שטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"השטן בפני אלוהים", מאת קוראדו ג'יאקווינטו, שנת 1750 בערך. מתוך מוזיאון הוותיקן.
המלאך מיכאל במאבק עם השטן, שנת 1610.
השטן מענה את איוב ובני משפחתו. איורים של ספר איוב מאת ויליאם בלייק, 1826
השטן מפתה את ישו, מאת הארי שפר, 1854.
שטן בעל שלושה ראשים, מתוך "כיתאב אל-בולחן", סוף המאה ה-14.
ציור זכוכית מהמאה ה-16 בכנסיית נוטרדאם בנורמאנדי
השטן מתוך דפיו של 'קודקס גיגס', ספר מפורסם מהמאה ה-13, בו כתובים רוב הכתבים החשובים באותה התקופה. סביב הציור המבעית והספר פותחה אגדה, על פיה הספר נכתב לאחר שנזיר נידון למוות וביקש מחילה, בתנאי שיכתוב ספר שיכיל את כל הידע האנושי תוך יום אחד, משימה שביצע בעזרת השטן. על פי האגדה, הציור מתאר את מראהו האמתי של השטן.

שָׂטָן הוא דמות מיתולוגית של רשע ומקטרג, המופיע בדתות שונות ומוזכר בתנ"ך, הברית החדשה ובקוראן. השטן מתואר בדרך כלל בדמות מלאך, שד, או אל, המוביל קו מנוגד לתפישות מוסריות, או המתנגד לאל הטוב והמוסרי.

השטן בדתות השונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה שטן מופיעה בתנ"ך לראשונה במשמעות של "מכשול" ("ויתיצב מלאך ה' בדרך, לשטן לו"[1]), ובהמשך כ"אויב" ("ויקם ה' שטן לשלמה, את הדד האדומי"[2]), בספר איוב, ספר זכריה[3], ובספר דברי הימים[4] המאוחרים יותר, מופיע השטן באופן מובהק כדמות עצמאית ובשמו המפורש, אם כי גם בספר תהילים[5] הוא מופיע, אך באופן שניתן לפרשנות אחרת. בספר שמואל ב' מופיע ה"מלאך המשחית בעם" והורג בהם.‏[6]

משמעות המילה "שטן" הוא "השוטה מן הדרך"[דרוש מקור], שכן אחד מתפקידיו (ראו להלן) הוא להסיט את האדם מדרך הישר.

השטן מוזכר בספר תהילים פרק ק"ט "תחת-אהבתי ישטנוני ואני תפלה:וישימו עלי רעה תחת טובה ושנאה תחת אהבתי:הפקד עליו רשע ושטן יעמד על ימינו:" באותו פרק שורש המילה שטן (ש.ט.נ) מופיע עוד פעם. כפי שנראה מפסוקים אלו, דוד המלך השתמש במונח שטן כאויב. אך יש מפרשים שבמילים "ושטן יעמד על ימינו", מתייחס דוד למשמעות ה"מלאכית" של השטן, כמקטרג. לכן הוא מקלל את אויביו, בכך שהשטן יעמוד על ימינם, דהינו יהיה לצדם (ויקטרג עליהם) במשפט האלוהי.

השטן מוזכר בספר איוב ולאחר מכן בתלמוד ובמדרשים, שם הוא נתפס לרוב כמלאך מקטרג, שעושה שליחויות ו"עבודות שחורות" למען האל, הוא מוזכר בין "בני האלוהים" המתייצבים לפני ה':"וַיְהִי הַיּוֹם--וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל ה'; וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן, בְּתוֹכָם." (איוב פרק א', ו').

בספרות המדרשים השטן מופיע כמלאך שיש לו מספר תפקידים:

  • להמית בני אדם בשליחות האל, כך למשל מתואר שהאל שולח את השטן להביא את נשמתו של משה. (מדרש רבה דברים פרשה יא פסקה י).
  • לקטרג בבית דין של מעלה. (מדרש רבה שמות פרשה יח פסקה ה) במיוחד כאשר האדם חוטא כמו למשל בחטא העגל. (מדרש רבה שמות פרשה מג פסקה א') או בשעת סכנה. (מדרש זוטא קהלת פרשה ג').
  • להלשין בפני אלוהים על מעשה בני האדם. כך הוא מתואר כמי שהלשין על ישראל שנהנו מסעודת אחשוורוש. (מדרש רבה אסתר פרשה ז פסקה יג )
  • כדמות שמפתה בני אדם לחטוא ולעבור על ציויו של האל, כמו בסיפור נח, שם הוא מפתה אותו לטעת כרם ולהשתכר. (מדרש תנחומא בראשית פרק יג) וכמו בסיפור אברהם, בו הוא מנסה להניא אותו מעקדת יצחק. (מדרש תנחומא וירא פרק כ"ב) דבר שעבר למסורת המוסלמית ברגימת העמודים שמסמלים את השטן בעליה לרגל למכה.
  • כדמות שמפתה את האדם לחטוא ואחר כך מקטרגת עליו אצל אלהים ואחר כך ממיתה אותו בעבור חטאיו (מסכת בבא בתרא טז/א).
  • תפקידים אחרים. במדרש תנחומא (תולדות פרק י"א) השטן נשלח למנוע מעשיו לחזור מוקדם כדי שיעקב יקבל את הברכות.
  • כדמות שמתעמרת ומזיקה לבני אדם. כך הוא מתואר לאחר העקידה שכמי שמתחפש ליצחק ומבהיל את שרה בסיפור העקידה וגורם למותה. (מדרש תנחומא וירא פרק כג)

חז"ל תיקנו מספר תפילות כנגד השטן, באחת, כסיום לאחר התפילה הוא מופיע כ"שטן המשחית"‏[7] ובשנייה בברכת האורח מופיעה הבקשה: "ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו".‏[8]

הקבלה בימי הביניים חידדה את דמות ה'שטן' כדמות עצמאית כביכול, וישות רעה, החותרת כנגד האל. בכך באה לידי ביטוי השפעת הגנוסיס על הקבלה. הדימויים בהם השתמשו חכמי הקבלה שילבו את התיאורים הגנוסטיים של 'סמאל' עם תיאורים נוצריים מובהקים בחלק מהתיאורים של הגיהנום.

בגנוסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמונה הגנוסטית, השטן - הדמיורגוס - הוא למעשה ה' אלוהי היהדות, שברא את העולם הזה. הוא האל שנוצר בבריאת עולם הספירות (קרוי גם 'ילדבאות' או 'יהווה-צבאות'), ומשום שהוא חושב שהוא האחד והיחיד ואין עוד מלבדו הוא קרוי גם סמאל - האל הסומא שאינו רואה את סופיה (חוכמה) ואת האינסוף שבראו אותו (כתבי הדת הגנוסטית מצויים בספריית נאג' חמאדי), ומאוחר יותר גם נקרא שטנאל. הסיומת "אל" מעידה על כוחו העליון של השטן.

בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד ליהדות בה השטן מופיע בדרך כלל כמלאך שסר למרותו של אלוהים, בברית החדשה השטן מופיע כרשע ושד המורד באל ובאנושות, ומנהל נגדו מלחמה על נפשות בני האדם ועל שליטה בעולם. בותיקן היה נהוג תפקיד בשם "פרקליט השטן", ותפקידו היה לטעון נגד קאנוניזציה, על ידי הצגת חסרונותיו ושגיאותיו של המועמד לקדושה. שם נוסף לשטן באמונה הנוצרית הוא לוציפר.

באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו של השטן באסלאם הוא איבליסערבית: إبليس, בתעתיק מדויק: אִבְּלִיס). איבליס מוזכר בקוראן בשמו 11 פעמים, ועוד כמה עשרות פעמים בכינוי "השטן" (בערבית: الشيطان, בתעתיק מדויק: אלשיטאן) ובכינוי "הלוחש" (בערבית: الوسواس, בתעתיק מדויק: אלוסואס – ניתן לתרגם גם כמסית או כמדיח). המילה הערבית לציון "שטן" (شيطان) מתייחסת במובנה הרחב לכל הרוחות הרעות שמשתפות פעולה עם איבליס, ראש השטנים, אך פעמים רבות מתארת את איבליס עצמו.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת מרבית החוקרים הלא-מוסלמים, מקור המילה הוא מהמילה היוונית διαβολος, יריבו של האדם בכתבים הנוצריים. במקורות הערביים‏[9] מוסברת המילה כנגזרת מהפועל إبلس – "אמר נואש" (מרחמי האל), ולכן איבליס הוא זה שאין לו דבר לצפות מרחמי האל. הסבר אחר הוא שאיבליס הוא זה הגורם לייאוש. אפשר לפרש משורש "בלש" משמעות של חיפוש בארמית ואיבליס זה מי שמחפש את בן אדם במעשיו לא טובים או בעת צרה.

בקוראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקוראן מתאר את איבליס כאחד מבני השדים (בערבית: الجنّ, בתעתיק מדויק: אלג'ן, ראה סורה 18, אלכהף / 50), אשר נברא מאש (סורה 38, צ. / 76). במקומות אחרים הוא מתואר כאחד מן המלאכים.

בכמה פסוקים (למשל: סורה 7, אלאעראף / 12-18; סורה 15, אלחג'ר, פסוקים 32-44) מתואר דו-שיח בין אלוהים לאיבליס. כאשר ציווה אלוהים על המלאכים להשתחוות לאדם, סירב איבליס בטענה שאינו יכול להשתחוות לאדם בשר ודם שאלוהים יצר "מטיט נוקשה, מעיסת בוץ שהשחירה" (על פי תרגומו של אורי רובין). אז קילל אותו אלוהים עד יום הדין, ואיבליס ביקש ארכה עד ליום תחיית המתים. אלוהים הסכים, והתיר לאיבליס להסיט מדרך הישר את אלה שלא מאמינים, כך שיגיעו לגיהנום; ואילו את אלה שמאמינים באלוהים לא יוכל איבליס להסיט מדרך הישר.

בסיפור עץ הדעת כפי שהוא מופיע בקוראן, איבליס הסית את אדם וחווה להמרות את פי האלוהים (סורה 2, אלבקרה / 35-36) ולאכול מהפרי האסור (סורה 20, ט.ה. / 120-121). כאשר איבליס מופיע בתפקיד של מפתה ומדיח הוא לא נזכר בשמו אלא מכונה "השטן".

סופו של השטן, עובדיו וצאצאיו הוא להגיע לגיהנום (סורה 38, צ. / 85), וביום הדין הוא ינטוש את אלה שהלכו אחריו (סורה 14, אבראהים / 22).

בריאתו של השטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסורת המוסלמית יש מחלוקת אם איבליס שייך לגזע המלאכים אם לאו. היו שאמרו שהוא שייך למין של מלאכים שנקראו "שדים" (בערבית: جنّ) ונבראו מאש, בעוד ששאר המלאכים נבראו מאור. נאמר שהוא היה אחד משומרי גן העדן. נאמר כי לפני שאיבליס המרה את פי האלוהים, הוא היה מלאך בשם עזאזיל ששכן בארץ והיה בעל ידע רב, מה שגרם לו להשתחצן. כאשר איבליס סירב להשתחוות לאדם, אלוהים קילל אותו וראה בו אחד מהכופרים.‏[10].

סמלי השטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובלים: צורת הפנטגראם ההפוך (מעין כוכב הפוך ומחומש חסום במעגל), צלב הפוך והמספר 666. מקורו של הסמל הראשון, הפנטגראם (בגלגוליו השונים), אינו קשור לעבודת השטן. הסמל מופיע בדתות הפאגאניות העתיקות והמודרניות כסמלה של האלה (כגון ונוס), וברפואה הסינית בתור סמל לחמשת האלמנטים: אש, אדמה, מתכת, מים ועץ.

גרסה מפותחת של הפנטגראם, שבה משתמשות כתות שונות המאמינות בשטן, היא פנטגראם אשר מצויר עליו עז הבית, כאשר חמש פאות הכוכב הן שתי קרניו, שתי אזניו וזקנו, צורה זאת נקראת ה"בפומט".

צלב הפוך משמש כסמל השטן בעיקר בהקשר של אנטי-נצרות. כיוון שהצלב הוא סמל הנצרות והוא מסמל את אלוהים, צלב הפוך מסמל את ההתנגדות לנצרות ואת השטן.

מקורו של המספר 666 כסמל השטן הוא חזון יוחנן בברית החדשה, אשר מציג מספר זה כ"מספרה של החיה" או "מספרה של הבהמה". לפי הפרשנות המקובלת, "החיה" או "הבהמה" היא השטן. מספר זה שימש נושא מרכזי במספר רב של ספרים, סרטים, שירים ומסורות סיפוריות. אלן איטקן, פרופסור קנדי לתולדות הנצרות הקדומה, העלה באחרונה טענה כי מספרה של הבהמה צריך להיות דווקא 616, אך הסימוכין לטענה נדחו על ידי חוקרים אחרים.‏‏‏[11]

צורת הפנטגראם, הצלב ההפוך והמספר 666 מזוהים כיום עם כת השטן, אך נעשה בהם שימוש נרחב גם בתרבות המטאל. בימי הביניים הועלה על המוקד "שוליית השטן" ועוזרו הבכיר על הארץ ארנסטו דל טורקייה.

שמותיו הנוספים של השטן ודמויות דומות אליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר במדבר, פרק כ"ב, פסוק כ"ב
  2. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק י"ד
  3. ^ ספר זכריה, פרק ג', פסוקים א'-ב'
  4. ^ ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק א'
  5. ^ ספר תהלים, פרק ק"ט, פסוק ו'
  6. ^ "וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלִַם לְשַׁחֲתָהּ וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן הָאֲוַרְנָה הַיְבֻסִי." ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק ט"ז
  7. ^ בבלי, ברכות דף טז/ב
  8. ^ בבלי, ברכות דף מו/א
  9. ^ מילון "לסאן אלערב", בערך ב.ל.ס
  10. ^ אלטברי, ג'אמע אלביאן פי תפסיר אלקראאן, בפרשנות לסורה 2, אלבקרה / 34
  11. ^ Who is 666?
  12. ^ בבלי בבא בתרא, טז, א