בחנותו של ראצ'יק
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | אריה ארוך |
| תאריך יצירה | 1967–1968 |
| טכניקה וחומרים | צבעי-שמן על לוח עץ |
| רוחב |
57 ס״מ  |
| גובה |
84.5 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה | B68.0714 |
| מיקום | מוזיאון ישראל |
  | |
"בחנותו של ראצ'יק" (1967–1968) הוא ציור מאת אריה ארוך.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הציור "בחנותו של ראצ'יק", שנוצר בין השנים 1967–1968, שייך לקבוצה של עבודות בהן חוזר האמן, בצורה מורכבת, אל ילדותו. בציור משרטט ארוך קומפוזיציה של מבנים גאומטריים-נפחים, מעין טבע דומם, בעזרת קווי קונטור שחור. אף על פי שבעבודה גוונים שונים, הרי רובה נשלט על ידי צבע כחול-אפור. צורת החרוט, המאזכרת הן את "מונומנט לאינטרנציונאל השלישי" (1919) והן גוש סוכר על דלפק החנות.
על אף שארוך מתייחס בכותרת ציורו אל נקודת זמן ומקום ספציפיים, כמו בסדרת "צקפר", הרי שסגנון העבודה המופשט מצביע על תהליכים ארס פואטיים. יונה פישר כתב על עבודה זו כי "ב'חנותו של ראצ'יק' (1967/8) ו'לזכר הבחורים הטובים של התחלת המאה' (1969) מבוססות הצורות, בהכרתו של האמן, על חיפושי הצורה הדו-ממדיות והתלת-ממדיות אצל הקונסטרוקטיביסטים הרוסים בשנות העשרים. בחיפושים האלה רואה ארוך את האפשרות ליצור צורה שתהיה צורת יסוד וצורה ייחודית בעת ובעונה אחת".[1]
גדעון עפרת קשר את הציור אל העבודה "הזכוכית הגדולה" מאת מרסל דושאן.[2]
בשנים 1973-1972 יצר ארוך הדפס אבן על פי ציור זה בסטודיו של דוד בן שאול בירושלים. על פי פישר ארוך המיר את הציור המרובד ל"מבנה צורני חמור ומאופק" המנצל את טכניקה ההדפס ליצירת "שילוב תמציתי ביותר של הצורה והחומר".[1]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| אריה ארוך | |
|---|---|
|