ארתור דאב
 | |
| לידה |
2 באוגוסט 1880 קנדייגואה, ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1946 (בגיל 66) הנטינגטון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קורנל |
| תחום יצירה |
מודרניזם |
| יצירות ידועות |
Reflections |
| בן או בת זוג |
Helen Torr |
  | |
ארתור דאב (באנגלית: Arthur Dove; 2 באוגוסט 1880 – 23 בנובמבר 1946) היה אמן אמריקאי. מודרניסט מוקדם, נחשב לעיתים קרובות לצייר המופשט האמריקאי הראשון.[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאב נולד למשפחה אמידה בקננדאיגואה, ניו יורק. הוריו, ויליאם ג'ורג' ואנה אליזבת, היו ממוצא אנגלי. ויליאם דאב התעניין בפוליטיקה וקרא לבנו ארתור גארפילד, על שם המועמדים הרפובליקנים לנשיאות וסגן הנשיא בבחירות 1880, ג'יימס גארפילד וצ'סטר ארתור, שזכו בסופו של דבר בבחירות.[2] אביו היה איש עסקים מצליח מאוד בעסקי בניה ונדל"ן וציפה שבנו יתעשר. תחומי העניין בילדותו של דאב כללו נגינה בפסנתר, שיעורי ציור והיה שחקן בקבוצת בייסבול בבית הספר התיכון.[3]
דאב למד במכללת הוברט ובאוניברסיטת קורנל, אותה סיים בשנת 1903. הוא נבחר לאייר את ספר השנה של אוניברסיטת קורנל. האיורים שלו היו פופולריים מכיוון שנתנו חיים לדמויות ולמצבים שתיארו. לאחר סיום לימודיו, הוא הפך למאייר מסחרי ידוע בניו יורק, ועבד במגזין הרפר וב"סאטרדיי אוונט פוסט". הוריו של דאב היו מוטרדים מהבחירה שלו להיות אמן, במקום מקצוע רווחי יותר.
אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1907 נסעו דאב ואשתו הראשונה לצרפת ועברו לפריז, אז בירת האמנות העולמית.[4] הם עשו טיולים קצרים גם באיטליה וספרד. כשהיה שם, הצטרף דאב לקבוצת אמנים ניסיוניים מארצות הברית, שכללה את אלפרד הנרי מאורר. דאב ומאורר נשארו חברים עד התאבדותו של מא ורר בשנת 1932.
בזמן שהותו באירופה, נחשף דאב לסגנונות ציור חדשים, במיוחד יצירותיו של אנרי מאטיס, והוא הציג בסלון הסתיו השנתי בשנים 1908–1909. לאחר מכן דאב חזר לניו יורק, אך לא יכול היה להתפרנס מאמנותו. דאב עזב את ניו יורק כדי להתפרנס מחקלאות ודייג תוך שהוא מקדיש את שאר זמנו לציור. בנו, ויליאם סי דאב, נולד ב-4 ביולי 1909.
סטיגליץ וניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשחזר דאב לאמריקה בשנת 1909 הוא פגש את אלפרד סטיגליץ, כנראה בעזרת מכתב של מאורר. סטיגליץ היה צלם ובעל גלריה ידוע שהיה פעיל מאוד בקידום אמנות מודרנית באמריקה, כולל יצירות של אמנים אירופאים שטרם נראו בארצות הברית.[5] דאב החליט להפסיק לעבוד כמאייר אך היה זקוק לזהות אמנותית יחד עם חיזוק רגשי – סטיגליץ מילא את שני הצרכים האלה.[5]
סטיגליץ היה מבוגר מדאב ב-16 שנים ושורשיו התרבותיים העירוניים, היהודיים והאירופאים היו בניגוד למורשת הפרוטסטנטית האנגלו-סכסית הכפרית של דאב. נאמר כי דאב היה עדין, שקט וחבר טוב בעוד סטיגליץ נודע כווכחן וחכם. הם מצאו את המשותף שלהם ברעיון שצורות אמנות צריכות לגלם ערכים רוחניים מודרניים, לא חומריות ומסורת. בתמיכתו של סטיגליץ, יצר דאב את מה שמכונה הציורים המופשטים הראשונים שנוצרו באמריקה. עבודותיו של דאב התבססו על צורות טבעיות והוא התייחס לסוג ההפשטה שלו כאל "מיצוי", שבו בעצם חילץ את הצורות המהותיות של סצנות מהטבע.
דאב הציג את עבודותיו בגלריה 291 של סטיגליץ בשנת 1910 במסגרת תערוכה "ציירים אמריקאים צעירים", שכלל גם את חברו הוותיק מאורר. דאב הציג ציור אחד, טבע דומם גדול שצויר בצרפת בשם "הלובסטר". סטיגליץ סיפק לדאב גם את תערוכת היחיד הראשונה שלו בשנת 1912 בגלריה 291. התערוכה בשם "עשרת הדיברות", הייתה התערוכה הציבורית הראשונה של אמנות מופשטת של אמריקאי. שנתיים לאחר שפגש את שטיגליץ, הפך דאב למוביל בייצוג אמנות בינלאומית.
בשנים 1912–1946 הציג דאב את עבודותיו מדי שנה בגלריות של סטיגליץ. דאב השתמש במגוון רחב של אמצעי הבעה במהלך הקריירה שלו, לפעמים בשילובים לא שגרתיים. במהלך שנות העשרים עשה דאב עבודות רבות על נייר כגון פסטל על נייר, וכן עבודות קולאז' ניסיוניות. הוא התנסה בטכניקות, ושילב צבעים כמו שמן או טמפורה על תחליב שעווה.
חסות מדאנקן פיליפס[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות התמיכה מצד חברים שונים בקהילת האמנות, לעיתים קרובות היה דאב זקוק להרוויח כסף בחקלאות, דייג ואיור מסחרי. התומך העקבי ביותר של דאב היה דאנקן פיליפס, מייסד אוסף פיליפס בוושינגטון די. סי., המחזיק ברוב יצירותיו של דאב.
עבודותיו של דאב שכנעו את פיליפס כי מופשט הוא תהליך אמנותי, לא רק סגנון אמנותי.[6] בגלריה של סטיגליץ ביקר פיליפס לראשונה בגלל דאב, והוא המשיך לחזור ולראות את עבודותיו של דאב. בתמורה לזכות לבחירה הראשונה של ציורים מכל תערוכה, פיליפס שילם לדאב עמלה חודשית. דאב פגש את פיליפס רק פעם אחת בחייו, בשנת 1936.
דאב והלן טור[עריכת קוד מקור | עריכה]
דאב בילה שבע שנים בסירת בית בשם "מונה", עם הציירת המודרניסטית הלן טור. היחסים ביניהם הועילו לאמנותו של דאב, אף שחייו עם טור היו קשים. לאשתו הראשונה של דאב - פלורנס, מעולם לא היה אכפת מהתשוקה של דאב לאמנות. לאחר 25 שנות נישואין, דאב עזב את פלורנס. פלורנס לא נתנה לו גט וסירבה בתוקף לתת לו לראות את בנו. כשעזב אותה, הוא הותיר אחריו הכל למעט עבודותיו ומכתביו של סטיגליץ.
כאשר פלורנס מתה לפתע, שילם דאב עבור הוצאות ההלוויה ושלח פרחים, אך לא הלך להלוויה. לאחר מותה הוא יכול היה להנשא לטור. לראשונה מזה שמונה שנים הוא נפגש עם בנו בן ה-19, ביל, שהיה גם הוא אמן. השניים יצרו קשרי ידידות ובהמשך חייו בנו עזר לדאב.[7]
דאב וטור התחתנו באפריל 1932 בבית העירייה בניו יורק. דאב הזדהה כ"יוצר מסגרות" במרשם הנישואין שלו. תערוכת גלריה 291 בשנת 1933 הייתה הפעם היחידה שסטיגליץ איפשר לטור ודאב להציג יחד. עבודתו השפיעה על ציירי נוף מופשטים מאוחרים יותר, כמו ג'וליאן האטון וג'ורג'יה או'קיף.[8]
ביולי 1924 כאשר ארתור דאב והלן טור הפליגו לנמל הנטינגטון על סיפונה של "מונה", הם לא יכלו לחזות עד כמה החוף הצפוני של לונג איילנד ייתן השראה לציוריהם הגדולים ביותר. הם גרו בהלסיט עד "השפל הגדול" כאשר גם דאב וגם טור חזרו לאחוזת דאב בז'נבה ניו-יורק.
חיים מאוחרים ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתוך רצון לחזור ללונג איילנד, בשנת 1938 הם רכשו קוטג' זעיר בן חדר אחד. באותו הזמן התגלה שדאב סובל מדלקת ריאות. בהמשך הוא סבל מבעיות בריאות נוספות למשך שארית ימיו. למרות זאת הוא הצליח להתמסר לציור, והתמקד סביב ביתו. כמה מהציורים החזקים ביותר בקריירה שלו, כולל "קיץ האינדיאני", צוירו בסנטרפורט.
בשנת 1946 הציג דאב את התערוכה האחרונה שלו עם תשעה ציורים חדשים וערך את ביקורו האחרון בגלריה של סטיגליץ בפעם האחרונה. קצת יותר מחודש לאחר סגירת התערוכה ביולי, סטיגליץ מת מאי ספיקת לב. מותו של חברו היה קשה לדאב והוא קיבל התקף לב.
ארתור דאב נפטר ב־23 בנובמבר 1946. הוא נקבר בבית הקברות בכנסיית סנט ג'ון בנמל קולד ספרינג, ניו יורק.
הלן טור נפטרה בשנת 1967. בשנת 1979, עבודותיה ויצירותיו של דאב נתלו יחד במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק.
נכדתו של ארתור דאב היא האמנית האינטראקטיבי טוני דאב.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ארתור דאב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Roberts, Norma J., ed. (1988), The American Collections, Columbus Museum of Art, p. 72
- ^ Morgan, Ann Lee (1984), Arthur Dove: Life and Work, with a Catalogue Raisonné, University of Delaware Press,
- ^ Newman, Sasha M. (1981), Arthur Dove and Duncan Phillips: Artist and Patron, The Phillips Collection
- ^ Depietro, Anne Cohen (1989), Arthur Dove and Helen Torr: The Huntington Years, Heckscher Museum.
- ^ 1 2 Morgan, Ann Lee (1984), Arthur Dove: Life and Work, with a Catalogue Raisonné, University of Delaware Press
- ^ Phillips Collection, Elizabeth Hutton Turner, In the American grain : Arthur Dove, Marsden Hartley, John Marin, Georgia O'Keeffe, and Alfred Stieglitz : the Stieglitz Circle at the Phillips Collection, Washington, D.C. : Counterpoint ; [Emeryville, Calif.] : Distributed by Publishers Group West, 1995, ISBN 978-1-887178-01-3
- ^ organ, Ann Lee (1984), Arthur Dove: Life and Work, with a Catalogue Raisonné, University of Delaware Press,
- ^ Ann Landi (July 1, 2006). "Reviews: New York; Julian Hatton / Elizabeth Harris Gallery". ARTnews