איליושין Il-18

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איליושין Il-18
Rossiya Ilyushin Il-18.jpg
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים
קוד נאט"ו Coot
צוות 4-5
נוסעים 80-122
ממדים
אורך 35.90 מ'
גובה 10.17 מ'
שטח כנפיים 140 מ"ר
משקל ריק 32,245 ק"ג
משקל המראה מרבי 67,000-59,000 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 610 ק"מ/שעה

איליושין Il-18 (קוד דיווח נאט"ו: Camel) היה מטוס נוסעים עם 4 מנועים לטווח בינוני מתוצרת ברית המועצות.

היסטוריית ייצור ושימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת מחצית שנות ה-50 היה ברור שמטוסי נוסעים על בסיס מנועי בוכנה כבר לא עונים לדרישות ונדרש פיתוח מטוס נוסעים מתקדם. ב-25 במאי 1956 משרד תכנון איליושין קיבל הנחיית הממשלה על תחילת העבודות. ביוני 1957 ראשי הממשל בראשות ניקיטה כרושצ'וב ראו את המטוס החדש. הטיסה הראשונה התקיימה ב-4 ביולי 1957. הדגם היה מיועד ל-75 נוסעים, אך המטוס בייצור סדרתי הותאם ל-89 נוסעים. ב-20 באפריל 1959 התקיימו טיסות סדירות ראשונות.

במרוצת השנים תוכננו דגמים שונים, כולל דגמים לצרכים צבאיים. המטוס היה תחרותי לעומת מטוסים של יצרנים אחרים ולכן היה ניתן למכור אותו גם לחברות מחוץ לגבולות ברית המועצות. בסך כול ל-17 חברות זרות נמכרו כ-100 יחידות. כלל הייצור התרכז במפעל ליד מוסקבה והייצור נמשך עד לשנת 1978. בתקופה זו נבנו 564 מטוסי נוסעים וכ-50 לצרכים אחרים כולל צבאיים.

עד למחצית שנות ה-70 המטוס היה המטוס העיקרי לטיסות פנים ארציות. בתחילת שנות ה-80 החלה הפסקת ניצול המטוסים אך אחרוני המטוסים בטיסות נוסעים היו בניצול רחב עד לשנת 2002. בהתאם למצב לסוף שנת 2010 אחד המטוסים היה בניצול להעברת סחורות בטיסות פנים ארציות. בנוסף לכך, כ-20 מטוסים מדגם זה מנוצלים בחיל האוויר הרוסי כמטוסי פיקוד.

במהלך שנות ניצול בתאונות נאבדו 100 מטוסים ו-2352 נוסעים ואנשי הצוות נהרגו.

דגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Il-18A - גרסה מקורית ל-89 נוסעים.
  • Il-18B - דגם משופר עם מנוע חדש בעל אמינות גבוה יותר
  • Il-18V - דגם משופר עם חלוקת חלל הנוסעים ל-3 חלקים.
  • Il-18E - דגם משופר ל-110 נוסעים.
  • Il-18D - דגם עם מנוע משופר, מתאים לטיסות לטווח ארוך.
  • Il-18SALON - דגם מותאם להעברת משלחות ממשלתיות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]