏Volume 9 Number 43 Published on: 4 December 2015
  20. ^ Avery's neonatology : pathophysiology & management of the newborn, Seventh edition
  21. ^ Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate, 6th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders, 2013
  22. ^ Lisa M Hollier, George D Wendel, Third trimester antiviral prophylaxis for preventing maternal genital herpes simplex virus (HSV) recurrences and neonatal infection, Cochrane Database of Systematic Reviews, 2008-01-23 doi: 10.1002/14651858.cd004946.pub2
  23. ^ Fanaroff and Martin's neonatal-perinatal medicine : diseases of the fetus and infant, Tenth edition
  24. ^ Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate, 6th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders, 2013
  25. ^ Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate, 6th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders, 2013
  26. ^ Klaus & Fanaroff's care of the high-risk neonate, 6th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Saunders, 2013
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=זיהום_ולדי&oldid=24435506"