מוזיאון ישראל
| מוזיאון ישראל, ירושלים | |
|---|---|
  |
|
| פרטים | |
| סוג | מוזיאון לאמנות, אתנוגרפיה וארכאולוגיה |
| אדריכל | אל מנספלד ודורה גד |
| שנת פתיחה | 1965 |
| כתובת | שדרות רופין 11, ירושלים |
| מייסדים | טדי קולק |
| אוצר ראשי | ג'יימס סניידר (מנכ"ל) |
| דף הבית | http://www.imjnet.org.il |
מוזיאון ישראל הוא המוזיאון הגדול והחשוב בישראל. המוזיאון שוכן בגבעת רם בירושלים בסמוך אל מוזיאון ארצות המקרא ואל הקריה הלאומית לארכיאולוגיה של ארץ ישראל, והוא אחד מבין עשרת המוזיאונים הגדולים ביותר בעולם. המוזיאון נפתח בחודש מאי 1965.
אבי המוזיאון ומייסדו הוא טדי קולק, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה ולימים ראש עיריית ירושלים, שגם הביא למוזיאון תרומות של אוספים חשובים מהעולם. המוזיאון מכיל מעל ל-500,000 חפצי אמנות, המייצגים את שלל תרבויות העולם, מראשיתו, עד להווה. מצויים בו אוספים בתחומי הארכאולוגיה, האתנוגרפיה, היודאיקה, האמנות הישראלית ואמנות העולם.
תוכן עניינים |
מבנה והיסטוריה [עריכה]
בשנת 1959 הכריזה הוועדה להקמת מוזיאון לאומי בירושלים על תחרות אדריכלים לתכנון מתחם המוזיאון. בתחרות זו זכתה במקום הראשון הצעתם של האדריכלים אל מנספלד ודורה גד, הצעה שהתאפיינה ביכולת יישום הדרגתית וגמישה לביצוע הפרויקט השאפתני. על תכנון בניין המוזיאון הם זכו בשנת 1966 בפרס ישראל.
המוזיאון נפתח בטקס חגיגי ב-11 במאי 1965 בנוכחות נשיא המדינה ומכובדים רבים. ב-1967 ביום הראשון של מלחמת ששת הימים, לפני פריצת כוחות צה"ל למזרח ירושלים, מוזיאון ישראל הופגז בידי הצבא הירדני.[1]
מבנה המוזיאון על אגפיו מזכיר כפר ים תכוני הבנוי מיחידות קטנות המשתלבות בנוף. יחידות אלו נבנו על פי מודול קבוע של ריבוע שצלעו היא 11.2 מטרים במסורת בנייה מודרניסטית. הדבר איפשר התפתחות והרחבה של המוזיאון. במהלך השנים נוספו, כאמור, מבנים נוספים שהבולטים בהם הם אגף הנוער וביתן ויסבורד לתערוכות.
בתוך שטח המוזיאון, התגוררה האספנית שרלוט ברגמן. היא תרמה את אוסף הציורים והפסלים שלה בתנאי שלא תיפרד ממנו, והאדריכלים אל מנספלד ודורה גד בנו לה בית מרשים שבו התגוררה בבדידותה עד יום מותה. הבית הנמצא במתחם המוזיאון נקרא בית ברגמן.
ב-25 ביוני 2007 החל בקמפוס המוזיאון מבצע של חידוש ושיפוץ בעלות של יותר כ-100 מיליון דולר שגויסו מתרומות[2][3][4] במסגרת השיפוץ נוספו מבנים חדשים בשטח 7,800 מ"ר וכן הורחב ושופץ כשליש משטחו הבנוי של המוזיאון.[5] כמו כן עוצבה למוזיאון כניסה חדשה ומקורה. במבני המוזיאון שופרה הנגישות לנכים[6] וכן הוסר אוהל גדול ששימש את המוזיאון לאירועים פרטיים. ב-25 ביולי 2010 נחנך מחדש מבנה המוזיאון באירוע חגיגי. בשבועיים שלאחר פתיחתו ביקרו במוזיאון מספר שיא של קרוב ל-50,000 מבקרים.[7]
המוזיאון פועל תחת חברה מעורבת בבעלות בחלקים שווים של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, הסוכנות היהודית, אקדמיה בצלאל, האוניברסיטה העברית, בית הנכות בצלאל וקרן היכל הספר.
אגפי המוזיאון [עריכה]
היכל הספר [עריכה]
 |
ערך מורחב – היכל הספר |
היכל הספר הינו אגף של המוזיאון המשמש משכנן של תגליות ארכאולוגיות יוצאות דופן: מגילות מדבר יהודה ("המגילות הגנוזות") וכתבי יד עתיקים ונדירים של התנ"ך. שני-שלישים של ההיכל בנויים מתחת לפני השטח, וכיפתו משתקפת בברכת המים המקיפה אותו. הסמיכות של הכיפה הלבנה לקיר הבזלת השחור שלידו - צורות גאומטריות מנוגדות כל כך - יוצרת תופעה מיוחדת ורבת רושם בנוף. צורה זו באה לסמל את מאבק "בני האור" ב"בני החושך" כפי שהאמינה כת האיסיים, שמייחסים לה את כתיבת מגילות מדבר יהודה המוצגות בהיכל.
בהיכל הספר מוצג גם כתר ארם צובא, שהוא כתב יד של התנ"ך שנכתב לפי ההשערה בסביבות שנת 920. חוקרי המקרא רואים בכתר את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, בגלל ההתאמה הפנימית המדויקת בין הנוסח עצמו לבין הערות המסורה הנמצאות בו, ונוסח זה קבע את נוסח התנ"ך מאז כתיבתו. הספר נדד בין קהילות יהודיות שונות, ושכן בתחילה בירושלים ובקהיר ולאחר מכן, לקראת סוף המאה ה-14, הופקד בידי יהודי בחאלב. משך 600 שנה שכן הכתר בבית הכנסת הגדול בעיר, עד שנעלם ב-1947. כעבור כעשר שנים הגיע הכתר לישראל כשהוא קרוע וחסר.
דגם ירושלים בימי בית שני [עריכה]
|
ערך מורחב – דגם ירושלים בסוף ימי בית שני |
דגם ירושלים בסוף ימי בית שני הינו תיאור תלת-ממדי של ירושלים בשנת 66. הדגם נבנה לפי פרשנותו של פרופסור מיכאל אבי-יונה לתיאוריו של יוסף בן מתיתיהו, בין השנים 1962-1966. הדגם שכן עד שנת 2006 בשטח מלון הולילנד שבשכונת בית וגן בירושלים, ולכן נקרא גם "דגם הולילנד". בשנת 2006 שופץ הדגם, הותאם למחקרים חדשים והועבר, במבצע הנדסי מורכב, אל שטח המוזיאון.
הדגם רחב הממדים, 2000 מטר רבוע גודלו, מציג את מבני העיר בקנה מידה של 1:50. גולת הכותרת של הדגם היא בית המקדש, שתיאורו בדגם הפך לסמל ומוצג בפרסומים שונים כתמונה ריאלית של בית המקדש השני. הדגם שימש אבן שואבת למבקרים רבים מן הארץ ומחו"ל, והיה לאתר תיירות פופולרי.
אגף אמנות יהודית ויודאיקה [עריכה]
אגף אמנות יהודית ויודאיקה מימי קדם ועד ימינו. האגף כולל כתבי יד עתיקים, ארבעה בתי כנסת על תכולתם- מוונציה, הודו, גרמניה וסורינאם, תצוגת לבוש של עדות ישראל השונות, תשמישי קדושה וכלים המוקדשים לחגי ישראל, ציורים ופסלים של אמנים יהודיים, ועוד. האגף כולל מרכז מידע ליודאיקה ואתנוגרפיה יהודית על שם גבריאל שרובר.
אגף האמנויות [עריכה]
באגף מוצגים תערוכות של מיטב אמני ישראל והעולם בתחומי הציור, הפיסול, הצילום העיצוב, מיצגים וידאו ארט ועוד. אוסף המוזיאון מחולק למספר מחלקות: "אמנות אירופה", "אמנות מודרנית" הכולל מוצגי אמנות מודרנית בינלאומית משלהי המאה התשע-עשרה (אימפרסיוניזם) ועד לשנות השישים של המאה העשרים. "אמניות ישראל", "אמנות עכשווית", "המחלקה לרישומים ולהדפסים", "מחלקה לצילום", מחלקה לעיצוב ואדריכלות, אמנות אסיה והמחלקה לאמנויות אפריקה, אוקיאניה ויבשת אמריקה.
בסיס אוסף האמנות של המוזיאון הוא אוסף "בית הנכות בצלאל", אשר הוקם בירושלים בשנת 1929. למרות הצהרתו הראשונית של בוריס שץ, מקים האוסף, כי הוא יכיל בעיקר יצירות של אמנים יהודים הורחב האוסף, תחת הנהגתו של מרדכי נרקיס, בעזרת תרומות של אספנים יהודים גם ליצירות של אמנים לא יהודים. בחודש מאי 1949 הופקדו באוסף מספר רב של יצירות אמנות ויודאיקה, שמקורן היה ברכוש היהודי שנגזל בתקופת מלחמת העולם השנייה באירופה. יצירות אמנות נוספות הופקדו במוזיאון על ידי הארגון לשיקום התרבות היהודית (JCR), ובשנת 1954 הובאו אל האוסף ציורים רבים אשר היו שייכים למוזיאון היהודי בברלין, אשר נסגר עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. [8]
אחד האוספים הגדולים במוזיאון הוא "אוסף ורה וארטורו שוורץ לאמנות הדאדא והסוריאליזם", המוקדש לאמנות הדאדא והסוריאליזם. האוסף, שראשיתו בתרומה של סדרת עבודות "רדי מייד" של האמן מרסל דושאן, אותה העניק ארטורו שוורץ בשנת 1972, התרחב בשנת 1998 בעקבות תרומה נוספת של שוורץ, והוא כולל מעל 700 יצירות אמנות וכן ספרייה של מסמכים חשובים הקשורים לתנועות אלו. אוסף זה הוא אחד מן הגדולים בעולם בתחום זה.[9].
אגף הארכאולוגיה [עריכה]
האגף מציג ממצאים ארכאולוגיים שונים, בדגש על הארכאולוגיה של ארץ ישראל. כמו כן, התצוגה המחודשת, שנחנכה בשנת 2010, כוללת כ-8,000 חפצים מתקופות שונות בהיסטוריה של ארץ ישראל [10]. האגף לוקח בחשבון את השפעתם של התרבויות השכנות והכובשות על תולדות ארץ ישראל.
בין המוצגים הבולטים נמנים מנסרת סנחריב המתארת את מלחמת סנחריב ביהודה בדומה למקרא, וכתובת מימי בית ראשון בה מופיע נוסח ברכת כהנים.
בגן מצוי דגם של בית הכנסת קשתות רחבעם ברמת הגולן, הכולל אבנים מקוריות.כתובת הקדשה על טיח. פסיפס גאומטרי שנמצאה בבית הכנסת בתל רחוב בעמק בית שאן. וכתובת רחוב - כתובת הלכתית ארוכה ברצפת הפסיפס, שבה שמונה סעיפים שערוכים ב-29 שורות, ובהם טקסטים המופיעים במקורות תנאים ואמוראים, שנוגעים למצוות התלויות בארץ. זוהי הכתובת הארוכה ביותר שנמצאה.
באגף ישנם גם אוספי ממצאים שנתרמו על ידי תורמים שונים או נרכשו על ידי המוזיאון. אחד הידועים שבהם הוא "אוסף דיין" שמקורו בחפירות הארכאולוגיות הלא חוקיות שערך משה דיין לאורך השנים. לאחר פטירתו רכש המוזיאון את האוסף מאלמנתו במיליון דולר.[11]
אגף הנוער [עריכה]
אגף הנוער של המוזיאון נפתח בשנת 1966. מרכז הפעילות של האגף הוא תערוכה שנתית המשלבת יצירות אמנות מקוריות של אמנים ישראלים ובינלאומיים, עם פעילויות והפעלות חינוכיות. מלבד התערוכה האגף מספק מגוון של סדנאות פעילות בנושאים שונים וחוגים לילדים ומבוגרים. בנוסף קיימת במרכז ספרייה של ספרי ילדים מאויירים, "חדר מיחזור" ובו נערכות פעילויות יצירה ועוד.
גן האמנות [עריכה]
למוזיאון גן האמנות שנקרא על שם בילי רוז, שתרם את אוספו הפרטי שאיפשר את הקמת הגן, בתנאי את הגן יתכנן אדריכל הנוף היפני-אמריקאי הנודע איסמו נוגוצ'י[12]. נוגוצ'י ביקר בירושלים, העיר כי גבעת המוזיאון היא אקרופוליס חדש בעיניו, ואחר כך תכנן את הגן. הגן המשתרע על פני כ-20 דונמים המכוסים בשכבה של אבנים קטנות, השפעה מגני זן יפניים ומשולב בצמחיה ים-תיכונית. הגן שנודע ביופיו הינו בעל תאורה מיוחדת בלילה. בין הפסלים בגן מצויים פסלים מאת אמנים זרים כגון רוברט אינדיאנה, הנרי מור, דיוויד סמית, פאבלו פיקאסו, אוגוסט רודן, אניש קאפור, לין צ'דוויק ואמנים מקומיים כגון יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, מיכה אולמן.
פרסי מוזיאון ישראל [עריכה]
מדי שנתיים מעניק המוזיאון פרסים בתחום האומנות והעיצוב. הפרסים בקטגוריות השונות מוענקים לאומנים הבולטים בתחומם כהוקרה וכעידוד לפועלם וליצירתם האמנותית.
הפרסים המחולקים מטעם המוזיאון הם: פרס סנדברג לאמנות ישראלית, פרס קולינר לאומן ישראלי צעיר, פרס שפילמן הבינלאומי למצוינות בצילום, פרס ז'ראר לוי לצלם צעיר, פרס קבלין לצילום ופרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי
בתחום הארכאולוגיה ניתן החל משנת 1979 פרס פרשיה שימל (Percia Schimmel Award) לארכאולוגים על תרומתם לארכאלוגיה של ארץ-ישראל וארצות המקרא, או לחוקרים שהשיגו הישג חשוב בתחומים קרובים.
פרס נוסף המוענק מטעם מוזיאון ישראל הוא פרס בן-יצחק. זהו פרס שמעניק אגף הנוער במוזיאון ישראל, לאיור ספרי ילדים. הפרס מוענק אחת לשנתיים החל משנת 1978.
גלריית תמונות [עריכה]
-
גלוסקמה שנמצאה ביחד עם גלוסקמאות רבות נוספות במערת קבורה כלקוליתית בפקיעין
-
גלוסקמתו של 'ישו, בנו של יוסף' ועוד גלוסקמאות מימי בית שני שהתגלו במערה קבורה הנקראת מערת תלפיות בשכונת תלפיות, ירושלים
-
כלי גלילי חלול דמוי עטרה מנחושת. מעוטר בבעלי חיים מקורננים, ממטמון נחל משמר
-
"חדוות החיים" (1927), פסל של ז'אק ליפשיץ בגן הפסלים
-
פסל אחד משני האחים מתוך "אזרחי קאלה" של אוגוסט רודן
-
"חוליות" (1968-69), פסל בשלושה חלקים של הנרי מור, המוצג בגן הפסלים
-
סמל אגף הנוער במוזיאון ישראל
-
הפסל "אהבה" של רוברט אינדיאנה, המוצג בגן הפסלים
-
הפסל "היפוך העולם", (2010) של אניש קאפור
.JPG)
המוזיאון בקולנוע ובטלוויזיה [עריכה]
- במוזיאון צולם אחד הפרקים של עברית בסימן טוב של הטלוויזיה הלימודית.
- בשל צורתו הייחודית של היכל הספר, היוו גני המוזיאון וגגו של היכל הספר כרקע לסרט מדע בדיוני שהופק על ידי גולן גלובוס.
- במוזיאון ישראל צולמה סדרת הטלוויזיה "הצופן" ששודרה בערוץ הראשון.
- במוזיאון צולמה סצנת הפתיחה של הסרט הערת שוליים של יוסף סידר
לקריאה נוספת [עריכה]
- מיכל דייגי-מנדלס וסילביה רוזנברג (עורכות), דברי ימי הארץ : ארכאולוגיה במוזיאון ישראל, ירושלים: מוזיאון ישראל, 2010.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אתר מוזיאון ישראל
- רשימת ספרים שיצאו לאור בהוצאת מוזיאון ישראל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יונתן אמיר, פשוט יפה, ישראל היום, 16.7.2010
- דקל גודוביץ, קניון מוזיאון ישראל, כלכליסט, 26.7.2010
- רותי דירקטור, בית הרוחות: על פתיחתו המחודשת של מוזיאון ישראל, וואלה!, 26.7.2010
- ראיון עם מנכ"ל המוזיאון ג'יימס סניידר לכבוד פתיחתו מחדש, באתר עכבר העיר, 14.5.2010
- אלי ערמון אזולאי , אוסף האמנות הישראלית במוזיאון ישראל: דנציגר פינת זריצקי, באתר עכבר העיר, 20.8.2010
- שרה ג'ו בן-צבי, עתיקות בשלושה ממדים, באתר "סגולה"
- מיכאל יעקובסון: על הווילה הנסתרת במוזיאון ישראל, 27.10.11, Xnet
- סיור וירטואלי במוזיאון ישראל
הערות שוליים [עריכה]
- ^ "1967 והארץ שינתה את פניה" מאת תום שגב, עמוד 362.
- ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3416764,00.html
- ^ סדר חדש במוזיאון - גלריה - הארץ
- ^ רוני מלול, מוזיאון משודרג, nrg , 15/12/2009
- ^ רובינזון, נתיב, מוזיאון ישראל החדש נחנך בערב ט"ו באב, אתר רשת ב', 26.7.2010
- ^ פעולות בולטת בשיפור הנגישות היו חפירת מנהרה גישה שבקצהה מעליות למבנה המרכזי של המוזיאון, המקילה את הגישה למבנה זה (במקום שביל לולייני בין גרמי המדרגות, אשר שימש כשביל הגישה קודם לכן.
- ^ אלי ערמון אזולאי' 50 אלף מבקרים כבר פקדו את מוזיאון ישראל המחודש, אתר עכבר העיר, 10.8.2010
- ^ רחום, סטפני, אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים, ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עמ' 8-9.
- ^ ראו: Rick Radin , Arturo Schwartz - benefactor to art and Israel
- ^ ראו כאן
- ^ רן שפירא, מגילות משה דיין, באתר הארץ, 29/09/04
- ^ רות קולודני-בקי, זהו טדי: ביוגרפיה מפי חברים. הוצאת משרד הביטחון, 1987. עמ' 150
