האזור ההאדלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שכבות האוקיינוס

האזור ההאדלי (בלעז: Hadal zone; יוונית: "דמוי-האדס", כלומר: בלתי-נראה") או האזור ההאדופלגי (Hadopelagic zone) הוא הכינוי לעמודת המים באזורים העמוקים ביותר באוקיינוס, בעומק שלמן 6,000 מטר ומטה, ועד לקרקעית (האזור הדמרסלי (Demersal zone) והאזור הבנתי (Benthic zone)). מקור השם הוא שמו של אל השאול היווני האדס – הבלתי נראה.

תנאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1960 הגיעו ז'אק פיקארד (Jacques Piccard) ודון וולש (Don Walsh) לשקע מריאנה, השקע העמוק ביותר בכדור הארץ, המגיע לעומק של 10,911 מטרים, והבחינו ביצורים חיים. מקובל לחשוב כי רוב החיים בעומק זה נתמכים על ידי שלג ימי או על ידי פעולות כימיות מסביב לארובות הידרותרמיות. המחסור באור והלחץ העצום יוצרים סביבת חיים עוינת, שאליה הסתגלו רק מינים ספורים. מכיוון שאור השמש אינו חודר לשכבה זו, צמצמו מינים רבים בים העמוק את יכולת הראייה לטובת הגדלת העיניים, הקולטות הבזקים ביולומינסנטיים. למרבית היצורים המתגוררים בסביבות הקרקעית אין פיגמנטים כלל, מאחר שבהיעדר אור אין כל משמעות לצבע.

הלחץ יכול להגיע עד 1,100 אטמוספירות. באזורים שבהם לחץ נמוך יותר, ימותו יצורים אלה.‏‏‏[1] המינים הנפוצים באזור, המסוגלים להתמודד עם הלחץ העצום, הם מדוזות, דגי צפע, תולעי צינור ענקיות,‏‏‏[2] צדפות וחכאים (Anglerfish).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏A. Aristides Yayanos & Allan S. Dietz, Death of a Hadal Deep-Sea Bacterium After Decompression, Science, 29 April, 1983‏
  2. ^ ‏גיא פז, מפגש עם תולעי המעמקים, ynet‏16 בנובמבר 2006