אירן המואר
 | |
| אירן המואר משמאל, לואי סקוטנר מימין, 1985 | |
| לידה |
25 ביולי 1906 Saint-Gilles, בלגיה |
|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1994 (בגיל 87) Watermael-Boitsfort, בלגיה |
| מדינה | בלגיה |
| מקום קבורה |
בית הקברות שרבק  |
| עיסוק | סופרת, ומשוררת |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| תחום כתיבה | פרוזה ושירה |
| יצירות בולטות | Corne de Brune, Ma vie avec Scut |
| בן זוג | לואי סקוטנר |
| צאצאים | אין |
| חתימה |
.jpg) |
  | |
אירן המואר, Irène Hamoir ( 25 ביולי 1906 - 17 במאי 1994) הייתה סופרת ומשוררת בלגית, אישה וחברה מובילה בתנועה הסוריאליסטית הבלגית. שירתה פורסמה בשם העט "אירין", והיא הופיעה בתור "לורי" בכתבי בעלה, לואי סקוטנר, וביצירותיו של רנה מגריט.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילידת סן ז'יל ( Saint-Gilles ) בבלגיה למשפחה שעסקה בקרקס, עבדה אירן המואר כמזכירה. בגיל ההתבגרות, הצטרפה לחבורת הלוחמנית במשמרות הסוציאליסטים הצעירים. בשנת 1928 היא פגשה את הסוריאליסטים בבריסל (בהמשך תציג אותם בתיאור גס כחוליגנים ברומן "שדרות ז'קמיין" (Boulevard Jacqmain) מ-1953.[2]
היא כתבה את השיר הראשון שלה, Métallique בשנת 1925. באותה תקופה הייתה מעורבת, לראשונה, בקבוצה הסוריאליסטית הבלגית המתפתחת שהתגבשה סביב אמנים כמו מגריט, מארק אמנס, לואי סקוטנר, מרסל מריין ו-פול נוז'. היא התחתנה עם לואי סקוטנר בשנת 1930.
שיריה וסיפוריה, שהיו פנטסטיים ביותר, נאספו לראשונה בשנת 1949 בכרך דק עם הדפס של 200 עותקים תחת השם הבדוי "אירין"; בשנת 1976, האוסף Corne de Brune הביא לידיעת הקוראים את תרומותיה לכתבי עת ולעבודות קולקטיביות, וכן את ההקדמות שכתבה לחבריה: אוסף זה איפשר להעריך טוב יותר את ההומור שלה. לאחר מותו של סקוטנר בשנת 1987, היא פרסמה את זיכרונותיה מחייהם המשותפים בשם Ma vie avec Scut.
היא נפטרה בעיירה ווטרמל-בויטספורט (Watermael-Boitsfort,) ליד בריסל בשנת 1994.
אירן המואר, שהייתה גם אספנית אומנות, יצרה את מורשת "אירן סקוטנר-המואר" למוזיאון המלכותי לאמנויות יפות בבלגיה ובו עבודותיהם הרבות של אמנים שונים שהיו ברשותה.[3]
עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (in French) Œuvre poétique (1930–1945), [published under the pen name Irine]. Saint-Generou près Saint Julien de Voventes: Maître François, 1949.
- (in French) Ithos, [published anonymously], ill. Claudine Jamagne. Leyden: 1971.
- (in French) L'Orichalcienne. La Louvière: Daily Bul, 1972.
- (in French) Corne de brune (1925–1976), ills René Magritte, Rachel Baes, Danielle, Jane Graverol & Claudine Jamagne. Brussels: Isy Brachot et Tom Gutt, 1976.
- (in French) Le Comparse en fleurs et des aigrelettes. Paris: Éditions de l'Orycte, 1977.
פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (in French) La Cuve infernale. Brussels: Editions Lumière, 1944.
- (in French) Boulevard Jacqmain. reprinted Brussels: Didier Devillez, 1996.
- (in French) La Cuve infernale, Nouvelles, édition augmentée. Brussels: Editions Brassa, 1987.
- (in French) Question à une tourterelle turque. Brussels: 1989.
- (in French) Croquis de rue. Bassac: Plein Chant, 1992.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פעילות הסוריאליסטים בבלגיה
- התמונה האבודה - תרומת אירן המואר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Œuvre « Portrait d'Irène Hamoir » – Musées royaux des Beaux-Arts de Belgique, www.fine-arts-museum.be
- ^ Durozoi, History of the Surrealist Movement, excerpt, press.uchicago.edu
- ^ Louis Scutenaire & Irène Hamoir - Matteson Art, www.mattesonart.com