אין הנחתום מעיד על עיסתו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אין הנחתום מעיד על עיסתו הוא ביטוי שמקורו בספרות העברית החדשה‏[1] ומשמעותו שאדם אינו יכול להעיד על איכות מוצריו מכיוון שהוא אינו אובייקטיבי. הפתגם מבוסס על השלכה מהדוגמה הנמצאת בפתגם, של אופה והבצק שלו, על כל בעל מלאכה והתוצרת שלו.

השימוש בדוגמה של נחתום ועיסה מבוססת על שימוש דומה בדברי חז"ל בו מופיע הביטוי:

  • "אמר הקב"ה עד שלא בראתי אדם - אני ידעתיו (בראשית ח) 'כי יצר לב האדם רע מנעוריו' - אוי לה לעיסה (ובגרסאות אחרות עלובה עיסה) שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה. (מדרש רבה, במדבר פרשה יג פסקה ד)
  • "כי הוא ידע יצרנו. תני ר' חייא, אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה." (מדרש תהילים על מזמור ק"ג)

לביטוי משמעות דומה לזה של "יהללך זר ולא פיך", אך יכול לשמש גם במקרים בהם האדם מעיד על יצירתו שהיא גרועה.

ישנם המשתמשים בפתגם בהתייחסות לעצמם, למשל באתרי שידוכים, מתוך ההנחה שהאדם בונה את אישיותו ולכן הוא תוצרת של עצמו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילון אבן שושן