ג'יימס קרול בקוויט
 | |
| לידה |
23 בספטמבר 1852 האניבל, מיזורי, מיזורי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1917 (בגיל 65) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
בית הקברות קנסיקו |
| מקום לימודים |
האקדמיה הלאומית לעיצוב |
| הושפע על ידי |
אדולף איבון, קרלוס-דוראן |
| יצירות ידועות |
The Telephone and the Ticker; Study for Manufactures Building |
  | |
ג'יימס קרול בקוויט (באנגלית: James Carroll Beckwith; 23 בספטמבר 1852 – 24 באוקטובר 1917) היה צייר נוף, דיוקן וז'אנר אמריקאי, שסגנונו הנטורליסטי הביא להכרתו כדמות מכובדת באמנות האמריקאית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרול בקוויט, נולד בחניבעל, מיזורי ב-23 בספטמבר 1852, בנם של צ'ארלס ומליסה בקוויט. עם זאת, הוא גדל בשיקגו, שם לאביו הייתה מכולת סיטונאית. בשנת 1868, שהיה בן 16, הוא למד אמנות באקדמיה לעיצוב בשיקגו אצל וולטר שירלו עד שהשריפה הגדולה של 1871 הרסה הכל (כולל חלק ניכר ממרכז העיר). לאחר מכן הוא נסע לניו יורק ולמד באקדמיה הלאומית לעיצוב אצל למואל וילמרט ובהמשך נסע לפריז, ושם שהה מנובמבר 1873 עד 1878.
בפריז הוא לקח קורסים לציור אצל אדולף איבון[1] ולמד ציור אצל קרלוס דוראן[2] שבשנת 1877 בחר בקרול בקוויט ובג'ון סינגר סרג'נט כדי לעזור לו בציור קיר בארמון לוקסמבורג. כשחזר לארצות הברית בשנת 1878, הוא הפך בהדרגה לדמות בולטת באמנות האמריקאית. כישרונותיו כצייר הבטיחו לו משרת הוראה בליגה לסטודנטים לאמנות בניו יורק, שם לימד בין השנים 1878 עד 1882 ובשנים 1886 עד 1887. אלברט הרטר היה בין תלמידיו. כאמן, הוא התרכז בעיקר בפורטרטים, בחקר דמויות וברישומים מפורטות של אנדרטאות היסטוריות, אך מעולם לא איבד את התעניינותו בעיצוב דקורטיבי.
בין דיוקנאותיו ניתן למצוא את אלה של ויליאם מריט צ'ייס (1882), העלמה ג'ורדן (1883), מארק טוויין, תאודור רוזוולט, תומאס אליבון ג'נווייר, ג'ון שופילד וויליאם מ. ולטון.
הוא התחתן עם ברטה הול ב-1 ביוני 1887, וחברו ג'ון סינגר סרג'נט נתן להם ציורי צבעי מים מוונציה במתנה.
עבודות והכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקוויט לקח חלק פעיל בהקמת האגודה לאמנויות יפות והיה נשיא הליגה הלאומית לאמנות. הוא לימד בליגת הסטודנטים לאמנות בניו יורק - שם ויולט אוקלי הייתה אחת מתלמידותיו.
בקוויט זכה בפרסים רבים, כולל ציון לשבח בתערוכת פריז בשנת 1889 ומדליית זהב בתערוכת אטלנטה בשנת 1895.
הוא גם זכה בפרס בתערוכה בפריז בשנת 1899 על יצירה שהיא ככל הנראה עבודתו המפורסמת ביותר: דיוקן של ויליאם מ. וולטון, 1886. הוא זכה במדליית זהב בתערוכת צ'ארלסטון בשנת 1902 והציג בתערוכת יריד העולם בסנט לואיס בשנת 1904 כשהוא מציג את ציורו "הנאוטילוס" יחד עם דיוקן אשתו.
קרול חזר לפריז בשנת 1893 כדי לצייר מספר ציורי קיר ואז חזר לארצות הברית לצייר ציורי קיר על אחת הכיפות בבניין האומנויות הליברליות, בתערוכה הקולומביאנית העולמית בשיקגו בהמשך 1893.[3] הוא התגורר באיטליה בשנים 1910 - 1914 וצייר מונומנטים, מבנים ונופים.
ג'יימס קרול בקוויט נפטר מהתקף לב בדירתו במלון שווילר ברחוב הארבעים וחמישה במערב העיר ניו יורק ב-24 באוקטובר 1917, בן 65.[4]
ניירותיו, כולל ספרי הרישומים שלו והיומנים ששמר משנת 1871 ועד מותו בשנת 1917 מוחזקים על ידי האקדמיה הלאומית לעיצוב בניו יורק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'יימס קרול בקוויט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Beckwith, web.archive.org, 2012-03-15
- ^ ""James Carroll Beckwith" in In the Presence of Beauty: Nineteenth and Early Twentieth Century Paintings. exh. cat. New York: Hawthorne Fine Art", web.archive.org, 2016-03-03
- ^ Chisholm, Hugh, ed. (1911). "Beckwith, James Carroll" . Encyclopædia Britannica (11th ed.). Cambridge University Press.
- ^ "CARROLL BECKWITH, NOTED PAINTER, DIES; Artist Famous for His Portraits and Genre Pictures Stricken After Return from Ride. COLLAPSES IN HOTEL LOBBY He Had Won Awards in Paris Salon and at Exposition Universelle". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1917-10-25. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2020-07-09.