אבני שקדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גודלה של אבן שקדים

אבני שקדים, טונסילוליתים או טונסילוליטים (Tonsillolith) הן אבנים קטנות ומסוידות שעלולות להיווצר בשקערוריות שעל השקדים. משקלן נע בין 300 מיליגרם ל-42 גרם, והן מורכבות בעיקר מסידן, אך מכילות גם מינרלים אחרים כגון זרחן, מגנזיום, אמוניה ופחמה. אבני השקדים משרות תחושה של גושים תקועים בתעלת השקדים. הן עלולות להוות מטרד, במיוחד לאור העובדה שקשה להוציאן. עם זאת, לרוב, אבני השקדים אינן מזיקות.

הסיבה המדויקת ליצירתם של אבני השקדים אינה ידועה.

סימנים ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא בהכרח יופיעו סימנים. עם זאת, אבני השקדים עלולות לגרום לבאשת, ואף כאב בזמן בליעה. הן נפוצות יותר בקרב מבוגרים מאשר בילדים. סימנים נוספים שעשויים להיות הם תחושה של טעם מתכתי בפה, חסימת הגרון, התקפי שיעול וחנק. אבני שקדים גדולות יותר יכולת להביא לתופעה חוזרת של ריח רע מהפה שמצביעה פעמים רבות על זיהום שקדים. נוסף על כך, עלול להיווצר קושי בבליעה, טעם רע בפנים הגרון וכאב אוזניים.

במחקר שנערך ב-2007 נמצא קשר בין אבני שקדים לריח רע מהפה אצל מטופלים שסבלו מתופעה חוזרת של סוג מסוים של אבני שקדים. בקרב הסובלים מריח רע, ל-75% היו אבני שקדים, ורק ל-6% מבעלי רמת ריח פה תקינה היו אבני שקדים.

בזמן פליטתן, אבני השקדים פולטות ריח רע, עז וחריף. למרות זאת, אין אינן הגורם המרכזי לבאשת, ככל הנראה בגלל גודלן הקטן יחסית.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שסיבת היווצרותן של אבני השקדים אינה ידועה, נראה כי הן נוצרות כתוצאה מהצטברות של חומר בתוך תעלות השקדים יחד עם חיידקים ופטריות, לעתים בשילוב עם דלקת שקדים מוגלתית. חיידק שנמצא במצב של השהיית הפעילות המטבולית מהווה מקור זיהום קבוע. אזור זה, אינו חדיר לנוזלים ולפיכך חסין לאנטיביוטיקה.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב אין צורך בטיפול, משום שכאמור במרבית המקרים אין תסמינים.

  • פתרון פשוט אך יעיל הוא להשתמש בשוטף פה. על השימוש במכשיר להיות עדין ביותר, כדי לא ליצור זיהום.
  • גרידה יכולה לשמש להסרת האבן, אך לעתים יש צורך בשטיפה נוספת כדי לוודא שיצאו גם האבנים הקטנות. ההסרה לא תפתור לחלוטין בהכרח את בעיית ריח הפה.
  • מאחר שהתופעה נפוצה בעיקר בקרב אנשים עם שקדים מחורצים, קיים טיפול בלייזר שמטרתו היא החלקת החריצים ובכך להפחית את הסיכוי ליצירת האבנים. הפרוצדורה מכונה קריפטוליזה.