דה לה סול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דה לה סול
De La Soul
מקום הקמה לונג איילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1987 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקת היפ הופ, היפ הופ אלטרנטיבי, ג'אז ראפ, היפ הופ של החוף המזרחי עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים Big Life, טומי בוי רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
www.wearedelasoul.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
Kelvin Mercer
David Jude Jolicoeur
Vincent Mason עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דה לה סול (באנגלית: De La Soul) הוא הרכב היפ הופ אמריקאי שהוקם ב-1988 באזור אמיטיוויל בלונג איילנד, ניו יורק.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסדנוס, טרוגוי ומאסאו הקימו את ההרכב בתיכון ומשכו את תשומת ליבו של המפיק פרינס פול מחברת התקליטים טומי בוי רקורדס, עם קלטת דמו של השיר "Plug Tunin'‎". השלישייה הוחתמו בחברה והשיר יצא ב-1988 כסינגל המוביל מתוך אלבום הבכורה שלהם. במרץ 1989, ההרכב הוציא את האלבום, שנקרא 3 Feet High and Rising. האלבום זכה להצלחה ביקורתית ומסחרית ודורג בפרסומים שונים כאחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים ביותר בכל הזמנים.[1][2][3]

ב-1991 יצא אלבומם השני, De La Soul Is Dead. אף על פי שקיבל ביקורות מעורבות ולא נמכר כמו אלבומם הקודם, בסופו של דבר, הוגדר כקלאסיקה על ידי המבקרים והיה לאחד מהאלבומים הראשונים שזכה לדירוג חמישה כוכבים במגזין ההיפ הופ דה סורס. לימים, אף דורג במקום ה-228 ברשימת "500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים" של רולינג סטון.[4]

בשנת 1993 יצא אלבום האולפן השלישי של ההרכב, Buhloone Mindstate. האלבום זכה לביקורות חיוביות, אך היה לכישלון המסחרי הגדול ביותר של ההרכב בצאתו.[5][6] מגזינים שונים, בהם רולינג סטון, דירגו את האלבום כאחד מאלבומי ההיפ הופ הטובים בכל הזמנים.[6] ב-1994, יצאו 500 עותקים של מיני-אלבום שיווקי בשם Clear Lake Audiotorium על גבי תקליט ויניל ותקליטור שקוף. המיני-אלבום בן 6 הרצועות הכיל גרסות ערוכות של רצועות מ-Buhloone Mindstate, אך כלל גם רצועות נוספות ובהן שיתופי פעולה עם אמנים שונים, ובהם ההרכב א טרייב קולד קווסט.

בשנת 1996 הוציאו את האלבום Stakes Is High, שהיה לראשון שלהם שלא הפיק פרינס פול, עם קרדיט הפקה כולל שניתן לשלישייה בלבד. אף על פי שכשל מסחרית, זכה האלבום לשבחים ביקורתיים.[7] מתוך האלבום הצליח השיר "Itzsoweezeee (Hot)", שהצליח להיכנס למצעדי הבילבורד. הסינגל "4 More" מתוך האלבום הצליח להיכנס למקום ה-52 במצעד הסינגלים הבריטי.

ב-2000, החל ההרכב להוציא טרילוגיית אלבומים בשם "Art Official Intelligence" (בראשי תיבות: AOI). כל שלושת האלבומים נועדו לצאת תוך שנה, החל עם צאתו של Art Official Intelligence: Mosaic Thump.[8] אחריו הגיע AOI: Bionix בסוף 2001, אך האלבום השלישי והאחרון בסדרה מעולם לא יצא לאור. ההרכב התקשה לסיים את החלק האחרון בסדרה מסיבות רבות, כשאחת מהן הייתה מאבק מתמשך עם חברת טומי בוי רקורדס, שהוציאה את אלבומיו מאז הופעת הבכורה שלו.

ב-2004 הוציא ההרכב אלבום בשם The Grind Date באמצעות חברת Sactuary/BMG Records, מכיוון שההסכם בין טומי בוי והאחים וורנר רקורדס נסגר והחוזה של ההרכב נמכר לחברות וורנר מיוזיק גרופ האחרות.[9] ההרכב חשב שהחוזה שלו ייקלט על ידי אלקטרה רקורדס, אך היא החליטה לעזוב את וורנר מיוזיק גרופ לחלוטין. האלבום זכה לשבחים והתקבל על ידי המעריצים באופן חיובי. הסינגל המוביל מתוכו, "Shopping Bags (She Got from You)" לא הצליח במיוחד והוביל לכישלון מסחרי של האלבום. ב-2005 שיתף ההרכב פעולה עם גורילז בלהיט "Feel Good Inc.‎", שזיכה את ההרכב בפרס גראמי הראשון שלהם, בקטגוריית "שיתוף הפעולה הווקאלי הטוב ביותר בפופ".[10][11]

במרץ 2015, דה לה סול יצרו Kickstarter כדי לסייע במימון האלבום הקרוב שלהם. האלבום שהתקבל, And the Anonymous Nobody...‎, יצא באוגוסט 2016.[12] האלבום היה מועמד בטקס פרסי גראמי ה-59 לקטגוריית "אלבום הראפ הטוב ביותר".

מחלוקת הקטלוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטלוג המוזיקלי של דה לה סול לא יצא בשירותי הסטרימינג או בחנויות המוזיקה הדיגיטליות עד 2023. עד 2017, הוא היה בבעלות וורנר רקורדס, שלפי פוסדנוס, לא רצו לאשר דגימות ולנהל משא ומתן מחדש על חוזים. הדגימות ששימשו במוזיקה של דה לה סול אושרו רק להפצה באופן פיזי; נוסח החוזים שלהם אינו מעורפל מספיק כדי לאפשר להם להפיץ את המוזיקה בטכנולוגיות דיגיטליות.[13][14]

ב-2017 נרכש הקטלוג על ידי טומי בוי רקורדס.[15] בפברואר 2019, דה לה סול הודיעו כי הקטלוג שלהם יהיה זמין בקרוב בשירותים דיגיטליים. עם זאת, מכיוון שהם לא היו מרוצים מההסכם, לפיו היו אמורים לקבל 10% מההכנסות, ואת השאר היו אמורים לקבל טומי בוי רקורדס, היציאה נדחתה עד למשא ומתן נוסף.[15][16] אמני היפ הופ, ובהם נאז, פיט רוק וקווסטלאב, קראו להחרים את טומי בוי רקורדס.[17] באוגוסט, דה לה סול הודיעו כי לא הצליחו ליישב את המחלוקת עם טומי בוי רקורדס ומיצו את המשא ומתן.[18] בפברואר 2020, פוסדנוס אמר שטומי בוי "בערך חזרה לשולחן, אנחנו מחפשים איך להתחיל את זה".[19] באפריל, ראש רוסטרום רקורדס בנג'י גרינברג אמר שהוא מנסה לקנות את טומי בוי רקורדס, על מנת להחזיר את הקלטות המאסטר לדה לה סול.[20]

ב-4 ביוני 2021, חברת המוזיקה Reservoir Media רכשה את טומי בוי תמורת 100 מיליון דולר. החברה הצהירה כי היא עובדת עם דה לה סול כדי להביא את הקטלוג שלה למדיה הדיגיטלית.[21][22] חודשיים לאחר מכן, ב-8 באוגוסט, המוזיקאי טאליב קוולי חשף כי ההרכב קיבל בעלות על המוזיקה שלו.[23]

ב-3 בינואר 2023, הוכרז כי ששת האלבומים הראשונים של השלישייה יפורסמו בשירותי הזרמת המוזיקה ב-3 במרץ 2023, יום השנה ה-34 לאלבום הבכורה שלהם, 3 Feet High and Rising.[24] כל האלבומים של ההרכב נמצאים בבעלות החברה של השלישייה "A.O.I., LLC", ומורשות לצ'ריסיילס רקורדס, שבדומה לטומי בוי, גם בבעלות Reservoir Media.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004: Live at Tramps, NYC, 1996

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1991: Remixes
  • 1992: De La Remix
  • 2003: Timeless: The Singles Collection
  • 2003: The Best of De La Soul
  • 2004: De La Mix Tape: Remixes, Rarities and Classics
  • 2006: The Impossible: Mission TV Series – Pt. 1

מיקסטייפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006: Hip-Hop Mixtape
  • 2009: Are You In?: Nike+ Original Run
  • 2014: Smell the Da.I.S.Y.‎

מיני-אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994: Clear Lake Audiotorium
  • 2004: Days Off
  • 2016: For Your Pain & Suffering

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דה לה סול בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "SAMPLING WARS - Los Angeles Times". Los Angeles Times. ארכיון מ-16 במרץ 2022. נבדק ב-19 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Source Magazine's 100 Best Albums". Raquenel.com. אורכב מ-המקור ב-2011-07-24. נבדק ב-2011-08-16.
  3. ^ "The National Recording Registry 2010". Library of Congress. נבדק ב-10 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "The 500 Greatest Albums of All Time". Rolling Stone. 22 בספטמבר 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  5. ^ Evans, Paul (23 בדצמבר 1993). "Buhloone Mind State". Rolling Stone. נבדק ב-13 ביוני 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Chris Rock's Top 25 Hip Hop Albums". rateyourmusic.com. אורכב מ-המקור ב-2015-11-07. נבדק ב-1 בספטמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ Smith, Ethan (12 ביולי 1996). "Stakes Is High". Entertainment Weekly. New York. נבדק ב-13 ביוני 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ "De La Soul's Crowd-Funded Album Debuts at No. 1 on Top Rap Albums Chart". Billboard. 9 בספטמבר 2016. נבדק ב-26 בספטמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Fitzgerald, Trent (5 באוקטובר 2018). "A Run-DMC Classic Gets EDM Treatment: Oct. 5 in Hip-Hop History". The Boombox. ארכיון מ-6 במרץ 2019. נבדק ב-9 באפריל 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ "Full list of Grammy award winners". The Independent. 9 בפברואר 2006. אורכב מ-המקור ב-23 בפברואר 2011. נבדק ב-6 בפברואר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "EMI Music earns 54 Grammy nominations". EMI. 8 בדצמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-14 בנובמבר 2008. נבדק ב-6 בפברואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ אתר למנויים בלבד עמוס הראל, דה-לה-סול מוכיחים שיש היפ־הופ לגיל העמידה, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2016
  13. ^ Newman, Jason (13 בפברואר 2014). "Download De La Soul's Entire Catalog for Free". Rolling Stone. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Savage, Mark (13 באוגוסט 2016). "Three Feet High and Missing: Why De La Soul's albums aren't available online". BBC News. {{cite web}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Pahwa, Nitish (8 במרץ 2019). "De La Soul's Long, Still-Incomplete Journey to the Digital Era". Slate Magazine (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Serota, Maggie (1 במרץ 2019). "De La Soul's Catalog Withheld From Streaming Platforms Amid Dispute With Tommy Boy". Spin. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Espinoza, Joshua (27 בפברואר 2019). "Nas, Questlove, and More Call for Tommy Boy Boycott Following De La Soul Controversy (UPDATE)". Complex (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Arcand, Rob (11 באוגוסט 2019). "De La Soul Cut Ties With Tommy Boy Amid Streaming Catalog Dispute". Spin. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Powers, Stephanie (28 בפברואר 2020). "De La Soul's Posdnuos talks streaming woes, new fans, ahead of Tampa show at Gasparilla Music Festival". Creative Loafing: Tampa Bay (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ Eustice, Kyle (27 באפריל 2020). "Rostrum's Benjy Grinberg Joins De La Soul In Fight To Get Masters Back From Tommy Boy". HipHopDX. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Aswad, Jem (4 ביוני 2021). "Reservoir Acquires Iconic Tommy Boy Music, Groundbreaking Hip-Hop Label, for $100 Million". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-4 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Yoo, Noah (4 ביוני 2021). "New De La Soul Catalog Owners Say They'll Work With Band to Bring Albums to Streaming Services". Pitchfork (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-4 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Callas, Brad. "Talib Kweli Confirms De La Soul Finally Owns the Rights to Their Masters". Complex.
  24. ^ "De La Soul: Classic back catalogue finally available for streaming". BBC News (באנגלית בריטית). 2023-01-03. נבדק ב-2023-01-03.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דה_לה_סול&oldid=37640359"