בדיקת שתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דגימת שתן

בדיקת שתן היא אחת הבדיקות השכיחות ביותר באבחון הרפואי. בדיקת מעבדה של נוזל השתן מאפשרת זיהוי מרכיבים הנמצאים בו, המעידים על קיומם של מחלות וזיהומים. בנוסף לכך משמשת בדיקת השתן כאמצעי מהימן להערכת תפקוד הכליות.

כיום נעשה שימוש רב בבדיקות השתן כאמצעי לגילויים של תרופות, כימיקלים וסמים אסורים הנמצאים בגופם של הנבדקים ומופרשים בשתן. במיוחד רווחת הבדיקה במקצועות הספורט, כאמצעי לגילוי שימוש אסור בסמים אסורים.

דרך הבדיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הבדיקה מתבקש הנבדק להטיל שתן לכוסית, שתכולתה נבדקת בעזרת "סטיק" - מקלון בעל ריבועים צבעוניים, המשנים את גווניהם בהתאם לאופי השתן. אפשרויות אחרות הן בדיקות בעזרת מיקרוסקופ או באמצעות מכשירים אלקטרוניים, הנותנים לרוב מידע מדויק יותר.

בדיקות נפוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומציות בשתן - PH[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו בודקים את רמת החומציות בשתן. באופן תקין, הכליות והריאות אמורות לווסת את רמת החומציות בדם. אולם, תהליכים שונים עלולים להשפיע על רמת החומציות. שינוי זה יתבטא ברמת החומציות בשתן.

התוויות לביצוע הבדיקה: בעיקר בחשד למצבי הרעבה, התייבשות או לאבחון מצב מסכן חיים - חמצת קטוטית סוכרתית.

תוצאות הבדיקה:

  • 4.6 עד 8.0 - מצב תקין.
  • מתחת ל-4.6 - מעיד על שתן חומצי. תוצאה כזו רומזת בעיקר על סוכרת (כתוצאה מחמצת קטוטית סוכרתית), שלשול, מחלות ריאה חסימתיות כרוניות ורעב.
  • מעל ל-8.0 - מעיד על שתן בסיסי. תוצאה כזו רומזת בעיקר על כשל כלייתי, הקאות מרובות, נטילת תרופות וזיהום בדרכי השתן.

חלבון בשתן - Protein[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו בודקים את רמות החלבון בשתן. באופן תקין, לא אמור להופיע חלבון בשתן כלל, משום שגודלם של החלבונים אינו מאפשר מעבר דרך צינוריות הכליה.

התוויות לביצוע הבדיקה: בחשד למחלות כליה, שהביטוי הראשון שלהן הוא הופעת חלבון בשתן. חלבון בשתן שכיח גם בקרב חולי סוכרת עם יתר לחץ דם.

תוצאות הבדיקה:

  • 0 עד 30 - למרות שבמצב תקין לא אמור להופיע חלבון בשתן כלל, מקובל להגדיר הופעת חלבון בשתן עד לרמה של 30 כפרוטאינוריה (הופעת חלבון בשתן) פיזיולגית תקינה.
  • 150 ומעלה - מוגדר כפורטאינוריה.

רמות גבוהות של חלבון בשתן מעידות בדרך כלל על מגוון מחלות כליה כגון נפרוזיס על רקע סוכרת, ברעלת הריון, מחלות זיהומיות וכן יתר לחץ דם. לעתים הימצאות חלבון בשתן יכולה לנבוע מסיבות פיזיולוגיות חולפות כמו מחלה עם חום, פעילות גופנית ומחזור חודשי.

קטונים - Ketones[עריכת קוד מקור | עריכה]

במצב תקין גופי קטו לא אמורים להימצא בשתן כלל. גופי קטו הם תוצר של פירוק מהיר של חומצות שומן. באופן נורמלי, הגוף מפרק את השומנים לתוצרים סופיים כמו מים ופחמן דו חמצני. אולם, במקרים בהם הגוף מזהה הרעבה - במצבי צום או במצבים של סוכרת (בסוכרת יש מחסור באינסולין, ולפיכך הסוכר לא מגיע לתאים למרות שרמתו בדם גבוהה) הגוף מפרק את חמוצות השומן במסלול מהיר שהתוצר הסופי שלו הוא גופי קטו. במצבים קיצוניים אלו רמות גופי הקטו בדם גבוהות מאד, וגופי הקטו מופרשים בשתן. מצב זה אינו מצב תקין.

התוויות לביצוע הבדיקה: כאשר קיים חשש לחמצת קטוטית סוכרתית, התייבשות או רעב.

תוצאות הבדיקה:

  • NEG - קיצור של Negative. זהו הערך התקין.
  • פחות מ-20 - מסומן בפלוס אחד (+).
  • 30 עד 40 - מסומן בשני פלוסים (++).
  • מעל 80 - מסומן בשלושה פלוסים (+++).

תוצאה חיובית של קטונים בשתן יכולה להצביע על: סוכרת, הרעבה, צום, אנורקסיה, הקאות מרובות (כולל הקאות במהלך הריון), חילוף חומרים גבוה, פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), חום גבוה, כוויות, הריון, הנקה או תופעות בעקבות ניתוח.

כדוריות דם לבנות - WBC - White Blood Cells[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו נבדקת הימצאות הדוריות דם הלבנות בשתן. בשתן של אדם בריא אין כדוריות דם לבנות כלל, והימצאותן שם מעידה על קיומו של תהליך דלקתי כלשהו.

התוויות לביצוע הבדיקה: בחשד לדלקת בדרכי השתן.

תוצאות הבדיקה:

  • NEG - קיצור של Negative. זהו הערך התקין.
  • 4 עד 5 - יכול להעיד על דלקת בדרכי השתן או בכליה.
  • 10 עד 20 - מעלה חשש למצב פתולוגי, ומחייב בירור נוסף.
  • מעל 20 - מוכר כפתולוגי על ידי רוב המעבדות.

בנשים יש לשלול דלקת בנרתיק במקרה ונמצאות כדוריות דם לבנות בשתן.

הימצאות של כדוריות דם לבנות בשתן יחד עם צריבה, תכיפות ודחיפות במתן שתן - מצביעות על דלכת בדרכי השתן.

כדוריות דם אדומות - RBC- Red Blood Cells[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו נבדקת הימצאות הדוריות דם אדומות בשתן.

התוויות לביצוע הבדיקה: בחשד לדלקת בדרכי השתן והכליות או במקרה של הימצאות אבנים בכליות.

תוצאות הבדיקה:

  • מתחת ל-4 - בדיקה תקינה.
  • 5 עד 15 - מיקרו-המטוריה.
  • מעל 15 - מאקרו-המטוריה.

מיקרו ומקרו המטוריה עשויים להצביע על דלקות בדרכי השתן, מחלות כליה, לקת בכליות, אבנים בדרכי השתן או דלקת הערמונית (פרוסטטה) ובמקרים נדירים - גידול סרטני.

פעמים רבות הימצאות חלבון בשתן יכולה לנבוע מסיבות פיזיולוגיות, שחולפות מאליהן ואינן מעידות על כל מחלה כגון: מחלת חום (למשל הצטננות), פעילות גופנית ומחזור חודשי.

משקל סגולי - SG - Specific Grav U Strip[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו בודקים את המשקל הסגולי של השתן. כלומר, ריכוז החלקיקים המוצקים המומסים בנוזל. חריגה מהטווח התקין של המשקל הסגולי יכולה להצביע על הפרעה בתפקוד הכליה או על עומס מלחים או נוזלים שהכליות מתקשות לווסת.

התוויות לביצוע הבדיקה: במקרים של חשד לחוסר איזון בהפרדת הורמון ADH, הורמון שאחראי על ויסות הפרשות הנוזלים לשתן.

תוצאות הבדיקה:

  • ערכים בטווח של 1.002 עד 1.028 - בדיקה תקינה.

ערכים נמוכים עשויים להצביע על שתייה מרובה, מחלת תפלת השתן, מחלות כליה וכן דלקת בכליות.

ערכים גבוהים עשויים להצביע על התייבשות, שלשול, זיעה מרובה, כשל לבבי, כשל כלייתי, הקאות מרובות או שתייה מעטה. ערכים גבוהים יכולים להופיע בתסמונת SIADH, בה קיימת הפרשה לא תקינה של ההורמון ADH שאחראי על בקרת הפרשת הנוזלים בכליה.

בילירובין בשתן - Bilirubin U Strip[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו בודקים את רמות הבילירובין בשתן.

בילירובין הוא צבען הנוצר בכבד כתוצאה מפירוק ההמוגלובין מתאי דם אדומים שסיימו את תפקידם. אצל אדם בריא מופרש הבילירובין דרך המעי ומעניק לצואה את צבעה הכהה. במקרים של מחלות כבד הבילרובין לא מגיע למעי ובמקום זאת מופיע בשתן.

התוויות לביצוע הבדיקה: מחלות כבד שונות.

הימצאות בילירובין בשתן יכולה להצביע על מחלות כבד שונות. ביניהן: אבנים בכיס המרה, חסימת דרכי המרה וכן דלקת כבד נגיפית.

גלוקוז בשתן - Glucose U Strip[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבדיקה זו בודקים את רמות הסוכר בשתן. אצל אדם בריא לא אמור להופיע גלוקוז בשתן. הימצאות סוכר בשתן נקראת גליקוזוריה.

התוויות לביצוע הבדיקה: סוכרת.

תוצאות הבדיקה:

  • 2 עד 30 - טווח תקין.

הימצאות גלוקוז בשתן מצביעה בדרך כלל על רמות גבוהות של סוכר בדם, בדרך כלל בעקבות סוכרת. אולם, ישנם מצבים נוספים שיכולים לגרום להופעה של גלוקוז בשתן: הריון וכן נטילת אנטיביוטיקה ממשפחת הצפלוספורינים וכן תרופות המכילות את ההורמון אסטרוגן, ליתיום וחומרים משתנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

P medicine.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.