ארנו קרלן
 | |
| לידה |
7 במאי 1937 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
13 במאי 2010 (בגיל 73) שכונת גריניץ' וילג', ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית  |
| לאום | אמריקני יהודי |
| עיסוק | סופר, משורר, פסיכותרפיסט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת אנטיוק, מכללת אנטיוק |
| יצירות בולטות | "Sexuality and Homosexuality", "The Biography Of A Germ", "Plague's Progress: A Social History Of Man And Disease" |
  | |
ארנו חנוך קרלן (7 במאי 1937 – 13 במאי 2010) היה משורר, פסיכואנליטיקאי וסופר מדע פופולרי אמריקאי-יהודי. הוא זכה בפרס ספרי המדע המפורסם Rhone-Poulenc Prize for Science Books בשנת 1996, על ספרו "Plague's Progress"[1].
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרלן נולד ב-1937 בפילדלפיה, ארצות הברית. הוריו היו מהגרים יהודים מבלארוס ואוקראינה, אשר היגרו לארצות הברית בתחילת המאה ה-20.
ארנו היה ילד מחונן, אשר הוקפץ שתי כיתות לימוד וסיים את לימודי בית הספר התיכון בגיל 15. כנער הוא התעניין בספרות, מדעים ומוזיקה קלאסית, וכן למד מוזיקה והתמחה בספרות אנגלית וצרפתית בקולג' אנטיוק (Antioch College).
קריירה אקדמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו, עבד קרלן כעיתונאי בכמה ירחונים, ובמשך שנתיים הסתובב ברחבי אירופה וכתב על אוכל, תרבות ועוד. מאוחר יותר הוא עבד כעורך בכמה ירחונים מפורסמים כמו "הולידיי" ו"ניוזוויק". הוא הוציא ספר של אוסף סיפורים קצרים שכתב, בשם "תפוחים לבנים"[2] בגיל 24.
בשנות ה-70 עבד קרלן כמרצה במחלקת הספרות האנגלית באוניברסיטת פן סטייט. בתקופה זו הוא רשם ספרים בתחומי המדע, היסטוריה ורפואה. לאחר מכן חזר קרלן לניו יורק, על מנת להיות עורך מנהל בירחונים "פנטהאוס" ו"מגזין עולם הפיזיקאים".
בשנות ה-90 השלים קרלן דוקטורט בסקסולוגיה בזמן שלמד שלוש שנים במכון לפסיכואנליזה.
בשנת 1996 הוא זכה בפרס ספרי המדע המוערך Rhone-Poulenc Prize for Science Books על ספרו "Palgue's Progress"[1], אך לא יכל להגיע כיוון שהיה חולה.
בעשר השנים האחרונות לחייו, קרלן עבד כפסיכותרפיסט והמשיך לכתוב כתבות וספרים.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקרלן היו שני ילדים מנישואיו הראשונים, אשר נגמרו בגירושין. הוא גר עד מותו בגריניץ' וילג', ניו יורק עם אשתו השנייה במשך שנים רבות. בזמן מותו היו לו 6 נכדים בניו יורק וישראל.
ב-2010 נפטר קרלו מנפחת. הוא עדיין עבד עד שלושה חודשים לפני מותו כפסיכותרפיסט עצמאי.
קרלן היה בן דוד מדרגה שנייה של הפסנתרן המפורסם מישה לויטצקי (אנ'), וקרוב משפחה של ארווינג ר. לוין (אנ').
יצירות בולטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sexuality and Homosexuality (1972)[3]
- James Huneker|Huneker and Other Lost Arts.[4]
- The MacGregor Syndrome and Other Literary Losses[5]
- Napoleon’s Glands and Other Ventures in Biohistory (1984)
- UK: Plague's Progress: A Social History Of Man And Disease;[6] US: Man and microbes: disease and plagues in history and modern times (1996)
- The Biography Of A Germ (2000)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Plague's Progress
- ^ תפוחים לבנים
- ^ Display Ad, The Guardian, 23 Mar 1972
- ^ Antioch Review (Autumn 1981) Vol. 39, no. 4, pp. 402-421. Available on JSTOR (http://www.jstor.org/pss/4638487)
- ^ Allen, Bruce. Reviewer's choice: the five best magazines, The Christian Science Monitor, 12 August 1983
- ^ Porter, Roy, Books: Bugs and drugs. The Guardian, 27 August 1995