מארק טוויין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| סמיואל לנגהורן קלמנס | |
|---|---|
 מארק טוויין, 7 בפברואר 1871 |
|
| תאריך לידה | 30 בנובמבר 1835 פלורידה, מיזורי, ארצות הברית |
| תאריך פטירה | 21 באפריל 1910 רדינג, קונטיקט |
| לאום | אמריקני |
| כינויים נוספים | מארק טוויין |
| מקצוע | סופר, מרצה |
סמיואל לנגהורן קלמנס (באנגלית: Samuel Langhorne Clemens), נודע בשם העט שלו מארק טוויין (Mark Twain; 30 בנובמבר 1835 - 21 באפריל 1910), סופר והומוריסט אמריקני שיצירתו נודעת בהומור הציני שלה, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הריאליסטי של מקומות ושפה ובשנאת הצביעות והדיכוי. מקור שם העט, בו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין את מידת עומק השניה המסומנת על פני האנך.
[עריכה] חייו
טוויין נולד בעיירה בשם פלורידה במדינת מיזורי שבארצות הברית. הוא היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל קלמנס ואשתו ג'יין למפטון קלמנס. משפחתו באה במקור מווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים.
טוויין היה פעוט חולני, ובשנותיו הראשונות נשקפה סכנה לחייו. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה לעיירה חניבעל שבמדינת מיזורי. מעבר זה היה משמעותי מאוד בחייו, ולראיה ניתן למצוא את תיאורי ילדותו בחניבעל ואת הווי החיים סביב נהר המיסיסיפי ברבים מספריו, ובמיוחד ב-הרפתקאותיו של טום סוייר והרפתקאותיו של האקלברי פין.
טוויין הצעיר היה ילד שובב וחברותי. היו לו חברים וחברות רבים איתם נהג לשחק ולדוג. הוא רחש חיבה רבה לבעלי חיים, ובמיוחד לחתולים. כמו כן הוא היה מיודד מאוד עם העבדים, צעירים ומבוגרים גם יחד. אולם על ילדותו העיב צל כבד של מוות. בהיותו בן 4 מתה אחת מאחיותיו. בהיותו בן 7 מת אחד מאחיו. בגיל 9 הוא מצא גופה במשרדו של אביו. שנה לאחר מכן היה עד לירי. בהיותו בן שתים עשרה מת אביו וטוויין הצעיר צפה בנתיחה שלאחר המוות מבעד חור המנעול. בהמשך אותה שנה הוא צפה באחד מחבריו טובע, וכעבור כמה חודשים מצא, יחד עם חבריו, גופה טבועה של עבד נמלט.
לאחר מות אביו החל טוויין לעבוד בעבודות שונות. הוא עבד בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת ואף חנות ספרים, אולם בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.
בגיל 16 התחיל טוויין הצעיר לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון (אליו המשיך להיות קרוב במשך כל חייו) כדפס ועוזר עורך. באותה שנה הוא אף פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אוריון את העיתון Hannibal Journal. טוויין הפך לעוזרו של אוריון ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו.
בגיל 18 עזב טוויין את חניבעל והתחיל בסדרה של עבודות שונות, כדפס וככותב. בשנת 1857 הצטרף לצוות של ספינת נהר (על חוויותיו במסגרת זאת כתב מאוחר יותר בספרו החיים על המיסיסיפי שפורסם בשנת 1883). במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף ליחידה של חיילי הדרום, שהורכבה מחבריו מחניבעל, אולם יחידה זו התפרקה כעבור זמן קצר מאד. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885.
במשך השנים, טוויין המשיך לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן לתת הרצאות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע, אך התחיל להצליח ממש רק בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר ספר המסעות הראשון שלו The Innocents Abroad התפרסם ונמכר היטב. בסביבות אותה תקופה הכיר את אוליביה לואיז לנגדון. לאחר שתי הצעות נישואים, השניים התחתנו לבסוף בתחילת שנת 1870. שנה לאחר מכן עברה המשפחה הצעירה להרטפורד, קונטיקט וטוויין, למרות היותו בן הדרום, התחיל תוך זמן קצר לזהות את עצמו כינקי מקונטיקט. בסוף השנה הראשונה לנישואי בני הזוג נולד בנם הבכור, לנגדון, אולם הוא מת מדיפתריה כעבור שנתיים. לזוג נולדו ילדים נוספים – סוזי (1872), קלרה (1874) וג'ין (1880).
במהלך שני העשורים הקרובים הפופולריות של טוויין נסקה. כמה מספריו הידועים ביותר התפרסמו בתקופה זו (למשל הרפתקאותיו של האקלברי פין שהתפרסם בשנת 1885, לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב). טוויין ניסה את כוחו גם בכתיבה דרמטית (כולל המחזה של כמה מיצירותיו המפורסמות, כגון בן המלך והעני). טוויין טייל ברחבי העולם עם משפחתו. הוא התיידד עם אנשים רבים ובעלי השפעה (כולל ראשי מדינות). הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. הוא תמך כספית במספר אנשים, כולל אחיו הבכור, והסטודנט השחור הראשון באוניברסיטת ייל. הוא השקיע כסף באפיקים רבים – הבולטים שבהם בית ההוצאה לאור Webster & co. ומכונת סידור דפוס חדשנית.
אולם עם תחילת שנות התשעים נקלע טוויין לבעיות כלכליות חמורות, כתוצאה מהשקעותיו ב-Webster & co. ובמכונת סידור הדפוס. בעיות אלו הגיעו לשיאן בשנת 1894, עת הכריז על פשיטת רגל (ממנה לבסוף הצליח להתאושש). באותה תקופה התחיל לסבול משורה של בעיות בריאות, שחלקן, כגון דלקת פרקים, הקשו עליו את הכתיבה. בתו השלישית, ג'ין, אובחנה כסובלת ממחלת הנפילה. מות בתו הגדולה, סוזי, בשנת 1896 עקב מחלה קשה הותיר אותו ואת משפחתו שבורי לב.
בתקופה זו טוויין כתב פחות, ומבקרים מציינים כי נימת יצירותיו הפכה מרירה ואפלה יותר. הוא הפך מעורב עוד יותר בפוליטיקה, בעיקר מחוץ לארצות הברית (משפט דרייפוס, מלחמת הבורים, מרד הבוקסרים), ופרסם את דעותיו במאמרים שונים. כמו כן התחיל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו.
בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב. טוויין התבודד במשך תקופה מסוימת, אך כעבור זמן מה חזר להיפגש עם אנשים והתחיל להרגיש אופטימי יותר. הוא התחיל לסבול ממחלת לב.
בשנת 1909 זכה לראות את בתו קלרה מתחתנת, אך לבו נשבר כשבדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין מדום לב בהיותה באמבט. הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 74, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.
עובדה מעניינת היא שבשנת מותו של טוויין, כמו בשנת לידתו, נצפה השביט האלי מכדור הארץ, תופעה המתרחשת אחת לכ-75 שנה. שנה לפני מותו, טוויין התייחס לקשר שבין הולדתו ומותו לבין השביט: "באתי עם שביט האלי ב-1835. הוא בא שוב בשנה הבאה, ואני צופה ללכת עימו".
טוויין ביקר בארץ ישראל ב-1867 ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר The Innocents Abroad. לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל והוא נקרא מסע תענוגות לארץ הקודש.
[עריכה] ספריו
- הצפרדע המקפצת המהוללת ממחוז קַלָאוֶרַס וציורים אחרים (1863)
- תמימים בנכר (1869. תר' ארנון בן-נחום בשם מסע תענוגות לארץ-הקודש, 1972) – תיאור הומוריסטי-סרקסטי של ארץ-ישראל באותה עת.
- חלום מוזר וציורים אחרים (1872)
- תור הזהב: סיפור מן הווה (1875)
- הרפתקאות טום סוייר (1876. תר' ישראל-חיים טביוב בשם מאורעות תום, אודסה 1911; אברהם-אריה עקביא, 1940; ברוך מורן, 1956; דן לוין, 1959; י. בן-פנחס, 1960; חמדה אלון, 1968; אוריאל אופק, 1969; א. כרמי, 1980, שרגא גפני, 1981; אהרן אמיר, 1987; שרון פרמינגר, 2008; יניב פרקש, 2009) – קורותיו של טום, הנער השובב, טוב-הלב, הגאוותן וחובב ההרפצקאות, החל במעמד סיוד הגדר, דרך הקמת מחנה-הפיראטים על האי ועד ההצלה ממערת הנטיפים (יצירת-מופת המושתתת על זכרונות-נעוריו של הסופר).
- נווד בנכר (1880) – סיפור מסע.
- בן-המלך והעני (1881. תר' יהודה גור, ורשה 18891 א"ד מרקסון, ורשה 1923; אברהם-אריה עקביא, 1941; דניאל אלירם, 1954; איטליה רימיני, 1967; עטרה אופק, 1976; דליה למדני, 1978) – הרפתקאותיהם המופלאות של הנסיך אדוארד לבית טיודור והנער הקבצן טום, הדומים זה לזה כשתי טיפות-מים, לאחר שהחליפו בגדים וזהות.
- הפיל הלבן שנגנב (1882. תר' שושנה חן-זהבי, 1947)
- החיים על המיסיסיפי (1883) – סיפור ארבע שנות הסופר כנווט של ספינת-מסעות.
- הרפתקאותיו של האקלברי פין (1884. תר' פלק הילפרין בשם מאורעות פין, 1926; יהודה קרני, 1928; אברהם בירמן, 1955; אהרון פישקין, 1964; אוריאל אופק, 1969; שרגא גפני, 1982; בינה אופק, 2000; יניב פרקש, 2004) – האק היחפן, בן שיכור-העיר, מספר בשפתו הססגונית-משובשת את הרפתקאותיו המרתקות-משעשעות לאחר שלא עלה בידו ליהפך לבן-תרבות, מנוסתו אל האי, הפלגתו עם העבד הכושי הבורח במורד הנהר, "שותפתו" עם צמד הנוכלים ופגישתו המחודשת עם טום סוייר (שלשלת ארוכה של אירועים המצטרפת ליצירת מופת, אולי השלמה ביצירות טוויין).
- ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (1889. תר' ישעיהו לויט, 1954; י. אחיטוב, 1962; גדעון טורי, 1983) – מעשה בצעיר ינקי, המתגלגל אל חצר המלך ארתור (שנת 500) ומנסה להקים שם ציווליזציה מודרנית.
שטר בן מיליון וסיפורים אחרים (1893)
- טום סוייר בנכר (1894. תר' דב עמיקם בשם תום סוייר הטייס, 1946; שושנה חן-זהבי בשם תום סוייר בדרכים, 1947; אוריאל אופק בשם תום סוייר בשחקים, 1974) – האק פין מספר בגוף ראשון כיצד טס בכדור פורח בחברת טום סוייר, ג'ים הכושי ומדען מטורף, חצה את האוקיאנוס ונחת לרגלי הר סיני.
- טום סוייר הבלש (1896. תר' דב עמיקם, 1946; אוריאל אופק, 1974) – האק פין מספר על מבצע בלשי, שבו הצליח טום ידידו להוכיח את חפותו של דודו שהואשם ברצח.
- הטרגדיה של וילסון סתום-הראש או התאומים הבלתי-רגילים (1896. תר' אברהם בירמן בשם וילסון הטמבל, 1954; אסתר גינצבורג בשם וילסון המוזר, 1980) – סיפור בלשי מרתק על פרקליט תמהוני, המצליח לפענח תעלומת רצח וחילופי תינוקות.
- זכרונות ז'אן ד'ארק (1896)
- בעקבות קו המשווה (1897) – מסע-הרצאות מסביב לכדור-הארץ.
- האיש שהשחית את הדיילבורג (1900. תר' י. בן-יעקב בשם האיש שקלקל את כל העיירה, 1947) – מעשה בנכרי שבלבל את דעתה של עיירה שלווה לאחר שהשאיר באחד מבתיה שק מלא מטבעות-זהב.
- סיפור בלשי דו-קני (1902)
- סיפורו של כלב (1904)
- יומנו של אדם הראשון / יומנה של חווה (1906)
- סיפורו של סוס (1907)
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אתר של מבקר הספרות ג'ים צוויק
- Mark Twain in His Times
- ביוגרפיה של טוויין
- פרקים מהאוטוביוגרפיה של טוויין
- טקסטים מקוונים של מרבית יצירותיו
- ציטוטים של מארק טוויין, באתר "בין המרכאות"
- מארק טוויין, "בנוגע ליהודים", באתר "פאזל"
- תיעוד בוידאו של מרק טוויין, 1909
- מארק טווין, הייתי מזכירו של סנטור, באתר "אפלטון"
- מיכאל דק, על 'הרפתקאותיו של תום סוייר', באתר הארץ, 20.6.2008
- אריאנה מלמד, לא בבית ספרנו, ynet , 16.04.04
- משה גלעד, הרפתקאות מארק טוויין וסמואל לנגהורן קלמנס, הארץ, 28 בנובמבר 2008
- אסתי סגל, שלא יתיישן לעולם, גלובס, 22/07/2009
- אירי ריקין, באופן זמני: הינקי של טוויין, nrg , 4/8/2009
- מארק טוויין, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
