בוקר הוצאתם להורג של הסטרלצים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | וסילי סוריקוב |
| תאריך יצירה | 1881 |
| טכניקה וחומרים | שמן, על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
379 ס״מ  |
| גובה |
218 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
775 |
| מיקום |
גלריית טרטיאקוב מוסקבה שברוסיה |
  | |
"בוקר הוצאתם להורג של חיילי הסטרלצי" (ברוסית: Утро стрелецкой казни) הוא ציור מאת וסילי סוריקוב המוקדש למרד הסטרלצי בשנת 1698 אשר כשל.
סוריקוב החל לעמול עליו ב-1878 במוסקבה, שם התגורר לאחר סיום האקדמיה הקיסרית לאמנות (אנ') בסנקט-פטרבורג; זהו ציורו הראשון העוסק בנושא היסטורי.
הציור מציג רגעים ספורים טרם הוצאתם להורג של חיילי הסטרלצי ומתמקד במצבם הנפשי של הנידונים בעידן פיוטר הגדול ברגע של משבר היסטורי.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1682 וב-1698 התחוללו שתי התקוממויות של הסטרלצי. ההתקוממות הראשונה התרחשה בשל שלוש סיבות: ראשית, דמי שירותם היה נמוך ושולם באופן לא עקבי. שנית, עקב חוסר פיקוח ממשלי, מפקדי הסטרלצי הפכו לאדונים והכריחו את חייליהם יחד עם בני משפחותיהם לעסוק בעיבוד אדמתם. שלישית, בשל מותו של הצאר פיודור, אחיו של איוואן, אחיו של פיוטר הגדול מאימו החורגת – מריה מילוסלבסקיה, ב-1682, מונה פיוטר לכס המלוכה. קלאן מילוסלבסקים ובראשו סופיה, אחותו של פיודור, נותרו חסרי שביעות רצון, ונפוצה שמועה כי מתוכנן ניסיון התנקשות נגד איוואן. הסטרלצי הסתערו על הקרמלין ב-25 במאי על-פי לוח השנה הגרגוריאני. לפיכך, מונו שני שליטים: איוואן – הצאר הראשי, ופיוטר – הצאר המשני, אולם בשל אי-כשירותם למשול, איוואן חלה ואילו פיוטר היה בן 10, סופיה הייתה לעוצרת עד גיל בגירותו של פיוטר ב-1689. באותה השנה ארגנה סופיה ניסיון רצח של פיוטר. אך ידה הייתה על התחתונה, ועקב כך נשלחה למנזר נובודוויצ'י.
ב-1698, בעת שהותו של פיוטר באירופה, מונה למחליפו על ענייני המדינה פיודור רומודנובסקי. הוא ציווה על הסטרלצי המוסקבאיים לנוע אל גבול צפון-מערב, אולם בשל הסכנה הטמונה בכך נטשו הסטרלצי את עמדתם הצבאית וצעדו ברוח-מרי לבירה. המרד דוכא תחת פיקודו של הגנרל פטריק גורדון (אנ'). עם שובו של פיוטר, נפתחה חקירה. כאלף סטרלצי הוצאו להורג, ואחרים גורשו ממוסקבה.
קומפוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציור מציג שני גיבורים ראשיים – פיוטר הצעיר היושב על סוסו על-יד הקרמלין, וסטרלץ אדום שיער המצוי בסערת נפש שאינו מקבל את גורלו, המביט בחמה על הצאר. בידו השמאלית הוא אוחז נר העולה בלהבה. למעשה, הוא מרכזה האמוציונלי של הקומפוזיציה. פיוטר מביט אל הסטרלצי במבט לא פחות נוקב – הוא סמוך ובטוח בצדקתו.
יתר הדמויות בציור אמוציונליות אף הן: סטרלץ שחור-זקן נושא עיניו בזעף מסביבו – הוא נכנע לגזר דינו. דעתו של הסטרלץ צחור-שיער השתבשה עקב האימה מן העונש הקרב; מידו הרפויה נחטף נרו על ידי חייל, והוא אינו מבחין בילדים שלצידו. ראשו המורכן של הסטרלץ הניצב על העגלה מבשר על גורלו המר. סטרלץ שכוחותיו אפסו נגרר על ידי חיילים אל הגרדום. על הקרקע מושלכים גלימתו וכובעו של הסטרלץ השביעי בקומפוזיציה, ופתיל נרו מעומעם מעט כזכר לנוכחותו. בשברון לב שואגת אשת הסטרלץ הצעירה; בנה נצמד אליה וטמן את פניו בקפלי בגדיה. בכובד צנחה ארצה זקנה, על-ידה צועקת ילדה אחוזת יראה במטפחת אדומה.
הטרגיות של הרגע מועברת על ידי צבעים כהים המאפיינים את היצירה. סוריקוב בחר להציג בוקר סתיו ערפילי לאחר ליל גשום. כמו כן, הוא השתמש בטכניקת קירוב האובייקטים, על ידי כך קיצר את המרחק בין לובנויה מייסטו, כנסיית וסילי הקדוש, והקרמלין.
