שתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פיפי" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פיפי (פירושונים).
דגימת שתן

שתןסלנג פיפי) הוא פסולת נוזלית המופרשת על ידי הכליות מגופם של בעלי חיים. השתן נוצר בנפרונים אשר בכליות ונצבר בשלפוחית השתן עד לסילוקו במועד נוח. פעולה זו נקראת השתנה, שפירושה הפרשת השתן מהגוף דרך השופכה. עם השתן מופרשים חומרים זרים מהגוף וחומרים שאינם זרים לגוף אך שהפרשתם בכמויות ניתנות לויסות משמרת את ההומיאוסטזיס של נוזלי הגוף. במינים רבים משמש השתן המופרש גם לתקשורת באמצעות חוש הריח.

שתן מורכב מתמיסה מימית של פסולת מטבולית ומרכיבים נוספים. הנוזל מסונן מהדם ועובר תהליכי ספיגה בחזרה והפרשה עד הרכבו הסופי. שתן מכיל כמויות גדולות של שִתְנָן (אוראה), חומצת שתן, קריאטינין ונתרן כלורי ועוד כמויות קטנות של חומרים רבים. הוא מהווה מקור חנקן מצוין עבור צמחים.

שתן הוא האמצעי העיקרי להפרשת כימיקלים ותרופות מהגוף. ניתן לזהות ולנתח כימיקלים אלה בבדיקת שתן וכך לקבוע אבחנה של הרעלה או נטילה של חומרים כימיים אסורים.

השתן סטרילי בצאתו מהגוף (של אדם או בעל חיים בריאים). בשלפוחית נמצאת תמיד שארית שתן קטנה שהוא שתן "עומד" בתוך קיפולים של שלפוחית השתן. בתוך שארית שתן זו יכולים להתפתח חיידקים, אשר לרוב אינם מזיקים לאורגניזם כולו. התופעה נקראת "בקטראוריה" (BACTERURIA). השופכן, כידוע, פתוח כלפי העולם החיצון, ועל כן חודרים דרכו מיקרואורגניזמים שונים כמו חיידקים ופטריות, וחלק ממיקרואורגניזמים אלו נשטף החוצה עם השתן. השתן כמעט חסר ריח כשהוא יוצא מהגוף. עם זאת, לאחר צאתו, מתפרקת מולקולת האוראה לשתי מולקולות של אמוניה (אשר מסיסה בנוזל ה-pH הנמוך), חיידקים שמזהמים את השתן הופכים כימיקלים בתוכו לבעלי ריח והם הגורמים לריח האופייני לשתן עומד.

מחלות מסוימות משנות את כמות השתן, אחידותו וצבעו. לדוגמה, סוכר בשתן עשוי להיות סימן לסוכרת או לכשל כלייתי. שתן צהוב ומרוכז מעיד על חוסר מים בגוף (להבדיל משתן עכור שבדרך כלל מאפיין זיהום של מערכת השתן). שתן של חולי פורפיריה מגוונת עשוי אף להיות אדום כהה.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריפוי בטיפול שתן (אורינותרפיה),

שתיית שתן היא פרקטיקה איורוודית עתיקה שמיושמת ברחבי העולם.

  • ישנם מחקרים רבים שמצביעים על ריפוי מחלות רבות עם שתן פרה ושתן גמל.
  • האוריאה התגלתה ובודדה כבר ב-1773 ומשווקת כיום במגוון רחב של תרופות שונות.

אלה הם כמה דוגמאות ליישומים רפואיים מסחריים של שתן ואוריאה שנמצאות בשימוש כיום:

  • Ureaphil: משתן שעשוי מאוריאה
  • Urofollitropin: תמצית שתן לטיפולי פוריות
  • Ureacin: קרם אוריאה לבעיות עור
  • Amino-cerv: קרם אוריאה המשמש לטיפולים בצוואר רחם
  • Premarin: תמצית שתן כתוסף אסטרוגן
  • Panafil: משחת אוריאה / פפאין לכיבים בעור, כוויות ופצעים מזוהמים

מרכיב נוסף למוצר שקשור בשתן הוא קרבמיד (carbamide) שהוא השם הכימי לאוריאה מסונתזת. קרבמיד ניתן למצוא במוצרים כמו טיפות Murine לאוזניים והסרת שעווה מהאוזניים. אוריאה למעשה מגדילה את קיבולת המים של העור על ידי פתיחת שכבות עור לקשרי מימן, אשר לאחר מכן מושכים לחות לתאי עור יבשים.

  • ביולוגים בסין פרסמו מחקר המפרט כיצד הם הופכים תאים נפוצים שנמצאו בשתן אנושי לתאי גזע עצביים שיכולים לשמש ליצירת תאי עצב במוח ותאי גלייה שהם בעל פוטנציאל עצום לבדיקות ופיתוח של טיפולים מהירים וחדשים למחלות ניווניות.
  • במאה ה-15 רופאים היו מאבחנים מטופלים באמצעות הצבע, הריח ואפילו הטעם של שתן כדי לזהות מחלות מסוימות ולספק תחזיות למטופל, מהיפוקרטס ועד לתקופה הוויקטוריאנית. לפרקטיקה קוראים uroscopy או uromancy.

היפוקרטס (460-377 לפנה"ס) היה ה-uroscopist המקורי.

  • בימים עברו שתן היה פשוט חומר ניקוי ואנשים אף היו שואלים שתן זה מזה.
  • בעלי-חיים נוהגים לסמן את גבולות הטריטוריה שלהם באמצעות השתן שלהם,

כמו כן בעלי-חיים רבים נצפו כשהם שותים את השתן של עצמם.

  • בסיביר, כדי לתקשר עם הרוחות, הקוריאקים שתו שתן של אדם שנטל פטרייה הגורמת להזיות או ששתה בעצמו שתן של אדם כזה. השפעת הפטרייה אינה פוחתת משמעותית עד השותה השביעי בערך, כיוון שהמוסקימול מהפטרייה נשאר בצורתו המקורית לאחר הפרשתו מהכליות. לא זאת בלבד שהדבר חוסך בפטריות, הוא גם מבטל את תופעות הלוואי של המוסקרין, שאינו עובר בשתן. באופן דומה, איילים נהגו ללקק את האדמה במקום שנותר שתן שהכיל את הפטרייה לאחר הטקס הדתי.
  • ביפן נהגו למכור שתן לאיכרים שייצרו ממנו דשנים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]