דיאבלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עטיפת המשחק הראשון

דיאבלואנגלית: Diablo) הוא משחק מחשב מז'אנר משחקי התפקידים, המתרחש בזמן-אמת (איננו מבוסס תורים). המשחק הינו פרי-פיתוח של חברת בליזארד, והוא הופץ לחנויות בשנת 1997. רבים מחשיבים אותו לאחד ממשחקי התפקידים הממוחשבים המוצלחים בכל הזמנים, ולמשחק קאלט, כך למשל הוקמו מאות אתרים העוסקים בסדרת משחקי דיאבלו, כמו גם מספר רב של קהילות שחקנים, המאוגדים למשל ל"שבטים" (Clans). רבים מהקונספטים והדמויות בסדרת משחקים זו, מבוססים על כאלו מהתנ"ך, וכן מהמיתולוגיה היהודית[1], הנוצרית, והזורואסטרית[2]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית בריאת המציאות היו קיימים רק שני מישורי קיום: גן העדן והגיהנום. לא ברור ממה הכל התחיל, אבל כבר בראשיתם של העולמות הללו התפתח ביניהם עימות שנקרא "העימות הגדול" (the great conflict) שגרר אחריו את המלחמה הנצחית בין גן העדן והגיהנום.

גן העדן נשלט על ידי מועצת מלאכים אשר מקבלת החלטות עבור כל גן העדן. מועצה זו נקראת "המועצה האנג'ירית" (the Angiris Council) והיא מונה חמישה מלאכים שהמפורסם מביניהם הוא טיריאל. הגיהנום נשלט על ידי שבעה רשעים גדולים (שבע הוא מספר של כח בגיהנום). רשעים אלה מחולקים לארבעה רשעים נחותים- אנדריאל, דוריאל, בליאל ואזמודן- ששולטים על אזורים שונים בגיהנום, ולשלושה רשעים ראשיים בעלי כוח בלתי מוגבל. שלושה רשעים אלה הם אחים- דיאבלו, אדון האימה, האח הצעיר והחזק מכולם, הוא גם מנהיג השלישייה, בעל,אדון ההרס, האח האמצעי והשני בכוחו (למרות שבמשחק הוא חזק מדיאבלו, בספר הוא חלש יותר), ומפיסטו, אדון השנאה, האח הבוגר אך החלש. עם זאת מפיסטו הוא החכם ביותר מבין השלושה, הכי קיצוני ברשעותו, ונראה כי היחידי שיש לו ילדים.

הסיפור מתחיל כאשר סבלנותו של ינאריוס, מלאך עליון, יועץ למועצה האנג'ירית תחת פיקודו של טיריאל, פקעה. המלחמה הנצחית בין גן העדן והגיהנום נמאסה עליו ולכן החליט לעזוב את גן העדן כאשר המוני מלאכים הולכים אחריו. יחד איתו, עזבה את הגיהנום בת-זוגו של ינאריוס, לילית', ביתו של מפיסטו ואימה של אנדריאל, יחד עם המוני שדים מהגיהנום. ביחד הקימו לילית' וינאריוס את עולם ה- Sanctuary. בשביל להסתיר את דבר קיומו של עולם חדש, גנב ינאריוס חפץ מקודש וקסום ביותר שנקרא "אבן העולם" (worldstone) שמטרתו הייתה להסתיר את עולם ה- Sanctuary מגן העדן והיהינום גם יחד. במהלך השנים הזדווגו השדים והמלאכים ויצרו בני כלאיים (nephalem), חצי מלאכים וחצי שדים, אבל חזקים משניהם. בעקבות היווצרותם התפתח ויכוח בין לילית', שרצתה להשתמש בכוחם של ה-nephalem כדי לשלוט גם בגן העדן וגם בגיהנום, לינאריוס, שבכעסו גרש את לילית' לאבדון. לפני שהספיק לעשות זאת, הרגה לילית' את כל המלאכים והשדים שנשארו. מעשה זה גרם לינאריוס להשאיר את ה-nephalem בחיים. אך הוא הוסיף לאבן העולם תכונה נוספת שמנעה מהם את התפתחות כוחותיהם. כל דור שעבר החליש את כוחותיהם עד שהפכו לבני האדם המוכרים.

עם התגלותו הבלתי נמנעת של עולם ה- Sanctuary, הועלה הרעיון במועצה האנג'ירית להשמיד עולם זה. המלאך שהעלה את ההצעה היה אמפריוס, מלאך עליון אגרסיבי מאוד שראה את בני האדם כשיקוצים שדם שדים זורם בעורקיהם. הצעתו נפסלה כאשר המלאכית אוריאל והמלאך טיריאל הצביעו נגדו. הם ראו את בני האדם כבני ברית עוצמתיים אפשריים. למרות זאת, אמפריוס מחזיק עדיין בדעה גזענית כלפי בני האדם. שלושת הרשעים הראשיים בגיהנום הגיעו במהירות למסקנה דומה לזו של אוריאל וטיריאל. אז, נפגש מפיסטו בסתר עם המועצה האנג'ירית וסוכם על הפסקת אש אשר בה יוכלו שני הצדדים לנסות לגייס את עולם ה-Sanctuary לטובתם.

השינוי הקיצוני בגישה של שלושת האחים בקשר למלחמה בגן העדן עוררה את תחושתם של ארבעת הרשעים התחתונים שהאחים פוחדים להמשיך את המלחמה. אזמודן ובליאל חשו שטמונה פה הזדמנות להפיכה. בעידודם, ובעזרת אנדריאל ודוריאל פרץ המרד כנגד האחים ושלושתם גורשו מהגיהנום אל עולם בני האדם. טיריאל, ששמע על כניסתם של שלושת האחים אל עולם ה- Sanctuary ועל מה שהם מעוללים שם, גייס קבוצה של קוסמים חזקים, בראשותו של תל- ראשה, שנקראה "הורדרים" (Horadrim) כדי להלחם בשלישייה. כשראו שלא הייתה אפשרות לנצח את האחים, הביא טיריאל להורדרים חפצים לקיבול נשמות שנקראים אבני נשמה (soulstone). מפיסטו, נכלא באבן כחולה אשר נקברה במקדש האור בעיר "טרווינקל" (travincal), בחבל ארץ שנקרא "קורסט". דיאבלו, נכלא באבן אשר נקברה במעמקי האדמה מתחת לעיירה טריסטרם, ומסביב למקום נבנתה קתדרלה. לפני כליאתו הצליח דיאבלו לשרוט ולפגום את האבן. כשניסו חברי המסדר לכלוא את בעל, הוא ניפץ את אבן הנשמה שלו וכליאתו התאפשרה רק על ידי כך שתל ראשא, החזק מבין ההורודרים ומכל אדם חי בעולם ה- Sanctuary, הסכים להכיל את הרסיס הגדול ביותר של אבן הנשמה בקרבו. עקב כך הוא איבד את שפיות דעתו, כי שד ואדם אינם יכולים לחיות באותו הגוף. ההורדרים כלאו את תל-ראשה בקבר מתחת לאדמה. כך יצא שכוחו של בעל נשאר באבן, ואילו נשמתו השתלטה על תל ראשא.

כוחה של האבן האדומה שכלאה את דיאבלו דעך עם השנים, ואילו כוחו של דיאבלו חזר אליו - באופן מוגבל. באמצעות כוחות טלפתיים הוא הפך את הארכיבישוף של טריסטרם לזרוס לנאמנו. על מנת שדיאבלו יוכל לצאת מהאבן היה עליו למצוא גוף מארח. הוא ניסה להשתלט על השליט המקומי - המלך לאוריק אבל כוחו לא עמד לו. משראה כי נכשל הוא נטש את הרעיון ושלח את לזרוס לחטוף את בן המלך -הנסיך אלברכט. לזרוס תקע את אבן הנשמה במצחו של הילד ודיאבלו החל להשתלט על גופו, אבל היה עוד רחוק מלהיות בכח מלא. שדים המצייתים לדיאבלו הופיעו בעולם, והתמקמו במעמקי הקתדרלה. דיאבלו חיכה לשעת כושר - לתקוף.

ניסיונו הכושל של דיאבלו להשתלט על לאוריק גרמו למלך לאבד את שפיות דעתו (אם כי הגרסה המקובלת שנפוצה בטריסטרם הייתה שהמלך השתגע בגלל חטיפת בנו). כשלזרוס לוחש דברי ארס באוזניו הורה המלך לפתוח במלחמה נגד הממלכה השכנה. לזרוס וידא כי כל גיבורי המלך הנאמנים יצאו למלחמה ושלח אותם למעשה למשימת התאבדות. כעבור זמן קצר היה לזרוס היחידי שנשאר ליעץ למלך. בטירופו הורה המלך להוציא להורג אנשים רבים מנאמניו בהאשימם כי חטפו את בנו. לזרוס הוביל חבורה של כפריים למעמקי הקתדרלה על מנת לחפש את הנסיך, כשכוונתו למעשה הייתה להוביל אותם אל מותם בידי שדיו של דיאבלו. כאשר נעלם לזרוס בצללים, טבח את הכפריים שד עושה דברו של דיאבלו שנקרא the butcher. מעטים שרדו את הטבח. המלך לאוריק הורה להוציא את השורדים להורג. במקביל, אבירי המלך בראשות סר לאקדנן ניסו להרגיע את המלך, אך כשראו את יסורי לאוריק, הרגו את מלכם מתוך רחמים. בנשימת אפו האחרונה קילל לאוריק את כל הקרובים אליו כי ימשיכו לשרת אותו בעולם המתים.

המשחק מתחיל כאשר השחקן ניצב בשערי הקתדרלה ומתכונן לרדת אל מרתפיה. משימת השחקן היא להציל את העיר, על ידי חיסול דיאבלו.

דיאבלו 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאבלו 1: צילום מסך - לוחם הנמצא בעירה טריסטראם

סגנון המשחק הינו כמקובל במסגרת משחקי "Hack and Slash": השחקן מגלם דמות בודדת החוקרת מבוך ועוסקת בעיקר זמנה בקטל המפלצות השוכנות בו ובביזת אוצרותיו. הדגש מושם פחות על קשירת מערכות יחסים עם דמויות אחרות או פתרון חידות, והמשחק נוטה יותר לכיוון של משחק פעולה מאשר משחק הרפתקאות. גיבור המשחק נתון לבחירת המשחק: לוחם, מכשף או נוכלת.

זמן קצר אחרי האירועים האחרונים מגיע הגיבור לעיירה. מוטל עליו להיכנס לקתדרלה של העיירה, לרדת מקומה לקומה, 16 קומות בסך הכל, ולהילחם במפלצות ובשדים, תוך ביצוע משימות שונות בדרך להתמודדות הסופית מול אדון האימה - דיאבלו.

בסופו של המשחק הגיבור כולא את דיאבלו בחזרה באבן-הנשמה. במטרה לכלוא את דיאבלו לנצח הגיבור מנקב את ראשו באבן הנשמה, כך שיוכל להכיל את מהותו של דיאבלו ולמנוע ממנו לצאת לעולם. לא ברור מה תוצאת מהלך זה אך בסוף המשחק נרמז כי הוא לא השיג את מטרתו. בסצנה האחרונה נראה הגיבור כשהוא עטוף בגלימה וברדס, ופניו מוצלות. במשחק ההמשך "דיאבלו 2" מתברר כי דיאבלו אכן השתלט על הגיבור.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוחם (warrior) הוא איש קרבות פנים אל פנים בעל עוצמה פיזית רבה (strength). הלוחם משתמש בכל הנשקים וגורם נזק רב יותר מכל שאר סוגי הדמויות. דמות זו רודפת אחרי אוצר ותהילה. לוחמים באים לעיר טריסטראם (Tristram) מדי יום על מנת לחפש אתגרים במבוך התת-קרקעי ולחסל את האופל. לוחמים הם הדמות היחידה שיכולה לתקן את חפציה ללא עזרה אך כך פוגעים מעט בעמידות של החפץ. כדי לחזק את התקפותיו צריך להעלות את הכוח הפיזי (strength)

דמות הלוחם היא בסיס המשך עלילת המשחק הראשון ומיזוגה לעלילת המשחק השני. הנוכלת והמכשף לא נחשבים לחלק מהעלילה. שם הלוחם הוא Aidan, והוא בנו הבכור של המלך לאוריק, הזוכה לכבוד ואהדה בקרב תושבי טריסטראם. כפי שמספר המשחק השלישי (ראו בהמשך דיאבלו 3).

נוכלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוכלת או הגנבת (rogue), נחשבת לקשתית הטובה ביותר ולכן יכולה לפגוע באויבים ממרחק. למרות שהנזק שהיא גורמת קטן מהנזק שגורם הלוחם, היא יכולה לירות ולברוח בקביעות, וכך לגרום נזק רב בעוד שהיא עצמה לא נפגעת. נוסף על כך, הנוכלת יכולה להגיע לרמת קסם גבוהה יותר מאשר לוחם, למרות שלא לרמת קסם של המכשף. לנוכלת רצון לבדוק את יכולתה כנגד הרשע במבוך התת-קרקעי. הנוכלות הגיעו מהמזרח הרחוק לטריסטראם. יש בידן יכולת לראות ולזהות דלתות, ואוצרות ומלכודות שלוחם ומכשף לא היו מבחינים בהם. על מנת לשפר את סיכוי הפגיעה של הנוכלת יש לשפר את מיומנות הפגיעה (dexterity) ואת מהירות ההתקפה (agility)

מכשף[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות זו מומחית באומנות הקסם. המכשף יכול להטיל לחשים בדרגות הגבוהות ביותר. בין השאר הוא יכול להחליש וגם לפגוע באויבים. למכשף אין צורך בשימוש בנשקים על מנת לפגוע באויב. המכשף יוצא להוט להרפתקאות על מנת להעשיר את ידיעותיו ולבצע מספר רב יותר של קסמים רבי עוצמה. על מנת לחזקו, על השחקן להעלות את החכמה של הקוסם (Intelligence).

הרחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Diablo: Hellfire חבילת ההרחבה למשחק הראשון אשר נוצרה בידי חברת Sierra. מוסיפה למשחק דמות: הנזיר, אשר מסוגל להילחם ביעילות ללא נשק ולהשתמש במטה על מנת להכות מספר יריבים בו זמנית. להרחבה תוכננו דמויות נוספות - המשורר והברברי - והקבצים שלהם מוכלים בדיסק ההתקנה, כך שניתן לשחק בדמויות אם מעתיקים אותם. עלילת ההרחבה מתחוללת במקביל למאורעות המשחק המקורי, טריסטרם מותקפת שוב, גם הפעם על ידי יצורים שטניים. זה החל כניסיון של מכשף מקומי לבצע קסם כלשהו, שלמעשה פתח פורטל לשד בשם נה-קרול שהיה המשרת החזק ביותר של דיאבלו עצמו, אשר מרד בו ונענש בכך שסולק מהגיהנום. השד מביא איתו צבא של יצורים, המאיימים על טריסטרם, על השחקן- לצאת למלחמה שוב.
    בHellfire מתווספים למשחק גם קסמים, קווסטים וחפצים נוספים וכמו כן שני אזורים חדשים - Festering Nest ולאחריו Demon Crypts.

למרות התוספות הנכבדות בליזארד התעלמה לגמרי מעלילת ההרחבה ולא התייחסה אליה כאל שלב ממשיך בעלילת המשחק המקורי, הדבר היחיד אשר נלקח ממנה הוא דמות הברברי, דרכו ניתן לשחק בדיאבלו 2. קולות רבים הצדיקו את התעלמות בליזארד מההרחבה ולכך כמה סיבות; העלילה הייתה ריקה מקשר למקור, והמפלצות החדשות לא הזכירו את היצורים הגותיים מהמשחק הראשון. פס-הקול של היצורים החדשים היה זהה לשל הישנים, השוני העיקרי היה עיוותים קלים שנעשו לסאונד המקורי, כגון הורדת קצב הביט או הוספת אפקטים נלווים.

דיאבלו 2[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום מסך מהרחבת המשחק השני. קרב המתנהל בין דמות השחקן לחיילי צבאו של מפיסטו, הצרים על העיר הברברית הרגות', בקרבת הר אריאט.

במשחק ההמשך העלילה סובבת סביב גיבור הנאבק במפיסטו-אדון השנאה ובדיאבלו -אדון הטרור, אשר חוזרים לאיים על האנושות. המשחק מחולק לארבעה חלקים כאשר בכל חלק "בסיס האם" משתנה ובסופו יש ארכי-רשע שיש להרוג. בשני החלקים הראשונים, הארכי-רשעים שצריך להרוג הם שניים מתוך ארבעת השדים שגרשו את שלושת האחים בתחילת העלילה. את שתי המפלצות הנותרות - מפיסטו ודיאבלו - הורגים בחלק השלישי והרביעי של המשחק (ישנה הרחבה לחלק חמישי). בנוסף, העלילה מתגלה לשחקן על ידי סרטונים שנראים לשחקן בין השלבים.

אחרי שהשמיד את דיאבלו ותקע את אבן הנשמה בראשו, חזר הגיבור של המשחק הראשון לטריסטרם. חגיגות הניצחון על מפלתו של אדון האימה היו הגדולות ביותר שטריטרם ידעה מעולם. הגיבור עמד בחגיגות האלו בנפרד. תושבי העיירה, ובתוכם דאקרד קיין, חברו ובן לווייתו של הגיבור במהלך המשחק וצאצא רחוק של אחד ההורדרים, היו בטוחים שהתנהגותו המופנמת היא תוצאה של החוויות שעבר במלחמתו מול דיאבלו. הגיבור נשמע לפעמים בשנתו, צורח בלילות, משהו על המזרח. יום אחד הוא פשוט עזב, וזמן לא רב לאחר מכן הותקפה טריסטרם על ידי שדים. תושבי העיר נרצחו, גריזוולד הנפח הפך לזומבי אפל, ודאקרד קיין נכלא בתוך כלוב כדי לחכות למותו. הגיבור, שכונה עתה "הנווד האפל", פנה מזרחה כשלאט לאט דיאבלו משתלט על ראשו וגופו. מטרתו היא להגיע למקום בו לכודים אחיו, מפיסטו ובעל, ולשחררם מכלאם העתיק. דיאבלו, עוד בגופו של הגיבור, עובר את מנזר הנוכלות, שנמצא במעבר היחידי שקיים בהרים לכיוון מזרח וזימן את אנדריאל, אחת מהרשעים התחתונים של הגיהנום שחזרה לשירותו. אנדריאל השתלטה על המנזר, גירשה משם את הנוכלות ונשארה לשמור על המעבר למזרח. אם מישהו רצה לעקוב אחרי דיאבלו, היה עליו לעבור את אנדריאל קודם. המשך העלילה (זו שרואים בסרטונים) מתמקדת באיש שהשתכר ונרדם בפונדק. האיש, מריוס שמו, סבל זה כמה ימים מסיוטים על הרס וחורבן על ידי מפלצות מזוויעות. הדבר המשותף היחידי בין הסיוטים היה דמות של אדם עטוי גלימה ושעון על חרב. בעודו ישן בפונדק, הוא מתעורר לפתע כאשר נכנס בדלת דמות עטויה ברדס שדומה באופן מטריד לזו שבחלומותיו. לאחר שהזר, הלוא הוא דיאבלו בדמות הגיבור, מתיישב, הוא מתפרץ בזעם כאשר שאר המבקרים צוחקים עליו. הוא מזמן יצורי אופל שהורסים את הפונדק והורגים את כולם פרט למריוס. מריוס מחליט לעקוב אחרי הנווד וביחד הם הולכים למזרח.

בתחילת המשחק, מגיע הגיבור של המשחק השני למחנה הנוכלות שהוקם לאחר שהנוכלות ברחו מהמנזר שלהן. הגיבור שומע על הנווד שעבר באזור, על הרס טריסטרם ועל האפשרות שהנווד הוא דיאבלו עצמו. מטרתו להשיג את הנווד. הגיבור מגיע למנזר הנוכלות והורג את אנדריאל. כשהוא מגיע לשלב השני, אל העיר לוט גוליין שבמדבר (שבו, אגב, כלוא בעל בקבר של תל ראשא) הוא מגלה שדיאבלו כבר עבר שם. דיאבלו ומריוס הגיעו לקבר של תל- ראשא, ודיאבלו התכוון לשחרר את אחיו. אבל טיריאל, ששמע שדיאבלו מסתובב חופשי, הגיע לשם לעצור אותו. בזמן הקרב ביניהם, מריוס הוציא את האבן מגופו של תל- ראשא. דבר זה אפשר לבעל, שכבר היה בשליטה מלאה על תל ראשא, לשלוט בגופו של הקוסם ולעזור לדיאבלו, אך כוחו המלא של השד נשאר בתוך האבן. טיריאל שלח את מריוס להשמיד את האבן של בעל על ידי כך שיעבור במקדש האור שבעיר טרווינקל שבקורסט, יכנס בשער לגיהנום וישמיד את האבן בסדן הגיהנום. דיאבלו ובעל כולאים את טיריאל בקבר ומזמנים את דוריאל, רשע תחתון נוסף, שישמור עליו. הגיבור מגיע לקבר, הורג את דוריאל ומשחרר את טיריאל. אחרי כל זאת הגיבור מגיע לקורסט במטרה לעצור את בעל ודיאבלו להגיע למקדש האור ולשחרר את אחיהם, מפיסטו. לרוע המזל, שני האחים מגיעים לשם לפניו, משחררים את מפיסטו ומחזירים את דיאבלו לצורתו המקורית ולכוחו המקורי, בתוספת הכח של הגיבור של המשחק הראשון. דיאבלו עובר בשער לגיהנום, מפיסטו, נשאר במקדש להרוג כל מי שיגיע, ובעל הולך לחפש את אבן הנשמה שלו (שנמצאת אצל מריוס). הגיבור מגיע קצת אחר כך, הורג את מפיסטו, והולך אחרי דיאבלו לגיהנום. מריוס מגיע גם הוא למקדש האור, וצופה במפגש בין האחים בלי שהם ערים לנוכחותו. הוא לא מוצא בו את הכח לעבור בשער לגיהנום, ולכן בורח ומוצא מחסה בבית משוגעים. הגיבור מגיע לגיהנום, מנפץ את האבן של מפיסטו על סדן הגיהנום, והורג את דיאבלו. לאחר מכן הוא שומע שמועות על כך שאדמות הברברים ליד הר אריאט, המקום בו נמצאת "אבן העולם", הותקפו על ידי שדים. מתברר שבזמן הקרב עם מפיסטו ודיאבלו, בעל איתר את מריוס בבית המשוגעים, שמע את סיפורו, לקח ממנו את אבן הנשמה שלו, ולאחר שהרג אותו, תקף את עיירות הברברים. למרבה נוחיותו של בעל, תל ראשא ידע איפה נמצאת "אבן העולם", ולפיכך גם בעל יודע.

המשך העלילה הוא בהרחבה לחלק החמישי.


תוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת היוצר של דיאבלו (Blizzard North) הוציאה ב־2 באוגוסט 2005 עדכון (Patch) גדול למשחק ובו עשרות חפצים קסומים, נדירים, יוצאי דופן, ונוספו Rune Words.

הרחבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Diablo II :Lord of Destruction: חבילת ההרחבה למשחק Diablo II. כולל אקט חמישי וחדש למשחק המקורי וכן כולל שתי דמויות חדשות: דרואיד ומתנקשת, המצטרפות לחמש הדמויות הקיימות: ברברי, קוסמת, פלאדין (אביר-קודש), בעל-אוב (נקרומנסר) ואמזונה.

עלילתו של המשחק סובבת סביב נסיונו של האח השלישי של דיאבלו ומפיסטו, בעל, לכבוש את העולם, ואת נסיונו של הגיבור לעצור אותו.

בזמן שצבאו תוקף את עיר הבירה של הברברים, הרוגת', בעל עצמו מנסה להגיע ל"אבן העולם" שנמצאת בתוך הר אריאט. הוא מצליח להגיע לחדר של "אבן העולם" בעזרת בוגד מעיר הברברים. הגיבור מגיע לעיר, עוצר את המצור עליה, מגיע לבעל והורג אותו.

לרוע המזל, עד אז "אבן העולם" כבר מחוללת לחלוטין בגלל כוחו ההרסני של בעל. "אבן העולם" שמרה על הפרדה בין עולם ה- Sanctuary לגיהנום וגן- העדן, ועכשיו, אחרי שנהרסה חלקית, הגיהנום יתחיל לזרום לתוך עולם בני האדם דרך הסלעים. כדי למנוע זאת, משמיד טיריאל לחלוטין את "אבן העולם", ואפילו הוא לא יודע מה יהיו ההשלכות של מעשה זה.

השמדת "אבן העולם" הוא למעשה האקט שמסיים את המשחק.

דיאבלו 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת המשחק השלישי
חמשת סוגי הדמויות אשר ניתן לשחק במשחק השלישי (מימין לשמאל): נזיר, ברברי, ציידת-שדים, מכשף-רופא, ומכשפה.

המשחק השלישי הוכרז בשנת 2008, ויצא לשוק ב-15 במאי 2012.

העלילה מתחוללת 20 שנה לאחר האירועים המתוארים בהרחבת המשחק השני, אשר בסופם טיריאל, המלאך שליווה את הדמות במשחק השני, השמיד את "אבן העולם" (The worldstone) שהושחתה על ידי בעל (אדון ההרס). עלילת המשחק השלישי נוגעת למאבקו של טיריאל במלאך העליון של גן העדן, אימפריוס. טיריאל מואס באטום הלב של המלאכים כלפי המין האנושי ומחליט, באופן עתיר כבוד, להפוך לאדם בעצמו. כך מתחילים אירועי המשחק השלישי; טיריאל מגורש מגן העדן ונופל אל אדמת הארץ של עולם ה Sanctuary כשהוא שרוי על מטאור. מטאור זה פוגע בקתדרלת טריסטראם (הנמצאת בקצהה המזרחי של טריסטראם הישנה), ומגיח עד לעומק מרתפי הקתדרלה. באותה עת ממש, נמצא במנזר דקרד קיין, המנסה לגלות מהו מקורם של הכוחות הרעים, הפוקדים שוב את הארץ.

הדמות במשחק השלישי שייכת לגזע הנפילים, והיא מגיעה לסביבת טריסטראם לחקור את המטאור המסתורי. בעיירה היא פוגשת את ליאה, בתו המאומצת של דקרד קיין, המספרת לה על דודה הלומד בקתדרלה, ועל חששה לשלומו. עתה מוטל על הדמות לחלצו.

עם חילוצו, קיין מספר לדמות על הרוע הפוקד את האזור כולו, והוא משוכנע שהמטאור הוא סימן קשור. קיין מוסיף שהמלך לאוריק, השליט הקודם של ממלכת קנדורס (הממלכה בה נמצאת טריסטראם), נתון כעת לאותם כוחות רעים מסתוריים, ובדרך אל מעמקי הקתדרלה, יהיה על הדמות להיאבק בו. אחרי הבסת המלך ליאוריק (בגרסתו המושחתת), הדמות מגיעה אל מכתש המטאור בעומק הקתדרלה. שם שוכב אדם זר. אדם זה טוען בפני הדמות כי אינו זוכר מי הוא עצמו ולמעשה אינו זוכר דבר מלבד העובדה שברשותו חרב רבת עוצמה המורכבת משלושה חלקים.

תחת עצתו של קיין, הדמות מטיילת בסביבת טריסטראם במטרה להשיג חלקים אלה כדי לאחד את החרב, מתוך אמונה שכאשר אותו זר יאחוז בה, כל זכרונו ישוב אליו, מה שאכן יקרה. במהלך ההרפתקה אמנם, אחת ממנהיגות הכוח האפל, המכשפה מגדה, מגבירה את כוחות האויב ומנסה באופן עיקש למנוע מהדמות להשיג את שלושת חלקי החרב. החלק השלישי נמצא בעיירה וורטאם, הנמצאת דרומית לטריסטראם, במורד הנהר ובמעלה ההרים.‏[3] כאשר הדמות מטיילת לעיירה הסמוכה וורטאהם), מגדה גם היא מגיעה לשם, תוך שהיא מתכננת להסתנן לטריסטראם, במטרה להיכנס לביתו של קיין ממש, ולהתנקש בו, באופן מקרי כביכול, מגדה מקדימה את הדמות לטריסטראם, וההתנקשות יוצאת לפועל בדיוק כשהדמות חוזרת לטריסטראם מהעיירה וורטאם (אליה נסעה כדי למצוא בה את חלקה השלישי של החרב המדוברת, ובנוסף, גם כדי להצילה מהתקפה של כוחות גיהינומיים), בדיוק כשהדמות נכנסת לביתו של קיין כדי לבשרו אל הצלחת המערכה בעיירה הסמוכה.

אחר מותו של קיין, הזר נחטף אל מרתפי אחוזתו של המלך לאוריק, ומוחזק שם, בעוד האחוזה מלאה במכשפים, ויצורים גהינומיים. מטלתה של הדמות (אשר כעת כבר איחדה את החרב למקשה אחת), להציל את הזר, ולהביא את חרבו אליו - מה שיקרה בסופו של דבר, אז הזר יבין שהוא למעשה צורתו האנושית (ברת-התמותה) של עצמו (הרי הוא המלאך טיריאל).

מעתה טיריאל יתלווה אל דמות הנפיל, יחד עם ליאה (אחייניתו של קיין), תוך שהוא מספר לה על שני אחיהם של אדוני הגיהנום, שהחליטו לתקוף את עולם ה Sancturary גם הם, ועל העובדה שאחד מהם, בליעל, השתלט על העיר קלדאום, כישף את הקיסר חקאן, את צבא המלוכה, ומנסה להשתלט על העיר (המהווה כוח אנושי מאסיבי ביחס לכוחות הגיהנום), בצורה איטית, שתעביר את אנשיה אל כוחות הגיהנום בבוא העת. הדמות בסופו של דבר תציל את העיר מידי בליעל, ובנוסף גם תשיג את 3 אבני הנשמות המכילה את נשמותיהם של דיאבלו (אדון הטרור), מפיסטו (אדון השנאה), ובעל (אדון ההרס), ואף תטייל אל ארצות הצפון, למבצר באסטיון (הנמצא תחת מצור והתקפה אגרסיבית של כוחות הגיהנום) במטרה להביס גם את אזמודאן (אחיו של בליעל והחמישי והאחרון (לעת עתה) מבין אדוני הגיהנום העיקריים. לצורך תבוסתו, הדמות תטייל אל מחוז קרוב של הגיהנום, הנמצא במעמקי הר אריאט (שנותר שבור וחצוי ופתוח אל הגיהנום הנמצא במעמקי אדמת ה Sancturary, זאת מתוקף פיצוץ אבן העולם שקרה בפסגת ההר 20 שנה מוקדם יותר), תביס את לבבות החטא, הנותנות כוח לצבאות הגיהנום, ואת אזמודאן. גם נשמותיהם של בעל ואזמודאן יישמרו באבנים אשר יוחזקו על ידי צוות הלוחמים.

נקודת מפנה בעלילה תחל אחר מות אזמודאן. מה שהדמות, ליאה, והמלאך טיריאל לא ידעו הוא שאמה של לאה, אדריאה (המוכרת עוד מהמשחק הראשון כ Adria the witch), למעשה פועלת בשרות הגיהנום, והיא שכבה עם איידאן (Aidan, הדמות מהמשחק הראשון שהביסה את דיאבלו והכניסה את אבן הנשמה הפגומה שלו לתוך ראשו, במטרה לשמרה, מה שנכשל לבסוף), והבת שלה הייתה ליאה (והיא למעשה כלי של דיאבלו בגוף אנושי המחכה להתעורר לחיים עם נשמתו).

אדריאה (אשר בגדה בעולם האדם), החליטה לקחת את חמשת אבני הנשמות, ולהטמיע את כולן ביחד בליאה. כך קרה שדיאבלו התעורר לחיים שוב, אך הפעם חזק הרבה יותר, שכן כוחותיהם של כל אחיו היו בו, ולפיכך, הוא הכיל את האספקטים הגבוהים ביותר של זדוניות. למרות זאת, הדמות, הלא היא שייכת לגזע הנפילים (שהוא תערובת של בני אדם והגזע ממנו עשויים אדוני הגיהנום), תביס בסופו של דבר את דיאבלו, הפעם לנצח נצחים. תבוסתו תהיה בגן העדן, אליו הוא ינסה לפלוש במטרה להשמידו, במקום ספציפי הנקרא פסגת גן עדן (Pinnacle of heaven).

הביקורות של המשחק היו מצוינות. לעומת זאת, חלק מהקהילה של המשחק לא אהבו את משחק זה וטענו שהוא מאכזב. הדבר יצר חיכוך בין הקהילה לבין חברת בליזארד (Blizzard Entertainment).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ למשל, שמות המלאכים: תירא-אל מלאך הצדק, אוריאל ׁמלאכית התקווה; שמות השדים: בעל, בליעל, אזמודאן>אסמודאוס>אשמדאי; הקונספט של גן עדן וגיהנום, מלאכי עליון, מלאכים נופלים (Fallen Angles), שדים; נפילים, ועוד).
  2. ^ כמו למשל הקונספט של מאבק תמידי בין האור לחושך, וכן, על פי האתר Diablo3 Wiki, סיפורה של הדמות Anu מקביל במידה מובחנת לסיפורו של האל הבורא, על פי דת זו, אהורה מזדא. פרשנות זו מופיעה בערך העוסק בדמות Anu.
  3. ^ כפי הנצפה ממרפסת אחוזתו של המלך לאוריק (Leoric's manor).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


בליזארד אנטרטיינמנט (Blizzard Entertainment)

משחקים: וורקראפט, סטארקראפט, דיאבלו, הויקינגים, וורלד אוף וורקראפט