בלגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת בלגיה
België
Belgique
Belgien
Flag of Belgium.svg State Coat of Arms of Belgium.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחדות מעניקה כוח
המנון לאומי: הבראבאנטית
מיקום בלגיה
יבשת אירופה
שפה רשמית הולנדית, צרפתית וגרמנית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
בריסל
50°50′N 4°20′E / 50.833°N 4.333°E / 50.833; 4.333
משטר מונרכיה חוקתית
ראש המדינה
- מלך

- ראש ממשלה
מלך
פיליפ, מלך הבלגים
אליו די רופו
הקמה
- תאריך
התנתקות מהולנד
4 באוקטובר 1830
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
30,528 קמ"ר 
141 בעולם
6.2%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
10,449,361 נפש 
83 בעולם
342.29 נפש לקמ"ר
36 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
421,700 מיליון $ 
32 בעולם
40,357 $
27 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2013)
- דירוג עולמי
0.881 
23 בעולם
מטבע אירו[5] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .be
קידומת בינלאומית 32+

בלגיה (הולנדית: België, צרפתית: Belgique, גרמנית: Belgien) היא מדינה באירופה, ובירתה היא בריסל. המדינה היא פדרציה המורכבת משלושה מחוזות: פלנדריה, ולוניה ובריסל. ראש המדינה הוא המלך פיליפ. השפות המדוברות והרשמיות בבלגיה הן הולנדית, צרפתית וגרמנית. המדינה גובלת בהולנד בצפון, גרמניה ולוקסמבורג במזרח וצרפת בדרום, והיא שוכנת לחופי הים הצפוני במערב.

הניב ההולנדי המדובר בפלנדריה מכונה לעתים "פלמית" בלשון הדיבור, אבל במסמכים רשמיים השפה נקראת הולנדית, והיא שונה מן השפה המדוברת בהולנד בעיקר במבטא ומעט גם באוצר המילים. מאז החתימה על איחוד השפות ההולנדיות פותחו מילון משותף וכללי תחביר אחידים צמצמו עוד יותר את ההבדלים המעטים שהיו בין השפות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של בלגיה

באזור בלגיה של היום, חיו לפני כאלפיים שנה שבטים קלטים וגאלים. בשנת 57 לפני הספירה הרחיב יוליוס קיסר את כיבושי האימפריה הרומית והגדיל את שטחה עד לאזור "גאליה-בלגיקה", אזור החופף לשטחי בלגיה והולנד של היום, אך במאה הרביעית מסר הקיסר יוליאנוס את גאליה-בלגיקה לפרנקים. במאה השביעית הומרה דתם של תושבי המקום לנצרות, ובמהלך ימי הביניים נשלטה בלגיה יחד עם שאר ארצות השפלה בידי ממלכות סמוכות שונות.

במאה ה-14 הגיע תור הזהב של אזורים שונים בבלגיה, תחת שליטתו של הדוכס לבית בורגון הצרפתי. בתקופה זו פרחו הכלכלה, התעשייה והאומנות. הערים הפלמיות איפר, ברוז' וחנט שגשגו בזכות ייצור האריגים והבגדים, ובזכות הסחר בהם. בהמשך הפכה אנטוורפן לעיר נמל חשובה שאפשרה העברת סחורות לכל אירופה מהאיים הבריטיים ואליהם. באמצע המאה ה-15 הגיעה השקיעה. ארצות השפלה עברו לידי ספרד ההבסבורגית, ותושביהן פתחו במאבק ארוך נגד שלטונם של הספרדים הקתולים. בשנת 1568 פרצה מלחמת העצמאות של מדינות השפלה, "מרד ארצות השפלה". מלחמה זו ארכה 80 שנה, ובסופה גירשו הולנד והמחוזות בני בריתה את הספרדים מעל אדמתם, ואילו בלגיה ולוקסמבורג נותרו בשליטת ספרד הקתולית ונודעו כארצות השפלה הדרומיות או הספרדיות. במסגרת חוזה אוטרכט (1713), שסיים את מלחמת הירושה הספרדית, עברו ארצות השפלה הספרדיות לידי אוסטריה. בעקבות המהפכה הצרפתית פלשו הצרפתים לאזור. הכיבוש הצרפתי היה הזרז להתבססות התנועה הלאומית הפלמית, שהתנגדה לשלטון צרפת. ארצות השפלה לשעבר הפכו לחלק אינטגרלי מצרפת, שחילקה אותן מחדש לתשעה חבלים.

בקונגרס וינה, אחרי תבוסת נפוליון ב-1815, האזור ניתן לממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, אבל כעבור 15 שנה, בשנת 1830, מרדו המחוזות הדרומיים (הקתולים) של ארצות השפלה בשלטון ההולנדי הפרוטסטנטי. הם זכו בעצמאות, והקימו לראשונה את ממלכתם הנפרדת תוך כדי אימוץ השם הרומי של האזור בלגיקה/בלגיה. הבלגים שאפו להקים ממלכה עצמאית ופנו למלך צרפת בבקשה להכתיר את בנו למלך בלגיה. משסירב, הוצעה הממלכה לנסיך הגרמני לאופולד לבית סאקסה-קובורג-גותה (דודה של המלכה הבריטית ויקטוריה). ב-21 ביולי 1831, יום העצמאות הבלגי, הוכתר הנסיך לאופולד כלאופולד הראשון, מלך הבלגים, ובכך החלה שושלת המלוכה הבלגית.

במשך כ-85 שנה שגשגה בלגיה כממלכה קטנה אך מבוססת. בלגיה חששה להיבלע בידי אחת משכנותיה אגב מאבקי המעצמות הגדולות שבגבולותיה - גרמניה, צרפת והולנד, ולכן שמרה על מדיניות חוץ נייטרלית. למרות מדיניותה הנייטרלית, וההכרה בה על ידי פרוסיה, פלשו אליה הגרמנים ב-1914. פלישה זו ופשעי המלחמה שנלוו אליה היוו את העילה המיידית להצטרפות בריטניה למלחמה. כמה מהקרבות העקובים ביותר מדם במלחמת העולם הראשונה התחוללו על אדמת בלגיה, דבר שבא לידי ביטוי בשיר בשדות פלנדריה. (ראו גם בלגיה במלחמת העולם הראשונה).

במלחמת העולם השנייה נכבשה בלגיה כולה תוך 18 יום במהלך מתקפת-פתע גרמנית במאי 1940, ורוב שטחה שוחרר בספטמבר 1944. בלגיה שלאחר מלחמת העולם השנייה נהנתה משגשוג כלכלי. היא הוכרזה כמקום מושבם של מטות האיחוד האירופי ונאט"ו (האמנה הצפון-אטלנטית) והדבר העלה את קרנה בתחום העסקים הבינלאומיים ושיפר את כלכלתה.

כיום מחולקת בלגיה לשני חלקים אתניים, פלמי וואלוני, ודומה שלולא הבירה בריסל ובית המלוכה, הייתה בלגיה מפוצלת לשתי מדינות. המלך הנוכחי הוא פיליפ, שירש את אביו אלברט השני בשנת 2013. ראש הממשלה הנוכחי הוא אליו די רופו[6].

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפדרציה הבלגית היא מונרכיה חוקתית ודמוקרטיה פרלמנטרית. במהלך המאות ה-19 וה-20 עברה הממלכה הבלגית שינויים רבים במבנה השלטון, והמבנה הפדרלי הנוכחי, שמסדיר מחדש את אופן הרכבת הפרלמנט הפדרלי, אושר בשנת 1993. המבנה החדש מסדיר השתתפות בשלטון של נציגים משלוש רמות ממשל: השלטון המרכזי, המחוזות וקהילות השפה (שהרכבן חוצה מחוזות).

הפרלמנט מורכב משני בתים: הסנאט ובית המחוקקים. הראשון מורכב מנציגים משלוש רמות הממשל, שנבחרים בשיטות שונות, והוא כולל גם נציגים סמליים, חסרי זכות הצבעה - צאצאיו הישירים של המלך. מ-2013 אלה ארבעת ילדיו של המלך פיליפ. בית המחוקקים מורכב מנציגים של 11 המחוזות, שמיוצגים באופן יחסי. המגמה הנוכחית בבלגיה היא העברת סמכויות מהשלטון המרכזי לשלטון האזורי.

שלוש רמות הממשל, שלכל אחת סמכויות נפרדות, הן:

  • השלטון המרכזי - רשאי לעסוק בתחומים בהם האחידות הבלגית חשובה כדי לשמור שוויון ואחדות כמו תקציבים, אכיפת החוק, משפט, ביטחון המדינה, מדיניות בתחום המטבע, המס, התחרויות והביטוח הלאומי.
  • שלושה מחוזות (יחידות פדרליות):
  • שלוש קהילות שפה:
    • הקהילה הפלמית מורכבת מתושבי אזור פלנדריה וכן מ-10% מתושבי אזור בריסל המדברים הולנדית - סה"כ מהווה הקהילה הפלמית כ-55% מתושבי בלגיה.
    • הקהילה הוולונית מורכבת מתושבי ולוניה וכן מ- 80% מתושבי אזור בריסל המדברים צרפתית - סה"כ מהווה הקהילה הולונית כ-33% מתושבי בלגיה.
    • הקהילה הגרמנית קטנה יחסית (פחות מ-100,000 איש במזרח ולוניה), אך שוות זכויות לשתי הקהילות האחרות ויש לה גופים מחוקקים משלה. הקהילות אחראיות לנושאי תרבות וחינוך וכן תחומים בהם הפעילות קשורה בהכרח לשפה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה של בלגיה מפותחת ביותר והיא מבוססת על מסחר בינלאומי. יותר מ-70% מהתל"ג הבלגי בא מיבוא ויצוא. בלגיה מיבאת את כל חומרי הגלם למוצרים רבים ומייצאת אותם לאחר עיבוד המעלה את שווי המוצר. יותר מ-50% מהיצור שלה מיועד לייצוא, ובתחומים מסוימים, כטקסטיל וזכוכית השיעור עולה ל-80%. בגלל המיקום של המדינה והתשתית התחבורתית המפותחת שלה היא משמשת צומת מסחרי מרכזי בשוק האירופאי.

בלגיה היא חברה מרכזית באיחוד האירופי, חברה בגוש היורו, ובריסל משמשת כבירת האיחוד האירופי. כלכלת השוק בבלגיה מפותחת ביותר, פריון העבודה גבוה והתל"ג לנפש בה הוא מהגבוהים במדינות המתועשות. סקטור השירותים הוא הדומיננטי והוא מהווה כ-75% מהתל"ג הבלגי. התעשייה מייצרת כ-24% מהתל"ג, והחקלאות רק כ-1.3%. בלגיה היא שוק קטן ופתוח עם יחס סחר חוץ לתל"ג של כ-84% ליבוא וכ-79% ליצוא.

בלגיה מייבאת בעיקר מזון, ציוד ממוכן, יהלומים גולמיים, נפט ומוצריו, בדים ועוד. ענפי הייצוא העיקריים הם כלי רכב, מזון מעובד, מתכות מעובדות ויהלומים מעובדים.

בלגיה סובלת ממספר בעיות כלכליות שמלוות אותה מזה דורות רבים, ובראשן הקושי ביצירת מקומות עבודה חדשים. באזורים אחדים שיעור הבלתי מועסקים הוא גבוה ואינו משתנה מזה עשורים רבים. המיסים במדינה גבוהים, ושוק העבודה הנוקשה נשלט על ידי חוקי עבודה בלתי גמישים. השכר בבלגיה הוא מן הגבוהים באירופה.

לבלגיה יש חוב ציבורי גדול, ובנוסף לזה היא עומדת בפני בעיית הזדקנות האוכלוסייה שתגרום להגדלה משמעותית של תשלומי ההעברה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגיה שוכנת בצפון מערב אירופה והיא גובלת בהולנד בצפון, בצרפת בדרום, ובגרמניה ובלוקסמבורג במזרח. רוב הארץ שפלה למעט הרי הארדנים בדרום מזרח. הנהר הגדול ביותר הוא נהר הסכלדה.

חלוקה למחוזות, פרובינציות וקהילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות בלגיה
חלוקת בלגיה למחוזות

בלגיה מחולקת לשלוש קהילות עיקריות: הקהילה הפלמית, הקהילה הולונית והקהילה דוברת הגרמנית. במקביל, בלגיה מחולקת לשלושה אזורים פדרליים שונים:

1. בריסל, מחוז הבירה, 80% מהתושבים דוברים צרפתית ובמחוז ישנה גם קהילה דוברת הולנדית. רשמית זהו מחוז דו-לשוני. אוכלוסייה: של 980,000 תושבים.

2. פלנדריה (בירה: בריסל), רוב התושבים דוברי הולנדית, אוכלוסייה: 6,000,000 תושבים. מורכבת מחמש פרובינציות:

3. ולוניה (בירה: נאמור), רוב התושבים דוברי צרפתית ומיעוט קטן דובר גרמנית, אוכלוסייה: 3,360,000 תושבים. מורכבת גם היא מחמש פרובינציות:

מחוזות (פרובינציות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שם מחוז שם מחוז (אנגלית) אוכלוסייה שטח (קמ"ר) עיר בירה אוכלוסייה (עיר בירה)
1 אנטוורפן Antwerp 1,682,700 2,680 אנטוורפן 493,500
2 ברבנט הוולונית Walloon Brabant 370,450 1,093 וואבר 33,100
3 ברבנט הפלמית Flemish Brabant 1,037,800 2,106 לובאן 96,950
4 הינאוט Hainaut 1,294,850 3,800 מונס 92,500
5 לוקסמבורג Luxembourg 261,200 4,443 ארלון 28,000
6 ליאז' Liege 1,047,400 3,844 ליאז' 194,700
7 לימבורג Limburg 805,800 2,414 הסלט 73,800
8 נמור Namur 462,000 3,664 נמור 109,750
9 פלנדריה המזרחית East Flanders 1,389,200 2,982 גנט 247,500
10 פלנדריה המערבית West Flanders 1,130,050 3,151 ברוז' 116,900

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגיה לא הייתה ישות עצמאית ואף לא השתייכה כולה למדינה אחת במשך רוב התקופה מאז צירופה לאימפריה הרומית. כתוצאה מכך מפולגת אוכלוסייתה בין דוברי שפות שונות, בעיקר הולנדית וצרפתית. מניחים כי התושבים הראשונים היו הקלטים.

בשנת 2007 חיו בבלגיה מעל 10 מיליון תושבים. כ-59% מתוכם חיו בפלנדריה דוברת ההולנדית, כ-31% בוולוניה דוברת הצרפתית וכ-10% במחוז הבירה בריסל ובהם מעל ל-80% דוברי צרפתית.

הדת השולטת במדינה היא הנצרות, 87% מהתושבים הם קתולים, 4% מוסלמים, 9% אחרים.

החל משנות ה 60 המאוחרות פקדו את בלגיה גלי הגירה בעיקר ממרוקו, אלג'יריה, וקונגו (זאיר, שנשלטה בעבר על ידי בלגיה) וממספר מדינות אפריקאיות דוברות צרפתית. השפה הצרפתית מקלה על המהגרים להיטמע באוכלוסייה. המהגרים פתרו את בעיית "הידיים העובדות" שהייתה במדינה ועדיין קיימת במובנים מסוימים. עם זאת, מושגים כמו בדלנות, פשיעה ומחסור בהשכלה מיוחסים לרוב למהגרים וקיימת מתיחות מסיומת בין הבלגים האתניים למהגרים. נכון לשנת 2014 חיים בבלגיה 11,000,000 תושבים. כ -85% מהם מקומיים. בעיה נוספת שגורמת למתיחות בין מהגרים למקומיים היא שהילודה בקרב אוכלוסיית המהגרים גבוהה בהרבה מזו של האוכלוסייה המקומית, מה שיוצר מיעוט מתרחב שמשתלב לאט בענפים כמו הספורט, כלכלה ותרבות.

יהדות בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בלגיה

היהודים הראשונים הגיעו לבלגיה בימי הביניים, במאה ה-13, אך קהילותיהם הושמדו במהלך אותה המאה והמאה ה-14 בידי המגפה השחורה והפרעות שנלוו לה. במאה ה-16 הגיעו אנוסים מספרד ופורטוגל, ובמאה ה-18 הגיעו יהודים אשכנזים לתחומי המדינה. כשהכריזה בלגיה על עצמאותה בשנת 1830 חיו בה כ-1,000 יהודים בלבד. גלי הגירה גדולים הגיעו בסוף המאה ה-19 בעיקר ממזרח אירופה.

לאחר כיבוש בלגיה על ידי גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה לא הורע מצב היהודים בבת אחת אלא בהדרגה, וכמחצית מיהודי בלגיה נשלחו למחנות עבודה והשמדה בתקופת השואה. מתוכם נרצחו כ-28,900 בני אדם, שהיוו כ-44 אחוזים מכלל הקהילה היהודית, שיעור נמוך מהולנד אך גבוה יותר מצרפת, שלושתן מדינות במערב אירופה. בלגים רבים הצילו יהודים באמצעות הסתרתם או שסייעו להם להמלט מהמדינה.

לאחר המלחמה הוקמו קהילות מחודשות בבריסל ואנטוורפן וכיום יש בבלגיה כ-51,800 יהודים.

הסכסוך בין פלמים לוולונים, ושאלת עתידה של בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20 הולכים ומתחדדים ההבדלים בין הצפון הפלמי, דובר ההולנדית, לדרום הוולוני, דובר הצרפתית. תנועות בדלניות, הקוראות לפירוק הישות המדינית הבלגית, קיימות בשני האזורים, אך בעוד שבדרום הוולוני הן זוכות לתמיכה מועטה, יותר ממחצית מהצפון הפלמי הצביע עבור מפלגה בדלנית מוצהרת. על רקע זה מתקשים הבלגים להרכיב קואליציה יציבה, וממשלה אחר ממשלה מסיימת את כהונתה בטרם עת. למעשה מאז 2008 הממשלה הבלגית המכהנת מוגדרת כממשלת מעבר, שכן הרכבת קואליציה חוקית על ידי המועמד הזוכה הפכה בלתי אפשרית. ראש הממשלה שכיהן בפועל עד 2010 אף התבטא בפומבי ש"בלגיה היא ישות מלאכותית, שכל מה שמאחד אותה זה בית המלוכה וכמה סוגים של בירה".

והיה והפיצול יתממש, התסריט המקובל ביותר הוא סיפוח הצפון הפלמי להולנד, בעוד הדרום הוולוני יסתפח לצרפת. שאלות פתוחות הן שאלת עתידה של העיר בריסל, עיר הממשל, שאמנם רוב אוכלוסייתה דוברת צרפתית אך שוכנת בלב הצפון הפלמי, ועתידן של אי-אילו עיירות שאוכלוסייתן שסועה בין פלמים לוולונים.

הרקע לאיבה הפלמית-וולונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור בלגיה יוסדה מתוך אינטרס של המעצמות גרמניה, צרפת ואנגליה להחליש את כוחה של הולנד. האיבה בין הפלמים לוולונים מקורה כבר אז, בשלטון המאוחד (הבדלנים הפלמים טוענים - השלטון הצרפתי) שהושתת על אליטה וולונית דוברת צרפתית. אך בעוד שבמאה ה-19 ההובלה הכלכלית הייתה בידי הדרום הוולוני, הצפון פרץ במאה ה 20 בתיעוש מואץ, וכיום הצפון הפלמי מממן תשלומי רווחה גבוהים - בשיעור מיליארדי יורו - לדרום הוולוני מוכה האבטלה.

החל מפרוץ מלחמת העולם הראשונה ועד לראשית שנות ה-50 ירדה אפשרות הפיצול מסדר היום: עמדתה האמיצה של בלגיה במלחמת העולם הראשונה, והבושה בצפון הפלמי על שיתוף הפעולה הרחב שזכו לו הנאצים בפלנדריה במלחמת העולם השנייה, חברו להחלשת העמדה הבדלנית. בנוסף, החולשה הכלכלית היחסית של הדרום הולידה אינטרס כלכלי של הוולונים בשותפות עם הצפון. אך בשנות ה-50 הלכו וגאו הקולות בצפון שקראו לאוטונומיה תרבותית לצפון הפלמי. על רקע נפיץ זה חולקה בלגיה ב-1963 לשתי "אוטונומיות תרבותיות", בתוספת אזור פדרלי אחד (אזור בריסל). מאז ועד היום השאיפות הפלמיות לפיצול עולות בהתמדה, ובשנים האחרונות הן זוכות להד בדרום. התיעוב ההדדי זוכה לביטוי חזק עוד יותר בכללים כמו-גזעניים רבים הנקוטים בשני המחנות: נישואים מעורבים נחשבים לא-ראויים, הפלמים מגנים את הוולונים כבטלנים ופרזיטים והוולונים מגנים את הפלמים כבהמיים וחסרי תרבות. מקומות בילוי רבים מדירים אוכלוסייה דוברת אחת משתי השפות בתירוצים שונים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · חצי האי קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2013 בדו"ח 2014 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות
  5. ^ ‏לפני שנת 1999 - פרנק בלגי
  6. ^ דנה הרמןלאחר 18 חודשי מו"מ: ממשלה חדשה בבלגיה, באתר הארץ, 5 בדצמבר 2011