אמדאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמדאוס
Amadeusposter.jpg

כרזת הסרט
שם במקור: Amadeus
בימוי: מילוש פורמן
הפקה: סול זאנץ
תסריט: פיטר שייפר
שחקנים ראשיים: טום הולסה
פ. מאריי אברהם
אליזבת ברידג'
מוזיקה: וולפגנג אמדאוס מוצרט
אנטוניו סליירי
חברת הפצה: אוריון
האחים וורנר
הקרנת בכורה: 19 בספטמבר 1984
משך הקרנה: 160 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 18 מיליון דולר
פרסים: שמונה פרסי אוסקר
ארבעה פרסי גלובוס הזהב
דף הסרט ב-IMDb

אמדאוס הוא סרט דרמה-ביוגרפיה אמריקני משנת 1984 בבימוי מילוש פורמן, ובכיכובם של טום הולסה, פ. מאריי אברהם ואליזבת ברידג'. הסרט זכה בשמונה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, ובארבעה פרסי גלובוס הזהב. הסרט מבוסס חלקית על המחזה אמדאוס משנת 1979 מאת פיטר שייפר, המציג את סיפור חייו הבדיוני של וולפגנג אמדאוס מוצרט.

הסרט הופק על ידי סול זאנץ, וצולם בצ'כיה, צרפת ואוסטריה בתקציב של 18 מיליון דולר.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתארת את חייו של המלחין האוסטרי בן המאה ה-18 וולפגנג אמדאוס מוצרט (טום הולסה), בעיקר מנקודת מבטו של המלחין האיטלקי אנטוניו סליירי (פ. מאריי אברהם), שהיה מלחין החצר של הקיסר יוזף השני בווינה. סליירי המבוגר מאושפז בבית משוגעים, ומבקש להתוודות בפני כומר על חטאיו לפני מותו.

סליירי מוקסם כל חייו ממוזיקה קלאסית ורואה בה את קולו של אלוהים. לפני שנפגש עם מוצרט, סליירי מתרשם מאוד מיצירותיו ומכישרונו. לאחר הפגישה הראשונה עמו ועם רעייתו לעתיד קונסטנצה (אליזבת ברידג'), כקתולי אדוק ושמרן, הוא מזדעזע מאופיו הגס והילדותי של מוצרט, ובעיקר מהפער שבין גאונות המוזיקה שלו לבין ערכיו. כיוון שיצירתו שלו (של סליירי) נתפסת בעיניו כבינונית, הוא נתקף קנאה עזה במוצרט ובכעס גדול כלפי אלוהים שבחר "להשמיע את קולך באמצעות נער מגונה, תאוותן, שחצן ואינפנטילי ואילו לי הענקת רק את היכולת לזהות את התגלמותך עלי אדמות". הוא מחליט לנקום באלוהים דרך הריסת מוצרט. סליירי מתחבר עם מוצרט, וללא ידיעתו הוא עושה כל שביכולתו כדי לפגוע במוניטין של מוצרט, בהצלחת יצירותיו ובשפיותו. בין השאר, הוא מנצל את השפעתו כדי למנוע את הצגת האופרה דון ג'ובאני יותר מחמש פעמים, משתמש במוטיבים מיחסיו המורכבים של מוצרט עם אביו ומזמין ממוצרט רקוויאם בעילום שם. מאוחר יותר יציג סליירי את הרקוויאם כיצירה מקורית שלו.

השחקן עמנואל שיקנדר (סיימון קאלו), חברו של מוצרט, מציע לו להלחין אופרה שתיועד לקהל הרחב. מוצרט מלחין לבקשתו את האופרה חליל הקסם שזוכה להצלחה רבה, אך בהצגה הראשונה שלה הוא נופל למשכב ונלקח לביתו בידי סליירי, שדוחק בו לסיים את כתיבת הרקוויאם למרות מצבו הקשה. קונסטנס חוזרת למחרת לביתם, ומסלקת את סליירי בכעס, אך מוצאת את מוצרט מת. מוצרט נקבר בקבר אחים לא מסומן

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנ/ית דמות
טום הולסה וולפגנג אמדאוס מוצרט
פ. מאריי אברהם אנטוניו סליירי
אליזבת ברידג' קונסטנצה מוצרט
רוי דוטריס לאופולד מוצרט
סיימון קאלו עמנואל שיקנדר
ג'פרי ג'ונס הקיסר יוזף השני

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עלילת הסרט היא בדיונית ברובה ומבוססת על אגדות אורבאניות רבות. לדוגמה, הרעיון של קנאתו של סליירי במוצרט, הנובעת מהעדר כישרון, היא מיתוס בלבד. הצלחתו של סליירי בחצר המלוכה ובקהל הרחב, הייתה גדולה יותר מהצלחת מוצרט.
  • את הרקוויאם המפורסם של מוצרט הזמין הרוזן פרנץ ואלזג-שטופאך, איש אצולה חובב מוזיקה ולא אנטוניו סליירי, כמתואר בסרט. סליירי מעולם לא השלים את היצירה.
  • בסרט סליירי מתואר כמלחין חסר תרומה משמעותית לעולם המוזיקה, עקב חוסר כישרון. בפועל אנטוניו סליירי הוא אחד המלחינים החשובים והמפורסמים של תקופתו.
  • בסצנה בה מוצרט מבקש לנגן בסגנונות של מלחינים שונים, הוא מסרב לנגן בסגנונו של כריסטוף ויליבלד גלוק בטענה שהוא משעמם. במציאות, גלוק היה אחד המלחינים האהובים על מוצרט.
  • בסצנת הפגישה בין מוצרט לקיסר, מוצרט "משפר" את המנגינה של סליירי. המנגינה שיוצאת בסוף היא "Non più andrai" מתוך האופרה של מוצרט "נישואי פיגארו".
  • שני שחקנים, טום הולסה (מוצרט) ופ. מאריי אברהם (סליירי) היו מועמדים לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. אברהם זכה.
  • פרוש שמו של הסרט "אמדאוס", הוא "אהובו של האל". זהו שמו השני של מוצרט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "אמדאוס", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)