יולי אדלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יולי אדלשטיין
Yuli Edelstein.jpg
יולי אדלשטיין, 2011
תאריך לידה 5 באוגוסט 1958 (בן 56)
י"ט באב ה'תשי"ח
ממשלות 27, 32
כנסות 14 - 19
סיעה ישראל בעלייה, הליכוד
תפקידים בולטים

יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר השר לקליטת עלייה ושר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. היה בעבר מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלשטיין נולד ב-1958 בצ'רנוביץ שבברית המועצות (כיום באוקראינה) במשפחה יהודית. הוריו, אניטה ויורי, היו מרצים במכללה להכשרת מורים. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לקוסטרומה. אביו היה פעיל בתנועת הדיסידנטים, התנצר והיה לכומר (הוא משמש כיום ככומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו במחוז קוסטרומה שברוסיה).

עם תום לימודיו בתיכון רצה אדלשטיין להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות אולם נדחה עקב יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. הוא סולק מהלימודים עקב דבריו על מדיניות החיסולים של יוסיף סטלין. בשנת 1979 ביקש לעלות לישראל אך סורב. הוא עבר לבירה מוסקבה, שם הצטרף לחוג של לומדי עברית, לימד עברית במחתרת והיה פעיל ציוני בשנות ה-70 וה-80. עקב פעילותו התקשה למצוא עבודה והתפרנס בין היתר כמודל בבתי ספר לאמנות‏[1]. גם שם הופעלו לחצים על המעסיקים לפטרו, אך מעסיקיו היו מרוצים מאד עקב העובדה שתמיד הגיע בזמן ואף פעם לא היה מגיע שיכור, בניגוד לשאר המודלים. בשנת 1984 נעצר על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותו הציונית, והואשם בהחזקת סמים (בשמים בהבדלה). הוא ונידון לשלוש שנים במחנה כפייה סובייטי, וריצה את עונשו בגולאג ליד ימת בייקל. במהלך מאסרו נפצע באורח קשה ונותר נכה‏[2]. לאחר שחרורו עלה לישראל ביולי 1987 עם משפחתו‏[3].

פעילותו בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגיעו לישראל השתקע באלון שבות שבגוש עציון. בשנים 19881996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני", בשנים 19901995 מילא תפקידים ניהוליים בבתי ספר ואף ניהל את מחלקת העולים במלי"ץ.

אדלשטיין נמנה עם מייסדי מפלגת ישראל בעליה ונבחר לכנסת בבחירות לכנסת הארבע עשרה, בשנת 1996, מטעמה. הוא כיהן מטעם הסיעה גם בכנסת ה-15. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה סיעתו בשני מנדטים בלבד (אדלשטיין ושרנסקי), והתמזגה לתוך סיעת הליכוד.

אדלשטיין כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלתו של בנימין נתניהו בין השנים 1996-1999, וכסגן השר לקליטת עלייה במעמד של שר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בין השנים 20012003.

ב-25 בפברואר 2007, עם התפטרותו של דני נוה מהכנסת, והודעתו של עוזי לנדאו, ששובץ במקום ה-14 ברשימת הליכוד, כי אינו מעוניין לשוב ולכהן בכנסת, הצהיר אדלשטיין אמונים לכנסת ב-6 במרץ 2007 והחל לכהן בכנסת השבע עשרה. בנאומו הראשון בכנסת זו אמר:

גברתי היושבת-ראש, למה אמרתי שהתחושה מוזרה? כפי שאמרת הרגע, חבר כנסת חדש-ישן מצהיר אמונים. מצד שני, אני חייב לומר, ואמרתי זאת גם היום בסיעה, שאם מחר תהיה לי פתאום הזדמנות להיות הקול ה-‎61 שיגרום לפיזור הכנסת הזאת ולהפלת הממשלה, אני ודאי אעשה זאת בלי להסס אפילו שנייה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), האוסר על נטישת בעלי חיים, ומתיר לעמותות, רשויות מקומיות ווטרינרים שטיפלו בבעלי חיים נטושים, להטיל את הוצאות ההחזקה על הנוטש אותם. כמו כן הציע תיקון לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה, יוכל אדם שאין עיסוקו בייצוג דרך קבע, לייצג ללא תמורה בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות‏‏‏[4]. תיקון זה התקבל בשנת 2001 ומוכר בשם תיקון מס' 29 (ייצוג בעל דין)‏‏‏[5].

בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לבחירות לכנסת ה-18 זכה אדלשטיין ב-18,502 קולות שהם כ-38.2% מהקולות, מוקם במקום ה-12 ברשימה ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות ולממונה על רשות השידור. ב-18 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור, והמשיך לכהן כשר ההסברה והתפוצות.

ב-14 במרץ 2013 נבחר אדלשטיין על ידי סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת, במקום היושב ראש היוצא ראובן ריבלין. אדלשטיין זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, למעט ראובן ריבלין שנמנע בהצבעה. בעקבות זאת התפטר אדלשטיין מהממשלה, כדי שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני היבחרו ליושב ראש הכנסת, כדי לעמוד בעיקרון הפרדת הרשויות.

אדלשטיין מתגורר משנת 2008 ביישוב נווה דניאל שבגוש עציון, והוא אב לשניים. רעייתו טטיאנה נפטרה בינואר 2014.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


יושבי ראש הכנסת
יוסף שפרינצקנחום ניר-רפאלקסקדיש לוזראובן ברקתישראל ישעיהו-שרעבייצחק שמיריצחק ברמןמנחם סבידורשלמה הללדב שילנסקישבח וייסדן תיכוןאברהם בורגראובן ריבליןדליה איציקראובן ריבליןיולי אדלשטיין משכן הכנסת
שרים לקליטת העלייה בממשלות ישראל

חיים משה שפיראיגאל אלוןשמעון פרסנתן פלדשלמה רוזןדוד לויאהרן אבוחציראאהרן אוזןיעקב צוריצחק חיים פרץיאיר צבןיולי אדלשטייןיולי תמיראריאל שרוןציפי לבניזאב בויםיעקב אדריאלי אפללוסופה לנדבר