Streptococcus

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgStreptococcus
Pneumokokken.jpg
מיון מדעי
ממלכה: חיידקים אמיתיים
מערכה: Firmicutes
מחלקה: Bacilli
סדרה: Lactobacillales
משפחה: Streptococcaceae
סוג: Streptococcus
מינים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Streptococcus
‏(פרידריך יוליוס רוזנבך)

Streptococcus (סטרפטוקוקוס; ברבים: Streptococci; ניתן לבטא סטרפטוקוקי או סטרופטוקוקסי; בעברית: סטרפטוקוקים) הוא סוג של חיידקים אמיתיים.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צורתם של חיידקי ה-Streptococcus מעוגלת (חיידקי נקד, "קוֹקיים") או אליפטית במקצת, והם מופיעים לרוב בזוגות או בשרשראות קצרות ומעוקלות של כמה חיידקים בודדים. מקור שמם הוא ביוונית: קוקוס, שפירושו "גרגר", וסטרפטוס פירושו "מעוקל". לעתים נקראים הסטרפטוקוקים בעברית נקד משורשר. אף על פי שמדובר בקוקים, הרי שהסוג Streptococcus משתייך באופן מבלבל למחלקת ה-Bacillus, חיידקי המתג. קוטרם של הסטרפטוקוקים נע בין חצי מיקרומטר ומיקרומטר אחד. הסיבה להופעתם בשרשראות היא שהם מבצעים חלוקת תא במישור אחד בלבד.

הסטרפטוקוקים הם חיידקים גרם-חיוביים. רבים מהם חיים כטפילים טבעיים בגופם של בעלי חיים, ביניהם האדם. בשעה שחלקם חיים בהדדיות עם היצור המארח, הרי שרבים מהם גורמים למחלות. כמה מהמחלות הידועות והשכיחות ביותר באדם נגרמות על ידי חיידקי Streptococcus.

נוח למיין את מיני ה-Streptococcus הרבים לפי יכולתם לבצע המוליזה - הרס של תאי דם אדומים. חיידקים הגורמים להרס מוחלט של תאי דם אדומים מסומנים כבטא-המוליטיים; חיידקים הגורמים להרס חלקי - אלפא-המוליטיים; חיידקים שאינם מסוגלים להרוס תאי דם אדומים - גמא-המוליטיים.

שיטה נוספת למיון סטרפטוקוקים מבוססת על היצמדות ספציפית של נוגדנים אל ממברנת תאי החיידקים. מינים נפרדים של סטרפטוקוקוס מהווים אנטיגנים עצמאיים (כלומר, מציגים על גבי הממברנה שלהם חומרים שונים, אותם מזהה מערכת החיסון. מינים שונים עשויים להציג את אותו האנטיגן). הגוף מייצר נוגדנים שונים עבור כל קבוצה של סטרפטוקוקים, נוגדנים אשר בודדו במעבדה ועתה מיוצרים באופן מלאכותי; את הנוגדנים השונים משלבים בערכות מיוחדות לזיהוי מהיר של סטרפטוקוקים. השיטה הידועה ביותר המבוססת על נוגדנים היא שיטת לנספילד (Lancefield), המחלקת את כל הסטרפטוקוקים ל-22 קבוצות המסומנות A עד V.

היותם של הסטרפטוקוקים חיידקי גרם-חיוביים גורם להם להיות רגישים לפניצילין ולתרופות דומות ממשפחת הבטא-לקטם.

סקירת המינים החשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דלקות גרון הנגרמות מחיידק זה עלולות לגרום בהמשך לדלקות פרקים ולפגיעה לבבית ועל כן מומלץ טיפול אנטיביוטי, בדרך כלל בפניצילין, הנמשך כעשרה ימים.

  • S. agalactiae מהווה את רוב קבוצת לנספילד B והוא בטא-המוליטי. מין זה גורם לדלקת קרום המוח ולתחלואה נאונטלית, ולעתים בקשישים. נקרא גם GBS.
  • S. pneumoniae אלפא-המוליטי. מין זה הוא אחד מהחיידקים הרבים הגורמים לדלקת ריאות. בנוסף גורם הוא לדלקת קרום המוח ולהרעלת דם.
  • S. mutans המין העיקרי הגורם לעששת השיניים. חיידק זה שוכן דרך קבע על גבי השיניים.
  • S. viridans היא למעשה קבוצה של כמה סטרפטוקוקים (אחד מהם הוא S. mutans שהוזכר לעיל). הללו שוכנים בדרך-כלל בחלל הפה ואינם פתוגניים. כשהם חודרים למחזור הדם הם עלולים לגרום לאנדוקרדיטיס, דלקת במסתמי הלב.

Streptococcus מקבוצת לנספילד A עלול לגרום לקדחת שגרונית (RF). מחלה זו, הפוגעת בעיקר בילדים, נגרמת כתוצאה מייצור נוגדנים כנגד החיידק אשר פוגעים באתרי גוף שונים - מסתמי הלב, הכליות, המפרקים ומערכת העצבים.

הדבקה של סטרפטוקוק B בהריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדבקה בGBS בהריון מהווה גורם מרכזי לתחלואה ולתמותת עוברים ועל כן יש חשיבות למניעה, אבחון וטיפול במידת הצורך.

בין 10% ל- 30% מהנשים בהריון, הן נשאיות של GBS בנרתיק וברקטום. בישראל המספרים נמוכים יותר ונעים בין 2% ל- 10%.

סיבוכים של הדבקה ב- GBS במהלך ההריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דלקת בדרכי השתן (ציסטיטיס): תכיפות, דחיפות וצריבה במתן שתן, ללא חום. הטיפול הוא אנטיביוטי- מתן פניצילין G לאחר קיום תרבית החיובית ל-GBS. גם במצבים שיש נוכחות של חיידקים בשתן, בבדיקת שתן רוטינית, ללא תלונות של האישה ההרה, יש חשיבות בטיפול אנטיביוטי כדי למנוע סיבוכים הקשורים לעובר.
  • פיילונפריטיס- חום, תכיפות, דחיפות במתן שתן וצריבה, הפרשות, בחילות והקאות וכאבים במותניים.
  • כוריואמניוניטיס- זיהום מי שפיר, שק השפיר, השליה והדצידואה. הקליניקה היא של חום, רגישות רחמית, הפרשות רחמיות מוגלתיות ומסריחות, טכיקרדיה (אם או עובר), לויקוציטוזיס. הדרך לאבחון- או על ידי בידוד GBS ממי השפיר במידה והייתה ירידת מים מוקדמת, או ביצוע דיקור מי שפיר. הטיפול הוא יילוד העובר (לא משנה שבוע ההריון).
  • אנדומטריטיס- קולונוזיציה עם GBS מעלה סיכון לאנדומטריטיס לאחר הלידה.
  • סיבוכים הקשורים לעובר: ההדבקה יכולה להיות ברחם, בתעלת הלידה, או בבית החולים (הדבקה נוזוקומאלית שלא מהאם). מחלה נאונטלית מחולקת למחלה מוקדמת (עד יום 7 ללידה) הכוללת 4% תמותה, ומחלה מאוחרת- בין שבוע לשלושה חודשים לאחר הלידה. התינוק עלול לסבול מספסיס, דלקת ריאות, דלקת קרום המוח, תמותה. גורמי הסיכון להדבקה מוקדמת הם נשאות של GBS ברקטום או בנרתיק, גיל אם צעיר, לידה מוקדמת, חום במהלך הלידה, פקיעת מים ממושכת, ילוד קודם שהיה לו זיהום ב- GBS, קולוניזציה מסיבית (הימצאות נוכחות חיידקים רבים בשתן), וכן רמת נוגדנים נמוכה ל- GBS.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית מקובל לבצע בדיקות סקר ל- GBS במהלך שבוע 35-37. בישראל כיום אין הנחיה רשמית לביצוע סקר. בכל מקרה, ההנחיות לטיפול באנטיביוטיקה הן הבאות:

  • טיפול מונע חובה: במצבים בהם היה ילוד קודם עם GBS, או בקטריאוריה (נוכחות חיידקית בשתן) של GBS בהריון הנוכחי, יש לתת טיפול מונע אנטיביוטי לאם בתחילת הלידה או בפקיעת המים. טיפול מונע הוכח כמוריד דרסטית את השכיחות לחלות במחלה נאונטלית מוקדמת.
  • ללא צורך במתן טיפול מונע אנטיביוטי: לנשים שבכוונתן לעשות ניתוח קיסרי אלקטיבי, נשים עם בדיקת סקר שלילית, או תרבית נוכחית שלילית.
  • טיפול מונע על פי סיכונים: במקרים בהם היה חום בלידה, ירידת מים ממושכת, לידה מוקדמת או ירידת מים מוקדמת.
  • טיפול בעזרת התרופות פן רפא ,מוקסיפן בעבר גם ניתנה התרופה מוקסיווית

Enteroccous[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיידקי Streptococcus. ניתן לראות את צורתם האופיינית, את הופעתם בשרשרת ואת קליטתם את הצבע הסגול בצביעת גרם

Enterococcus (אנטרוקוקוס) הוא סוג נפרד של חיידקים אשר בעבר סווגו כסטרפטוקוקים. הם מעט יותר אליפטיים בצורתם מסטרפטוקוקים והם מראים את שלושת סוגי ההמוליזה. קיימים 16 מיני Enteroccous, כשהשכיחים ביותר הם E. faecalis ו-E. faecium. מינים אלו עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן, דלקת פנים הלב, אלח דם ובמקרים נדירים דלקת קרום המוח. זיהומים אנטרוקוקיים נפוצים בבתי חולים, במיוחד לאחר ניתוחים. לאחר שנים ארוכות של היחשפות לאנטיביוטיקה בבתי החולים, פיתחו חיידקים אלו עמידות בפני האנטיביוטיקות הנפוצות.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Management of multidrug-resistant enterococcal infections." (Jun 2010). Clin Microbiol Infect 16 (6): 555–62. doi:10.1111/j.1469-0691.2010.03214.x. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.