גרטרוד קסביר
 | |
| לידה |
18 במאי 1852 דה מוין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
12 באוקטובר 1934 (בגיל 82) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה | גרטרוד סטנטון |
| תחום יצירה | צילום |
| זרם באמנות | פיקטוריאליזם |
| מספר צאצאים |
3 |
  | |
גרטרוד קסביר (באנגלית: Gertrude Käsebier; 18 במאי 1852 – 12 באוקטובר 1934) הייתה צלמת אמריקאית. ידועה בצילומי אימהות וצילומי ילידים אמריקאים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה בפורט דה מוין (היום דה מוין) באיווה. אביה הקים מנסרה בטריטוריית קולורדו מתוך שאיפה להתעשר מן הבהלה לזהב, ואכן חווה הצלחה כלכלית באותה עת[1]. בשנת 1860 נסעו קסביר, אחיה הפעוט ואימה לקולורדו לפגוש את אבי המשפחה, שנבחר לראשות העיירה גולדן, עיירת כורים ששימשה באותה עת כבירת טריטוריית קולרדו. עושרה ומעמדה החדש של המשפחה תרם לכך שהוריה של קסביר עודדו אותה לעסוק במוזיקה, אולם היא התנגדה להפצרותיהם, ופיתחה עניין רב באמנות חזותית. עם זאת, היא החלה לעסוק בציור וצילום באופן מקצועי רק מספר שנים לאחר מכן, לאחר נישואיה והולדת ילדיה[1].
בעקבות מלחמה האזרחים עזבה המשפחה את קולורדו ועברה לברוקלין, ניו יורק. שם פגשה גרטרוד את אדוארד קסביר, שהגיע ממשפחה גרמנית מבוססת כלכלית. היא נישאה לו ביום הולדתה ה-22. לזוג נולדו שלושה ילדים. על אף שחוותה אושר באימהות, התמודדה עם חוסר שביעות רצון מנישואיה[2].
בין השנים 1889–1893 למדה ציור במכון פראט בברוקלין, כששאיפתה הייתה להפוך לציירת דיוקנאות. לאחר סיום לימודיה פתחה סטודיו בניו יורק ובאותה עת החלה להתעניין גם בצילום, תחום שלא נלמד באותה עת במכון פראט ועל כן למדה אותו באופן עצמאי דרך קריאה. קרובי משפחתה וחבריה הקרובים היו הראשונים שהצטלמו בסטודיו שלה, לסדרת צילומים בנושא האימהות[3].
יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסביר השתייכה לזרם הפיקטוריאליזם, שהתמקד בהפיכת הצילום לאמנות גבוהה דרך הקניית מראה ציורי לתמונות[4]. היא גם הייתה דמות מפתח בתרומתה לכתב העת של תנועת הפיקטוריאליזם, "Camera Work" ("עבודת מצלמה")[5]. כדי ליצור ניגוד בין צילומיה לבין צילומים מסחריים, השתמשה קסביר במניפולציות שונות בחדר הפיתוח וכן בצבעוניות עדינה[5].
קסביר עזבה את תנועת הפיקטוריאליזם בשנת 1912.
בניגוד לחברים אחרים בתנועת הפיקטוריאליזם, קסביר שאפה להתפרנס מהצילום. היו אף חברים בתנועה, כגון אלפרד סטיגליץ, שביקרו אותה על החלטתה וטענו כי היא ממסחרת את האמנות שלה[2]. קסביר גם עודדה נשים נוספות לעסוק בצילום כמקצוע ולהתפרנס ממנו. בין האמניות שבהן תמכה בתחילת הדרך נכללה פרנסס בנג'מין ג'ונסטון. היא שימשה מנטורית לנשים צעירות בתחילת דרכן כאמניות, בין היתר נשים שלמדו במכון פראט שבו קסביר עצמה למדה.
יש המשייכים את קסביר לאידיאל האישה החדשה[2], המתייחס לנשים בסוף המאה ה - 19 שהיו עצמאיות ונון-קונפורמיסטיות והציגו דעות לא שגרתיות באותה עת בנושאים מגדריים, חברתיים ואמנותיים. קסביר האמינה שעל נשים לחתור באופן פעיל לפיתוח קריירה בתחומי האמנות וכי עליהן לפעול יחד כדי לקדם את מטרותיהן, והציגה את הדעות הללו באופן מופגן[6].
לצד שאיפתה להפוך את הצילום למקור פרנסה, פעלה קסביר לקבל מקום של כבוד בזירה האמנותית של אותם ימים. שאיפה זו נתקלה לא אחת בחוסר תמיכה מצד קולגות גברים במקצוע. באותה עת, היו צלמים שסברו כי רמת היצירות של צלמות הייתה לקויה וכי הן אינן מתאימות לתפקידים בכירים וניהוליים[6].
דיוקנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1897 פתחה סטודיו לצילומי דיוקן בניו יורק, שמרבית לקוחותיו היו בני המעמד הגבוה בעיר. צילמה דיוקנאות של אישים ידועים בתקופה, כגון מארק טוויין ואוגוסט רודן[7].
בעבודותיה שאפה ללכוד את סיפור חייהם של המצולמים ולשם כך נהגה לבלות עמם לפרקי זמן ממושכים לפני ביצוע הצילום עצמו[8]. קסביר נודעה גם בצילומי הדיוקן של אימהות וילדיהן, לצילומים אלה הייתה לרוב אווירה אותנטית וטבעית, גם אם היו מבוימים על ידי הצלמת[8].
בצילומיה המחישה קסביר את החשיבות הגדולה של האימהות בעיניה, ואת הצורך של האם לטפח את הצמיחה האישית, העצמאות והכישורים של ילדיה מגיל הינקות. ברבים מהדיוקנאות האם מוצגת כמעודדת את ילדה בפעולות חקר או יצירה[9].
צילומי שבט הסו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסביר ערכה סדרת צילומים של ילידים בני שבט הסו, אשר לקחו חלק ב"מופע המערב הפרוע" של באפלו ביל (וויליאם קודי). רוב התמונות צולמו בסטודיו שלה בניו יורק, וחלק מהן צולמו בשמורת הסו[10].
לקסביר היו זכרונות חיוביים מימי ילדותה במישורים הגדולים, אז נהגה לשחק עם ילדי הילידים במקום. היא שלחה מכתב אל באפלו ביל והתעניינה אם תוכל לצלם את בני שבט הסו שהשתתפו במופעו. הוא בחר מספר מחברי המופע והזמין את קסביר לצלם אותם[11].
לאחר מספר שבועות החלה בסדרת הצילומים, וצילמה גברים, נשים וילדים מן השבט. קסביר גם קיבלה ציורים מן המצולמים שלה, שחלקם צוירו בזמן שהמצולמים המתינו בסטודיו ואחרים צורפו למכתבים שנשלחו לקסביר. פרויקט זה נמשך כעשר שנים, במהלכן נוצרו קשרי ידידות עם המצולמים. חלק מן הצילומים בסדרה היו דיוקנאות רשמיים ואחרים לא רשמיים. הדיוקנאות הלא רשמיים צולמו בעיצומה של תנועה ובמצבים בהם המצולמים היו נינוחים, ומושם בהם דגש על שפת גוף והבעות טבעיות של המצולמים[12].
על אף שב"מופע המערב הפרוע" הוצגו לוחמי השבט לראווה כאמצעי בידור או ספקטקל לשעשוע ההמונים, בצילומיה שאפה קסביר להציג את הייחוד שלהם כפרטים ולשים דגש על האישיות הייחודית של כל אחד מהמצולמים. היא אירחה אותם בביתה, שוחחה איתם, התכתבה עימם והזמינה אותם לסטודיו שלה שם צילמה אותם תוך שהתייחסה אליהם כחבריה[6].
קסביר חילקה מספר רב מצילומי סדרה זו ללא עלות, בעיקר לאנשים שהביעו עניין בתרבות הילידים באמריקה. כמאה מן הצילומים בסדרה נתרמו בשנת 1969 לסמית'סוניאן על ידי נכדתה של קסביר, מינה טרנר. כיום הצילומים מוצגים באוסף ההיסטוריה של המוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית[12].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גרטרוד קסביר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Gertrude Käsebier, International Photography Hall of Fame and Museum
- ^ 1 2 3 Women Photojournalists: Gertrude Käsebier, Library of Congress
- ^ Gertrude Käsebier, The J. Paul Getty Museum
- ^ אהבה חדשה: שיאי הצילום המודרני, באתר מוזיאון ישראל
- ^ 1 2 Gertrude Käsebier, MoMA
- ^ 1 2 3 Margaret D. Stetz, Gertrude Käsebier, Photographer: The New Woman in Black and White, Humanities Bulletin 3, Department of Women and Gender Studies, University of Delaware, עמ' 225-236
- ^ Suzanne Révy, Gertrude Käsebier, What Will You Remember, 2020
- ^ 1 2 Gertrude Käsebier, The Art Institute of Chicago
- ^ Mother and Child, c. 1900, National Gallery of Art
- ^ Gertrude Käsebier Sioux Portraits, Smithsonian
- ^ Sitting Holy, Sioux Indian, Smithsonian
- ^ 1 2 Gertrude Käsebier's "Show Indian" Photographs, Cody Studies