ברטאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ברטאן (חבל)
Région Bretagne
דגל החבל
דגל החבל
ברטאןנוף אופייני בקוט-ד'ארמור
מדינה / טריטוריה צרפת
מחוז קוט-ד'ארמור (Côtes-d'Armor)
איל-אֶה-וילֵן (Ille-et-Vilaine)
מורביאן (Morbihan) פיניסטר (Finistère)
מושל ז'אן-איב לה-דריאן
נפות בחבל 15 רבעים, 201 קנטונים, 1,268 קהילות
בירת החבל רן
שטח 27,209 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ בחבל
 ‑ צפיפות

3,081,000‏  (נכון ל-2006)
113 נפש לקמ"ר (נכון ל-2006)
מיקום ברטאן בצרפת

ברטאן (ברטניה) (בצרפתית: Bretagne , בברטונית: Breizh, בגאלית: Bertaèyn, באנגלית - בריטני Brittany) הוא חצי אי בצפון-מערב צרפת, בין תעלת למאנש בצפון ומפרץ ביסקיה בדרום, ומזרחה לו — נורמנדי תחתית ופיי דה לה לואר ("ארצות הלואר"). זהו אחד מ-26 חבלי צרפת ובירתו היא רן (Rennes).

כחצי מיליון מתושבי חבל ברטאן (כשישית מהאוכלוסייה), דוברים את השפה הברטונית, ממשפחת השפות הקלטיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החבל נזכר לראשונה בכתבי יוליוס קיסר, ומתום תקופת האימפריה הרומית התיישבו בו קלטים וברטונים. במאה הרביעית נוצרה בו ממלכה - דוכסות ברטאן, שנלחמה על עצמאותה עד תקופת הרפובליקה הצרפתית כולל.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת ימי הביניים התחלק החבל לשניים ולאחר מכן לשלושה: דומונה (Domnonée), קורנואיי (Cornouaille) וברוארק (Broërec).
במאה התשיעית היה נפוץ משטר פאודלי באירופה, ובאזור שלטו אצילים רבים כגון: דוכסים, רוזנים ומלכים. קשרי האצולה האלה היו קשורים גם בדם עם ממלכת אנגליה וממלכת צרפת.
במהלך אותה מאה, התאחדו אצילי האזור לישות מלוכנית של ברטאן המאוחדת. זו נלחמה במאה העשירית נגד כיבושים חוזרים מצד לוחמים ויקינגים, שפלשו מן הים אל חופיה, כדי להתיישב ולעסוק בסחר, מה שהשאיר את חותמם על ברטאן עד היום. על אף שעידן מלוכה חדש החל, המשיכו דוכסי ברטאן לדרוש זכויות אצולה אישיות.

ברטאן הייתה אבן מחלוקת בין נורמנדי ואנז'ו, ובהמשך בין ממלכת אנגליה וממלכת צרפת. מערכות היחסים הפאודליים ביו דוכסים לשכניהם נשענו על קשרי מפגשים וישיבות עם הממונים מאותה ממלכה. מה שהוביל לכך שדוכסי ברטאן התנהגו כשליטים עצמאיים, כשלפעמים הם נשלטו על ידי מלך אנגליה ולפעמים על ידי מלך צרפת. לבסוף הם השיגו את חירותם הפוליטית, עם הגעתה של שושלת מונפור במאה ה-14 ועד המאה ה-15.
חירות פוליטית זו הגיעה לשיאה תחת שושלת פרנסואה השני, שגרם למפלה שלטונית וניתוקה של ברטאן ב-1488.

על אף מלחמת הירושה של ברטאן (1341-1364) ונסיונות סיפוח מצד הצרפתים או שליטה של האנגלים, נשארה השליטה בידי הנסיכויות הנפרדות עד למאה ה-16.

דוכסות ברטאן סבלה מתבוסות צבאיות לממלכת צרפת רבת העוצמה, בין השנים 1488-1491. איחודן של הממלכות החל בשני צעדים. הראשון היה איחוד מחודש של אצילים במונרכיה (שלוש חתונות בין המונרכיות - ברטאן וצרפת) ולאחר מכן ב-1532, בקשת איחוד מצד צרפת הוגשה בעיר ואן, ויצרה לחץ רב ויציב על אצילי החבל, שחתמו בסופו של דבר על האיחוד.

בתקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות האיחוד, שמרה ברטאן חלק מזכויות היתר (חוקים ומסים מסוימים) עד למהפכה הצרפתית, למעשה בלילה המפורסם של 4 באוגוסט 1789 בוטלו כל זכויות היתר, החוקים והשליטה המקומית של האצילות והכמורה הברטונית.
המאות ה-15, ה-16 וה-17 נחשבו לשנים של פאר ושגשוג, מלאות מותרות בברטאן. החבל ממוקם על אם הדרך של המסחר הימי, הפעיל ביותר בין ספרד, אנגליה והולנד, שהעבירו ביניהן סחורות נצרכות, בעיקר אריגים שונים כגון פשתן והמפ, שהיו חומרי גלם עיקריים באותה תקופה.
מעמדו הכלכלי של החבל התחזק והשקעות רבות הופנו לאדריכלות מורשת מרשימה, כדוגמת בית הכספים של רֵן, שהיה הראשון מסוגו בצרפת.
בתקופת שלטונו של לואי ה-14 נוצרה דוקטרינה כלכלית-פוליטית ראשונה, הקולברטיזם, על שם ז'אן-בטיסט קולבר. הדוקטרינה שינתה את יחסה הכלכלי של ברטאן לאנגליה, וגרמה לברטאן הפסדים כלכליים; מצבו הכלכלי של החבל הידרדר עם השנים והגיע לשפל במאה ה-19. ברטאן חולקה לרוזנים (ברוארק, טרגוי, לאון, נונטה, קורנואיי ועוד).

ב-1790, שנה לאחר המהפכה, חולקה ברטאן ל-5 אזורי ניהול:

גבולות החבל העדכניים נערכו על ידי מרשל פטן ב-30 ביוני 1941 (- והוצגו לציבור יום למחרת), בזמן הכיבוש הגרמני.

הצו החדש יצר 4 מחוזות (Département) - קוט-ד'ארמור, איל-אֶה-וילֵן, מורביאן ופיניסטר. 80 אחוז משטח הפרובינציה ההיסטורית של ברטאן נכללים בתחומי החבל המנהלי. המחוז הנושק מדרום, הלואר האטלנטי, הופרד ונקבע כחלק מחבל ארצות הלואר.

בתקופת הרפובליקה הרביעית ידע האזור נסיגה והתפתחות, אולם גבולותיו המנהליים לא שונו עוד, והם מוקדה של מחלוקת עד היום.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטחה של ברטאן הוא 34,024 קמ"ר (+6,980 קמ"ר אם מוסיפים את מחוז הלואר האטלנטי). זה הוא החבל שנהנה מרצועת החוף הארוכה ביותר במדינה. מהעיר קונקול ועד פורניק, רצועת החוף נמתחת עד לאורך של 1,100 קילומטרים. עם זאת אורכה יוכפל אם נחשב את רצועות חופי הארכיפלגים שבתחום שליטת החבל. רוב חופי החבל הם סלעיים וקרויים בשמות הקשורים למזג-אוויר או לשמות אבני-חן, כמו חוף השחם הוורוד, חוף ברקת וחוף ירקן. בחופיו של החבל ניתן למצוא צוקים גבוהים, שמגיעים עד ל-100 מטר באזור פיניסטר. באזור מורביאן הדרומי ניתן לראות איים קטנים רבים, וחופים קטנים עם חול דק, נוף שונה מחופי הלואר הצמודים מדרום. ישנם כמה ארכיפלגים בתחום ברטאן ובהם: ארכיפלג שבעת האיים, ארכיפלג ברֵאה ועוד. הגדול מבין האיים הוא בל-איל-און-מאר אשר נמצא במפרץ מורביאן במרחק קצר מאוד במעבורת מהעיר קיברון.

בצורה מסורתית קיימת הבחנה גאוגרפית בין שני אזורים: האזור החופי (הארוור, שמשמעותו 'הים' בברטונית) ואזור פנים הארץ (הארגוט, שמשמעותו 'היער' בברטונית).

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג האוויר הוא קיצוני וסוער בעיקר לאורך החופים. הגשמים שכיחים בכל שטח החבל. מזג אוויר משתנה במהירות והוא אינו יציב במשך כל השנה, לדוגמה: ביממה אחת צפויים השמים להשתנות מספר רב של פעמים משמים בהירים ללא עננים לשמים אפורים מכוסים בעננים עבים, תופעה מוכרת שהנחילה לברטאן מוניטין של 'מזג אוויר גרוע'.

קיימים שינויים עדינים בטמפרטורה בין הקיץ לחורף. הרוחות שמגיעות בעיקר מצפון/צפון-מערב מגבירות את הרגשת הקור. טמפרטורת המים הממוצעת נעה בקיץ בין 17 ל-19 מעלות צלזיוס באזור הדרומי-מערבי שהוא האוקיינוס האטלנטי וזרם הגולף; טמפרטורה גבוהה יותר של המים נעה בין 19 ל-20 מעלות צלזיוס באזור הצפוני שהיא תעלת למאנש.

נוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולטות ארבע צורות נוף בחבל:

  • אדמות מעובדות או מוזנחות שמופרדות בגדר חיה שהיא צמחייה פראית כגון שיחים ועצים נמוכים;
  • טבע עצום פראי ושומם, הכולל בעיקרו שיחים נמוכי מידה, עשבים רב-שנתיים;
  • יערות;
  • ביצות.

עם רצועת חוף ארוכה בולטים בעיקר שינוי גובה המים בזמן גאות ושפל, וצוקי אבן אשר נשחקו על ידי האוקיינוס. אזור פנים הארץ הוא בעל גבעות רבות וגאיות, והנקודה הגבוהה ביותר מגיעה ל 387 מטר מעל פני הים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה-20 התעשייה העיקרית ביותר הייתה התיירות, והתמקדה בעיקרה בחופי החבל ובעונת הקיץ, עם השנים תעשיות רבות ושונות הוקמו מהתעשייה האווירית הממוקמת בסן-נזר שבלואר-האטלנטי, לתעשיית בניית רכבים (של חברת הרכב סיטרואן). חברות טכנולוגיה מתקדמות בתחום תקשורת אלקטרונית למרחקים אשר תוצרתם מיועדת בעיקר לשימוש בקטבי כדור הארץ, ממוקמות בערים רֵן, ברסט, ולוניו. תאגידים גדולים שהתחילו מיצור ומכירת מוצרי מזון מקומיים כמו E.Leclerc ו-Intermarche היום רשתות מזון ענק בצרפת ובמדינות אירופה. אך מאז ומתמיד תעשיית החקלאות הייתה נפוצה ורחבה:

  • חקלאות ימית מייצרת כמויות גדולות ביותר של דגים ופירות-ים טריים ליבוא ויצוא. עם השנים נרכש ידע רב בתעשייה הימית. פיתוח ובניית ספינות אזרחיות וצבאיות התרכזו בערים ברסט ולוראו (ספינות נוסעים יוקרתיות בשם Paquebot מיוצרות רק בברטאן).
  • חקלאות שדה המייצרת כמות ארטישוק של 85% מהיצור של השוק הצרפתי, כרובית - 60% מהשוק הצרפתי, ועוד.
  • חקלאות תעשייתית נוטלת חלק של 15% מהשוק הצרפתי, גידול עגלים הוא חלק של 31%, תנובת החלב היא 20%. גידול חזירים מהווה 55% מהשוק, וגידול עופות הוא חלק של 47% מהשוק.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר תושבי חבל ברטאן היה למעלה מ-3 מיליון נפשות בשנת 2006, מספר גבוה יחסית לשאר חבלי צרפת, על שטח רחב של 27,208 קמ"ר, עם צפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית של 113 נפשות לקמ"ר.

אוכלוסין ב-4 המחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עדכון אחרון ב-2005.

מחוז מספר אוכלוסין מספר נפשות לקמ"ר
איל-אֶה-וילֵן 929,947 128 נפשות לקמ"ר
פיניסטר 876,680 127 נפשות לקמ"ר
מורביאן 688,544 94 נפשות לקמ"ר
קוט-ד’ארמור 566,946 79 נפשות לקמ"ר
  • אם נחשיב את המחוז ההיסטורי והמסורתי של ברטאן - הלואר האטלנטי, שכולל 1,208,761 תושבים, מספר תושבי החבל יגיע ל-4,270,878.

הערים הגדולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר קמפר, הצריחים הבולטים בתמונה שייכים לקתדרלת קמפר
עיר מחוז מספר תושבים
רן איל-אֶה-וילֵן 206,229
ברסט פיניסטר 149,634
קמפר פיניסטר 63,238
לוראון מורביאן 59,189
ואן מורביאן 51,759
סן-מלו איל-אֶה-וילֵן 50,675
סן-ברִייֶק קוט-ד’ארמור 46,087
לונסטר מורביאן 21,897
פוגרה איל-אֶה-וילֵן 21,779
קונקרנו פיניסטר 19,453

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]