CMV

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgCMV
CMV
מיון מדעי
קבוצה: קבוצה I (נגיפי dsDNA)
משפחה: Herpesviridae
סוג: Cytomegalovirus
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Cytomegalovirus

CMV (קיצור של: Cytomegalovirus, תעתיק ציטומגלוירוס) הוא נגיף הגורם למחלה המסכנת אוכלוסיות בעלות מערכת חיסונית פגועה ועוברים. ההידבקות נגרמת כתוצאה ממגע עם הפרשות של אדם הנגוע בנגיף זה.

CMV מכיל DNA דו-גדילי ומשויך לקבוצת ההרפס. הידבקות בנגיף ניתנת לאבחון באמצעות בדיקת דם. על פי נתונים שנאספו בארצות הברית, כ-50% עד 80% מבני האדם נדבקים בנגיף זה.

בדרך כלל הנגיף גורם לתסמינים קלים הדומים לאלו של התקררות או של מונונוקלאוזיס זיהומי (מחלת הנשיקה). עם זאת, הנגיף עלול להיות קטלני עבור אוכלוסיות עם מערכת חיסון פגועה עקב מצב רפואי כגון סרטן, איידס או השתלת איבר. בנוסף הוא עלול לגרום לסיכון עבור נשים בהריון ועובריהן.

בהריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

CMV הוא הגורם השכיח ביותר לזיהום תוך רחמי. רוב האוכלוסייה הבוגרת נחשפת ל-CMV במהלך גיל הילדות, וכ-0.2% עד 2% מהנשים ההרות נדבקות במהלך ההריון. גם אם האם נחשפה בעבר ל-CMV, זה לא מונע לחלוטין ראקטיבציה של הנגיף, או הדבקה של זן אחר מאותו הנגיף (ר-אינפקציה). כיום לא קיים טיפול יעיל למניעת זיהום עוברי, ועל כן נדרשת מניעה בדמות הקפדה על הגיינה מול ילדים (כך למשל עבודה במגע קרוב עם ילדים מעלה את הסיכון לחשיפה ל-CMV).

הדבקה ב-CMV עלולה לגרום לעובר מומים ופתולוגיות שונות,:

  • משקל לידה נמוך, מיקרוצפלי, פיגור מוטורי ומנטלי.
  • פיגור גדילה תוך רחמי
  • כוריורטיניטיס (פגיעה בראיה)
  • פגיעה בשמיעה
  • הגדלה של הטחול והכבד
  • אנמיה המוליטית
  • הסתיידויות אינטרה-קרניאליות
  • צהבת

במקרים של הידבקות ראשונית של האם במהלך ההריון, הסיכון להעברת הנגיף אל העובר הוא בין 30% ל-50%. מבין העוברים שנדבקו מאמם בזמן ההריון, רק כ-10% יוולדו חולים. כ-10% נוספים יפתחו עד גיל שנתיים הפרעות התפתחות, בעיות בשמיעה ולעתים גם בראיה. כיום קיים קושי לאבחן ולזהות מי מבין העוברים שנדבקו במחלה יפתח סיבוכים בעתיד.

מניעת הדבקה בנגיף בעת הריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שאין דרך להתחסן כנגד הנגיף, מומלץ שנשים אשר טרם חלו במחלה תנקוטנה מספר צעדים, על מנת להקטין את הסיכון להדבקה ראשונית דווקא במהלך ההריון.‏[1]

כיוון שהנגיף מועבר באמצעות מגע מיני, מומלץ לקיים יחסי מין בתקופת ההריון עם קונדום בלבד.

הפרשות כגון שתן ורוק, בעיקר של ילדים מתחת לגיל שש, מהוות מקור הדבקה עיקרי בנגיף. לפיכך:

  • יש להקפיד על רחיצה תכופה של הידיים עם סבון ומים, בעיקר לאחר החלפת חיתולים או ניקוי אף נוזל. נשים הרות שעובדות בגני ילדים ומעונות יום צריכות להקפיד על כך במיוחד.
  • יש להימנע מלנשק ילדים מתחת לגיל שש באזור הפה או הלחי. כדאי להעדיף לנשק אותם על המצח.
  • יש להימנע מלחלוק מזונות או שתייה ואף כלי אוכל ושתייה עם ילדים מתחת לגיל שש.

במידה שבדיקות דם לנוגדנים נגד הנגיף מצביעות על הדבקה בעת האחרונה, מומלץ לדחות את הכניסה להריון בחצי שנה.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן כללי, אין המלצה על בדיקת סקר רוטינית ל-CMV בהריון. באותם מקרים בהם מזוהה זיהום ראשוני במהלך ההריון (לדוגמה בעת תלונה של האם על מחלת חום ופריחה), ניתן להציע אבחון טרום לידתי, דהיינו, לנסות לזהות עוברים אשר נדבקו בנגיף. האבחון יכול להתבצע בשיטות הבאות:

  • בדיקות הדמיה: ניתן לבדוק באולטרה סאונד סימנים לפיגור בגדילה, מיעוט מי שפיר, מיקרוצפלי, הרחבת חדרי מוח וקלציפיקציות (הסתיידויות).
  • בדיקת מי שפיר: ניתן לעשות PCR ולבדוק את נוכחות הנגיף. העובר מפריש את הנגיף בשתן, במידה והוא נדבק. יש לערוך את הבדיקה תוך 5-6 שבועות מזמן ההדבקה, ובתנאי כי העובר מפריש כבר שתן. במידה והתוצאה חיובית, יש לשקול בחלק מן המקרים הפסקת הריון, אולם תוצאה חיובית לא מעידה על כך שהעובר הינו סימפטומטי ולא מהווה אינדיקציה לחומרת המחלה, אם קיימת. גם כאשר התוצאה שלילית, היא לא מעידה באופן חד משמעי על כך שהעובר לא נדבק.
  • סרולוגיה ל-IgM, IgG: באופן כללי ניתן לבדוק את קיומם של נוגדנים אלו כנגד CMV, כדרך להעריך את הזמן בו נדבקה האישה. IGG מצביע על הידבקות ישנה של האם במחלה. IGM חיובי מצביע על הידבקות נוכחית של האם במחלה. כאשר מועד ההדבקה אינו ידוע (למשל, כאשר IGM חיובי אולם לא ידוע האם ההדבקה נעשתה בזמן ההריון או מספר חודשים לפניו, נעשית בדיקת IgG Avidity: ערך נמוך (מתחת ל-35%) מצביע על הדבקה חדשה, בעוד שערך גבוה מצביע על הדבקה ישנה.
  • דיקור חבל הטבור: בדרך זו ניתן גם לבדוק את רמת טסיות העובר, תפקודי כבד ורמות IGG עובריות כדי לדעת עד כמה העובר חולה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר תרופות לטיפול בזיהום על רקע הדבקה ב-CMV, כשהנפוצה בהן נקראת גנציקלוביר. תרופות אלו מותרות לשימוש בזיהום על רקע CMV אצל חולים עם דיכוי של מערכת החיסון. בזיהום הנגרם כתוצאה מ-CMV מולד, טיפול בגנציקלוביר יכול למנוע בחלק מהמקרים פגיעה בשמיעה, אך נדרש טיפול ממושך.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מניעת הדבקה בנגיף בעת הריון, באתר מכבי שירותי בריאות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.