ניב (ביטוי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svgהמונח "ביטוי" מפנה לכאן. לערך העוסק בביטוי מתמטי, ראו ביטוי (מתמטיקה).

ניב או מטבע לשון הוא צירוף מילים בעל משמעות מיוחדת, שונה מזו המתקבלת באופן מילולי מהמילים המרכיבות אותו. לדוגמה, הביטוי בעברית "לא דובים ולא יער" שמשמעותו "לא היה ולא נברא" - אדם שמכיר רק את המילים דובים ויער לא יוכל להבין מכך את משמעות הביטוי.

שם נוסף לניב הוא הצירוף צורת דיבור המהווה תרגום מילולי מאנגלית (figure of speech - התרגום הראוי הוא מטבע לשון), אך השימוש בו נחשב קלוקל.

ביטויים משמשים פעמים רבות כדרך התבטאות עשירה יותר. לעתים נשחק ביטוי והופך לקלישה.

לכל שפה ישנו אוסף הביטויים שלה, שמקורו ברקע התרבותי של דובריה. ביטויים מסוימים מתקיימים בשפות רבות. לעתים מובאים ביטויים בשפת המקור שלהם, השונה משפתו של הדובר. בקרב דוברי שפות אירופיות נפוצים ביטויים בלטינית. בקרב דוברי עברית רווחים ביטויים בארמית, בערבית וביידיש.

פעמים רבות בנוי הביטוי מדימוי, למשל:

  1. חשוב כקליפת השום: לתיאור חפץ חסר כל חשיבות.
  2. מעניין כשלג דאשתקד: לתיאור נושא שהעניין בו חלף לפני זמן רב.

רקע תרבותי לצמיחת הניב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניב צומח על רקע תרבותי וסביבתי מסוים, ולעתים ממשיך להתקיים גם לאחר שרקע זה נעלם. דוגמה בת זמננו לכך היא הביטוי "נפל האסימון", שמקורו בתקופה שבה הפעלת טלפון ציבורי נעשתה באמצעות אסימון, תקופה שהסתיימה בשלהי המאה העשרים.

מרחק רב מדי מהרקע שעליו צמח הניב עלול לגרום לשימוש משובש בו. ביטוי שמשובש תדיר הוא "לבור את הבר מן התבן", ביטוי שמקורו בתהליך עיבוד התבואה, ומשמעותו הפרדת העיקר (הבר, גרגרי התבואה) מן הטפל (התבן). מרבית דוברי עברית לא עסקו מעולם בתהליך זה ולא ראו אותו, ולכן נפוצה הצורה המשובשת "לבור את המוץ מן התבן" שבה המוץ והתבן הם מרכיבים טפלים של התבואה.

ביטויים נוצרים בנסיבות מגוונות, ובהן:

לעתים קשה להתחקות אחר הדרך שבה נוצר ניב מסוים. ראו, למשל, הניסיון לקבוע את מקורו של הביטוי "פעם שלישית גלידה".

ביטויים מבוססי גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות מורכב הביטוי מאזכור של ארץ מסוימת או עיר מסוימת, שמאפיין כלשהו המיוחס לה משתקף בביטוי. דוגמאות:

  • זה סינית בשבילי: ביטוי שאומרו מתכוון לציין כי הנאמר (או הנכתב) כלל אינו מובן לו. זו דרך עדינה לומר: "לא הבנתי כלום". ביטוי דומה מופיע בשפות שונות, אלא שבכל ארץ "השפה הלא מובנת" שמשמשת כמטאפורה היא שונה - הביטוי המקביל בצרפתית, למשל, הוא C’est de l’hébreu, שפירושו: "זו עברית"
  • החלום האמריקאי: מושג המתאר חיים של עושר, הצלחה וסיפוק הנמצאים כביכול בהישג ידם של תושבי ארצות הברית. החלום האמריקאי מתקשר לתדמית של ארצות הברית כ"ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות".
  • לסוגי מזון רבים ניתן כינוי המייחס אותם לארץ מסוימת. כך הם תרנגול הודו (הקרוי באנגלית turkey - טורקי), קפה טורקי (הקרוי ביוון "קפה יווני"), בייגל אמריקאי (שהאמריקאים מכנים דווקא Jewish bagel - בייגל יהודי), גבינה בולגרית, פיתה עיראקית ורבים אחרים.
  • "להרוג טורקי ולנוח": ביטוי שמשמעו להתקדם לאט, שלב אחרי שלב, בביצוע משימה.

לעתים נוצר ביטוי כזה על-שם ארץ מוצאו של האדם שבעקבות פועלו נוצר הביטוי. דוגמאות:

ביטויים על שם אישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטויים רבים קשורים בשמות אישים - דמויות היסטוריות, מיתולוגיות או בדיוניות. דוגמאות:

  • אהבה אפלטונית: יחסי חיבה ורעות זוגיים נטולי כל מרכיב מיני.
  • ביצת קולומבוס: רעיון מקורי ושובר-מוסכמות המביא לפתרונה של בעיה.
  • דון קישוטיות: התנהגות הכוללת ניסיון לבצע פעולות בלתי אפשריות למען אמונה תמימה כלשהי.
  • עקב אכילס: נקודת חולשה, לרוב אצל מי שנראה על פניו חזק וחסין.

סלנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא רק השפה התקנית עשירה בביטויים. נוסף לאלה, קיים הניב הדיבורי (קולוקיאלי) וגם לסלנג ביטויים משלו.

  • טרנטה דה-לוקס: תיאור מכונית הנוסעת חרף היותה גרוטאה.
  • "חבל על הזמן": ביטוי שמתייחס לחוסר היכולת לתאר את מעלותיו של דבר מה, מפאת היותו משובח ביותר - ניסיון לתאר אותו יהיה בזבוז זמן.
  • שק לי בתחת ולך תזדיין הם דוגמה לביטויי סירוב בסלנג, הנחשבים לניבול פה. "קפוץ לי" הוא ביטוי חריף פחות להעברת מסר דומה.
  • מספר ירוק: כינוי לרישיון להפעלת מונית.

לעתים מלווה מחווה גופנית את אמירתו של הביטוי. את הביטוי "למה, מי מת?" נהוג ללוות בהושטת היד קדימה תוך כדי סיבובה של כף היד ב-180 מעלות, כך שתפנה כלפי מעלה. ביטויים מסוימים מלווים באצבע משולשת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טוביה כהן, ניבון עברי חדש, הוצאת יבנה, 1999.
  • שלמה הרמתי, ניבים מספרים, הוצאת עמיחי, 1979.
  • רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, הוצאת כתר, 2009.
  • נפתלי ארבל, ספר הניבים הגדול, הצאת booksrus - ספרים זה אנחנו, 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]