מארק טוויין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמואל לנגהורן קלמנס
Mark Twain, Brady-Handy photo portrait, Feb 7, 1871, cropped.jpg
מארק טוויין, 7 בפברואר 1871
תאריך לידה 30 בנובמבר 1835
תאריך פטירה 21 באפריל 1910 (בגיל 74)
מקום לידה Flag of the United States.svg פלורידה, מיזורי
מקום פטירה Flag of Connecticut.svg רדינג, קונטיקט
עיסוק סופר, מרצה
לאום אמריקני
מארק טוויין בגיל 15, 1850
טוויין אוחז בידו סיגר, 1907
מארק טוויין (1909)

סמואל לנגהורן קלמנסאנגלית: Samuel Langhorne Clemens), נודע בשם העט שלו מארק טוויין (Mark Twain;‏ 30 בנובמבר 1835 - 21 באפריל 1910), סופר והומוריסט אמריקני שיצירותיו נודעות בהומור הציני שלהן, בסאטירה החברתית החריפה, בתיאור הריאליסטי של מקומות ושפה ובהתנגדות לצביעות ולדיכוי. ספריו הידועים ביותר הם "הרפתקאותיו של טום סוייר", "הרפתקאותיו של האקלברי פין" ו"בן המלך והעני".

מקור שם העט, בו החל להשתמש ב-1863, במונח מתחום הימאות המציין את המידה השנייה המסומנת על חבל אנך העומק.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוויין נולד בעיירה פלורידה שבמדינת מיזורי בארצות הברית. הוא היה ילדם החמישי (מתוך שישה) של עורך הדין ג'ון מרשל וג'יין למפטון קלמנס. שורשי משפחתו הם בווירג'יניה וסביו היו בעלי עבדים.

בינקותו חלה טוויין, ובשנותיו הראשונות נשקפה סכנה לחייו. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לעיירה האניבל (חניבעל) שבמדינת מיזורי. השפעת מעבר זה התבטאה בתיאוריו על ילדותו בעיירה ועל הווי החיים סביב נהר המיסיסיפי ברבים מספריו ובמיוחד ב"הרפתקאותיו של טום סוייר" וב"הרפתקאותיו של האקלברי פין".

בילדותו טוויין היה שובב וחברותי. לאורך ילדותו עבר מספר אסונות בהם מות אחת מאחיותיו בהיותו בן 4 ומות אחד מאחיו בהיותו בן 7. לאחר מות אביו, בהיותו בן 12, החל טוויין לעבוד בעבודות מזדמנות - בנפחייה, חנות מכולת, בית מרקחת וחנות ספרים. בגיל 13 הפך לשוליית מדפיס.

בגיל 16 החל לעבוד אצל אחיו הבכור אוריון (אליו המשיך להיות קרוב במשך כל חייו), כדפס ועוזר עורך. באותה שנה פרסם את המערכון הראשון שלו – "A Gallant Fireman". בסוף אותה שנה קנה אוריון את העיתון המקומי Hannibal Journal; טוויין הפך לעוזרו ובמקביל המשיך לפרסם מערכונים בעיתון השייך לאחיו.

בגיל 18 עזב טוויין את העיירה חניבעל ועבד כדפס וככותב. בשנת 1857 הצטרף לצוות של ספינת נהר; על חוויותיו במסגרת זו כתב מאוחר יותר בספרו "החיים על המיסיסיפי" (1883). בתקופה זו החל להשתמש בשם העט שלו (משמעותו באנגלית היא "סמן שניים" או "ציין שניים" - המודדים את עומק המים בנהר צעקו זה לזה "mark one" ואחר כך "mark twain" וכך הלאה).

במסגרת מלחמת האזרחים האמריקנית הצטרף טוויין ליחידה של חיילי הקונפדרציה בדרום ארצות הברית, שכללה את חבריו מחניבעל, אך היחידה התפרקה כעבור זמן קצר. על חוויותיו כלוחם במלחמת האזרחים כתב בלגלוג ב-"Private History of a Campaign that Failed" מ-1885. לאחר שהתפרקה היחידה הצטרף לאחיו הבכור שנתמנה לסגן מושל בנוואדה שבמערב החדש. לאחר שכמו רבים באותה התקופה ניסה את מזלו במכרות קליפורניה ונכשל החל לשמש ככתב עיתון שהתפרסם בוירג'יניה.

ככתב העיתון פרסם בשנת 1865 ראיון עיתונאי שזכה לפרסום רב ברחבי ארצות הברית עם ניצולי ספינה שנשרפה באזור חופי הוואי ונמצאו לאחר חודש וחצי של חיפושים באוקיינוס השקט לאחר שנחשבו מתים. באותה העת יצא לאור ספרו הראשון שהיה קובץ דברי הומור והרהורים בשם "על הצפרדע המקפצת ורשמים אחרים".

לאורך השנים, טוויין המשיך לפרסם מערכונים ומאמרים בעיתונים שונים, וכן להרצות בפני קהל, והפך להומוריסט ידוע. הוא החל להתפרסם בסוף שנות ה-60 של המאה ה-19, כאשר פורסם ספר המסעות הראשון שלו, "The Innocents Abroad", וזכה להצלחה במכירות. טוויין ביקר בין השאר בארץ ישראל ב-1867 ואת התרשמותו ממסעותיו פרסם בספר זה; לעברית תורגם רק החלק בספר המתייחס למסעותיו בארץ ישראל, והוא נקרא "מסע תענוגות לארץ הקודש".

באותה תקופה הכיר טוויין את אוליביה לואיז לנגדון, והשניים נישאו בתחילת שנת 1870. שנה לאחר מכן עברה המשפחה להרטפורד, קונטיקט; טוויין, למרות היותו בן הדרום, החל תוך זמן קצר לזהות עצמו כיאנקי מהצפון. בסוף השנה הראשונה לנישואי בני הזוג נולד בנם הבכור, לנגדון, אולם הוא מת מדיפטריה בגיל 19 חודשים. לזוג נולדו ילדים נוספים – סוזי (1872), קלרה (1874) וג'ין (1880).

במהלך שני העשורים שלאחר מכן גברה הפופולריות של טוויין. ב-1885 פורסם ספרו הידוע "הרפתקאותיו של האקלברי פין", לאחר כמעט עשור של כתיבה ושכתוב. טוויין התנסה גם בכתיבה דרמטית, וכתב את המחזה "בן המלך והעני". הוא טייל ברחבי העולם עם משפחתו, והתיידד עם אנשים בעלי השפעה וראשי מדינות. הוא הפך מעורב יותר ויותר בפוליטיקה. כך תמך כספית במספר אנשים, בהם אחיו הבכור, ואף הסטודנט האפרו-אמריקאי הראשון באוניברסיטת ייל. אחת ההשקעות הכספיות המרכזיות שלו היו בבית ההוצאה לאור "Webster & co".

אולם עם תחילת שנות התשעים של המאה ה-19, נקלע טוויין לקשיים כספיים כתוצאה מהשקעותיו ב-"Webster & co" ובמכונת סידור דפוס חדשנית. ב-1894 הכריז על פשיטת רגל (ממנה לבסוף הצליח להתאושש). באותה תקופה החל לסבול מבעיות בריאות רבות; דלקת מפרקים ממנה סבל הקשתה עליו את הכתיבה. בתקופה זו אובחנה בתו השלישית, ג'ין, כסובלת מאפילפסיה, וב-1896 מתה בתו הגדולה, סוזי, מדלקת קרום המוח.

בתקופה זו פחתה כמות הכתיבה של טוויין, ומבקרים מציינים כי נימת יצירותיו הפכה מרירה ואפלה יותר. הוא הפך מעורב עוד יותר בפוליטיקה, בעיקר מחוץ לארצות הברית (משפט דרייפוס, מלחמת הבורים, מרד הבוקסרים), ופרסם את דעותיו במאמרים שונים. כמו כן התחיל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו.

בין 1897 ל-1899 שהו טווין ומשפחתו בווינה ואף פרסם מספר מאמרים מעל דפי העיתון נויה פרייה פרסה, רובם בעלי נימה פילושמית (אוהדת-יהודים). עורכו היה תיאודור הרצל. גורמים אנטישמים בעיר קבעו ש"מארק טוויין" הוא כינוי שנועד להסוות את יהדותו של סמואל קלמנס‏[1].

בשנת 1904 מתה אשתו אוליביה לאחר מספר שנים של בריאות לקויה. בתם השנייה של בני הזוג, המוזיקאית המחוננת קלרה, התמוטטה נפשית ונשארה בלתי יציבה במשך מספר שנים לאחר מכן. מצב מחלתה של ג'ין החמיר אף הוא. בסוף אותה שנה מתה גם אחותו של טוויין, פמלה, אליה היה קרוב. טוויין התבודד במשך תקופה מסוימת, אך כעבור זמן מה חזר להיפגש עם אנשים. כן לקה בתקופה זו במחלת לב.

בשנת 1909 נישאה בתו קלרה, אך בדצמבר אותה שנה מתה בתו ג'ין בגיל 29 מהתקף אפילפטי בהיותה באמבט. הוא מת כעבור פחות משנה בגיל 74, ונקבר באלמירה, לצד אשתו אוליביה וילדיו לנגדון, סוזי וג'ין.

טוויין טען שמותו יבוא באפריל 1910 וכשנשאל מדוע חושב כך אמר: "נולדתי כשכוכב השביט היילי הופיע בשמי כדור הארץ ב-1835. יודע ובטוח אני כשיופיע שוב אני אסתלק מהעולם". וכך באמת היה: ב-20 באפריל 1910 נראה כוכב השביט היילי מכדור הארץ. יום למחרת, ב-21 באפריל 1910 מת מארק טוויין.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצפרדע המקפצת המהוללת ממחוז קַ‏לָ‏אוֶ‏רַ‏ס וציורים אחרים (1863)
  • תמימים בנכר (1869. לעברית תורגם חלקו של הספר המתייחס לארץ ישראל. הספר הוא תיאור הומוריסטי-סרקסטי של ארץ-ישראל באותה עת. תר' ארנון בן-נחום בשם מסע תענוגות לארץ הקודש, 1972; בשם מסע תענוגות לארץ הקודש בהוצאת אריאל, ירושלים, 1999; תר' עודד פלד בשם מסע תענוגות בארץ הקודש, 2009)
  • חלום מוזר וציורים אחרים (1872)
  • תור הזהב: סיפור מן הווה (1875)
  • הרפתקאות טום סוייר (1876. תר' ישראל חיים טביוב בשם מאורעות תום, אודסה 1911; אברהם-אריה עקביא, 1940; ברוך מורן, 1956; דן לוין, 1959; י. בן-פנחס, 1960; חמדה אלון, 1968; אוריאל אופק, 1969; א. כרמי, 1980, שרגא גפני, 1981; אהרן אמיר, 1987; שרון פרמינגר, 2008; יניב פרקש, 2009) – קורותיו של טום, הנער השובב, טוב-הלב, הגאוותן וחובב ההרפתקאות, החל במעמד סיוד הגדר, דרך הקמת מחנה-הפיראטים על האי ועד ההצלה ממערת הנטיפים (יצירת-מופת המושתתת על זכרונות-נעוריו של הסופר).
  • נווד בנכר (1880) – סיפור מסע.
  • בן-המלך והעני (1881. תר' יהודה גור, ורשה 1891; א"ד מרקסון, ורשה 1923; אברהם-אריה עקביא, 1941; דניאל אלירם, 1954; איטליה רימיני, 1967; עטרה אופק, 1976; דליה למדני, 1978; נאוה סמל, 2011) – הרפתקאותיהם המופלאות של הנסיך אדוארד לבית טיודור והנער הקבצן טום, הדומים זה לזה כשתי טיפות-מים, לאחר שהחליפו בגדים וזהות.
  • הפיל הלבן שנגנב (1882. תר' שושנה חן-זהבי, 1947)
  • החיים על המיסיסיפי (1883) – סיפור ארבע שנות הסופר כנווט של ספינת-מסעות.
  • הרפתקאותיו של האקלברי פין (1884. תר' פלק הילפרין בשם מאורעות פין, 1926; יהודה קרני, 1928; אברהם בירמן, 1955; אהרון פישקין, 1964; אוריאל אופק, 1969; שרגא גפני, 1982; בינה אופק, 2000; יניב פרקש, 2004) – האק היחפן, בן שיכור-העיר, מספר בשפתו הססגונית-משובשת את הרפתקאותיו המרתקות-משעשעות לאחר שלא עלה בידו ליהפך לבן-תרבות, מנוסתו אל האי, הפלגתו עם העבד הכושי הבורח במורד הנהר, "שותפתו" עם צמד הנוכלים ופגישתו המחודשת עם טום סוייר (שלשלת ארוכה של אירועים המצטרפת ליצירת מופת, אולי השלמה ביצירות טוויין).
  • ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (1889. תר' ישעיהו לויט, 1954; י. אחיטוב, 1962; גדעון טורי, 1983; יעל אכמון, 2009) – מעשה בצעיר ינקי, המתגלגל אל חצר המלך ארתור (שנת 500) ומנסה להקים שם ציוויליזציה מודרנית.
  • שטר בן מיליון וסיפורים אחרים (1893)
  • טום סוייר בנכר (1894. תר' דב עמיקם בשם תום סוייר הטייס, 1946; שושנה חן-זהבי בשם תום סוייר בדרכים, 1947; אוריאל אופק בשם תום סוייר בשחקים, 1974) – האק פין מספר בגוף ראשון כיצד טס בכדור פורח בחברת טום סוייר, ג'ים הכושי ומדען מטורף, חצה את האוקיינוס ונחת לרגלי הר סיני.
  • טום סוייר הבלש (1896. תר' דב עמיקם, 1946; אוריאל אופק, 1974) – האק פין מספר על מבצע בלשי, שבו הצליח טום ידידו להוכיח את חפותו של דודו שהואשם ברצח.
  • הטרגדיה של וילסון סתום-הראש או התאומים הבלתי-רגילים (1896. תר' אברהם בירמן בשם וילסון הטמבל, 1954; אסתר גינצבורג בשם וילסון המוזר, 1980) – סיפור בלשי מרתק על פרקליט תמהוני, המצליח לפענח תעלומת רצח וחילופי תינוקות.
  • זכרונות ז'אן ד'ארק (1896)
  • בעקבות קו המשווה (1897) – מסע-הרצאות מסביב לכדור-הארץ.
  • מכתבים מן הארץ (1897 או 1905). מתוכו המאמר 'הפחות שבחיות' תורגם לעברית על ידי יניב פרקש והתפרסם בחקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, ערך אסף שגיב, כנרת זמורה-ביתן דביר ומרכז שלם, 2011.
  • האיש שהשחית את הדיילבורג (1900. תר' י. בן-יעקב בשם האיש שקלקל את כל העיירה, 1947) – מעשה בנכרי שבלבל את דעתה של עיירה שלווה לאחר שהשאיר באחד מבתיה שק מלא מטבעות זהב.
  • סיפור בלשי דו-קני (1902)
  • סיפורו של כלב (1904)
  • יומנו של אדם הראשון / יומנה של חווה (1906)
  • סיפורו של סוס (1907)
  • הזר המסתורי (1890-1910)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]