טטנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טטנוס
Opisthotonus in a patient suffering from tetanus - Painting by Sir Charles Bell - 1809.jpg
צפידה אצל חולה טטנוס
שם בלועזית Tetanus
ICD-10
(אנגלית)
A33.-A35.
ICD-9
(אנגלית)
037, 771.3
DiseasesDB
(אנגלית)
2829
MedlinePlus
(אנגלית)
000615
eMedicine
(אנגלית)
emerg/574 
MeSH
(אנגלית)
D013742

טטנוס (בעברית: צפדת או פלצת) היא מחלה קשה ולעתים קרובות קטלנית. היא נגרמת מהשפעת הטוקסין טטנוספסמין המיוצר על ידי החיידק Clostridium tetani. הטטנוס הוא חיידק פתוגני. ההידבקות בדרך כלל באה מפצע מזוהם כגון חתך או דקירה עמוקה. הסימנים השכיחים הם התכווצויות בשרירי הלסת אשר בעקבותיהן באים קשיי בליעה וצפידה בשרירים אחרים בגוף ומכאן השם העברי. ניתן למנוע הידבקות על ידי חיסון מתאים ובטיפול מונע אחרי חשיפה לחיידקים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיעוד הראשון לטטנוס נערך על ידי הרופא היווני הקדום היפוקרטס, וכבר במאה החמישית שלפני הספירה רשומים תצפיות קליניות מרובות למחלה. הגורם לטטנוס נמצא רק בשנת 1884 על ידי רופא הברלינאי ארתור ניקולאייר. תרבית טהורה של החיידק יוצרה על ידי הרופא הגרמני, חתן פרס נובל, אמיל אדולף וון בֶּ‏רִינג והרופא היפני שִׁבַּסַבּ‏וּרוֹ קִיטַאסַטוֹ. חיסון סביל למחלה יושם לראשונה במהלך מלחמת העולם הראשונה.

חיידקי המחלה נמצאים באדמה, במיוחד חקלאית, וכן במעיים ובצואה של סוסים, כבשים, בקר, עכברושים, חתולים, שרקנים ובתרנגולים. נבגים נמצאים בקרקע מזובלת, על העור החי, מתחת לציפורניים ובהרואין מזוהם.

ישנן ארבע צורות קליניות לטטנוס:

  1. מקומי - צורה שאינה מתפשטת מעבר לאזור הפגוע ואינה שכיחה.
  2. צֵפָלִי - זיהום המגיע דרך האוזניים; נדיר.[דרוש מקור]
  3. כללי - השכיח ביותר, 80% מכלל המקרים.
  4. יילודים - גורם שכיח למות תינוקות במדינות מתפתחות. היא נגרמת בין היתר מתנאי היגיינה ירודים בעת הלידה.

דגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת הדגירה של הטטנוס נעה בין 3 ימים עד כדי 15 שבועות, כאשר הממוצע הוא כ-8 ימים. בילודים תקופת הדגירה נעה בין 4 ימים לשבועיים ובממוצע שבוע. בדרך כלל, תקופת הדגירה ארוכה יותר ככל שהפציעה רחוקה יותר ממערכת העצבים המרכזית. ככל שתקופת הדגירה גדולה יותר כך הסיכוי למוות קטן. פצע עמוק ומזוהם התומך בהתרבות החיידקים והגורם במהירות לדלקת תוקפנית, מסוכן הרבה יותר מפצע רדוד ונקי יותר ויוצר תסמינים קלים יותר כעבור מספר שבועות.

גורמים עקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגורמים העיקרים הם רעלנים שיוצרים החידקים.

הסימנים למחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימן הראשון לטטנוס הוא התכווצות קלה בשריר הלסת ובהמשך "תפיסה" בגב ובצוואר, קושי בבליעה והתכווצות שרירי הבטן. תהליך זה מתפתח בכל הגוף ועוצמתו היא כה גדולה עד כדי יצירת קרעים בשרירים ואף שברים. ההתכווצויות נגרמות מפעולת הטטנוספסמין המיוצר על ידי החיידק והחוסמת שחרור GABA וגליצין המרסנות את התכווצות השריר.

הסימנים הטיפוסיים של טטנוס כוללים עליית החום ב-2 עד 4 מעלות צלזיוס, הזעה מוגברת ודופק מהיר בהתקפים. ההתכווצויות נמשכות שלושה עד ארבעה שבועות והזמן להחלמה מלאה עשוי להיות מספר חודשים. שיעור התמותה העולמי הוא כ-50%.

טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הראשוני הוא ניקוי הפצע. בהמשך מסירים רקמה פגועה באמצעים כירורגיים. ניתן לנפגע התרופה האנטיביוטית מטרונידאזול (פלאג'יל) לצמצום במספר החיידקים. יש חשש תאורטי שפניצילין עלול להגביר את ההתכווצויות, ולכן מעדיפים שלא להשתמש בו לטיפול אנטיביוטי בטטנוס. לאנטיביוטיקה אין השפעה על הטטנוספסמין היוצר את ההתכווצויות ולכן חלק חיוני בטיפול הוא מתן נוגדנים אנושיים לחומר זה. כל חולי טטנוס יקבלו חיסון או זריקת דחף לפי הנדרש. מחלת הטטנוס ניתנת למניעה על ידי חיסון טטנוס. מומלץ לקבל חיסון דחף כל חמש שנים. במקומות רבים מקובל לתת זריקת דחף לפצוע דקירה שאינו זוכר את מועד החיסון האחרון.

ההקשר לחלודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים קרובות מקשרים בין הטטנוס לחלודה, אך יש בכך מן ההטעיה. החלודה עצמה אינה גורמת לטטנוס ואינה מכילה יותר חיידקי טטנוס מעצם אחר. חיידק הטטנוס הוא אנארובי וחי בסביבה ללא חמצן, כך שפצעי דקירה עמוקים הנגרמים ממסמר מאפשרים את התפתחות החיידק. עצמים הצוברים חלודה נמצאים בחוץ או בסביבה שככלל מכילה יותר חיידקי טטנוס ובמיוחד בסביבה חקלאית כי החיידקים נפוצים בגללי בהמה.

בעיה גלובלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבגי החיידק נמצאים בכל מקום ועל כן הטטנוס היא בעיה עולמית, במיוחד במדינות הלא-מתועשות. היא שכיחה יותר במדינות בהן האקלים חם ולח והקרקע עשירה בחומרים אורגניים. תחלואה מתגלית באוכלוסייה שלא חוסנה או שלא פיתחה נוגדנים.

על פי הערכת ארגון הבריאות העולמי מתו מטטנוס בשנת 2001 קרוב ל-300,000 בני אדם, רובם ילדים מתחת לגיל חמש. ההערכה לשנת 2008 היא של 61,000 מיתות. מספר מקרי התחלואה שדווחו ב-2011 בעולם היה כ-14,000.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]