אן מברטאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אן מברטאן, דיוקן של ז'אן בורדישו

אן מברטאן או אן, דוכסית ברטאןצרפתית: Anne de Bretagne; ‏25 בינואר 1477 - 9 בינואר 1514) הייתה אחרונת שליטי ברטאן ואשת שני מלכי צרפת. נולדה בנאנט, בראטן (כיום חלק מפיי דה לה לואר), לפרנסואה השני, דוכס ברטאן ולמרגרט, בתה של אלינור, מלכת נבארה. לאחר מות אביה, ירשה את תואריו והייתה האישה העשירה באירופה.

עלייתה לשלטון ונישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז מלחמת הירושה הברטאנית ב-1364, חוק הירושה הנהוג בברטאן היה החוק הסאלי, על פיו בת יכולה לרשת את אביה רק אם השושלת הגברית נקטעה. ואכן, בעת לידתה, אביה פרנסואה השני היה הגבר האחרון לבית מונפורט.

אביה, שרצה לשמר את עצמאותה של ברטאן, חיפש לבתו בעל שיאפשר את קיומה העצמאי של הממלכה. אן הובטחה לאדוארד החמישי, מלך אנגליה. הנישואים לא מומשו עקב העלמותו המסתורית של אדוארד לאחר מות אביו. מועמד אחר כבעל לאן היה מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שהתאלמן מאשתו מארי, דוכסית בורגונדיה.

לאחר מות אביה, ב-9 בספטמבר 1488, הפכה אן לדוכסית ברטאן והצורך בבעל הפך לנואש. ההחלטה להנשא למקסמיליאן התקבלה, דבר שצרפת ראתה בו סיבה למלחמה. שארל השמיני, מלך צרפת כבש את העיר רן, ולאחר מכן נשא את אן כאשה. טענות הושמעו כי הנישואים היו בלתי-חוקיים, בגלל אי הסכמתה של אן, וכי למעשה אן כבר הייתה נשואה למקסימיליאן בזמן נישואיה לשארל. אך האפיפיור אינוקנטיוס השמיני אישר את הנישואים ב-15 בפברואר 1492. בהסכם הנישואים צויין, כי אם שארל השמיני ימות בלא בן יורש, על אן להנשא לממלא מקומו.

למרות שאן ילדה ארבעה ילדים והרתה שבע פעמים מבעלה, אף אחד מילדיה לא הגיע לבגרות, ורק אחד מהם (שארל אורלנד) חי יותר משלוש שנים.

שארל השמיני מת ב-1498 ללא בן יורש, ואן בת ה-21 הייתה מחויבת להנשא ליורשו. אך לואי השנים עשר היה כבר נשוי לאחותו של שארל השמיני. אולם נישואיו של לואי בוטלו, ואן נישאה בשנית ללואי ב-8 בינואר 1499.

לאן ולואי השנים עשר נולדו שתי בנות שהגיעו לבגרות: קלוד ורנה.